המחזור ה-26: הדרבי של מדריד, של אתלטיקו!!

http://i67.tinypic.com/24w4s3c.Xxx

המחזור ה-26 נפתח עם הניצחון של לאס פאלמאס בחוץ על אייבאר. 1-0 קטן גדול בשביל הקבוצה מהאיים שנאבקת בתחתית. אבל המשחקים היותר מעניינים יגיעו בהמשך, כשעיקר תשומת הלב תינתן כמובן לדרבי החם של מדריד. ברסה, שתשחק אחרונה במחזור (מול סבייה), תחכך ידיים בהנאה בזמן שתראה לפחות אחת משתי הדולקות אחריה מאבדת נקודות.

לא מעט משחקים מעניינים במחזור מעבר לדרבי הגדול.

שעות המשחקים הם לפי שעון ישראל כמובן

http://i67.tinypic.com/205b339.Xxx

 

ריאל מדריד - אתלטיקו מדריד

האליפות ברחה ממזמן, המצב-רוח מחורבן, הסגל כמו תמיד חסר ואת היריבה הזו לא ניצחנו בליגה כבר שנתיים וחצי. והגיע הזמן לעשות את זה. מחר ב-17:00:: ריאל מדריד מארחת את אתלטיקו מדריד לדרבי הרותח של מדריד(חמש פעמים הוזכרה המילה 'מדריד'). התבוסה בקאלדרון אשתקד ממש לא נשכחה. העת לנקום.

שלושה משפטים לקראת ה-El Derbi madrileño

1. תרשו לי לצטט את עצמי - פעם הדרבי היה עוד משחק פשוט בלוח השנה. הימים האלה חלפו. לא זוכר את עצמי דרוך ונחוש כל-כך לקראת הדרבי. תנצחו אותם כבר, תוכיחו שאתם באים לשחק כדורגל.

2. תרשו לי לצטט את האוהדים - "השמחה שלכם - העצב שלנו" - השלט הזועם שהופיע במתחם האימונים ולדבבאס באימון הבוקר למחרת התבוסה הקשה בויסנטה קאלדרון אשתקד. ממש לא שכחנו, העת לנקום.

3. תרשו לי לצטט את גוטי - "אני לא בטוח שיש שחקן באתלטיקו שיכול לשחק בריאל מדריד. בימים שלי לשחק נגד אתלטיקו היה משחק קל, אבל תמיד רצית שהם יפסידו כי הם יריבים".

ריאל מדריד במספרים:

- מדורגת במקום השלישי בטבלה עם 54 נק', המאזן: 16-6-3. אשתקד בשלב הזה של העונה: 61 נקודות ומאזן 20-1-4.

- 71 שערי זכות, ההתקפה הטובה ביותר באירופה, לעומת 75 שערי זכות בעונה שעברה.

- מצד שני, ריאל מדריד לא כבשה בארבעה משחקים: בתיקו בגיחון, בתיקו מול מאלגה בברנבאו, בתבוסה בקלאסיקו ובהפסד במדריגל.

- עד המחזור העשירי ריאל מדריד של בניטס ספגה ארבעה שערים בלבד. מאז היא ספגה 20 שערי זכות ב-15 משחקים. ההגנה שלה היא החמישית בטיבה בליגה אחרי אתלטיקו, ויאריאל, ברצלונה ומאלגה. ב-9 משחקים העונה ריאל מדריד שמרה על שער נקי.

- כמובן שכריסטיאנו רונאלדו הוא הכובש המצטיין עם 22 שערי ליגה, שני רק לסוארז בקרב הפיצ'יצ'י, ובנזמה עם 19 שערים הוא הסגן.

- ריאל היא קבוצת השנייה בטיבה בספרד חוץ מברצלונה. ריאל מציגה מאזן של 11-1-1 לעומת 12-1-0 מצד ברצלונה.

- בברנבאו ריאל מדריד כובשת 49 שערים, כמעט 4 בממוצע למשחק. קבוצת הבית הפוריה ביותר בליגה גם כן.

- מספר הכרטיסים הצהובים שריאל מדריד ספגה העונה הוא 44.



לקראת המשחק:

ריאל מדריד מגיעה לדרבי מאוד מאוכזבת. האליפות הרבה לאיבוד עוד הרבה לפני התיקו בלה-רוסאלדה(1:1) אבל התחושה הקשה היא שכל סוג של מומנטום חיובי שהיה יכול להתפתח - פשוט נבלם, ושבמשחקי הבית זו בדיוק אותה גברת באותה אדרת. ריאל מדריד הציגה משחק חלש ולא אחראי והייתה חסרת רעיונות אחרי שער השיוויון של מאלגה שהייתה ראויה אפילו לנצח. השחקנים יכולים לפמפם כמה שבא להם על כך שהליגה לא נגמרה ושהקבוצה תילחם עד הסוף כפי שאמר המאמן זידאן(ויש היגידו שזידאן איכזב בניהול המשחק) וגם כריסטיאנו רונאלדו - אנחנו יודעים שזה פשוט לא יקרה. אבל המשחק מחר הוא לא רק על המקום השני, נחמת עניים, אלא בעיקר על הכבוד. את היריבה הזו הגיע הזמן לנצח ובניגוד למשחק הקל באולימפיקו נגד רומא שכבר נשכח - המשחק יכול להוות מדד לגבי המשך הדרך. אתלטיקו מדריד קבוצת ליגת אלופות אמיתית, ושנתיים וחצי ללא ניצחון ליגה בדרבי הם יותר מדי. האוהדים לא שכחו את התבוסה אשתקד בקאלדרון.

לא במפתיע, זידאן מגיע למבחן הגדול הראשון שלו בליגה עם סגל חסר ופצוע. לגבי גארת' בייל חלקכם כבר הרמתם ידיים, אבל החדשות הרעות הן פציעתו של מרסלו באימון. המגן השמאלי ייעדר בין שבועיים לשלושה מה שמחליש את ריאל מדריד מאוד בפן ההתקפי, הרי ההגנה בין-כה חרבנא. ככל-הנראה, דני קרבחאל יוסט שמאלה כדי למלא את החסר, ואתם יודעים שדני בשמאל מאבד המון מהאיכויות שלו. "דנילו משחק טוב ואני סומך עליו. אני צריך לקבל החלטות ותראו מחר", אמר זידאן. גם פפה שחגג יום-הולדת היום עדיין בחוץ אם כי זידאן יסתפק בשילוב של ראמוס(חייב להתעורר) ורפאל ואראן שחוזר לאחר השעייה. גם חאמס רודריגס יחזור להרכב במשחק נגד היריבה מולה כבש את שער הבכורה שלו בריאל מדריד, איי-שם בסופר-קופה הספרדי באוגוסט 2014, כאשר קובאצ'יץ', ולא טוני קרוס כפי שהיינו רוצים - יירד לספסל. בתקשורת הלכו על הצד הרומנטיקני ומיהרו לדווח על כך שבורחה מאיורל שמפציץ בקבוצת המילואים וכבש גולאסו נגד סיטי אף יפתח בהרכב - אבל קארים בנזמה בריא והצרפתי יחפש את שערו הרביעי בדרבי(עד היום כבש 3 שערים בלבד ב-12 משחקים). זידאן החמיא לו כמובן - "הוא נמצא בעונה נהדרת מבחינת הבקעות אבל הוא תורם לנו מעבר לכך ואנחנו שמחים". לכולם ברור שריאל מדריד מתקשה עם סגנון המשחק של אתלטיקו והיא נראית חסרת רעיונות מול הגנה צפופה ואיכותית וכל אלמנט חייב להשפיע. כמובן שההגנה תצטרך להיות יותר אחראית. זידאן נהנה עד עכשיו מיחס די נעים בקרב התקשורתי אבל אתם מכירים את הר הגעש במדריד.

בכל-מקרה, ריאל מדריד יודעת לנצח משחקים רק דרך ההתקפה. מאז בואו של זידאן - הברנבאו רואה גולים, והרבה, וסביר להניח שהממוצע מעט יתדרדר מחר, אבל מה שחשוב הן שלוש הנקודות שאמורות להקפיץ את ריאל למקום השני, מה גם שהעונה טרם ניצחנו קבוצה גדולה. על המשימה, כמו תמיד, יפקד כריסטיאנו רונאלדו שבמשחקי הליגה כבש שמונה שערים נגד אתלטיקו מדריד כולל אחד בעונה שעברה בפנדל. אנחנו כמובן זוכרים היטב את השלושער האדיר בקאלדרון לפני כמעט ארבע שנים, ותצוגת על של כריסטיאנו בהחלט יכולה לסייע לנו מחר. בסגל הנוכחי רק ארבעה שחקנים כבשו נגד אתלטיקו בליגה. מעבר לכריסטיאנו ובנזמה מדובר גם במרסלו הפצוע ובאלבארו ארבלואה. ריאל הפסידה בשני משחקי הדרבי הביתיים האחרונים שלה וזה קצת יותר מידי. כמובן שזה יהיה דרבי ראשון בברנבאו ללא איקר קסיאס, תחושה קצת מוזרה. קיילור שהצטיין בקאלדרון עם הדיפת פנדל של גריזמן - חשוב לא פחות מיתר השחקנים ואולי אף יותר.

דבר המאמן:

"המשחק מחר לא יקבע את עתיד העונה. אני לא מרים ידיים לגבי הליגה. מצב הפצועים מאוד ברור אבל אנחנו רוצים לנצח. היה לנו שבוע אימונים טוב. נרצה להמשיך באותו סגנון כדורגל ואנחנו יודעים שיהיה לא פשוט. ניתן את המקסימום. אני יודע שהאוהדים רוצים יותר אבל מצפה מהם להיות עם הקבוצה כמו תמיד. והם חשובים לנו בדרבי. המשחק חשוב מאוד עבור הקהל אבל לא פחות עבורינו השחקנים שהם מקצועיים ותמיד רוצים לנצח ובדרבי בפרט. אנחנו יודעים שלא שיחקנו טוב נגד מאלגה וביצענו יותר מדי טעויות, השחקנים הרגישו את זה לבד. ניתחנו את הטעויות ועבדנו במטרה לתקן. אני מאוד מרוצה מאיסקו אבל הוא צריך לכבוש יותר שערים והוא מודע לכך(בתגובה לדבריו של הלגרה). גם אני הייתי שחקן ויודע שיש ימים טובים ויש ימים לא טובים אבל חאמס מאוד משתדל והאיכויות שלו ברורות. הגישה של השחקנים חשובה לא פחות מהיכולת ובאופן הזה אני מרוצה מכולם. סימאונה מאמן גדול בידיוק כפי שהיה שחקן והוא יערים קשיים אך אני רוצה שנתגבר עליהם".

ריאל מדריד - הרכב משוער: קיילור; דנילו, ראמוס, ואראן, קרבחאל; קרוס, מודריץ', איסקו; חאמס רודריגס, כריסטיאנו רונאלדו ובנזמה

מה המצב אתלטיקו?

אתלטיקו במספרים:

- מדורגת במקום השני בטבלה עם 55 נקודות - מאזן 17-4-4. אשתקד: מאזן כמעט זהה - 17-3-5.

- 35 שערי זכות בלבד לעומת 50 בעונה שעברה בשלב הזה. מדורגת שישית יחד עם בילבאו וסוסיאדד.

- לא כבשה העונה בארבעה משחקי ליגה: בהפסדים במדריגל ובלה-רוסאלדה, ובתוצאות התיקו המאופסות מול סביליה ו-ויאריאל.

- למה יש בעיות בהתקפה? כי אנטואן גריזמן כבש שער אחד בלבד בשבעת המשחקים האחרונים. בליגה הוא הרשית 12 פעמים ואחריו טורס עם 4 כיבושים בלבד.

- ספגה 11 שערי ליגה בלבד, כמות נמוכה יותר מעונת האליפות(2014), קבוצת ההגנה הטובה באירופה. שמרה על שער נקי ב-16 משחקי ליגה!

- אתלטיקו היא קבוצת החוץ הטובה בליגה עם מאזן 9-1-3. בפתיחת העונה הביסה 3:0 את סביליה בפיחואן. אתלטיקו הפסידה במדריגל, בלה-רוסאלדה(מאלגה) ובמדריגל.

- כבשה 20 שערים בחוץ, כמות גבוהה יותר מאשר בויסנטה קאלדרון, וספגה 5 שערים בלבד.

- ספגה 68 כרטיסים צהובים! לעומת 44 מצד ריאל מדריד ו-38 מצד ברצלונה.

לקראת המשחק:

אתלטיקו מדריד מגיעה גם היא לדרבי בתחושת עצבים ותסכול וגם מעט עייפה יותר אחרי שביום רביעי שיחקה באיינדהובן בקרב חפירות וסיימה בתיקו מתסכל במשחק הראשון בשלב שמינית הגמר. אתלטיקו לא ניצלה את הרחקתו של החלוץ גאסטון פריירו ולמרות ששיחקה חצי שעה מול עשרה שחקנים - לא הצליחה לכבוש. דייגו סימאונה היה מאוד לא נינוח במסיבת העיתונאים ולא הסכים עם הכתבים שקטלו את סגנון המשחק שלו. "אולי ראיתם משחק אחר, אני דווקא ראיתי קבוצה שהניעה כדור, לחצה והגיעה להזדמנויות". 0:0 הייתה גם התוצאה שהשיגה במשחק הבית נגד ויאריאל, מה שאיפשר לברצלונה לברוח. הבעיות בהתקפה של אתלטיקו, שכבשה מחצית מהשערים שלנו - ידועות לכל. דייגו סימאונה שהשקיע בקיץ הון תועפות לחיזוק ההתקפה - ניסה כל קומבונציה אפשרית עם גריזמן - אבל שום דבר לא הצליח. ג'קסון מארטינז הפלופ הגדול כבר נמכר לסין, לוסיאנו וייטו זכור בעיקר בזכות הגול נגדנו בדרבי בסיבוב הקודם ופרננדו טורס אמנם הגיע בשעה טובה מבחינתו ל-100 שערים במדי אתלטיקו אבל גם העונה הרקורד שלו מביך(4 שערים ב-28 משחקים). בקיצור, רק גריזמן מבקיע - 14 שערים בכל המסגרות. טורס צפוי לחזור להרכב ע"ח וייטו ואל תתפלאו אם אגוסטו יחליף את אוליבייר טורס כדי לצופף עוד יותר את האמצע.

הגנת הברזל ומשחק הלחץ של אתלטיקו עדיין עובדים מצוין ולראייה הקבוצה כלל לא סופגת כפי שהנתונים מוכיחים, וקוקה מעבר לסדר שהוא מעניק במרכז השדה יודע גם לתרום בסטט' עם שערים(3) או בישולים(5) - אבל ללא ספק מדובר בקבוצה הפחות טובה של אתלטיקו מאז עונת האליפות והשחיקה מורגשת. אמנם מאזן הנק' כמעט זהה לעונה שעברה אך איכות המשחק ירודה להוציא התעלויות רגעיות כמו במהלך הניצחון 3:0 בפיחואן - וזה קרה בכלל במחזור השני. אתלטיקו הספיקה לעוף מגביע המלך כשהפסידה דווקא בויסנטה קאלדרון 3:2. הציטוט המרתק של גוטי לא בידיוק הוציא משלוותו את המאמן סימאונה שאמר שהוא מכבד אותו בתור שחקן וכנראה שגוטי צודק, אבל זה בידיוק הייחוד של אתלטיקו שהיא כמו יחידה לוחמת. היא תבוא להחנות את האוטובוס, להרוג את המשחק ותנצל הזדמנויות. ארדה טוראן שהכריע את הדרבי הקודם בברנבאו - כבר לא כאן.

בדרבי הקרוב אתלטיקו תחסר את אחד ממצטייניה העונה, הקשר הבלגי קראסקו שהגיע הקיץ ממונאקו. קראסקו שמוסיף הרבה תחכום ויצירתיות למשחק הקבוצה סובל מנקע בקרסול ואתלטיקו לא הצליחה להסתדר בלעדיו בשני המשחקים האחרונים. "הוא מתאמן חלקית ומצבו משתפר וזה הכי חשוב, הוא יעזור לנו בהמשך", אמר סימאונה בהקשרו. שחקן נוסף שייעדר הוא הבלם סאביץ' שפתח נגד איינדהובן והשלים 90 דקות אך סובל מפגיעת שריר. חימנז שאיבד לאחרונה את מקומו בהרכב ישחק לצידו של דייגו גודין. באתלטיקו מדברים לטובה על אוליבייר טורס ששיחק בכל עמדה אפשרית בקישור. גם במרכז, גם מעט מקדימה וגם בכנפיים. "המאמן יודע שהוא תמיד יכול לסמוך עליי", אמר הקשר. סאול שעשוי לשתף פעולה עם גאבי במרכז השדה, סיפק ציון מעניין בראיון לאל-מונדו דפורטיבו וסיפר שכששיחק במדי ריאל מדריד במחצבה היה גונב אוכל, נעליים ועוד והרגיש שעליו לעזוב לקבוצה אחרת. שיהיה. בצל השטויות האלו, דייגו גודין ואנטואן גריזמן עשו עבירה מצוינת באימון אתלטיקו שנערך בקצב גבוה על-אף הגשם. השחקנים הירבו לחייך ועבדו על הנעת כדור תחת לחץ. אתם יודעים היטב מה מצפה לנו.

דבר המאמן:

"אני לא יכול להעריך את הקבוצה היריבה אבל אני מתייחס לקבוצה שלי. אני רוצה שנמשיך לשחק טוב ולשדר יציבות ואני מניח שגם התוצאות הטובות יחזרו. אני תמיד מאמין בכדורגל של יצירת מצבים, במשחק האחרון היו לנו ארבע הזדמנויות ולא הצלחנו להפוך אותם לשערים אבל גם זה קורה בכדורגל. תמיד חשוב לנו לנצח עבור עצמינו בלי שום קשר ליריבות. אנחנו צריכים לקחת את המשחק הזה לכיוון בו נוכל להרגיש בנוח ולנצל את היתרונות שלנו. במהלך השנים שינינו יותר שחקנים מאשר הם אבל זו אותה ריאל מדריד להוציא אולי את חאמס - קבוצה נהדרת ויריבה גדולה עם פוטנציאל התקפי גדול ונצטרך לדעת להתמודד איתו. ריאל מדריד וברצלונה הן יריבות שלנו, אני לא מתייחס למי יותר ומי פחות. דיברתי בזמנו על הבדלים כלכליים וזה נכון, הם קיימים, אבל על המגרש לא. אני תמיד מאמין עד לרגע האחרון אבל קשה לראות את ברצלונה מאבדת תשע נקודות יתרון. לסיים במקום השני יותר טוב מאשר לסיים במקום השלישי וזה יהיה פרס עבור עבודה שלנו במשך חצי שנה. המפתח בכדורגל הוא לכבוש".



אתלטיקו מדריד - הרכב משוער: אובלאק; חואנפראן, גודין, חימנז, פיליפה לואיס; קוקה, סאול, גאבי, אגוסטו פרננדס; גריזמן וטורס

חומר למחשבה:: ראש-בראש.

זינדין זידאן VS צ'ולו סימאונה

כשחקן, זידאן מעולם לא הפסיד בדרבי. הוא ניצח בשישה וסיים עוד שניים בתיקו. אבל היום אלה ימים אחרים. ברור מי הקבוצה המוכשרת יותר. מצד שני, כישרון לא תמיד משחק תפקיד. בחלק ניכר ממשחקי הדרבי בעידן אנצ'לוטי - היה נראה שהקבוצה פשוט לא התכוננה כמו שצריך למשחקים מהסוג הזה. סימאונה הוא שועל קרבות וותיק ועמדת האנדרדוג נהדרת עבורו. זידאן יצטרך להשריש בשחקנים את הסבלנות והיצירתיות שהייתה לו בתור שחקן מצד אחד, ומצד שני לדבר על לכידות קבוצתית ואחריות בהגנה. הכל עניין של גישה. אתלטיקו תילחם על כל כדור והשחקנים שלה ירוצו מטר אחד יותר ממה שצריך. אצל ריאל מדריד זה נראה הפוך. מעבר לכך, זידאן יצטרך לשים לב לבעייה המנטאלית. סימאונה משמש מוטיבטור עצום. אסור שהשחקנים שלנו ירימו ידיים. עוד פס ועוד פס, משחק קבוצתי כמה שאפשר, פחות הגבהות לרחבה ועוד ועוד. הפעם נקווה שאם משהו בתוכנית המשחק יחרוק - זידאן לא יהסס לשנות. במעט מאוד משחקים בעונה נדרש מאמן של ריאל מדריד לתת ערך מוסף, לתת אקסטרה. לרוב ריאל מדריד כלל לא צריכה להתכונן. אחד מהמשחקים האלה הוא מחר והדרבי כולל קושי מקצועי, בעיה בגישה וגם בעייה מנטאלית.

קיילור נאבאס VS יאן אובלאק

פתיחת העונה של השוער מקוסטה-ריקה הייתה מטורפת, היה נראה שפרשת דה-חאה נשכחה כלא-הייתה. אבל גם היום כשקיילור קצת פחות חתולי, ולא בטוח שכולם יסכימו איתו - הוא עדיין מנייה בטוחה. קיילור הוכיח עצמו גם במבחנים היותר רציניים כמו העצירות נגד רומא או הדיפת הפנדל בדרבי הקודם. נראה שאם ריאל מדריד תעשה סנסצייה ותשמור על שער נקי - היא תנצח, כי ההתקפה אמורה לעשות את שלה והיא שווה גול בכל משחק גם נגד יריבה כזו. האתגר הגדול של קיילור הוא המצבים הנייחים. אובלאק נמצא גם העונה בעונה גדולה ואתלטיקו לא סופגת. בעונה שעברה למי שזוכר הוא תיסכל אותנו למוות עם יכולת שיא בויסנטה קאלדרון והדיפה של שלושה-ארבעה שערים בטוחים. ב-30 משחקים העונה הוא ספג רק 14 שערים בכל המסגרות.

סרחיו ראמוס VS דייגו גודין

קשה לכתוב על ראמוס שהוא מנהיג, כי דווקא אחרי שקיבל את סרט הקפטן בתוספת לחוזה חדש ועצום - הוא מאכזב השנה. ביכולת, בגישה, בטמטום. הפנדל השטותי שביצע נגד אתלטיקו בסיבוב הקודם הוא רק דוגמא אחת. ראמוס נמצא אולי בכושר הגרוע בקריירה שלו וזו בעיה גדולה. איש ההגנה כיום הוא ואראן, עליו ריאל מדריד סומכת יותר. מצד שני, בליגת האלופות ראינו את ראמוס קצת יותר רציני, קצת יותר 'מתלכלך'. עם כל הכבוד ל'בלם עם נפש של חלוץ' - התפקיד שלו הוא קודם כל להגן. השער בדסימה הוא זיכרון עצום ובידיוק כמו דייגו גודין - מדובר בשני בלמים שכבשו שערים מכריעים מאוד לאורך הקריירה והם קלף עצום במצבים הנייחים. גודין נמצא בעונה מצוינת. לא שזה יעזור לו לזכות בתואר שחקן ההגנה המצטיין בעונה הבאה, כי עושה רושם שראמוס 'חתם קבע בעמדה' - אבל הוא מסמל נהדר את אתלטיקו מדריד. לוחם, פייטר, השלם גדול מסך חלקיו. ולשחקני ההתקפה שלנו מאוד קשה מולו. ראמוס מנצח ב-81% מהמאבקים האווירים וגם זה משהו, לעומת 62% של גודין.

לוקה מודריץ VS קוקה.

שני המנועים של שתי הקבוצות. בדקות הקבועות של חוסר השקט, חוסר הסדר והפאניקה - ניתן לראות איך שחקנים במגרש מסתכלים על מודריץ' בתקווה שיקח אחריות. יעשה תיקול נחוץ הגנתית, יפתור את הסבך עם מסירה או פשוט יבוא לקבל את הכדור. מודריץ' היה חלש מאוד בשני המשחקים האחרונים בניגוד לפתיחה המרשימה תחת זידאן וכך גם הקבוצה כולה. הסגנון של אתלטיקו לא דוגל בהחזקת כדור וסביר להניח שנצפה ממודריץ' שעיקר כוחו מחר יהיה התקפי. מתאים לנו עוד איזו פצצה לרשת כמו נגד גראנדה, ואם לא אז 'מסירות מפתח' חכמות לצמד המגנים או שליטה בקצב המשחק. קוקה כובש יותר שערים וגם מבשל יותר, בין השאר גם במצבים הנייחים, והוא שחקן מרתק ללא ספק. מאלה שכן היו יכולים 'להיות בהרכב של ריאל מדריד'. קוקה יהיה זה שירגיע את המשחק בשורות אתלטיקו, יידע לצאת קדימה מתי שצריך וגם לסחוט עבירות חכמות.

קארים בנזמה VS אנטואן גריזמן

החלטנו לבחור בשני החלוצים של נבחרת צרפת ולתת מנוחה לכריסטיאנו רונאלדו מעניין המצ'אפים. וברצינות: למרות השוטטות המרגיזה במשחקים האחרונים ורצף קל של אי-הבקעה - קארים בנזמה נמצא בעונה הטובה בקריירה שלו. הוא כבר עבר את מספר השערים שכבש אשתקד ולרוב נראה חד מול השער. 'בנזמה החדש', זה שנחוש להיות חלק מסגל הנבחרת ליורו(רק השערוריות מפריעות לו) כשבמונדיאל הקודם למי שזוכר הוא היה שחקן ההתקפה הבולט בעוד גריזמן נע בין הרכב לספסל - כובש יותר ומבשל פחות. העונה הוא כבש 23 שערים ובישל 3 בלבד, הכמות הכי נמוכה שלו. בדרבי בסיבוב הקודם הוא כבש שער נהדר בנגיחה ממצב לא פשוט ומחר הוא יהיה חייב להיות חד. גריזמן הוא למעשה כל משחק ההתקפה של אתלטיקו. ממש כוכב עולה בכדורגל האירופי. המהירות, חוכמת המשחק, השליטה בכדור. בלעדיו - אתלטיקו מדריד הייתה משעממת למוות. אם מוסיפים גם את השערים באירופה ובגביע - גריזמן עומד כבר על 19 כיבושים ורחוק רק שישה שערים מהשוואת השיא מעונת הבכורה, וסביר להניח שיגיע לשם. אם ריאל מדריד תצליח להסתדר עם השחקן הנפלא הזה - סביר להניח שאתלטיקו תוכל לכבוש רק ממצב נייח.

ד"ש מראול

http://web.archive.org/web/20130925180207/http://www.realmadrid.co.il/se1112/derbistats.Xxx

כמה כיף לראות את השם של המלך מתנוסס באתר המארקה. בטח לפני משחק כזה. הוא היה אחד שיודע לנצח דרבים. איזה עוד שחקן יכול לספר שבבכורה שלו בברנבאו כשהוא בן 17 הוא תקע את הכדור בחיבורים לעיני 100 אלף איש והכניס את הברנבאו לטירוף?(קרדיט גם ללאודרופ על הבישול האדיר בעין עקומה) את הציטוט של חורחה ואלדאנו אתם מכירים בעל-פה. בכל-מקרה, במארקה התעצלו ושמו תמונת ארכיון של הדרבי בקאלדרון ב-1996/97 במהלכו ראול כבש את אחד השערים הגדולים בקריירה וסה"כ רשם צמד באותו ערב, אבל נסלח להם. הוא כבש צמד גם בביקור בקאלדרון מחזור אחד לסיום העונה ב-2002/03 כאשר הצמרת התהפכה ואחרי 4:0 מהדהד ריאל חזרה למקום הראשון. הוא כבש גם במשחק השני ב-1997, וגם שער בנגיחה אחרי בישול של בקהאם ב-2004, ושער בכל אחד מהדרבים בעונות האליפות ב-2007 ו-2008. ואיפה הוא גדל? באתלטיקו. "הדרבי הראשון שלי היה בלתי-נשכח", הוא אומר בראיון. "כולם יודעים שמשחקים כאלה הם הרבה יותר מאשר שלוש נקודות".

"בתור אחד ששיחק בהרבה משחקי דרבים, תמיד ידעתי שזה משחק עם משמעות מיוחדת ושצפויות לנו בעיות רבות. הרגשתי תמיד את התשוקה הגדולה של האנשים, כמה הם רצו שננצח, זה היה שונה מעוד משחק ליגה. האווירה הייתה מאוד מיוחדת, גם בסנטיאגו ברנבאו וגם בויסנטה קאלדרון. כשחקן, תמיד נהנתה לקחת חלק במשחקים האלה וכשהדרבים היו צבועים לבן - אז בכלל".

"את הדרבי הראשון שלי אני לא אשכח לעולם. אי-אפשר להסביר את התחושה. הייתי בר מזל להבקיע את שער הבכורה שלי בריאל מדריד במשחק הראשון שלי בברנבאו במעמד כזה. בתקופה שלי המצב היה שונה וריאל מדריד הייתה קבוצה חזקה יותר כמעט רוב הזמן. היה לי המזל לקחת חלק בהרבה משחקי דרבים וכעת אני אצפה במשחק מארה"ב יחד עם עוד אנשים רבים, הדרבי מעורר עניין גדול גם שם. שתי הקבוצות מייצגות נהדר את הכדורגל הספרדי ויהיה משחק מרתק".

הזיכרון של רונאלדו

http://as02.epimg.net/videos/imagenes/2014/09/10/portada/1410369141_449815_1410370926_doscolumnas_normal.Xxx

גם בתקופתו בברצלונה, רונאלדו היה הכבשה השחורה של אתלטיקו מדריד. הוא כבש נגדה שוב ושוב ושוב(בסה"כ עשרה שערים, היריבה המועדפת עליו). במדי ריאל בעונת הבכורה הוא כבש צמד בויסנטה קאלדרון בדרך ל-4:0. הוא שיחזר את הכמות גם בדרבי הבכורה של לושה וגם בעונת 2005/06 כבש צמד ולבסוף נפצע אחרי תיקול של פראה שמנע ממנו את השלושער. בכל-מקרה, 104 שערים כבש רונאלדו במדי ריאל מדריד ולצד השלושער באולד-טראפורד נגד יונייטד ברבע הגמר וצמד במשחק האליפות מול בילבאו בעונת הבכורה - האוהדים זוכרים לו בעיקר שער אחד מכל הדריבלים הסוחפים והרגעים הבלתי-נשכחים: השער שכבש מול אתלטיקו אחרי 14 שניות בעונת הקיירוש.

ראול לבקהאם, בקהאם לזידאן, זידאן לרוברטו קרלוס, רוברטו קרלוס לרונאלדו. רונאלדו עושה הטעייה נהדרת, ראול חוסם את שחקן ההגנה והברזילאי שולח טאץ' רך לרשת ורץ לחגוג. בהמשך ראול כבש שער נוסף וריאל מדריד ניצחה 2:0 בעונת הקיירוש. "זה אחד השערים הכי מיוחדים שיצא לי לכבוש בקריירה שלי. רק התחיל המשחק והבקענו שער. זו הייתה הדרך הטובה ביותר להתחיל את הדרבי", הוא אמר השבוע בראיון לערוץ הטלויזיה של ריאל מדריד. "אני אגיע לראות את הדרבי שהוא חשוב מאוד עבור שתי הקבוצות שרוצות להיות פקטור בליגה", אמר רונאלדו וסיכם - "אני חושב שיהיה משחק נהדר עבור הקהל וריאל מדריד פייבוריטית בקצת בגלל יתרון הביתיות".

היסטוריה ומפגשי עבר::

בעונת 2009/10 מנואל פלגריני צלח יפה את שני משחקי הדרבי נגד אתלטיקו מדריד בתוצאה זהה לחלוטין - ניצחון 3:2. אחריו הגיע ז'וזה מוריניו והמשיך רצף אדיר של 8 נצחונות ב-8 משחקי דרבי, כלומר שלושה דאבלים חלקים בליגה כולל 4:1 כפול בעונת האליפות ועוד ניצחון כפול ברבע גמר גביע המלך ב-2010/11, ואם לא גמר הגביע הארור ההוא - מוריניו היה מגיע לרקורד אדיר של 100% הצלחה במשחקי הדרבי. את 14 השנים המעולות מצד ריאל מדריד אתם בטח זוכרים, כשאתלטיקו לא הצליחה לנצח אותנו מאז ה-3:1 בברנבאו בעונת הירידה שלה ועד גמר גביע המלך בברנבאו כשדייגו קוסטה ומיראנדה הפכו שער יתרון של כריסטיאנו רונאלדו. זה היה רצף מטורף של 24 משחקים בכל המסגרות, רצף שספק אם יישבר איי-פעם.

אבל המציאות אחרת. בשנתיים האחרונות אתלטיקו מסמנת V בברנבאו די בקלות. בעונה שעברה היא ניצחה עם לא מעט מזל 2:1. טיאגו כבש אחרי מצב נייח, איך לא, בדקה העשירית, כריסטיאנו שהציג משחק מעולה סחט פנדל והשווה, אבל בעוד ריאל מדריד החמיצה את ההזדמנויות שלה - הגיע ארדה טוראן וכבש בבעיטה מחוץ לרחבה. שנה אחת אחורה, בעונת הדסימה, דייגו קוסטה הארור כבש שער מוקדם אחרי טעות של די-מאריה וריאל מדריד די מוגבלת התקפית וכזו שסובלת מיום חלש של בנזמה - לא הצליח להשוות וירדה מנוצחת. הרקורד של אנצ'לוטי במשחקי הדרבי היה עצוב, ללא ספק. מאז אותו גמר גביע, נערכו 14 משחקים בין ריאל מדריד ואתלטיקו מדריד והתמונה עגומה: ריאל מדריד ניצחה ב-4 בלבד, אתלטיקו מדריד ניצחה ב-6 ועוד 4 משחקים הסתיימו בתיקו. אשתקד מעבר לדאבל בליגה על-חשבונה, אתלטיקו זכתה בסופר-קופה ע"ח ריאל מדריד(תיקו 1:1 בברנבאו כשחאמס כובש שער בכורה אך אתלטיקו משווה מייד; והפסד 1:0 בקאלדרון בגומלין משער סופר-מוקדם של מנדג'וקיץ') וגם הדיחה אותה מהגביע עם 2:0 הזוי בקאלדרון ורק 2:2 בגומלין. גם בברנבאו ריאל לא מצליחה להתעלות למעט שער הניצחון של צ'יצ'ריטו בגומלין רבע הגמר אשתקד שהעלה את ריאל מדריד לחצי גמר ליגת האלופות.

ניצחון הליגה האחרון של ריאל מדריד היה דווקא בקאלדרון בעונת 2012/13 עם הרכב שני לחלוטין. די-מאריה אירגן את שער הניצחון המוזר. בברנבאו בסיבוב הראשון ריאל ניצחה 2:0 משער נהדר של כריסטיאנו רונאלדו בכדור חופשי ובהמשך מסוט אוזיל הכפיל את התוצאה. כאמור, כבר שנתיים ברצף ריאל מדריד לא מנצחת את אתלטיקו בדרבי ורצף כזה בברנבאו קרה רק פעם נוספת, עם ההפסד 3:1 ב-1999/00 בעונה בה אתלטיקו ירדה ליגה, וכן 2:2 בברנבאו ב-2002/03 במשחק דרמטי בו פיגו כבש צמד אבל גם החמיץ פנדל ואלברטיני השווה בכדור חופשי אדיר בתוספת הזמן. הניצחון הכי גבוה של ריאל על אתלטיקו היה מאניטה לתפארת בעונת 1983/84: מטגוד, חואניטו, סנטיאנה, סטליקה ואנחל כבשו - חמישה שערים וחמישה כובשים שונים. אותה תוצאה קרתה קודם לכן בעונת 1958/59 כשריימונד קופה כיכב עם צמד. עכשיו נעבור לרצפים - שנות ה-90 נפתחו עם תבוסה ביתית אך לאחר-מכן ריאל ניצחה בכל ששת משחקי הבית שלה בדרבי. רצף כזה נרשם פעם נוספת - גם בסוף שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60.

הדרבי האחרון של זידאן כשחקן ריאל מדריד היה בסיבוב השני בברנבאו בעונת 2005/06. זידאן עצמו לא כבש במשחקי הדרבי מעולם אבל בישל שניים בהצגה בקאלדרון ב-2002/03. בכל-מקרה, בחזרה לדרבי האחרון שלו - קאסנו כבש כבר בדקה השלישית אחרי הרמה מצוינת של רוברטו קרלוס. מאתייה קזמן השווה ואז הגיע ג'וליו בפטיסטה שבעט פנימה עוד לפני סיום המחצית הראשונה, 2:1 לריאל מדריד בסיום. דרבי מעניין נוסף היה בעונת השוסטר, כבר במחזור הפתיחה. אגווארו הימם את ריאל מדריד לפני שחלפה דקה אחת אבל המלך ראול היה שם כדי להשוות בנגיחה בדקה ה-14. קצת יותר מעשר דקות לסיום גוטי בישל לסניידר את שער הניצחון, 2:1 שוב. בעונת 2009/10 זו הייתה ההצגה של צ'אבי אלונסו, לא לפני שהאקס חוסה אנטוניו רייס העלה את אתלטיקו ליתרון בבעיטה מסובבת. אלונסו השווה בנגיחה בדקה ה-49 וסיפק לארבלואה פשוט בישל מטורף, אחד הגדולים שנראו בברנבאו. היגואין העלה את ריאל ליתרון מבטיח אבל אלונסו נגע ביד והשאיר קצת מתח באוויר כשפורלאן צימק ל-3:2 שהייתה גם תוצאת הסיום.

בכל המשחקים:: 211 משחקים - 108 נצחונות לריאל מדריד, 50 תוצאות תיקו ו-53 נצחונות לאתלטיקו מדריד. יחס שערים: 354-270 לטובת ריאל מדריד

בליגה בלבד: 157 משחקים - 85 נצחונות לריאל מדריד, 34 תוצאות תיקו ו-38 נצחונות לאתלטיקו מדריד. יחס שערים: 281-212 לטובת ריאל מדריד.

בסנטיאגו ברנבאו: 106 משחקים - 67 נצחונות לריאל מדריד, 23 תוצאות תיקו ו-16 נצחונות לאתלטיקו מדריד. יחס שערים: 208-117 לטובת ריאל מדריד.

במשחקי הבית בליגה: 78 משחקים - 52 נצחונות לריאל מדריד, 12 תוצאות תיקו ו-14 נצחונות לאתלטיקו מדריד, יחס שערים: 155-91 לטובת ריאל מדריד.

גמר ליגת האלופות, בליסבון, 24 במאי 2014 - ריאל מדריד: 4, אתלטיקו מדריד: 1. כבשו לריאל מדריד: סרחיו ראמוס, גארת' בייל, מרסלו וכריסטיאנו רונאלדו. לאתלטיקו מדריד: גודין.

 

רק תביאו את הדרבי \ דור רומנו

קצת יותר משנה חלפה מאז התבוסה הצורמת בויסנטה קאלדרון. דור רומנו טוען שמאז ריאל מדריד לא באמת חזרה לעצמה ודורש לגבות את החוב בדרבי הקרוב ביום שבת עם נאום מוטיבציה מרשים. כי שנתיים וחצי בלי ניצחון ליגה זה יותר מידי. הכבוד חשוב למדרידיסימו לא פחות מתארים.

בכתבה הבאה לא תקראו כמעט כלום על טקטיקה או ניתוחים 'שגיא-כהנים'(בין-כה מדובר בהיסטוריה. היום תוכלו מקסימום לשמוע את יורם ארבל מנסה לומר בצורה מגניבה 'גריזמן' או את הפרשן ברקוביץ' מנתח נפלא 'קוקה הזה שחקן'). אתם כבר יודעים בעל-פה שצריך להיזהר מהיהלום גריזמן ושאתלטיקו קבוצה חזקה במצבים הנייחים, וגם מכירים מצוין את נקודות התורפה שלנו: ריאל מדריד קבוצה לא מאוזנת שטועה המון(אולי יותר נכון לומר: אסופה של שחקנים), יש לה בעיה בגישה, קושי מקצועי עצום להתמודד עם הקבוצה של דייגו סימאונה, אחד המאמנים הטובים בעולם ובעל יתרון ברור על זידאן בקרב הראש בראש-הזה, וגם בעייה מנטאלית.

כל-כך מתבקש לצרף שוב את התמונה המדהימה של סרחיו ראמוס חוגג את שער הדסימה . התגובה שלנו הייתה פשוטה: דמעות(בטח אצל עבדכם הנאמן שהיה במשחק בליסבון), ואני משוכנע שאין לילה בו הסיוט הזה ששמו ראמוס פוסח על המחשבות של דייגו סימאונה. אתלטיקו מדריד החמיצה שוב הזדמנות היסטורית לזכות בגביע החשוב מכל, שוב בזמן פציעות, כפי שקרה לה ב-1974. גם אם ריאל מדריד תמשיך לאכזב במשחקי הדרבי עוד שנים רבות - זה רגע שלא ישכח. אותו ערב קסום ב-24 במאי נכתב בספר דברי הימים של ריאל מדריד. אבל, השינוי האמיתי במשחקי הדרבי היה בגמר הגביע ב-2013 בברנבאו. ריאל מדריד כבר הובילה משער של כריסטיאנו רונאלדו בנגיחה. אוזיל ודי-מאריה היו לא רעים בכלל אך קורטואה פשוט נעל את השער. מוריניו החליט להשעות את פפה שתמך בקסיאס ולכן ראול אלביול פתח בהרכב כשואראן הפצוע נעדר. דייגו קוסטה השווה במחצית השנייה ובהארכה מיראנדה ניצח את המשחק כשכריסטיאנו מורחק. אם בפתיחת העונה, אחרי אליפות מטורפת, ריאל מדריד חלמה על הלה-דסימה, גביע האלופות העשירי: היא סיימה את העונה הכושלת באקורד צורם כשראתה את אתלטיקו חוגגת את הדסימה שלה - גביע המלך העשירי - דווקא על חשבונה בסנטיאגו ברנבאו.

14 שנים מטורפו של שליטה אבסולוטית בעיר הגיעו לקיצן, תקופה שחלק ניכר ממנה הדרבי היה ממש עוד משחק בלוח השנה, כמעט כמו משחק נגד סלטה ויגו או אספניול, ואני לא מגזים. מדובר ללא ספק ברצף פסיכי, מטורף ולא הגיוני, אולי הרצף הכי הזוי של משחקי דרבי כלשהם. לכו תבדקו את הדרבי של מנצ'סטר, את הדרבי של טורינו, את הדרבי של מילאנו. אומרת הקלישאה 'לדרבי חוקים משלו' - וריאל מדריד הייתה מנצחת, לפעמים עוד במנהרה. אתלטיקו תמיד תישאר הקבוצה הקטנה של העיר, ובעבר היה קל לצחוק עליה. בגלל כל סיפור ראול, שעבר אלינו רק אחרי שחסוס חיל הטיפש החליט לסגור את מחלקת הנוער; בגלל ירידת הליגה בשנת 2000; משום שהיא פשוט תמיד הפסידה בדרבים. גם בעונת הדאבל ההיסטורית ב-1995/96 - ריאל ניצחה פעמיים במשחקי הדרבי. ב-2002/03 ריאל חגגה רביעייה מטורפת בקאלדרון בדרך למהפך בצמרת וזכייה באליפות במחזור הסיום נגד בילבאו; הדרבי של לושה ב-2005 - ריאל מדריד משחקת נורא ואיום אבל מנצחת 3:0, תוצאה שחזרה על עצמה בקאלדרון שנה אחת אחר-כך במשחק שהוכרע כבר בדקה השביעית; אפילו עונת הקאפלו, כשאתלטיקו 'שטפה' את המגרש, פרננדו טורס שבר את המנחוס נגדנו אבל בגלל תצוגת שיפוט עוינת, הרוח של איקר ובישול של אנטוניו קאסנו(!) להיגואין - זה נגמר רק בתיקו; או הפנדל של דרנטה ב-2008/09, כשהיגואין מנצח את המשחק, כאשר רק כמה דקות קודם לכן סימאו השווה בכדור חופשי והעיף באוויר את הויסנטה קאלדרון.

מאז אותו ערב שחור בברנבאו נערכו 14 משחקי דרבי. ריאל מדריד ניצחה ב-4, אתלטיקו מדריד ניצחה ב-6 ועוד 4 משחקים הסתיימו בתיקו. אתלטיקו הפכה לכבשה השחורה. גמר ליגת האלופות הוא אירוע מיוחד אבל מעבר לכך, אני לא זוכר את עצמי כל-כך דרוך, מוכן ונחוש לפני משחקי דרבי כמו בשנים האחרונות. רוצה לנצח אותם כבר, לעזאזל בעונה שעברה היא חגגה על-חשבון ריאל בסופר-קופה הספרדי וגם הדיחה אותה מגביע המלך בצמד משחקים שקשה להסביר. עם כל הכבוד לשער המרגש של צ'יצ'ריטו שהעיף את הקולוצ'ונרוס לאלף עזאזל בגומלין רבע גמר האלופות - ריאל מדריד עדיין צריכה לגבות את החוב שלה. חמישה משחקי דרבי בליגה ללא ניצחון, כלומר שנתיים וחצי - זה יותר מדי זמן. בעונה שעברה אתלטיקו ניצחה פעמיים בליגה. אבל בעוד המשחק בברנבאו לווה ביכולת טובה של ריאל מדריד ותחושת ה-'חוסר מזל' או 'הגלגל התהפך' היכתה בנו חזק - המשחק בקאלדרון היה סיפור אחר.

http://images.teinteresa.es/deportes/pancarta-aficionados-del-Madrid-Valdebebas_TINIMA20150209_0618_21.Xxx

"החיוך שלכם - הבושה שלנו", זה השלט שתלו האוהדים בולדבבאס יממה לאחר הדרבי, כאשר ריאל מדריד הובסה 4:0 בקאלדרון במשחק שכמעט עלתה לקרלו אנצ'לוטי במשרתו. במחצית השנייה זו הייתה השפלה של ממש ובטח עם השער של סאול במספרת. אתלטיקו עשתה על המגרש ככל העולה על רוחה. ריאל מדריד בעטה 4 פעמים לשער. אף בעיטה לא הייתה למסגרת. השחקנים פשוט לא התלכלכו, הרימו ידיים מראש והפסידו בכל מאבק פיזי במרכז השדה. בהמשך הלילה השחקנים התקבצו לחגוג, לפחות חלקם, את מסיבת ה-30 של כריסטיאנו רונאלדו אותה לא ניתן היה לדחות כמובן משום שהוזמנו אנשים רבים ממדינות שונות. אותה מחאה הייתה זה היה צעד חריף מצד הקהל שלרוב מסתפק בשריקות בוז צורמות במשחק הבא או במטפחות הלבנות. הנשיא פרס העניק לא מעט ראיונות לתקשורת מאז ואמר שריאל מדריד לא הגיעה לשנת 2015 ומאז היא סובלת מירידה דרסטית בכושר הגופני ובחדוות המשחק. אבל זה לא נכון. לא קטיעת רצף הנצחונות במאסטייה, לא המשחק המטופש בדובאי וגם לא הכושר המטורף של ברצלונה, כל אלה לא פגעו בריאל מדריד. הכל התחיל באותו ערב ארור בקאלדרון. זו הייתה סטירה מצלצלת, ולי לפחות היו מסקנות קשות מאותו הערב: ריאל מדריד פשוט לא מסוגלת לזכות באליפות, היא קבוצה מפורקת. מעבר לכך, ה-B-B-C פשוט לא יכולים לשחק יחד. נכון, ראמוס ופפה לא שיחקו וכך גם מרסלו ומודריץ' הפצוע, אבל זה ממש לא תירוץ. לריאל מדריד אסור לשחק ככה בשום מגרש, בשום מצב.

זו לא הייתה ריאל מדריד חלשה ועגומה, כזו שמורכבת מסגל שחקנים חלש כמו דיארה, גאגו, דרנטה ועוד. לא היה מדובר בסגל של גרוטאות. אלא ריאל מדריד שרק לפני חודש וחצי פירקה כל דבר שזז והייתה בלתי-ניתנת לעצירה. זו הייתה ריאל מדריד עם כריסטיאנו רונאלדו, גארת' בייל, טוני קרוס ועוד. לא הייתי שקט אחרי המשחק וניסיתי לפרוק עול בפורום. לרוב יש לי מה להגיד, אבל הפעם הייתי קצר, בושה וכלימה. ככה כתבתי: אני מתבייש ומאוד-מאוד עצוב, חבורה של דבילים שביזו את החולצה הלבנה. הפסדים הם חלק מהכדורגל וחלק מהחיים, אבל תבוסות ופגיעה באגו זה הרבה מעבר. ההפסד יותר מביך וצורב ממה שקרה נגד ברצלונה או ליברפול בעונה החשוכה ב-2009. היום השתנו לחלוטין יחסי הכוחות במאבק האליפות. היום איבדנו את התואר. זה לא הפסד שקמים ממנו ברגע. השמועה הייתה אפילו על כמה ימי חופש מהקבוצה, התרעננות. זה לא קרה, יש לכם ספק?

https://pbs.twimg.com/media/B9QtbfJCcAMFcQk.Xxx

אנצ'לוטי לא היה יכול להתחמק וניסה לנתח את המשחק הכי גרוע של הקבוצה בתקופתו וכנראה גם הגרוע בקריירה שלו כמאמן - "אתלטיקו ניצחה אותנו בכל אספקט, אף שחקן לא שיחק טוב. הגענו שניים לכל כדור, הפסדנו בכל תיקול ובכל מאבק אווירי. לא עשינו כלום. אנחנו חייבים לשנות גישה ואני בתור מאמן חייב לקחת אחריות. הגישה והמוטיבציה שלנו למשחק הייתה רעה. לא אשכח את המשחק הזה". זה היה אחד ההפסדים המשפילים ביותר בתור אוהד. התמונה של איקר המובס והמושפל מסתיר את פניו וכורע על הדשא - הייתה קשה לצפיה. כריסטיאנו רונאלדו, שכמה שעות אחרי הריאיון עמד בעין הסערה, אמר שצריך לשכוח את היום הזה כמה שיותר מהר. בניגוד לתחזית שלו, הקבוצה לא זכתה באליפות בסיום העונה. גם השנה זה ממש לא יקרה.

גם ריאל מדריד וגם אתלטיקו סיימו בתוצאות תיקו מאכזבות במחזור האחרון ובעצם פרסו שטיח אדום לברצלונה. הגישו לה את האליפות על מגש של כסף. וכעת הן יכולות רק להתקוטט ביניהן על המקום השני. נכון להיום, אתלטיקו מדריד מובילה בנקודה אחת. וכאן מגיע המבחן הגדול של זידאן. זו לא אתלטיקו מדריד שהוא פגש בתור שחקן. וברור שמאזן השערים המטורף בברנבאו ייפסק. אפשר לדבר על ניגוד עצום בין שתי הקבוצות: העשירים נגד הענייים, ההתקפה נגד ההגנה, הכישרון נגד הקבוצה. כי בזמן ששחקני ריאל מדריד ובראשם סרחיו ראמוס וטוני קרוס, יעדיפו לרוץ מטר אחד פחות במאבק על הכדור - שחקני אתלטיקו מדריד ירוצו מטר אחד יותר. הגיע הזמן לגבות את החוב מאותה תבוסה כואבת, ואחוז ההצלחה הנמוך נגד אתלטיקו בשנים האחרונות פשוט לא הגיוני. מעבר לכך, מדובר במבחן גדול ברמה המקצועית. אתלטיקו מדריד קבוצה חכמה, אגרסיבית, בועטת, מתסכלת. היא תחנה את האוטובוס בברנבאו ותחכה להזדמנויות חכמות לצאת קדימה. אתלטיקו לא תשחק לידיים שלנו. וריאל מדריד עד היום לא ניצחה אף קבוצה רצינית, ותסלח לנו רומא. שני המשחקים נגד פריס היו מביכים. ריאל הפסידה במדריגל ובפיחואן וסיימה בתיקו במאסטייה וגם בדרבי הקודם עם החילוף החרפתי של בניטס. אתלטיקו מדריד היא קבוצת צ'מפיונס אמיתית. ורק יריבות בסדר הגודל הזה נקבל ברבע הגמר, ואתם מבינים את הרמז.

הכבוד חשוב למדרידיסימו לא פחות מאשר תארים. וגם אם האוהדים בברנבאו, ולא התיירים היפנים והסינים שיבואו לעשות סלפי במקדש, יודעים שכוחו של זידאן מוגבל(אני די התאכזבתי למשל מניהול המשחק שלו נגד מאלגה) - בריאל מדריד אין זמן אף-פעם והקרדיט לקבוצה מתחיל להתערער. זה הזמן של הברנבאו לרעוד, אווירה ששמורה בעיקר לימי חג כמו ליגת האלופות. הגיע הזמן שהקבוצה הזו תשחק כדורגל ולא תשחק בכאילו.

מה זה קבוצה בכאילו? עולה ותוקפת בראבאק, לפעמים, אבל ממש בלי שכל ובלי משחק קבוצתי אמיתי אלא סוליסטי בלבד. וכמובן שהרבה יותר כיף לעשות התקפה מאשר להגן. וכל משחק ההגנה(יש דבר כזה?) הוא בדיחה. לוחצת בכאילו, נלחמת בכאילו, מחלצת כדורים בכאילו, ואחראית אפילו לא בכאילו. כל ההחזרות כדור הרשלניות האלה לאחור למשל, השמירה הלקויה במצבים הנייחים. כדור עומק פשוט של היריבה מביא למצב של גול. כל שחקן נותן כל-כך מעט, אולי 2-3 פעולות טובות וזהו. כמובן ששילוב של קובאצ'יץ' במקום קרוס יכול לעזור לחלק האחורי ואולי אפילו ספסול של סרחיו ראמוס שנמצא בכושר הגרוע בקריירה שלו. גם אין לערער על חשיבותם של קיילור, מודריץ'-איך לא וכריסטיאנו רונאלדו. אתלטיקו מדריד בקושי סופגת גם העונה אבל היא פחות טובה מהעונה שעברה ובטח שנחותה מהקבוצה של עונת האליפות. בכל-מקרה, כמו תמיד, אני מתרכז בקבוצה שלנו.

עיקר הבעיה היא הגישה. גם אם זידאן יותר מתחבק עם השחקנים ומלטף להם את האגו והם אוהבים אותו. בואו ניהיה כנים. אנחנו אוהבים את הליגה הספרדית ולא חיים בבועה השקרית של הפריימרליג. אבל בינינו, כמה פעמים ריאל מדריד באמת צריכה לעשות התאמות במהלך עונה שלמה ולהתכונן למשחקים בצורה אחרת, בטח בברנבאו? מעט מאוד. המשחק ביום שבת הוא אחד מהמקרים היוצאי דופן האלה. לא מדובר בעוד חטאפה או ראיו וייקאנו. ריאל מדריד צריכה לשחק. למסור עוד פס ועוד פס עד שתגיע פירצה, לא להרים ידיים אם אתלטיקו תעביר זמן. להיות אגרסיבים ולכסח, שקוקה למשל יאכל דשא בסיום המשחק. לתקוף אבל לא להפקיר. להגן, ובאמת. איך אמר טוב ומשכיל ממני? "אי אפשר לנצח אותם בלי להתאבד על המגרש, לנצח בחלק קרבות הפיזיים ולהפסיק עם השטויות המפגרות בהגנה". והגיע הזמן לנצח אותם. רק תביאו את הדרבי. כמאמר הקלישאה.

 

ניסיתי לא לכתוב על הדסימה, כי כבר כתבנו מספיק על הגמר ההוא(איזה יומן מסע של 10,000 מילה). כי אולי בעזרת השם ראול נגיע שוב לגמר ליגת האלופות. כי תמיד אני עושה את זה באותו התאריך - ה-24 במאי. וכתבתי על זה אפילו ביום האהבה:

http://srv1.Xxx.co.il/1/56d16b77889e0.Xxx

אין מה לעשות - צפיתי בגמר המדהים ההוא שמוקלט בבית - פעמיים, טייק 1 באורך המלא וטייק 2 תקציר ארוך. ראיתי קצת מההתחלה, ראיתי את חמש הדקות האחרונות לפני תוספת הזמן וגם את הגולים, אני זוכר את הדקות בעל-פה. אני צופה בזה ופשוט נכנס ללחץ שמא הכדור לא יכנס. אני זוכר שלילה אחרי הגמר קמתי במלון אחרי כמה שעות ונכנסתי לאינטרנט לוודא שזה לא היה חלום.

בגמר עצמו ראיתי שני קווי הגנה, אתלטיקו שפשוט לא טועה. ושחקנים שנלחמו לאורך כל 90 הדקות גם מהצד שלנו. השעון הולך ואוזל והשחקנים קצת מפחדים לטעות, הולכים על בטוח. היו טריליון הזדמנויות שהכדור היה עלול ללכת לאיבוד ואיכשהו הכדור נשמר על המגרש. גם הקרן של מודריץ' בכלל הושגה די בפוקס, שלא לדבר על המהלך של די-מאריה על הקו שבהתחלה היה נראה מאוד מסורבל. ואז הגיע הגול של ראמוס, כשכבר התחלתי פיזית להתקרב ליציאה במגרש, אבל לא באמת, סטייל מוריניו. ראיתי מהיציע בליסבון את הידיים של קורטואה מושטות, מכסות כמעט את כל השער. זו הייתה נגיחה מדהימה, ראש הזהב, ממצב כלל לא פשוט, בסיבוב מדהים. תחשבו כמה פעמים בחיים שלכם הקבוצה הייתה בפיגור או במצב של תיקו בדקה האחרונה וכל-כך רציתם שהכדור ייכנס - וזה לא קרה. והפעם זה קרה, בתזמון המושלם. כל החיים, הטוב והרע - רצו לי מול העיניים ב-30 שניות. אוהדים ספרדיים שראו אותו ממרר בבכי, דמעות של אושר - ביקשו להצטלם איתי למזכרת.

את השער של בייל כולנו חגגנו, זה היה מדהים. אבל נעבור לגול של מרסלו. זו הייתה עונה מחורבנת שלו והוא כלל לא היה אמור לשחק בגמר אם הכל היה הולך לפי התוכניות. ואז מרסלו ניצל את השטחים שכמה דקות קודם לכן לא היו, בעט כדור לא משהו שנכנס לרשת. עזבו שהשער הבטיח את הניצחון - מרסלו ניסה להישאר קר-רוח, הוריד את החולצה וסימן איתה לקהל. אבל דקה אחר-כך, עוד לפני שריקת הסיום(!) - ירדו לו דמעות והוא הלך להתחבק עם איקר. תמונה מצמררת, תמונה מרגשת, אחת המרגשות שזכיתי לראות בתור אוהד יחד עם הטירוף בעונת קאפלו וכן-הלאה וראול קובר את אולד-טראפורד או משתיק את הקאמפ-נואו. וגם איקר בכה כמו ילד. כמו בגביע בשנת 2000. כמו ב-2002. כמו באליפות מס' 30. הנה, נזכרתי - דרבי ראשון בלי איקר בברנבאו, מרגיש מוזר. החיים לא שווים כלום בלי רגש.

מצד אחד המשחק הזה שם פרופורציות, והמשחק היום הוא כביכול עוד משחק, אבל רק אם אתה משווה אותו לגמר ליגת האלופות. האדמה לא תרעד בשום תוצאה היום. ומצד שני זה לא נכון. הגיע הזמן לנצח את היריבה הארורה הזאת כבר. עד עכשיו, כל העונה - ריאל מדריד משחקת בכאילו. מתי ניצחנו קבוצה נורמלית למען השם? מדובר ביריבה קשה - היא תתבנקר, היא תצופף, היא גם תעשה פרובוקציות, היא תהרוג את השעון והיא גם תכבוש - כי יש לנו הגנה גרועה. אבל אני מצפה ללמוד את הסגנון שלהם אחרי טריליון משחקים נגד סימאונה, למצוא פירצה. לשחק עם תשוקה, אחריות בהגנה, שכל בהתקפה ורגל מסיימת טובה. הברנבאו צריך לרעוד היום. התבוסה הקשה מהעונה שעברה, מאז הקבוצה לא הצליחה לחזור לעצמה - עדיין יושבת כמו עצם בגרון, ושנתיים וחצי בלי לנצח אותם בליגה זה יותר מדי, עם כל הכבוד לצ'יצ'ריטו והגול שלו אשתקד. "Vuestra risa, nuestra vergüenza" - השמחה שלכם - הבושה שלנו. האוהדים לא סתם תלו את השלט בולדבבאס. הכבוד חשוב למדרידיסימו לא פחות מתארים. רק תביאו ת'דרבי. Hala Madrid Y Nada Mas.

 

הרכב ריאל מדריד: קיילור נבאס, דנילו, סרחיו ראמוס, רפאל וראן, דני קרבחאל, טוני קרוס, לוקה מודריץ', איסקו, חאמס רודריגס, כריסטיאנו רונאלדו וקארים בנזמה.

הרכב אתלטיקו מדריד: יאן אובלק, חואנפראן, חוסה חימנס, דייגו גודין, פיליפה לואיז, גאבי, אגוסטו פרננדס, קוקה, אנטואן גריזמן, סאול ופרננדו טורס.

 

בתור מי שרוצה בהצלחתה של אתלטיקו היום ממש קשה לי לראות את המשחק הזה. וואו כמה קשה זה נראה לאתלטיקו לצאת להתקפה וכמה מעט אופציות יש לשחקנים שהם כבר כן מצליחים לצאת (ואז מגיע פליפה לואיס ומוסר לשחקן ריאל).

עריכה: או שאולי הסוד הוא לא למסור לפליפה לואיס כשיוצאים קדימה

 

מה הקהל של ריאל רוצה מחמאס רודריגס בדיוק? גרוע כמו הרבה שחקנים נוספים בלבן על המגרש.

(חובבי הכדורגל הדרום אמריקאי לא לתקוף),
מההתחלה לא הבנתי מדוע חמאס הגיע, די מאריה שחקן פשוט טוב יותר. אולי בעתיד.
תחושה קלה שאם חמאס ממשיך ככה יש מצב שנמצא אותו בקבוצה אחרת העונה הבאה.

 

חמאס ובנזמה(לא כשיר אני חושב) יוצאים ונכנסים שני ילדים מיוראל ו-ואסקאז. לא ממש מתאים למשחק מול אתלטיקו.

 

שבוע שעבר בבטיס חסה היה נוראי. זידאן באימונים אני מניח שהוא רואה אחרת את הדברים.

 

שיחקנו נהדר, התוצאה מאכזבת. אין פה יותר מה להסביר, בדיוק כמו המשחק של ארסנל-ברצלונה.
בסופו של דבר שיש לך את רונאלדו\מסי ושאר החיזרים האלו מספיק טעות אחת או כמו במשחק שלנו הברקה אחת ובום.
כמובן שאתלטיקו כרגע רמה אחת מעלינו ככה שזה לא בר השוואה.