אני גם מתגעגע לתקופה ההיא באיזשהיא מובן, אבל צריך גם להבין שאם היום הליגה הייתה על טהרת הבריטים הרמה הייתה נמוכה פי כמה וכמה. לא היינו מגיעים לעסקאות הטלוויזיה היקרות האלה זה בטוח. פאולר היה פנטסטי בתקופה של לפני 98 ועדיין התקשה לקבל דקות בנבחרת, הבעייה איתו שגרמה למיעוט בהופעות היא בעיקר הפציעות המרובות וחוסר היכולת לחזור כשיר מפציעה. הפציעות ממש לקחו אותו אחורה בכל פעם, ב2000 הוא כבר נראה יותר שמן ואיטי.
שרינגהאם בפירוש הועדף על רובי בשיאו ע"י מאמני הנבחרת ויש הגיון לכך כי שרינגהאם השלים יותר טוב את שירר, שהיה חלוץ החוד הכי טוב בממלכה ללא עוררין. לגבי היתר מסכים, פאולר החל לרדת ביכולתו בגלל פציעות וזה גם הקביל לנסיקתו של אואן. האנגליות שלטו באירופה בגדול משנות השבעים ועד ההשעיה ככה שאני מניח גם הליגה הייתה מס' 1, אבל זה עידן שלפני בוסמן וכל הכדורגל כלל היה שונה בכל אספקט שאפשר להעלות על הדעת. רמה גבוהה זה תמיד עניין יחסי לתקופה. כמו שזרים נכנסו לפרמייר ליג, אז במקביל הם נכנסו בכמויות גדולות ליתר הליגות הבכירות.
בפעם האחרונה שנפגשה מנצ׳סטר יונייטד עם ווסטהאם באפטון פארק למשחק על כל הקופה זה היה במחזור הסיום של עונת 95 וכולנו זוכרים איך זה נגמר. גם הערב במפגש שיהיה האחרון אי פעם בין שתי הקבוצות באפטון פארק חייבת מנצ׳סטר לנצח רק שבניגוד לאז זה רק בשביל המקום הרביעי ולא בשביל האליפות. מישהו יכול בבקשה להעלות את ההרכב של ווסטהאם מאותו יום ארור במאי 95, יש מצב שבהרכב שלהם הופיע ילד בשם פרנק למפארד? ומי אימן את ווסטהאם באותו משחק ובאותה עונה?
מיקלוסקו, פוטס, רייפר, ברייקר, רולנד, בישופ, הולמס, האצ'ינסון, מונקור, מייקל יוז ומורלי. מחליפים: וובסטר ואלן. ההרכב שלנו: שמייכל, נוויל, אירווין, ברוס, פאליסטר, שארפ, אינס, קין, באט, מקלייר וקול. מחליפים: מארק יוז ומי שהיה ידוע אז כ"פול שולס".
ההרכב הזה הוא סוג של תזכורת לחיסורים שמהם סבלנו (תראו איזה הרכב חסר יצירתיות. קאנטונה מושעה, גיגס וקנצ'לסקיס פצועים) וגם לכך שבאט, נוויל וסקולס לא נשלפו משום מקום בעונה הבאה. היה להם חלק כבר אז. וסטיב פוטס היה שחקן שללא ספק מצטרף ישירות לרשימת הכדורגלנים שבעברית שמם משעשע במיוחד.
ממה שאני רואה היה לווסטהאם אז הרכב אלמוני מאוד ואף אחד מהשחקנים בו לא הגיע רחוק בפרמיירליג(תקנו אותי אם אני טועה), לפי דעתי גם אף אחד מהשחקנים הללו לא שיחק יחד עם ברקוביץ' בקבוצה המוכשרת שהייתה לווסטהאם בעונות 99-97 אבל גם פה אולי טועה ואולי פספסתי שם אחד או שניים. הדבר המדהים ביותר באותו מחזור סיום הוא שדווקא ליברפול יריבתנו המושבעת והשנואה נחלצה לעזרתנו וניצחה את בלקבורן וקני דאלגליש ואילו אנחנו גילינו נאיביות בלתי נסבלת ואיבדנו נקודות מול ווסטהאם חסרת העניין, חמישה ימים לאחר מכן קיבלה העונה הזו חותמת סופית של עונה מאכזבת כשהפסדנו בגמר הגביע לאברטון. בלקבורן אלופה ואברטון מחזיקת הגביע לא מזכיר את לסטר אלופה ואולי...קריסטל פאלאס מחזיקת הגביע?
אין שום קשר בין בלקבורן העשירה של אז ללסטר. לגבי ווסטהאם, לפחות ג'ון מונקר נשאר שם עוד כמה שנים כקשר דפנסיבי אם אני זוכר היטב.
גם מיקלושקו. בכלל בשנות התשעים הייתה האופנה לשוערים צ'כים שקצת הזכירה את האופנה לשוערים פולנים בשנים האחרונות. כמובן היה גם את סרניצ'ק עליו השלום וגם שוער נבחרת צ'כוסלובקיה במונדיאל 90 יאן סטייסקל שירש את דיוויד סימן בק.פ.ר באותה שנה ושיחק 4 שנים באנגליה.
http://i.dailymail.co.uk/i/pix/2015/01/18/064EC9DA0000044D-0-image-m-26_1421583403827.Xxx היום לפני רבע מאה אנדריי קנצ'לסקיס ערך את הופעת הבכורה שלו בממלכה. זה קרה במשחק ליגה בו השדים הובסו 3:0 ע"י קריסטל פאלאס. חודש וחצי לפני כן הוא נרכש תמורת 650 אלף פאונד משחטאר דונצק אחרי שבתחילת הקריירה לובנובסקי לא ספר אותו בדינמו קייב. קנצ'לסקיס שיחק בממלכה עד 2003(עם הפסקה בת שנה כשעבר לפיורנטינה), כשכמובן במהלך מפתיע בקיץ 1995 פרגי מכר אותו לאברטון. הוא שיחק גם 4 שנים בריינג'רס, היה מושאל לסיטי וירד איתה ליגה והיה עונה מבוזבזבת לגמרי בסאותהמפטון. http://i.dailymail.co.uk/i/pix/2016/04/01/17/00E1F12100000190-3519394-image-a-129_1459529204543.Xxx זכה ב - 2 אליפויות עם יונייטד וגביע אחד, 2 גביעי ליגה, 2 מגני הצדקה וסופר קאפ אירופי. בריינג'רס זכה ב - 2 אליפויות ו - 3 גביעים. רשם בליגה האנגלית 263 הופעות וכבש 48 שערים. בליגה הסקוטית - 76 הופ', 13 שערים. אני חושב שקנצ'לסקיס הזר הכי מצליח באנגליה מבין שחקני ברה"מ לשעבר ובכלל רובם לא הצליחו בליגה הזו. http://rangers.co.uk/wp/wp-content/uploads/2014/09/db821b50cb2fc93bfc228b2a08e9f9ce.Xxx
לא סתם בחרתי לעצמי את הכינוי קנצ׳לסקיס. ללא ספק אחד הזרים הגדולים ביותר שלנו שהיה בורג חשוב במהפכה הגדולה של פרגי בתחילת שנות ה-90 שהפכה אותנו לקבוצה הטובה באנגליה ובהמשך לאחת הקבוצות הטובות ביבשת. אישית אני חושב שהזמן הקצר היחסית בו שיחק אצלנו היה פספוס וכי אם פרגוסון לא היה מוכר אותו בקיץ 95(מישהו יודע מה הייתה הסיבה?)ייתכן ויכול היה להיות לו חלק משמעותי בקבוצה המפוארת שהייתה לנו בסוף שנות ה-90 שחזרה לקדמת הבמה באירופה והגיע לשיאה עם הזכייה הבלתי נשכחת ההיא ב-99. ובכל זאת ראוי קנצ׳לסקיס לכל התודה שבעולם על ארבע עונות יפות אצלנו בהן זכתה הקבוצה באליפות ראשונה מזה 26 שנה ובדאבל היסטורי ותיקון טעות קל: אנדריי זכה איתנו רק בגביע ליגה אחד ולא שתיים כפי שנרשם.
וואלה, אין לי מושג. זה לא שפרגוסון עשה באותו קיץ את המהפכה הכי מפורסמת בסגל והעלה את בקהאם לבוגרים באותה עמדה, זה לא שעד היום מדברים על המהלך הזה ומזכירים לאלן האנסן את המשפט שלו, זה לא שעשו על זה סרט, זה לא שמדובר אולי בפרק הכי חשוב במורשת פרגוסון. תעלומה למה קנצ'לסקיס נמכר, אולי יום אחד מישהו יפצח את זה.
קנצ'לסקיס עשה בעיות בעונה האחרונה שלו (דווקא הטוב ביותר, בטח מספרית, ב-94/95 הוא היה מלך השערים שלנו עם משהו כמו 17 בליגה). אחר כך פרגוסון קישר את זה לחוזה החדש שעליו הוא חתם זמן קצר קודם לכן ושהבטיח לו - לא ברור לי איך ולמה - שליש מדמי ההעברה שתקבל יונייטד במידה שיימכר. יש גם את הסיפור של פרגי באוטוביוגרפיה שלו על הסוכן של קנצ'לסקיס שישב איתו ועם אדוארדס ואיים על אדוארדס ש"אם קנצ'לסקיס לא יימכר אתה לא תהיה בסביבה הרבה זמן". בין זה לבעיות ההתנהגות של קנצ'לסקיס, פשוט הוחלט למכור אותו. העונה הראשונה של קנצ'לסקיס באברטון היתה נהדרת. אחר כך כבר היתה ירידה והוא אף פעם לא חזר לעצמו. פספוס גדול מבחינתי, היה רכש נהדר ושחקן נהדר. לא שהוא באמת חסר לנו לנוכח ההתפתחות של בקהאם. אפרופו המהפכה של קיץ 95', צריך לומר שפרגוסון לא תיכנן למכור שלושה כוכבים, רק את אינס. קנצ'לסקיס די נכפה עליו, ליוז פשוט נגמר החוזה והוא רצה לעזוב. הנקודה העיקרית היא כמובן שפרגי אמנם מכר אותם, אבל קידם את הצעירים ולא הביא מחליפים. מה שכן, ידוע על שחקן אחד שהוא רצה - מישהו שאמור היה לתפוס בדיוק את האגף של קנצ'לסקיס, וזה דארן אנדרטון. לא יודע מה הוא חשב על בקהאם בדיוק, אבל הוא בוודאי רצה לראות באגף שחקן יותר מהיר ונפיץ (מי חשב שבקהאם יהפוך לקרוסר כל כך ענק שזה יאפיל על כל דבר אחר). בגלל זה בקיץ 96 הוא גם מיהר להחתים את פובורסקי.
