סושרד מזכיר לי את מה שהיה עם רון פרשט (נראה לי?) שהתארח ברפי רשף, ובשידור חי (עלק) הכניס פתק לכספת, שבו הוא ניבא שספרד תנצח את ישראל 2-1. כמובן שכולם דברו על זה אז. זה קסמים לילדים בגילאים 4-6. בדיוק כמו ש (יאו, אני שוכח את השמות של הקוסמים של פעם) הדליק את האורות של עזריאלי בספירה לאחור במילניום.
אורן יוספוביץ' על גמר היורו: הניצחון המושלם של כריסטיאנו רונאלדו קטעים נבחרים מהכתבה: http://images.wcdn.co.il/2182931-18.Xxx?crop=w970 # אפקט הפרפר - על כריסטיאנו רונאלדו בפנדלים מול פולין, ז'ואאו מוטיניו לא רצה לבעוט. כריסטיאנו החליט אחרת. הוא עודד את הקשר, כולל בצרחות ובקללות. "אתה תבקיע", אמר לו, ואם לא, "זה בידיים של אלוהים". מוטיניו הבקיע, פורטוגל עלתה. אתמול בלילה סיפר אדר שרונאלדו עבד מולו באותה השיטה. אדר כבש, פורטוגל זכתה. רק שלשום סיפר לי עיתונאי מקומי שרונאלדו, בניגוד לפיגו, למשל, אהוב בחדר ההלבשה, ועוד איך אהוב. הוא גם סחב אותם עד הלום — במיוחד מול הונגריה, במשחק שבכלל הביא אותם לנוקאאוט. אתמול סחבו אותו בחזרה. במחצית, כשהוא כבר בחוץ, הוא נשא נאום. בין היתר אמר: "אני בטוח שנזכה ביורו הזה. רק תישארו ביחד, תילחמו". והוא בכלל אמור היה להיות בבית החולים. רופא הנבחרת סיפר שרונאלדו פשוט סירב להתפנות. גם קואץ' סנטוס שיבח את המחויבות: "הוא ניסה לחזור, פעמיים". שריקת הסיום מצאה אותו על הדשא. בוכה, שוב. זהו, נגמר, זה שלו. ואז הוא דידה אל יציעי הסטאד, דפק חיבוק אפילו לקלאטנברג, טיפס בקושי, שלב אחר שלב, עד לבמת ההנפות. היה ברור שבגביע הוא יטפל לבד, וככה זה היה צריך להיות. מי שנחשב לאחד המנצחים הרעים בזמננו ניצח אתמול, ועשה את זה עם כמות החן הגדולה בחייו. הוא החמיץ פנדל מול אוסטריה, הוא נעזר בקווארסמה מול קרואטיה, הוא נפצע מוקדם ונטש את הגמר שהוביל את הגביע הראשון למדינה ההיא מאיבריה. אבל אתמול הוא קנה הכי הרבה רגש, ומעריצים כמספר העשים בשמי סטאד דה פראנס. אתמול היה פגיע, אתמול נראה אכפתי, אתמול נדמה היה לחצי שעה שלרונאלדו אכפת מפורטוגל כמעט כמו שאכפת לו מרונאלדו. ולפעמים, זה כל מה שצריך. כי מעתה ועד עולם יהיה כתוב וחקוק בספרי ההיסטוריה, בוויקפדיה, והכי חשוב, בעולמו הצר בו אין עוד מלבדו: "כריסטיאנו רונאלדו. לקח טורניר גדול". # הכדורגל לאן? פציעת רונאלדו גם סייעה לפורטוגל להתבצר עוד יותר בסגנון המשחק הנוראי-לצפייה שלה. לא תמצאו כאן ביקורת על דרכה. פורטוגל אלופת אירופה — היא ולא אף אחת אחרת — ובתי הקברות מלאים בפראיירים שמעדיפים למות יפים. פורטוגל שנאה להפסיד כמעט כמו שרונאלדו רצה לנצח, והיא בלי ספק הנבחרת הכי ווינרית באירופה. אבל הזכייה של פורטוגל, בטורניר הזה ובדרך הזו — רק דנמרק היתה מניפה חלשה יותר מבחינת אחוזי הצלחה — צריכה להדליק נורת אזהרה לענף כולו. זה היה יורו שקידש את המינימום, את המעט, את הלא להפסיד, את הלא להעז. תראו את הנבחרות להן החמאנו, תראו את אלו שהגיעו רחוק יותר מהציפיות — רובן עשו את זה בגלל טקטיקה, בזכות סגירה. להן זה טוב, והמאמנים שלהן ראויים לכל הערכה, אבל האם זה הענף אותו אנחנו רוצים לראות? משחקים אובר-טקטיים שמוכרעים על מהלך אחד, אלופה שמניפה גביע על ניצחון אחד ב-90 דקות? כרגע נראה שלשם הכדורגל מתקדם, וזה כיוון מדאיג מאוד. # אוי לה-לה - הכישלון של צרפת פציעת רונאלדו גם הרסה את נבחרת צרפת. שחקניה היו נראים בטוחים מדי ורגועים מדי לפני נטישת הכוכב, ובטח שלאחריה. שמעו את הבעיה כבר בזמן נגינת "לה מארסייז". זה לא הזכיר את מארסיי ואת הטירוף נגד גרמניה, וזה אחד מחרבוני הכדורגל הגדולים בתבל. במשך שנתיים קיבלו הצרפתים עזרה חיצונית מכל עבר, רק כדי שיניפו גביע בבית. העפלה אוטומטית, שלב בתים קליל, אירלנד בשמינית, איסלנד ברבע, גרמניה בלי חלוץ וקשר ובלם בחצי ופורטוגל-בלי-רונאלדו בגמר. אתמול זה נגמר עם אפס גולים ועם אכזבה גדולה, ועם אוליבייה ז'ירו יוצא מהמקלחת רק כדי להכות קלות בקיר. המכה אותה חטפה צרפת בעייתית הרבה יותר.
לא יודע איך אף אחד לא התייחס ליציאה הענקית של רמי וייץ אתמול בדקה ה-92: ״יש לנו דקה על השעון וברור שתהיה כאן נבחרת אחת שהולכת לתקוף, אלא אם כן פורטוגל תחליט גם היא לצאת קדימה״. פיפי.
DRORIKO, אם יש לך כוח, זה מה שהתכוונתי עם הקטע של הטבעת (דקה 22) בלתי נראה - פרק 7: עפים על ניו יורק - רשת
https://scontent.fsdv1-1.fna.fbcdn.net/v/t1.0-9/13606837_10154438402354662_677253965582879712_n.Xxx?oh=dfcd9ab40e7b0c5b6aec44754918d013&oe=582AD077
לא ראיתי תקטע עם סושרד אבל איך אפשר להאמין לו או לרשת שזה אותו פתק מלפני היורו??איך הוא הונה את הקהל בבית פה?
לא חושב שמישהו באמת האמין לו, יש לו קטעים מרשימים אין ספק, זה היה אחד הלא אמינים. עוד בשביל להראות כמה הוא אמיתי ואמין שמו את זה בכספת וכביכול זה ישב שם חודש עד אחרי הגמר. הסיכוי שזה באמת ישב שם חודש או שלא החליפו פתקים הוא כמו הסיכוי של אדר לתת עוד גול כזה שיביא גביע לפורטוגל בקריירה.
https://scontent.fsdv1-1.fna.fbcdn.net/v/t1.0-9/13681042_676172919196783_5529740263140850747_n.Xxx?oh=35a8c8b57b5cacf2f3652c9d6270dddb&oe=5834F021
ההבדל בין מסי לרונאלדו / טור: תומר גנור http://images1.ynet.co.il/PicServer4/2016/07/11/7124943/712492101000100980671no.Xxx מנהיג אמיתי זה אחד שמטריף את החברים שלו עד הסוף וגורם להם להתעלות, אחד שגם אם הוא נוטל פיקוד לא ידברו על פגיעה מצידו בכבוד המאמן. לא אחד שמודיע על פרישה מהנבחרת אחרי כישלון ונזקק לחבריו כדי שיגנו עליו בתקשורת. לתומר גנור ברור מי הטוב ביותר חמש דקות לפני שאדר כבש לזכות פורטוגל את שער הניצחון מול צרפת בגמר יורו 2016 נראה הרמז לבאות. החלוץ המחליף ניתר ברחבה ונגח כדור מסוכן בסגנון רונאלדו, תוך שסחט עצירה מהוגו לוריס. מיד לאחר מכן נשמעה השריקה לסיום החלק הראשון של ההארכה. אדר ירד לספסל עם חבריו וכריסטיאנו רונאלדו התקרב במיוחד אליו. הוא נתן לו צ'פחה על הראש והכל ראו כיצד הוא מעודד אותו, ממריץ אותו וסומך עליו. לרונאלדו היה ברור מי האיש שמסוגל לעשות את זה. התוצר של כל זה התקבל בדקה ה-109, עם הבעיטה האדירה שנעצרה רק ברשת. פורטוגל ניצחה למרות שצרפת הייתה טובה יותר ב-90 הדקות הראשונות. היא עשתה את זה בזכות הסדר והארגון שהחדיר המאמן פרננדו סנטוס, אבל גם בעזרת המשחק הקבוצתי ובזכות המנהיג שלה. זו הייתה התרומה המשמעותית ביותר של רונאלדו בטורניר, לא פחות מהשער שכבש בחצי הגמר מול וויילס. האנרגיה והטירוף שהוא החדיר באדר פשוט התפוצצו על המגרש. זה מנהיג אמיתי. אחד שלא מוכן לעזוב את המגרש גם כשהוא נאנק מכאבים ואחד שמביא את הרגש ומטריף את החברים שלו עד הסוף. מישהו ראה את מסי עושה את זה כשישב על הספסל בגלל פציעה בקופה אמריקה? מתארים לעצמכם מה כוכבים גדולים יותר מאלו של פורטוגל, דוגמת אגוארו ודי מריה היו מפיקים מעצמם בנבחרת (לגבי די מריה, כבר ראינו בריאל מדריד כששיחק עם רונאלדו) אם היה להם מנהיג שכזה? מישהו חושב שהיגוואין היה מחמיץ כל כך הרבה וסובל מחוסר ביטחון אם רונאלדו היה נותן לו ככה בראש? מותר גם להפסיד, אפשר גם להחטיא פנדלים (זה קרה לכל הגדולים ביותר), אבל גם אם אומרים שאתה השחקן הטוב בעולם - אתה לא כזה אם אתה מודיע על פרישה מהנבחרת מייד אחרי כישלון. אתה לא כזה אם אתה צריך שהחברים שלך יגנו עליך מהתקשורת במקום שאתה תתמודד ותודיע שאתה לא מוותר. מי הטוב ביותר בעולם? זה נמדד לא רק ביכולת על המגרש. צריך שתהיה לך גם אישיות ואת זה יש רק ליחידי סגולה. כאלה שרק מבט בעיניים של החברים שלהם גורם להם להתעלות כאלה שגם אם יצרחו הוראות מהספסל, ייטלו פיקוד ויתקלו עם הגוף במאמנים שלהם לא יגרמו לפגיעה בכבודם. לפורטוגל יש היום את רונאלדו, לברצלונה היה פעם את קרלס פויול וחוסה לואיס צ'ילאברט גרם לכך שנבחרת קטנה חסרת אמצעים כמו פרגוואי הגיעה עד שמינית גמר המונדיאל ב-1998 (הפסידה רק לצרפת בהארכה). רק יחידי סגולה עם אישיות מיוחדת מסוגלים לשנות כל כך הרבה. אף אחד לא מדבר היום על מה שעשה רונאלדו לפרננדו סנטוס בדקות האחרונות, כמו שדיברו על מסי אחרי שפורסם במהלך המונדיאל שהוא קובע את ההרכב בארגנטינה. במנהיגות של מספר 7 כל הפורטוגלים מכירים. עכשיו יש להם גם גביע כאסמכתא.
זה מבחינתי השיא. צורת חשיבה של ילד בן 11, הוא יכול להשתלב נהדר בטוקבקים של ONE או עם קהילת הפיגור של FXP טור מביך בקטע אחר, ובגלל שהיינו כבר בדיון הזה אחרי גמר הקופה אמריקה אני ימנע מלפתוח את זה שוב.
אני חושב שאין לזלזל ברצון ובתשוקה של כריסטיאנו על הספסל, שכל עניין הדמעות היה טבעי לחלוטין וממש לא איזו טלנובלה או לנסות לתפוס עוד כותרת ועוד פלאש מהמצלמה וזה הזוי לשייך כל אקט מהגמר שלו לצד שלילי. לגבי מסי הטענה היחידה שלי כלפיו הייתה ששוב זה לא רציני לפרוש ככה מהנבחרת אחרי הפסד בגמר כשאתה קפטן ומושא להערצה של מיליונים ואחריו בא אולי גם גל פרישות רציני עם אגווארו, די-מאריה ועוד. וכן הטור לא אידיאלי אבל לא בושה להביא לכאן נק' מבט שונה שתומכת בכריסטיאנו.
ואיפה ראית שמישהו "זלזל" או טען דבר כזה? אנחנו חוזרים לדיון של גמר הקופה, אתה לא מוכן להגדיל ראש ולראות קצת מעבר לכותרות של "מסי פרש מהנבחרת".
היורו כבר נגמר אבל הנה עוד טור על כריסטיאנו רונאלדו והפעם: רמי טוהורולוץ' ממעריב מודע שהוא לא סובל אותו. הכישרון האמיתי של כריסטיאנו רונאלדו ההופעה של פטריסיו נותרה בצד, מה שיזכרו מגמר היורו הן הדמעות וההנפה לפני כמה שבועות – גמר ה-NBA זה עתה הסתיים, היורו רק התחיל - תחת השפעת המופע של לברון בסדרת הגמר ערכתי כאן השוואה בינו לבין כריסטיאנו. חיפשתי ומצאתי הקבלות בין שניהם, הצבעתי על דמיון בין שני בני אדם מתרבויות שונות, רקע שונה, גזעים שונים, ענפי ספורט אחרים, אבל אותם אנשים, אותו חומר, שניהם חארות - מובן, מנקודת מבטו של מי שרואה וקורא, רק על זה אני נסמך, אני הרי לא חבר אישי של שניהם אבל מה שאני קורא ורואה צריך להספיק. זה משקף את הפרסונה הציבורית שלהם אני חושב, לא? פרשתי שלל של נימוקים וטיעונים שנועדו להמעיט קצת מערכם, להפחית מגדולתם, לקבוע לה סייגים והתניות, להעמידם בפרופורציות מול הגדולים באמת – שזה לא הם, כך קבעתי - וכל הנימוקים והטיעונים וההנמקות וההסברים נועדו כולם להבליע עובדה אחת בסיסית שממנה נובע היחס שלי אליהם והשיפוט שלי אותם: אני פשוט מתעב את שניהם, לא יכול לשאת אותם. לרגע אני לא מטיל ספק בכישרון שלהם, רק שהתיעוב שאני חש כלפיהם מונע ממני לתת להם את ההכרה. אז מה אני עושה? מעמיד להם רף שברור לי שלא יעמדו בו. קבעתי שלברון, אם ברצונו להשתוות לגדולים באמת, חייב לקחת במו ידיו תואר NBA עם קליבלנד, לא עם מיאמי. עם מתיו דלבדובה, לא עם דוויין ווייד. בא לברון וחולף על פני הרף כאילו לא היה ומעתה אין לי ברירה, אלא להכיר בו כאחד הגדולים אי פעם, בלי כוכביות ובלי סימני שאלה. אז אני בולע את הרוק ומכיר בו ובגדולתו. רוצים להשוות אותו למייקל? בבקשה, למה לא, ההשוואה במקומה, השוואה מעניינת. או שאין כרגע במלאי או שכבר לא יהיו כאלה, כי הכדורגל המודרני לא מאפשר להם להתבטא. לא נותן להם את עשירית השניה הנוספת, את הסנטימטר הפנוי שמאפשר להם להביא את הקסם שלהם לידי ביטוי. מה שכן, קיבלנו את כריסטיאנו. במלוא הדרו. "אחד הרגעים הדרמטיים בתולדות משחקי הכדורגל" (רמי וייץ מבכה את פציעתו של כריסטיאנו רונאלדו בגמר היורו). שחקנים גדולים יודעים להשתלט על המשחק ברגע המתאים, זה אחד המפתחות שעל פיהם נמדדת גדולה. הגדולים באמת יודעים גם להשתלט על משחק ולקבוע את תוצאותיו במגוון של דרכים. אלה לא חייבות להיות פעולות גרנדיוזיות, לעתים מדובר בפעולות קטנות, כירורגיות, זה יכול להיות אסיסט גדול שניתן ברגע קריטי, חטיפת כדור גדולה, כל פעולה שמסיטה משחק ממסלולו. אני נזכר עכשיו איך דייגו ניצח את גרמניה בגמר מונדיאל 86'. זה לא היה המשחק הכי גדול של מראדונה באותו טורניר, בעיקר כי הגרמנים חיפשו ומצאו דרכים להקשות עליו, למנוע ממנו להביך אותם. עד הדקה ה-84. במצב של 2:2 דייגו נתן לבורוצ'גה כדור שרק הוא יכול לתת ומנקודה זו בורוצ'גה עשה את המוטל עליו. "הנה שחקן שמשתלט על משחק כדורגל קריטי, חשוב, חד-פעמי, בלי שהוא משחק בכלל" אבל מה אנחנו נוברים עכשיו בהיסטוריה כשיש לנו כאן, לנגד עינינו, גדולה מהסוג שעוד טרם נראתה. הנה שחקן שמשתלט על משחק כדורגל קריטי, חשוב, חד-פעמי, בלי שהוא משחק בכלל. הוא מנצח את המשחק רק מעצם ישיבתו על הספסל. מתי נדע להתעלות ונהיה מסוגלים להכיר בסוג כזה של גדולה? כריסטיאנו בועט במוסכמה הזו. כשאתה מספיק גדול, כריסטיאנו קובע, מספיקה ההשראה שאתה מעניק לחבריך ממקום מושבך על הספסל כדי לנצח משחקים. לא צריך יותר מזה. זו גדולה שממקמת את כריסטיאנו במדרגה בפני עצמה, גם בקרב ענקי הספורט לדורותיהם ולענפיהם. אף אחד עוד לא ניצח אירוע בלי להשתתף בו. רונאלדו הוא הראשון. אני לא רואה איך מישהו משחזר את זה. אם מייקל פלפס ייקח עכשיו בריו עוד שמונה מדליות זהב – זה לא אותו הדבר. פלפס יצטרך לשחות ולנצח כדי לקחת, רונאלדו לוקח בלי לשחק. ומה היה קורה אם היה נשאר על המגרש? בסופו של דבר זה היה הטורניר הכי גדול של כריסטיאנו בדרג נבחרות. הוא עמס את נבחרתו על כתפיו והעניק לה את הגביע. עזבו רגע את המשחק עצמו, את מהלכיו ואת התפתחויותיו ותסתכלו רק על תמונת הניצחון. http://sport1.maariv.co.il/sites/default/files/images2/2016/07/14/GettyImages-545946762.Xxx מובן, אפשר לרדת לפרטים ולתהות מה היה קורה אם רונאלדו לא היה נפצע והיה נשאר על המגרש עד תום המשחק, איך המשחק היה מתפתח במקרה כזה. אין לדעת. אפשר לנסות ולהפיק תובנות מהדקות הספורות שבהן שיחק. רק למען הרקורד: ובכן, בדקות האלה פורטוגל לא הייתה קיימת על המגרש. כריסטיאנו כמעט לא נגע בכדור והגול הצרפתי ריחף באוויר. לי הייתה הרגשה שפורטוגל הולכת לחטוף כאן כמו שברזיל חטפה מצרפת בגמר גביע העולם 1998, אבל אז כריסטיאנו נפצע ותמונת המשחק השתנתה לחלוטין. פורטוגל מצאה את עצמה, שיחקה את הכדורגל ששיחקה לאורך כל הטורניר, כדורגל שמאמנה הכתיב לה, כזה שלא נסמך על רונאלדו, ובסופו של דבר התפתח משחק שקול שהיה יכול להיות מוכרע לכאן או לכאן. מה קרה לצרפת מהרגע שרונאלדו נפצע? מה בלם אותה? אין לי מושג. זה לא היה טורניר טוב יותר או טוב פחות במונחים של כריסטיאנו. טורניר סטנדרטי שמשקף את מה שאנחנו רואים ממנו בדרך כלל במעמדים האלה. הגדולה של רונאלדו נבנתה גם על מה שהראה במשחקים גדולים, אבל לא במשחקים הגדולים באמת. ולמען הסר ספק, אני מתכוון למשחקים גדולים חד-פעמיים: גמר יורו, גמר צ'מפיונס, חצאי הגמר וגמר המונדיאל, קלאסיקו שמכריע אליפות. במעמדים כאלה, כשהוא נוטל בהם חלק, כריסטיאנו מסתפק בהופעות סטנדרטיות. "אף אחד מהם לא היה יותר גדול מהמשחק עצמו – כריסטיאנו כן. לא רק מהמשחק עצמו הוא יותר גדול, הוא גדול מהחיים עצמם" כשההיסטוריה של העידן הזה תיכתב, לכריסטיאנו יוקדש פרק מיוחד. כל השיאים שניפץ, כל הגולים שנתן, כל התארים – כל זה מתגמד מול היכולת שלו להאפיל על כל אירוע שבו הוא משתתף. זה באמת מה שמייחד אותו מכל הגדולים ששיחקו אי פעם את המשחק. אף אחד מהם לא היה יותר גדול מהמשחק עצמו – כריסטיאנו כן. לא רק מהמשחק עצמו הוא יותר גדול, הוא גדול מהחיים עצמם. במהלך הגמר ולאחריו רק על רונאלדו דיברו, רק אותו צילמו, רק בו עסקו והתמקדו. מאות מיליונים צפו בגמר הזה וכל מה שהתרחש על המגרש היה בעיניהם טפל. רוי פטריסיו האומלל, שראוי כי הגמר הזה יקרא על שמו, סיים אותו כמו שוליית הקוסם ששאב השראה מהמאסטר – כאילו אין לו קיום משל עצמו. לא את הגול של אדר יזכרו מהמשחק, לא את הקורה של ז'יניאק בדקות האחרונות – זו הרי אותה התרחשות של גמר המונדיאל 78', כשכדור מרגליו של רנסנברינק התגלגל לשער הארגנטיני בדקות האחרונות של המשחק, אני מכיר אנשים שיכולים לשחזר כל אלפית שנייה מאותה התרחשות - מגמר היורו 2016 רק שתי תמונות ייזכרו: רונאלדו מורד מהמגרש ממרר בבכי ורונאלדו מניף את הגביע שחבריו לקחו בלעדיו. אבל מה יש להכביר מילים – גם את היורו של 2004 אף אחד לא זוכר בגלל הזכייה הבלתי נתפסת של יוון אלא בגלל הדמעות של מי שהפסיד – ילד בן 19 שכבר אז ידע איך באמת מנצחים משחק כדורגל. רונאלדו לא נוהג להיעדר ממשחקים גדולים, חד-פעמיים. בכך הוא לא שונה משחקנים גדולים אחרים. רונאלדו כל כך מחויב למשחקים הגדולים, שהוא עולה אליהם גם כאשר הוא "לא כשיר במאת האחוזים". אני מתקשה למנות את מספר הפעמים שבהן שמעתי את השדר במשחקים הגדולים שרונאלדו משחק בהם מדגיש כי "ניכר על רונאלדו שאיננו כשיר בכל מאת האחוזים". אני לא יודע מה היה מצבם הבריאותי של משתתפי גמר הצ'מפיונס האחרון, אני יודע שרק לגביו נעשתה האבחנה ש"אינו כשיר בכל מאת האחוזים". זו אבחנה שנקבעה עוד בטרם המשחק החל וזכתה לתפוצה גלובלית. לא היה אחד שלא היה בקיא במצב כשירותו של כריסטיאנו, ואם בכל זאת פיסת האינפורמציה הזו נעלמה ממישהו הרי שעובדה זו שבה והוזכרה כמעט בכל נגיעה שלו בכדור. http://sport1.maariv.co.il/sites/default/files/images2/2016/07/14/GettyImages-545932654.Xxx אני סבור שסביב רונאלדו קיימת תעשייה שלמה שמטרתה לרכך את הנפילות שלו, לתת להן הסבר, לנמק אותן עוד לפני שהן מתרחשות. אין לי ספק שלפחות חמישה שחקנים ששיחקו באותו גמר לא היו "כשירים בכל מאת האחוזים". שחקנים גדולים מוציאים מעצמם את מלוא היכולות גם כשהם "לא כשירים בכל מאת האחוזים". ממתי שחקנים מקצוענים, בשלב הזה של העונה, כן "כשירים בכל מאת האחוזים"? זה חייב להיות המזל הרע שרודף אותו שוב ושוב לפני המשחקים האמיתיים שבהם כל העיניים נשואות אליו ובהם נבחן עד כמה הוא גדול באמת. מה שקורה בדרך כלל זה שכריסטיאנו, שכאמור "לא כשיר בכל מאת האחוזים", נותן את כל מה שיש לו אבל זה ברור שהכל היה יכול להיראות אחרת אם הוא כן היה "כשיר בכל מאת האחוזים". ראינו נגד חטאפה מה הוא יכול לעשות כשהוא "כשיר בכל מאת האחוזים". אני לא מאשים כאן את כריסטיאנו בהתחזות, רק מצביע על הכישרון האמיתי שלו – זה שגורם לו להיות הדמות המדוברת והמובלטת כל עוד הוא נמצא בסביבה. גם כשהתפקיד שאותו הוא ממלא הוא שולי לחלוטין. תמונת הניצחון, בכל מצב, תמיד תהיה שלו. אותי זה מוציא מדעתי, אני לא מבין איך כל מי שמצוי סביבו נותר שווה נפש לתופעה המקוממת הזו. זהו, אמרתי, התרוקנתי, הוצאתי את זה מעצמי, עכשיו הוקל לי, לא חוזר לזה יותר.
