באיירן מינכן 2015/2016 :: העונה האחרונה עם פפ

לברון, אסכם את הקדנציה שזו לא הייתה הצלחה גדולה כי לא זכינו בליגת האלופות כמו שהוא הספיק פעמיים לעשות בתקופת זמן כזו בברצלונה, אבל חצי גמר לא יכול להקרא כישלון אצל אף מועדון בעולם. זה גם לא יעד מינימום אצל מרבית הקבוצות הגדולות בעולם. בארסה לא קרעו חולצה וישבו שבעה כי הודחו כבר ברבע הגמר מהסיבה הפשוטה שזה לא מובן מאליו להגיע למעמדים הללו. זה כדורגל.
אז עם 3 אליפויות, גביעים ותמיד להגיע רחוק באירופה זו קדנציה מאוד מכובדת ומוצלחת אבל זו לא ההצלחה המסחררת שקיוונו עם קצת יותר מזל (דיוק בפנלים ) תגיע. בנינו סגל מפלצתי וראינו ב 95% מהמקרים כדורגל מצויין מידי שבוע.

עכשיו לביקורת ואחת טרייה: בואטג לא היה צריך לעלות בהרכב. אני מבין שפפ רצה את אלבה מגן וכבר לא יכל לחכות שבואטנג יהיה בפורמה מלאה ולקח סיכון, אבל כמו שראינו בואטנג אומנם בריא אבל עדיין לא בכושר שהיה לפני הפציעה ופפ טעה כאן. גם המשחק מול ריאל היה פתוח מידי וראינו שהוא למד מזה בהמשך. כמו הרבה מאמנים גדולים אחרים גם פפ לא מושלם. כולם הפסידו הרבה בקריירה שלהם כדי גם לחזור ולנצח. כולם אפילו הובסו והושפלו, כן גם מוריניו ואנצ'לוטי שהם מאמנים גדולים לא פחות מפפ. לכן פה ושם הפסד או הרכבה של שחקן בהרכב שלא נראת לי הן לא כזה סיפור גדול בעיני, זה קורה כל הזמן.

התפיסה שלי בכלל היא כזאת שקשה לשפוט מאמנים בבחירת שחקנים. הם נמצאים באימונים, חיים את היום יום עם השחקנים ויודעים הכי טוב מה הפורמה ומה מצב הרוח של כל שחקן. אלו שיקולים מורכבים שאנחנו עם המעט חשיפה שיש לנו למה שהם רואים, לא בעמדה לבקר בכזו נחרצות מה שהם מחליטים, לכן אתה רואה אותי בכללי ולא רק עם פפ, לא ממהר לקפוץ בראש עם ביקורות. אני לא בנעליים שלהם, מכאן אני מגיע בתפיסה שלי אם אתה מבין אותי עכשיו קצת יותר.

 

מסכים באופן כללי עם כל מה שאמרת, גם אני לא חושב שפפ כישלון והוא אכן השאיר קבוצה מצוינת בתום הקדנציה, אבל הייתה תחושה שאפשר היה להשיג יותר ומכאן נובעת האכזבה.

אבל אני חולק עליך לגבי בואטנג. דווקא חושב שהבחירה לפתוח עם בואטנג הייתה נכונה, והוא היה לא רע בכלל, אתלטיקו פרט לגול לא הייתה קרובה בכלל לשער.
השער של גריזמן היה בהתקפה מתפרצת מהירה שנבעה מדלילות בהגנה כחלק מהשיטה של הלחץ הגבוה והרצון להמשיך במומנטום ולהבקיע שער נוסף. אני לא חושב שבואטנג הוא האשם הבלעדי בשער,גם למרטינז היה חלק בו ואולי גם אלאבה יכול היה לעשות יותר.
בניגוד כמובן לשער של סאול במשחק הראשון שהיה לחלוטין לא מחויב ובפוזיציה התקפית הרבה פחות מסוכנת, שחקן אחד מפרפר בהילוך איטי ובהתקפה עומדת שלושה שחקנים בלי בעיה בדרך לשער. זה באמת הגנה גרועה, קבוצת הגנה טובה לא תספוג שער כזה כשההגנה מסודרת מאחור.

לפי התגובה שלך (אני מבין שפפ רצה את אלבה מגן) ניתן להניח שהיית מעדיף לפתוח עם ברנאט, אותו ברנט שיחד עם תיאגו עשה את אותה טעות מביכה במשחק הראשון שעלתה לנו בשער קריטי לא פחות ואולי אף יותר במשחק הראשון, והתרומה ההתקפית שלו לעומת אלאבה קטנה בהרבה.
אני חושב שעם אלאבה כבלם וברנאט כמגן היינו מפסידים אופציה התקפית מצוינת כאלאבה, ופגיעים הגנתית יותר.
צריך לזכור שאלאבה היה רחוק מלהבריק בעמדת הבלם מאז הפציעה של בואטנג, ושברנאט נמצא בכושר רע כבר תקופה.

בואטנג היה בסדר גמור גם מול גלדבאך וגם מול אתלטיקו, הוא אולי עדיין לא בשיא כושרו אבל בסה"כ הייתי מאוד מרוצה ממנו למרות השער שספגנו והחלק שלו בו.

 

הוא לא הפסיר אליפות בעונה מלאה כמאמן שם. הוא הפסיד אליפות כשהחליף באמצע העונה את המאמן הקודם.

 

איך אפשר לומר נדב שלא עשינו הרבה אחרת מהמשחק הראשון? איך אתה יכול להשוות בכלל? אתה משווה את האינטנסיביות שלנו במינכן לזו במדריד? אתלטיקו בקושי יצאה 30 מטר מהשער שלה בגומלין, זה ממש לא מה שקרה בקלדרון. בקלדרון רבע שעה ראשונה היינו בהלם ואז גם ספגנו. בגומלין מולר עשה כ"כ הרבה דברים מקדימה שאפשר לדמיין מה היה קורה אם היה במשחק הראשון. למרות החמצת הפנדל האיומה אי הכללתו ברוב המשחק הראשון, כשבאותו שלב הוא היה מלך שערי הקבוצה בצ'מפיונס בצוותא עם לבנדובסקי, היתה שגיאה טקטית איומה של פפ. עוד שגיאה טקטית קשה שלו בחצי גמר אלופות, כמו ב2014. זה לא משנה אם זה מערך שגוי או אי הכללת שחקן שעושה הבדל עצום, בשני המקרים שגיאות קשות. הכל היה ערוך ומוכן לגמר הכי גדול שאפשר: ריאל מדריד נגד באיירן מינכן. כ"כ חבל שפישלנו.

 

לגבי חוזקה של הבונדסליגה: בעשרת מפגשי הנוקאאוט האחרונים במסגרת אירופית בין ספרדיות לגרמניות הספרדיות ניצחו. זו אמנם לא רק בעיה שלנו שכן ב-50 מפגשי הנוקאאוט האחרונים בין ספרדיות ללא-ספרדיות הספרדיות עלו! ובדיוק בשביל זה הובא פפ. הוא הובא לקבוצה אולי הכי חזקה מחוץ לספרד, אלופת אירופה מכהנת, כדי ליצור אלטרנטיבה ברת-קיימא. בעיני רוחם ראו מנהלי באיירן את ברצלונה וריאל כמפלצות שיש להתגבר עליהן אבל מסתבר שגם על אתלטיקו, שלא נתפסה כמפלצת בסדר הגודל הזה, הוא כשל. שלוש פעמים הגומלין היה אצלו בבית (יש בכך יתרון) ושלוש פעמים לא הצליח להפוך את הפסד החוץ מהמשחק הראשון ואף לא כבש שער חוץ. הצלחה נמדדת לאור המטרות שהוצבו. אין שינויי מטרות תוך כדי תנועה ולכן הטיעון שהגביע עם האזניים הגדולות אינו חזות הכל לא רלוונטי בעליל במקרה הזה. חד משמעית מטרת המועדון היתה לזכות בגביע ולהוות אלטרנטיבה לספרדיות. פפ לא הצליח בכך ולכן הקדנציה אצלנו, עם כל הכבוד למשחק היפה ולרושם הטוב שנותר מהמשחק המדהים נגד אתלטיקו הנו כשלון ואין שום דרך לרכך את זה.

 

נו, כביסה מלוכלכת מתחילה לצאת אחרי הכשלון: פפ רב מילולית עם הצוות הרפואי ואם לא ריברי היה גולש לאלימות, פפ טוען שיש חפרפרת בקבוצה שמנסה לפגוע בו, פפ מתלונן על התקשורת.

שיילך כבר וזהו. המזל שאת האליפות כבר לא נאבד כנראה כי נראה שחדר ההלבשה במצב לא משהו. מה שכן, הגביע בסכנה רצינית בגלל האווירה הזו בקבוצה ויש יריבה חזקה מאוד בגמר שאצלה נראה שהאווירה טובה ומגובשת. ובכל מקרה גם אם ייקח התארים הללו זה לא משנה כלום לגבי אי הצלחתו בקבוצה. ביי ושלום.

 

תבורך ראוליטו על ההשקעה ועל הנתונים שהבאת. לי באופן אישי היה קשה לשמוח ממש היום, לפחות השחקנים נראו מאושרים על הדשא ושמח בשבילם שהצליחו להרים עצמם מאמצע השבוע. יפה גם שפפ בדברים שנשא בסוף הקדיש ההישג גם להיינקס, שהחל את הרצף עם הטריפל ב-2013.

נכון שבאיירן של אמצע שנות השבעים לא שלטה כמו הנוכחית בליגה אבל מצד שני עובדה שארבעים שנה אחרי אותה זוכרים, כיוון ששלטה במפעל החשוב מכולם-גביע האלופות. כולם גם זוכרים את גראנדה מילאן, האחרונה שזכתה בשני גביעי אירופה רצופים, ומי זוכר שלא לקחה בכלל אליפות איטליה באותן שנים (89-90)? ואת מי זוכרים - את ריאל שלקחה חמישה גביעי אירופה רצופים בשנות החמישים או את ריאל שלקחה חמש אליפויות ספרד רצופות בשנות השמונים אבל לא עשתה משהו מיוחד באירופה? בסופו של יום רק מפעל אחד מכניס קבוצה להסטוריה. נקווה שבקדנציה של אנצ'לוטי נרשום עוד פרק בהסטוריה של המועדון בכל הקשור לגביע עם האזניים הגדולות. לאוהדי הקבוצות בספרד או באיטליה האליפות קריטית ביותר בגלל התחרות העזה שם והיריבויות ההסטוריות. לנו אין נמסיס אחת מסורתית. אצלנו זה משתנה עם הזמן: בשנות השבעים זו היתה גלאדבך, בתחילת שנות האלפיים ברמן ובשנים האחרונות דורטמונד. כך שסיפוק גדול מאליפות מקומית אין לי כמו לאוהדי ריאל או ברצלונה, או אוהדי יובנטוס או מילאן. נכון שבעיני ההנהלה אליפות היא מאסט ואוי ואבוי אם לא זוכים אבל באיירן שם גדול באירופה לא בגלל הליגה המקומית. באיירן שם גדול באירופה בגלל הנוכחות המרשימה שלה בגביע האלופות. ורק דרך שם נמשיך להיות שם גדול.

 

כל עוד קוסטה היה בצד שמאל הוא פרח. אבל אז מסיבות שונות פפ העביר אותו לצד שני או העביר אותו לאמצע, ששם התבזבז לגמרי. ייתכן וגם קבוצות למדו אותו אבל היתה פה דוגמה להתחכמות (עוד אחת) לא במקום של פפ: קוסטה סילון על הקו משמאל. הצבתו באמצע היתה בזבוז. בכ"ז שאפו לפפ על הרכש המצוין הזה.

 

אני את הסיכום שלי לקדנציה של פפ אעשה אחרי הגמר. לא שהתוצאה של המשחק תשנה משהו בעיניי, אלא רק שאת הסיכומים עושים בסוף. כשתגמר הקדנציה.

 

אתה יכול לסכם נדב, לא רואה מה גמר הגביע ישנה משהו. אם יקח גביע הוא שוס כזה גדול? ואם לא ייקח? הוא הובא להביא את גביע האלופות. לא הגיע אפילו לגמר והיה לו סגל מעולה, בטח בשנה הראשונה והשלישית (בשנייה היתה מכת פציעות נוראית). צודק במליון אחוז ראוליטו: מי שהחזיר את באיירן לקדמת הבמה היה ואן חאל. עם קבוצה ששווה גג רבע גמר היה מרחק משחק אחד מטריפל. לגבי המזל של יופ: לדעתי השנה היה לפפ אחלה מזל: ברצלונה בחוץ, קבל בחצי הגמר קבוצת הגנה מדהימה אבל כזו שלא תוקפת הרבה וזה טוב עם ההגנה הרעועה שלנו. בנוסף ריאל לא יציבה - יכל לקחת גביע בשקט. נכשל. לא פתח במשחק הראשון עם מלך השערים שלו במפעל באותה נקודת זמן והשחקן אולי הכי חשוב בהרכב. אף אחד לא יזכור אותו אצלנו באופן מיוחד. יש כמה לפניו, בטח היינקס והיצפלד. אם אנצלוטי לוקח צמפיונס איתנו בכלל יישכח. צדק אוליץ', שחקננו בעבר, כשאמר השבוע על פפ: "אף אחד לא יזכור אותו במינכן". הפסיד שלושה חצאי גמר (בכולם הגומלין אצלו בבית, בשניים מתוכם היה צריך להתגבר על 0:1 מהמשחק הראשון-לא פשוט אבל בטח לא בלתי אפשרי אבל כשהקבוצה שלך לא מסוגלת לא לספוג אז זה הופך לבלתי אפשרי), הפסיד 3 סופרקאפ גרמניים (תצחקו כמה שתרצו על כך שהתואר הזה לא חשוב), לקח שלוש אליפויות כשזה המינימום של המינימום-ממש לא הישג בעיניי עם סגל אדיר כזה. עם כל הכבוד לדורטמונד השנה לפפ היתה הקבוצה הכי איכותית בחצי גמר הצ'מפיונס אז בוודאי שיקח אליפות לדורטמונד. לא רואה שהשיג משהו שאני יכול לומר שמאמן אחר לא היה משיג. קדנציה שכולה במפעל הבכיר ביבשת, כמו בשיר של קורין אלאל: "החלומות באוויר הראש באדמה". כל שלושת חצאי הגמר מובנים מאליהם: שנה ראשונה עבר את ארסנל ויונייטד של מויס. שנה שניה עבר את שחטאר ופורטו. שנה שלישית הקבוצה הרצינית היחידה שעבר, וגם זה בנס, יובנטוס ואז קבל בנפיקה. מי שאומר שצריך להעריך שלושה חצאי גמר רצוף לא מבין על מה הוא מדבר. השאלה מי קבלת בדרך. לכן בעיניי גם זידאן לא כזו הצלחה השנה כי קיבל שטיח עד לגמר. לכן פפ לא עשה שום דבר יוצא דופן באירופה, שום דבר יוצר דופן בליגה עם סגל אדיר כזה. שמח שהקדנציה הזו מאחורינו.

 

לסכם את כל הקדנציה של גווארדיולה במועדון על סמך הכישלון בליגת האלופות בלבד היא לא נכונה במקרה הטוב.

ברמה ההישגית המטרה בהבאת גווארדיולה הייתה ליצור שליטה חדשה באירופה אחרי הטראבל עם היינקס. אז כן, הוא עשה כמעט הכול נכון עד חצאי הגמר ונכשל בהם - 3 פעמים ברציפות - כל פעם בצורה שונה. זו דעתי, לפחות. ועדיין, כשמסתכלים על הקדנציה כולה, הסטטוס של המועדון ברמה התדמיתית גדל בצורה משמעותית לצד שתי הספרדיות הגדולות. כמו כן, הירושה הנהדרת שהוא משאיר אחריו כמו גם השליטה הבלעדית בכדורגל הגרמני אלה דברים שלוקחים הרבה יותר מדי כמובנים מאליהם. אני חושב שאת הדברים הללו ידעו להעריך יותר ביום שאחריו.

הוא לא נגע איתכם באולימפוס ויותר מזה כמו בברצלונה, אבל הוא כנראה הביא אתכם ואת היורש שלו הכי קרוב שאפשר לשם.

חוץ מזה, המחמאה הכי גדולה עבורו היא שאם זה היה תלוי בהנהלה הכי טובה באירופה הוא היה כבר חתום על חוזה חדש.

 

באיירן מינכן מוכנה לקחת את ליגת האלופות, עוד עונה או שתיים עם פפ הוא גם היה עושה את זה, אין לי ספק בכך. הכין את הקבוצה מצוין וצריך לתת לו את כל הקרדיט על זה, כי אין לי ספק שאנצ'לוטי (מאמן שמגיע לקבוצות מוכנות ולא משנה יותר מדי, וזוכה) יקח איתכם את הגביע הנחשק. מה שכן, אל תקחו את האליפות כמובנת מאליו יותר מדי, כי גם פה אין לי ספק שאנצ'לוטי יפסיד אותה לדורטמונד.