מנצ'סטר יונייטד 2015/16-הסיוט שנגמר עם גביע

כן אבל עובדתית 4 שחקני הרכב בהתקפה מעמידים מספרים סבירים עד טובים לחודש וחצי ראשונים של כדורגל העונה.
וכן אפשר למצוא טיימינג קצת יותר טוב לשאול בפעם ה500 את אותו מאמן למה לעזאזל הוא לא הביא את מולר, בייל וניימאר בקיץ האחרון.
אתה יודע אפשר לחכות לאיזה 0-0 כזה מול ניוקאסל או שאפשר גם להפסיק לשאול את אותה שאלה 550 פעםXשתי מסיבות עיתונאים בשבוע.

ההרגשה שלי? אם למנג'ר קוראים דייוויד מוייס, גארי מונק או כל בריטי מחמד אחר גם היחס היה שונה, כלומר היו מתייחסים יותר לעובדה שהקבוצה שלו כבשה שלושה שערים בפעם הרביעית ברציפות ולא מחפשים להוציא ממנו תשובה ש"מצידי שדה חיאה יהיה הכובש במשחק הבא".

 

ההיפך בלינד רוכב על סמולינג. השתפר ואחרי שכל הותיקים בהגנה עזבו רואים שלוקח יותר מנהיגות.
לבלינד אולי יש מסירות יפות ויציאה קדימה, אבל הגנתית הוא גם בינוני גם לא חזק במיוחד עבור פרמייר ליג.
אני מודד בלמים ביכולת הגנתית והוא בינוני מדי לקבוצה כמו יונייטד. זו דעתי

לא אני לא שואל למה לא באו מטרות לא ריאליות. היו מטרות ריאליות יותר. דוויט יורק או אנדי קול לא באו מריאל מדריד אתה יודע.

 

אף אחד מהם לא רוכב על אף אחד.
שניהם השתפרו מאוד ולשניהם יש כימיה טובה שמשלימה את החסרונות של השני.
סמולינג עלה והשתפר בחצי השני של העונה שעברה אבל זה עדיין בלם שביום שמקבל לחץ אמיתי וגבוה(כמו ב15 דקות הראשונות בדרבי השני בעונה שעברה) מריחים כמה הלקות שלו בטיפול בכדור יכולה להיות מקום לצרות.
בלינד מוריד ממנו נטל כבד מאוד לא רק במסירות מדויקות קדימה אלא בהשתחררות מלחץ של יריבה, במסירות טובות גם למגנים.
גם הקישור האחורי שקיבל חיזוק משמעותי עוזר לכל חוליית ההגנה השנה.

חוץ מזה שגם היכולות ההגנתיות של בלינד הן ישארו כנראה לנצח בגדר אנדרייטד.
לא ראיתי בן אדם אחד שמזכיר את זה שהוא אחד המתקלים הכי טובים בקבוצה, כשהוא יוצא לתיקול הוא כמעט תמיד זוכה בכדור, היחס תיקולים לעבירות או איבודי כדור(יחס שג'יהדיסט מהזן של ג'ונס למשל מכיר רק מהכיוון ההפוך של הסקאלה) הוא מהטובים שיש בקבוצה.
החוכמת משחק שלו שאוהבים לזלזל בה? וואללה אפשר לצחוק על זה אבל הבן אדם מנתב את זה ללרוץ פחות, ללחוץ בחוכמה, להרוויח כדורים ולחלק מסירות אומן כמעט בכל משחק. כרגע אני רואה הרמוניה בין השניים.
מצטער אבל לא ראיתי אף צמד שהשלים כל כך יפה האחד את השני כבר שלוש עונות בקבוצה.
והפלוס הגדול? שטפו טפו טפו הם לא נפצעים.

alexshw,
שוב מה המטרות הריאליות שאני ואתה רואים בפורום זה לא רלוונטי.
ואן חאל לא רצה להתפשר, או שהוא הולך על השמנה וסלטה של שחקני התקפה או שהוא הולך על כשרונות על מהסוג של מארסיאל שכמובן גם במקרה של השני לא חיכו שנייה וחצי כדי להחליט שהוא מטורף שקנה לאקרדה.
וחוץ מזה גם אם אתה חושב הפוך לגמרי, מה יעזור בלשאול את אותה שאלה 550 פעם ולקבל את אותה התשובה? בסופו של יום לכל עיתונאי אנגלי כזה יש גם ציבור קוראים שבשלב מסויים ימאס לו לשמוע את אותן השאלות חוזרות על עצמן.

 

מזל שפרגוסון תמיד חשב על שחקנים משלימים. יונייטד נעזרה רבות בכאלה בכל ההצלחות שלה. זה דבר נחוץ ביותר בכדורגל אנגלי.
מישהו שיוכל לתרום גם אם הוא יושב לא מעט על הספסל. ממש לא ניימאר או מישהו בסגנון.
מרסיאל רק עם משחקו החמישי בקבוצה. לא צריך להלל יותר מדי עדיין, רק לקוות שימשיך עם היכולת הנהדרת ויהיה בריא.

 

@Roma
דפאיי דווקא מתסכל את מרבית האוהדים עד עכשיו. הוא כרגע נראה בדיוק כמו נאני או רונאדו כשרק הגיעו אליונו. ברור שהכישרון בשמיים, השאלה היא האם נצליח להפוך אותו גם לשחקן כדורגל שמשתמש בכישרון שלו בחכמה ולא מנסה לעבור את המגן שלו חמשת אלפים פעם גם כשכל מה שצריך זה לתת פס קטן לחלוץ שמחכה ברחבה.

לוויין רוני היו כמה פעולות יפות אתמול, מעבר לשער. credit where it's due.
מרסיאל נראה כמו קסם של שחקן, ממש תענוג. והוא עוד כל כך צעיר.
לא להאמין שמי שעושה את ההבדל כרגע מבחינתנו הוא ילד בן 19.
הייתי כותב שיש בזה משהו רומנטי אלמלא שילמנו עליו כ"כ הרבה כסף...

אגב, חשבתי על זה לאחרונה, שהביטוי הכי חזק אצלי לרעידת האדמה הזאת של עזיבת פרגוסון היא בזה שאני לא מרגיש מחובר לשחקנים. אני לא מדבר רק על גיגס, סקולס או נוויל. גם לא על אברה או סולשיאר. וידיץ' היה מנצ'סטר יונייטד מבחינתי. פרדיננד. רפאל. פלטשר, אנדרסון, ולנסיה, נאני, הרננדז, פארק, ואן דר סאר, וכמעט כל מי ששיחק תחת פרגי בתכל'ס. כולם היו מזוהים אצלי בראש עם יונייטד.
הייתי רואה משחקים של הנבחרות שלהם, הייתי מוחא כפיים מול הטלוויזיה כשהם היו עושים איזו פעולה טובה...
והיום, זה מרגיש לי שיש לנו שחקנים חביבים יותר וחביבים פחות, אבל לאף אחד מהם אין ממש מקום אצלי בלב. רק לקאריק, אני מניח.

יש מי שיגיד שזה טבעי- הרי הסגל שלנו עבר חתיכת מהפכה מאז שפרגי עזב, אבל לצורך העניין, היה לי מספיק זמן להתאהב במאטה, בלינד, הררה... אבל אף אחד מהם לא מרגיש ממש "משלנו". חלקם יהיו פה לעוד הרבה שנים, חלקים יעזבו עוד מעט...

רק אני מרגיש ככה?

 

דפאיי מתסכל? את מי בדיוק? ילד בן 21 שגם כשלא כובש או מבשל עושה כמעט הכל נכון מבחינת חשיבה. הפתעה אדירה עד עכשיו. הייתי בטוח שיקח לו הרבה יותר זמן להתאקלם אצלנו.

 

דפאיי ממש לא מתסכל ברמות של נאני או רונאלדו בתחילת הדרך.
הוא עושה המון פעולות של קסם בכל משחק כמעט(אגב גם אתמול), התנועה שלו לעומק בלי הכדור גורמת לככה שהוא בכל משחק מצליח להגיע למצב אחד לפחות מול השוער, הוא לפעמים מכדרר כדרור אחד יותר מדי ברחבה אבל הוא איום תמידי לכל מגן, קשה שלא לשים לב לזה.

ואגב למה הוא בכל זאת שומר על המקום שלו בהרכב ולא הולכים על משהו אחר שאנחנו מכירים יותר(נניח אשלי יאנג)? כי במקרה של דפאיי ברור לגמרי שההשקעה יכולה להשתלם הרבה יותר בעתיד.
גם המספרים שלו מצוינים עד עכשיו.
4 שערים ו4 בישולים, עוד איזה 2-3 כדורים שפגשו קורה שעולים לי בזכרון והיו יכולים להפוך את המספרים לאפילו עוד יותר מרשימים.
חוץ מזה נראה שיש חיבור כמעט מההתחלה בינו לבין מארסיאל, מול איפסוויץ' זה היה נראה ככה, במשחק בחוץ מול איינדהובן ראו טעימה לזה, מול סאותהמפטון ואפילו אתמול כשמארסיאל השתחרר מהבלם ושחרר אותו למצב מול שוער.

זה הרי ברור שהחלק הקדמי שלנו רק ישתפר ככל שהעונה תתקדם ויווצר עוד יותר חיבור בין 4 שחקנים שזו למעשה העונה הראשונה שהם משחקים ביחד.

בקשר לחיבור לשחקנים?? מן הסתם אחרי שנתיים של כשלונות והרבה תהפוכות בסגל קשה לשוות לשחקנים האלה את התדמית של יונייטד ספיריט שכולנו היינו רגילים להכניס לכל שחקן כמעט שעבר תחת פרגוסון.
מחויבות, אהבת הקבוצה, הכרת ההיסטוריה, הוקרה על עצם זה שהם משחקים פה וכו וכו..

יחד עם זאת לא מבין עדיין איך אפשר שלא להתחבר לשחקנים כמו בלינד, מאטה, שוונשטייגר, שואו,דארמיאן. כל אחד מהם בכייף היה נכנס לטייטל הזה מיידית אם היה משחק תחת פרגוסון.

 

כן אבל זה בדיוק הקטע המשונה- אנדרסון ונאני מעולם לא היו מהשחקנים החביבים עליי, ועדיין הם הרגישו "משלנו".

אולי זה קשור לזה שהייתי בגיל ההתבגרות כשהם כיכבו אצלנו (אם בכלל אפשר להשתמש במילה הזאת בהקשר של שני אלה...), אבל עכשיו כשאני חושב על זה שוב, נראה לי שהבנתי איפה נעוץ העניין:

אפילו אנדרסון ונאני, על הקריירה המבוזבזת שכל אחד מהם העביר אצלינו, חקוקים אצלי בראש בהקשר של זכייה בתואר. האסוציאציה הראשונה שעולה לי בהקשר של שניהם זה הפנדלים שלהם במוסקבה.

יש מעט מוד שחקנים בסגל הנוכחי שראיתי אותם מניפים תואר עם המדים שלנו.
זה אמנם נשמע כמו תיאור של אוהד הצלחות, אבל מה לעשות, שבסופו של יום החיבור הכי גדול שאני מרגיש עם שחקנים שלנו זה כשאני רואה אותם מסתובבים על הדשא עם חיוך מרוח על הפרצוף וחולצת משחק מלאה בשמפניה... זה מרגיש לכמה שניות כאילו גם הם יודעים שזה ה-מועדון, שאין מקום אחר...

 

כן, דפאיי מתסכל, ואני לא מעביר עליו ביקורת, כי בדיוק מה שציפיתי לראות ממנו.
להגיד עליו שכבר כיום כמעט כל פעולה שלא היא נכונה מבחינת החשיבה זו שטות.

 

איפה קראת שכל פעולה שלו כמעט נכונה?

הוא מאבד הרבה כדורים אבל ככה זה שחקנים שמנסים לצאת מהתבנית ולעשות דברים לא צפויים בשליש האחרון, הם מאבדים לפעמים כדורים, לפעמים יותר מדי.
להגנתו הוא גם עושה לחץ טוב וברוב הפעמים גם רודף אחרי המגן כדי שנרוויח מחדש את הכדור.

לא יודע מה היו הציפיות שלך ממנו על ההתחלה שאתה ממש מרגיש מתוסכל ממנו.
הוא מראה המון קסם במשחק, הוא מגיע למצבים שלו, הוא כובש ומבשל(4 שערים ו4 בישולים ב800 דקות ששיחק) והוא מגוון מאוד במשחק שלו, כלומר לא רק שחקן על הקו ולא רק קיצוני שרגיל לשחק כמו חלוץ.

ברור לגמרי שיש פה עוד המון לאן להתקדם ושהוא שחקן צעיר, אף אחד לא טוען אחרת.
כנראה היית צריך לאפס את הכוונת שלך על הציפיות הריאליות משחקן בן 21 שעובר למועדון ענק ומשחק בסך הכל חודש וחצי של כדורגל רשמי עם המועדון החדש שלו.

 

כרגע הבעיה עם דפאי באה לידי הביטוי במשחקים מול הגנות צפופות. הוא עדיין מאוהב בכדור יותר מדי. הוא כן צריך ללמוד לשחרר וגם לבעוט יותר. יש לו בעיטות מעולות ראיתי שמשום מה הוא מוותר לא פעם על זה כדי להעביר עוד. שיאיים יותר על השער מה יש.
הגנות כאלה גם יצאו יותר ויהיו יותר שטחים לשחקנים אחרים. הוא יותר מדי ראש בקיר בינתיים.

 

דפאי תמיד חושב קדימה ותמיד חושב איך לאיים על השער. זה שבגלל חוסר הניסיון הוא עושה כאן עוד דריבל מיותר כאן מסירה במקום בעיטה או ההפך לא הופכת אותו למתסכל.
ולנסיה זה מסתכל. שחקן שיכול משחקים שלמים להגיע לרחבה ולא לחשוב על לאיים על השער. יאנג זה מתסכל. שחקן שמסוגל להרים כדור אחרי כדור לרחבה בלי להרים תראש לפני. דפאי זה איום מתמיד ופרוספקט פנטסטי לעתיד.

 

אני ממש לא אוהב את ההחלטיות והפסקנות הזו בלקטול שחקן כזה או אחר. כמה פעמים עשינו את זה וקיבלנו בהפוכה?
בלינד... כולם כולל כולם חיפשו בלם בעונת המלפפונים,אף אחד לא הרגיש שהציוות סמולינג- בלינד מספיק שלם . ראה איזה פלא , משנפצע שואו
LVG ניסה להזיז את בלינד שמאלה וכולם צעקו גוואעלד , אל תיגע לנו בצמד. בלינד עושה עבודה יפה למדי בהגנה ומוסיף המון ערך מוסף גם בהתקפה.
אשלי יאנג- לפני שנה וחצי אף אחד מאיתנו לא חשב לתת לו דקות בהרכב והנה הוא משחק נפלא ואני שומע זמירות שהוא עדיף על ממפיס שמזייף מעט.
אנטוניו ולנסיה - וואן טריק, חסר כישרון ,אין לו מקום בהרכב עד שדארמיאן הנפלא נתן שני משחקים גרועים ופתאום אתה מגלה שיש לנו מגן בימין שתורם לא מעט גם בהתקפה כמעט שווה לדרמיאן.
לעתים הירידה לספסל גורמת לתחושת Downgraded אצל השחקן המוחלף על כל המשתמע מכך כשאחריה רואים שחקן אחר ממש אחר.
פעמים רבות אני לא יכול לראות את רוני על המגרש, כמעט בכל פעולה הדבר היחיד שבא לידי בטוי זה השביזות שלו והנה אתמול
הוא חילק מסירות "סקולסי".
לסיכום זו הקבוצה, היא עוברת תהליך חיובי , רואים את זה. ראוי ורצוי לתת לתהליך הזה זמן.