מעולם לא התחברתי אליו במיוחד, אבל לפי הקונצנזוסים "משפחת טננבאום", "רכבת לדארג'ילינג" ו"מלון גראנד בודפשט" הם הפסגות שלו.
ראיתי את רכבת לדארג'ילינג (לא יכולתי לסרב לשלושה שירים של הקינקס בפסקול), מעולה, אפילו יותר טוב מראשמור. רק לא הבנתי למה ביל מאריי ונטלי פורטמן מופיעים כל אחד שתי שניות.
הקלטתי את זה כי יס VOD שמו את זה לא מזמן. סרט מעולה. אפשר לציין שלא רשום בתמונה שהבמאי הוא גם דיוויד פינצ׳ר. http://ecx.images-amazon.com/images/I/51OSiSAWarL._SX940_.Xxx
זודיאק סרט נהדר, מהסרטים שכל פעם שרואים אותם מבינים דברים חדשים (כמו "יוקרה" של נולאן). מארק רופאלו באחד המשחקים הטובים שלו. סרט מומלץ וארוך. מי שעוד אוהב את הז'אנר, יכול לנסות גם את יוקרה (Prestige) שציינתי קודם, קוד מקור (Source Code, 2011) ודוני דארקו (Donnie Darko) - גם בכיכובו של ג'ייק ג'ילנהול. סרטים נוספים שאני ממליץ לכם הוא התרסקות (Crash), החיים של דיוויד גייל (The Life Of David Gale), ממנטו (Memento, מהסרטים הראשונים שנולאן ביים) והאיש שבפנים. מי שירצה קצת מידע ודעה אישית על הסרטים, אשמח לפרט.
אני מעריץ את דייוויד פינצ'ר, אוקיי? זה הבמאי היחיד עם יותר מסרט אחד בטופ 20 שלי בכל הזמנים. אבל זודיאק? בלשון המעטה, לא אחד מהם. סרט שאכזב אותי בטירוף. אני לא ראיתי בו זכר אמיתי לסגנון של פינצ'ר מלבד התאורה האפלולית-ירוקה. לבמאי הזה תמיד היה קטע שהוא מדוייק ומהוקצע באופן חסר פשרות ועדיין תוך כדי זה מצליח להתפרע ולעשות דברים מסוגננים - ובסרט הזה לא היה זכר לחלק השני של המשפט. הבימוי היה יבש מאוד ביחס לבמאי, ובאופן כללי הסרט הזה היה פשוט נמרח ומשעמם תחת. אני אחד שממש קשה לו לכבות סרטים באמצע, אבל פה הייתי על סף לעשות את זה בערך החל מ-40 דקות לתוך הזה, ואולי הדבר היחיד שהחזיק אותי היה ה"כבוד" שאני רוחש לבמאי.
אני מניח שאתה ממליץ פה על מותחנים, אז אני אזרוק את השנקל שלי ואתן מותחן אחד פחות מוכר - "בריק" (Brick). סרט עצמאי מהבמאי ש-8 שנים אח"כ ביים את "לופר" ועכשיו נמצא בעיצומו של בימוי מלחמת הכוכבים החדש. זה בתכלס מותחן בלש-פרטי-פילם-נואר קלאסי, שדי נראה כאילו כתבו אותו במקור כך שייתרחש בשנות ה-30 - אבל באמצע החליטו להעביר את כל העלילה לכך שתתרחש בתיכון אמריקאי מודרני. אפילו השפה של שנות ה-30 לא השתנתה ופשוט שומעים ביטויים שסבא וסבא השתמשו בהם יוצאים מפה של ילדים בני 17 בלבוש של שנות ה-2000. ומעבר לעניין הסגנוני המגניב הזה מדובר פשוט באחד ממותחני הפשע הכי מוצלחים שראיתי בעשור האחרון מכל בחינה. מצטרף להמלצות שלך על "ממנטו" (יצירת מופת על זמנית), דוני דארקו (קלאסיקה) והאיש שבפנים (אנדרייטד בטירוף. ספייק לי גאון).
ברור שזה לא מועדון קרב ולא שבעת החטים, אבל זה סרט שמצליח להחזיק שעתיים וחצי. הוא אולי פחות פינצ'רי בקטע שלו, שהוא תמיד אוהב להכניס "רמז" לסרט שהבא שהוא הולך להוציא באח תהסצנות (אפשר לראות את זה במועדון קרב, שבעת החטאים, פאניק רום או הרשת החברתית), אבל זה לגמרי הסטייל שלו. מה שמבאס ------------סכנת ספויילר-------------- זה שהדמויות פחות מתפתחות בסרט ---------סיום----------. העלילה מתחילה מהר מאוד , שעה וחצי של ריתוק, אבל מהר מאוד זה הולך לדרמה עלילתית (סטייל Gone Girl שהוציא לפני שנתיים). יכול מאוד להיות שאכזב אותך, כי כמוני, אתה מצפה הרבה יותר כשאתה רואה סרט שלו, אבל אני לחושב שאפשר לבטל את הסרט הזה באופן חד משמעי.
התרסקות הוא אמנם פחות מותחן, אבל הוא סרט Must. סרט שהקדים את זמנו. החיים על פי דיוויד גייל הוא סרט שצריך להתחבר אליו, גם הוא, כמו האיש שבפנים, מאוד אנדרייטד - מי ידע שקווין ספייסי וקייט ווינסלט משחקים בו? ולגבי ספייק לי - ענק, שלא נדבר על איזה דמות הוא. הקטע עם דוני דארקו, שבדומה למלהולנד דרייב, הגיע להצלחה שלו דווקא בגרסאות ה-DVD. כשיצא להקרנים הוא היה כשלון מוחלט. לאנשים שיותר בקטע של סרטים סטייל חוק וסדר - יש את Primal Fear בכיכובם של אדוארד נורטון, ריצ'רד גיר ולורה לייני, סנגור במבחן (ראין פליפה, מת'יו מקונוהי) ואחד הסרטים (שמבוססים על סיפור אמיתי) המעוררי השראה שראיתי - הפרקליטה (Conviction).
החיים של דייוויד גייל לא סרט טוב במיוחד לדעתי - אין ספק שכל סרט עם קווין ספייסי הוא פלוס ענק, אבל באמא שלי שמעטים הסרטים שעד כדי כך חבטו לי בראש עם המסר שלהם. זה אחד השיעורים הבסיסיים בתסריטאות: התמות והמסרים של הסרט צריכות לנבוע מהעלילה, ולא שהעלילה תיבנה סביבם.
בצל הסערה שחוללתי בדיון אקטואליה, הדבר הנוסף שעשיתי הבוקר הוא כנראה לצפות בסרט הכי טוב שראיתי בחיי, בערך. ממש במקרה מדובר בסרט של אנטי ציוני,לארס פון טרייר הבנזונה הגאון עם "רוקדת בחשכה". יכול להיות שזה גם קשור לקום דאון המגעיל שהיה לי, אבל אשכרה בכיתי כמו ילד. לא יודע איך לא ראיתי אותו עד עכשיו, יוצא דופן.
מי שאהב את זודיאק ולא מפריע לו לראות סרט בשפה שהוא לא מבין, לדעתי יאהב גם את הסרט Memories of Murder שבאופן אישי אני חושב שהוא עדיף מהסרט הצפון אמריקאי. הדמיון בין הסרטים נובע כנראה בעיקר מהעובדה ששניהם מבוססים על סיפורים אמיתיים בעלי כמה קווי דמיון משותפים, אבל נראה לי שזה גם משהו מעבר ולא אהיה מופתע לשמוע שפינצ'ר ראה את הסרט הדרום קוריאני לפני שעשה את זודיאק.
ראיתי עם חברה שלי את Secret Life Of Pets. זה לא זוטרופוליס או הקול בראש, אבל זה אחלה למי שאהב את הסגנון.
