והנה התשובה: three and out חוזים פה כנראה במשחק הכניסה של ראסל ווילסון ל-hall of pain התקשורתי אחרי שנתיים של פינוקים. אי אפשר להצדיק שואה כזאת ב-NFCCG, בבית.
חייב להגיד שמגיע למקארתי. לא אכפת לי שרודג׳רס פצוע, ההתעקשות הזאת על משחק הריצה ברבע האחרון, שזה בבירור לא עובד, היה כל כך תבוסתני ומיותר. והדרייב האחרון הזה מהווה הוכחה לכך שהיה באפשרותם לסיים את המשחק.
לפני שנתיים היה לקרוסבי רצף של כמה חודשים שהוא לא פגע מ20 יארד, 99.9% מהקבוצות היו מטיסות אותו, גרין ביי המשיכו להאמין, שנתיים אחרי הוא נראה כמו וינאטיירי בימים היפים. כבוד.
יש משהו שהקבוצה הזאת לא מסוגלת אליו? לחשוב שרק לפני חמש שנים חזינו בג'ים מורה מוביל את הקבוצה הזו ל4-12 ולאחת העונות המביכות בתולדות הפרנצ'ייז. מי האמין אז שתוך 5 שנים תהיה פה כזאת מנטליות של ווינרים, כזאת אווירה של "אנחנו נגד העולם", כזאת יכולת לקום מהקרשים. איזה עוד קבוצה יכולה להתגבר על פאקינג חמישה איבודי כדור? על כל כך הרבה השמטות? באיזה עוד קבוצה על שני המהלכים החשובים במשחק חתומים שני אלמונים, אחד ליינמן רוקי שהומר לטייט אנד בגלל פציעות, והשני רסיבר מהCFL שהתלבש למשחק בעיקר בגלל פציעה, שניהם ללא תפיסה אחת בקריירה. לאיזה עוד קוורטרבק יש את הביצים לזרוק באוברטיים בפעם החמישית לרסיבר שכל ארבעת המסירות הקודמות שהלכו לכיוונו נחטפו? איפה עוד יש קוורטרבק שכבר פעם שלישית מקבל את הכדור בפוזשן הראשון של ההארכה וסוגר עניין? הפאקרס בטח יגידו "we beat ourselves", התקשורת תכתוב ש"יותר משסיאטל ניצחה את המשחק, גרין ביי הפסידה אותו". ידברו על כך שמקארת'י פחדן והלך פעמיים על פילד גול ב4th and goal מה-1. אבל לא משנה מה יגידו, בנסיבות הללו, שימו כל קבוצה שלא קוראים לה סיאטל מול הפאקרס - וגרין ביי בסופרבול. תמיד כשאני רואה את הקבוצה אני חושב על איך לקבוצות גדולות אחרות תמיד נראה שזה בא בקלות. איך רודג'רס, בריידי ומאנינג משחררים את הכדור תוך פחות משתי שניות ומשיגים פירסט דאון אחרי פירסט דאון. למה אצלנו זה תמיד בא בניסים, אחרי שווילסון רוקד במשך 10 שניות ומשחרר across his body כדור שמשייט באוויר נצח (אהם 2 פוינט קונברז'ן היום), או מתחמק משלושה מתקלים ורץ לפירסט דאון. למה גם משחקים מול אוקלנד וטמפה ביי (שנה שעברה) הופכים אצלינו למורטי עצבים? אבל האמת? לא הייתי רוצה את זה בשום דרך אחרת. SUPERBOWL BABY!!!!
שמח בשבילך רועי. אתה כבר לא מגיב פה יותר מדי אבל אני זוכר את השנים המחרידות האלה שאתה מדבר עליהן, עם כל הסיניקות וואלאס והג'וליוס ג'ונסים, והפיאסקו עם מורה ג'וניור שהיה מקדניאלס לעניים והסתכסך עם חצי לוקר רום אחרי רבע עונה, וגם את השנים הראשונות של קארול כשכולם כולל אני (במיוחד אני) לכלכו וצחקו ולעגו ולא הבינו איזה שטויות הוא עושה, ומה עכשיו ברוס אירווין באמצע סיבוב ראשון ומאיפה הביטחון לפתוח בהרכב עם 5th ו-6th rounders, והאוף סיזן עם הטרייד על פלין והבחירה בראסל שהיה אמור להיות בכלל הבקאפ שלו ובטריינינג קאמפ כשהתקבלה ההחלטה ההפוכה איך כולם הרימו גבה. אבל כבר שנתיים שכל הליצנים האלה יושבים וסותמים ומקנאים ולא מבינים מאיפה ואיך צמח ה-program העלית הזה שמזכיר POWER HOUSE מהקולג'ים בדיוק כמו שקארול הריץ ב-USC, ואיך הפרנצ'ייז הזה הפך בתקופה כל כך קצרה ל-CLASS של ה-NFL. כולם מנסים לחקות את הטרנד, לבחור קורנרים גבוהים, לחפש QB's בכל דראפט, מתפללים להנחית את הסייפטי עם המהירות המטורפת של ארל תומאס ונכשלים. מה שהלך שם בסנטורי לינק זה משהו הזוי שאי אפשר להסביר ברמות מיסטיות כמעט. קבוצה ש-57 דקות לא פוגעת בכלום עם QB בסך הכל בשנה השלישית בליגה עם התצוגה הכי גרועה בקריירה שלו, והאמונה שעדיין זה לא גמור, הביצים להוציא לפועל פייק FG בליגה עם מיליארדי מאמנים שמרנים אפסים שמפחדים שתיפול להם שערה מהביצים בזמן שהם מנהלים את המשחק (אחד מהם עמד ממול היום), ועוד פירסט דאון ועוד פירסט דאון ועוד לחץ על היריבה והקהל המטורף והתעלות של כל חלקי הקבוצה, מהאושקה שלא דפק את האונסייד (אלוהים יודע שיש לפחות 20 קיקרים סמרטוטים בליגה שאפילו לא מסוגלים לבעוט 10 יארד/להשאיר את הכדור בתחומי המגרש), דרך לוקט שתפס, וה-OL ומרשון שרץ כמו בהמה, ואז ה-2 pt conversion ההזוי ההוא שאלוהים יודע איך הסתיים בתפיסה (אני חשבתי שהיה שם אופסייד של גרין ביי בכלל ולא שמתי לב אחרי כל הבלאגן אם השופטים זרקו דגל שהפך ללא רלוונטי או לא, אבל כך או כך הרגשתי שהיה שם FREE PLAY, וזה בסוף עבד). וברור שכדי שקאמבק אפי כזה ייצא לפועל כל הדברים צריכים להסתדר והיריבה מן הסתם צריכה להתפרק אבל לא כולן יודעות או מסוגלות בכלל לנצל את זה ופה הייתה הגדולה של קארול והסיהוקס. ועכשיו סופרבול. שמח מאוד מהמצ'אפ הנדיר שאנחנו מקבליפ פה עם 2 הקבוצות הטובות בליגה. שני המאמנים הטובים בליגה. שני הסקנדריז הטובים בליגה. הקורנרים הטובים בליגה. הטייט אנד הטוב בהיסטוריה. QB טופ 3 בהיסטוריה. ואפשר להמשיך עד מחר עם כל ההכי טובים בליגה ובהיסטוריה. It doesn't get any better. פעם ראשונה אחרי הרבה מאוד שנים שמקבלים מצ'אפ כזה ולא איזו קבוצת וויילד קארד עם מאזן 8-8/9/7 שהסריחה חצי עונה ופתאום תפסה מומנטום כל הדרך ללומבארדי. לא. פה מדובר בשני הארגונים הכי טובים ב-NFL שמנוהלים על ידי הבעלים והפרונט אופי'סס הטובים ביותר. ה-CLASS של ה-NFL. אנשים שמציבים את הסטנדרטים שלהם מעל למצויין ולא מסתפקים בפחות, אלה שמסתכלים על עצמם במראה אחרי הפסד ומקיאים בפה ושוברים את הזכוכית מרוב גועל ותיעוב עצמי. אני במשך שנים תיעבתי וייחלתי להפסדים של הפאטס ובליצ'ק אבל כנראה שהייתי צריך לחוות מקרוב מאוד טיפוסים כמו ג'ון פוקס ופייטון מאנינג כדי להעריך את הגדולה שאני רואה מול העיניים שלי. לא משנה מה יקרה הם בספר ההיסטוריה הפרטי שלי תמיד ייחשבו 7 רמות מעל, עם זכייה נוספת או בלי, ואין בי כבר טיפת תסכול או עצבים עם הצלחות עתידיות שלהם. איזו תוצאה שלא תהיה באריזונה בעוד שבועיים, היא הולכת להיות היסטורית, או תחילת ה-DYNASTY החדש או המשך של ה-DYNSASTY שהחל אי שם לפני פאקינג 15 שנים וחותמת כנראה רשמית גם של מי שעדיין לא עבר תהליך הארה כמוני שמדובר בצמד ה-HC/QB הטובים אי פעם. מי שלא יודה ויכיר בזה אחרי זכייה רביעית פוטנציאלית הוא טרול שכבר כנראה לא יעשה את זה לעולם.
