רק דיברנו על אזפי במחזור הקודם, קיבל היום את איש המשחק. בישול ו(עוד) הופעה מצוינת כשהוא מגיע ומרחיק כמעט כל כדור נייח ברחבה. בהקשר הזה גם אלונסו זוכה לא מעט בכדור באוויר, לפעמים אגרסיבי מידי וגמלוני משהו אבל עוד יום במשרד מבחינתו, מעולה (ואולי שלואיז יתן לו לבעוט חופשיות קבוע, לפחות הוא מתקרב לשער). מוזס היה יחסית חלש עם מסירות לא מדויקות ועבירות מיותרות באגף אבל למזלנו זה עלה רק בפוזשן ולא יותר מזה. משחק הבא בלי קוסטה וקאנטה, בעייתי משהו. אם בלי קוסטה עוד הייתי חושב שבמקסימום יהיה תיקו מאופס (אני לא ממש בונה על מיצ'י), בלי קאנטה אנחנו גם עוד עלולים לספוג. כי יש דבר כזה שגם הצד השני כובש, מסתבר. אבל אם כבר לאבד נקודות אז לפחות שרפנו על זה שני מוצהבים. 9 נקודות בשבוע, תענוג.
קשה לי להאמין שססק לא יפתח, הוא נראה טוב בחודש האחרון ונדמה לי שקונטה מנסה לפייס אותו לפני שיקבל החלטה בינואר. זו נראית לי החלטה נכונה גם מבחינה טקטית כיוון שבהיעדרו של קוסטה נזדקק לקשר יוצר ברמה של ססק.
צ'לסי השוותה אתמול את שיא נצחונות הרצופים שלה - 11 נצ' רצופים בפריימרליג במספר, כשבתשעה משחקים קורטואה שומר על שער נקי. כמוכן אנטוניו קונטה הפך למאמן הראשון מאז ג'ון גרגורי שמנצח ב-14 מ-17 משחקיו הראשונים בליגה האנגלית. כרגיל, כובש שער הניצחון היה דייגו קוסטה: http://e00-marca.uecdn.es/assets/multimedia/imagenes/2016/12/17/14819816095463.Xxx החלוץ הספרדי הגיע ל-50 שערים במדי צ'לסי ב-96 משחקים: 45 שערים בליגה האנגלית, שלושה שערים בגביע ועוד שניים בליגת האלופות. קוסטה הוא השחקן שכבש 45 שערים בליגה האנגלית במס' המשחקים הנמוך ביותר - 70 משחקים בלבד, ועם 13 שערים העונה ב-17 - עקף את הכמות מכל העונה שעברה(12 שערים ב-28 משחקים - 0.42 שערים בממוצע למשחק). דייגו קוסטה משחזר את ממוצע הכיבושים בעונת האליפות של צ'לסי אז הבקיע 20 שערים ב-26 משחקים ויש לו 0.76 שערים בממוצע למשחק. הקהל האנגלי מטורף עליו ושר לו 'דייגו, דייגו'. מי זוכר שהיה בדרך החוצה בקיץ..
קוסטה הבין שהדרך חזרה לאתלטיקו נחסמה, הן בגלל המחיר שצ׳לסי דרשה עליו והן בגלל הסיטואציה באתלטיקו; מעזיבה אפשרית של צ׳ולו בסוף העונה ועד להשעיית ההעברות שחטף המועדון מאופ״א. אם מוסיפים לאלה את הגעתו של קונטה, אותו קוסטה ללא ספק אוהב ומעריך, אז ברור למה קוסטה חזר להיראות כמו חלוץ מהשורה הראשונה. מה שמעניין הוא שתחת קונטה קוסטה מצא איזו שלווה שלא הייתה קיימת אצלו בעבר, ונראה שזו משדרגת את המשחק שלו בצורה ניכרת. בקיצור, חלוץ וורלד קלאס שככל הנראה יישאר איתנו בשנים הקרובות. כיף גדול כי אין הרבה שחקנים כמוהו בשוק. מעניין אם חבר׳ה פה בפורום עדיין משוכנעים שלוקאקו טוב יותר?
לא באמת יש לי חיים לאחרונה יא גולדינג. אני אמנם עוקב אחריכם, די מקרוב אפילו (ראיתי בערך חצי מהמשחקים שלכם העונה), אבל הלימודים גוזלים ממני מלא זמן אז אני בקושי פה. בכל מקרה - אני מאוד שמח על מה שקורה אצלכם, גם כי צ'לסי היא האנגליה ה"מועדפת" עליי (בריא עליכם עוד מאז ויאלי), גם כי קונטה מלך וגם כי פאקינג הבטחתי שהולך להיות לכם כיף רצח וכידוע אין במרחב הוירטואלי תחושת סיפוק גדולה יותר מ"אמרתי לכם". מבסוט עליכם מאוד, מקווה (בתאכלס אני משוכנע ובטוח אבל אני מבין שאתם רגישים אז כרגע אסתפק ב"מקווה") שתמשיכו לנצח ולקרוע את הליגה ושימשיך להיות לכם כיף עם הגבר גבר הזה על הקווים. שחקו אותה!
אני ממש צריך להיאבק בכל יצרי הטרול שבי כדי לא לשנות את 'קונטה' ל'מוריניו' ולעשות קופי-פייסט לדיון של יונייטד.
אתה חושש מחגיגות מוקדמות מדי? אני באמת לא חושב שמישהו מאמין שאליפות לוקחים כבר בדצמבר, גדול ככל שהפער יהיה. מותר להחמיא קצת לאנטוניו על העבודה הבלתי רגילה עד כה
לא, לא, לא הבנתם. אני מת על קונטה ומאושר מהמקום בו אנחנו נמצאים (אתם יודעים כמה לא האמנתי שנהיה בו בכלל...), פשוט הצחיקה אותי המחשבה על אוהד צ'לסי שמגיע לביקור ידידותי בדיון של יונייטד וחותם ב'מקווה (בתאכלס אני משוכנע ובטוח אבל אני מבין שאתם רגישים אז כרגע אסתפק ב"מקווה") שתמשיכו לנצח ולקרוע את הליגה ושימשיך להיות לכם כיף עם הגבר גבר הזה על הקווים. שחקו אותה!'. אין, זה פשוט מצחיק. אין לי שום בעיה, ובמקרה הזה אני אפילו שמח, להודות כשאני טועה. מוריניו - מבחינתנו, לפחות, ואולי יותר מכך - הוא האתמול. לא האמנתי שהשחקנים האלה יכולים להיראות כ"כ נחושים, רעים, רבאקיסטים. למל"ם כמו מוזס שורף את המגרשים בליגה, ג'יזס, מי היה מאמין? גם היום אני לא חושב שאנחנו לגמרי פייבוריטים לשמור על המקום הזה עד מאי, אבל לפחות יש כאן קבוצה.
חייב להגיד שהעונה זו באמת הפעם הראשונה בקריירה של מוריניו שאני כבר לא שם את הביצים שלי בסל שלו. רוב אוהדי ארסנל מתעבים אותו, כשאני דווקא חיבבתי את הדמות. היכולת שלו לפגוע בול בחולשות של האנתיזה שלו - כמו גם בנתיניו - שיעשעה אותי כל פעם מחדש. כמה אירוני ובעיקר בלתי נתפס שמיום ליום האיש דומה יותר ויותר להוא שהוא כל-כך שונא. רק שלא יסתבך עם הריצ׳רץ׳ של המעיל.
ראיון עם קאנטה מאתמול ב׳טיימס׳: Yes, NGolo Kante still has his Mini. Youd marvel at Leicester: emerging from the training ground would be Jamie Vardy in his personalised Bentley, others in Lamborghinis and 4x4s, the owners helicopter parked on the grass. And out would pull Kante in his plain little car. He seems surprised his vehicle was famous. "Yeah?" he asks. "Me, I never been someone who loves a car and when I was young I didnt have the ambition of a car or something like that. "But, uh, my Mini, for the beginning, was good to learn to drive on the left. I got it in Leicester. And I still have it now. But its good." Theres something he particularly likes about being at its wheel. When he ventures into town, explains Kante in his quiet and halting manner, nobody takes a second glance. Nobody imagines a footballer might be driving. Just 17 months ago, he was a backwater player at a backwater club (Caen). Now hes a France star and the most influential footballer in the Premier League. Dont believe that? Since arriving, the two clubs he has represented have garnered 68 points in 56 games without him but 123 points in 54 games with him. And Kantes Leicester were champions; Kantes Chelsea are haring away in the title race. Its been some transformation and he struggles with it. Has life changed? "Life is . . . [laugh] . . . it . . . yeah life is similar. I do what I always used to, which is play football and go home," he says. "Its training, games, go home, always the same, but the level and the atmosphere, the people watching, is different now." Young guns: the defensive midfielder made his name at the French team Suresnes Kante is on the far left PIERRE VILLE He suggests, probably in hope: "Im not especially famous. But people recognise me because I play for Chelsea and for what we did at Leicester last season but its not a big difference. "Before, you go to Paris and you are easy, you know you are like everyone else. Now people recognise you. But [and he does not sound entirely convinced] its OK, its OK, its OK." This is his first UK newspaper interview and it took coaxing, and its just that doing is so much more his thing than talking. His former flatmate at Boulogne, Faycal Nini, recalls a companion who was "gentil" but impossible to draw out. Meals and journeys to training passed silently. Answers flicker then peter out in little "uhs" and laughs: you can light a match with Kante but never get the blaze of conversation going. But its clear why hes been so loved in the dressing rooms of every team hes played for. The smile. The genuineness of the look in his eyes: an unbelievably unassuming, gentle soul. Its also clear something Pierre Ville said is true. Ville was head of tiny Suresnes, in suburban Paris, the club where Kante lurked, despite trials with Sochaux, Lorient, Rennes and the French national centre, Clairefontaine, from ages 10 to 19. NGolo may be quiet and private, said Ville, but dont be fooled into thinking hes timid or shy. Hes clear what he thinks and wants. Leicester discovered this when unable to dissuade him from using a contract clause to join Chelsea for £25m. Kante loved Leicester but, "I used to speak to [Chelsea technical director] Michael Emenalo, and my entourage and my agent, and some professional players older than me gave advice it was a difficult choice because when you feel good in the club, like I did at Leicester, its very difficult to move. But when I looked at everything, I knew what Chelsea could be for me. I knew the ambition of the club and thought this a good opportunity for me to improve my career. To learn something more. I havent got a secret. I try to anticipate the opponent and know what hes going to do "I couldnt have expected to fight for the title [at Leicester]. But what happened was very beautiful, very beautiful," he says, full smile. "You cant really explain it. Everything went well from the start. We win, win, win. Maybe you can speak about the spirit of the team. Also Riyad [Mahrez], such a player. And Jamie [Vardy], with his beautiful goals. But it was the team. Everyone, at some moment, did something very important for the team." "Team" means everything to Kante. Its his reply when I ask what he thinks about on the pitch. To have been Leicesters players player of the year "means a lot. Its from the teammates, from the lads, its a little bit touching," he says, tapping his heart. "The year I spent there, its going to stay in my mind. I always remember this day of May 2, 2016, were all together at Jamies house and see Chelsea play against Tottenham and it goes from 2-0 to 2-2 and we were champions." Now Chelsea win, win, win. "The spirit is similar in some ways," says Kante. "At Leicester we wanted to win and not lose and to fight for every minute. At Chelsea its the same. "But the difference is Chelsea is a champion club, who have won everything and there are champion players. At Leicester for nearly everyone it was the first time." He gets compared to Claude Makelele, a French-African Parisian he watched on TV growing up. "I cant be like him," he says, but Robert Huth, who played with both, reckons Kante may be better. Hes more multifunctional. Leicesters counterattacking demanded a midfield that could create transitions, so Kante focused on tackles and interceptions. His statistics are off the scale. "I havent got a secret. I try to anticipate the dribble of the opponent and to know what hes going to do and block him." He looks at body language and tries to read movement "but everyone does that," he says. He points out that "not every time" does he win the ball one-on-one and is self-critical about the increase, this season, in his bookings. Antonio Conte "is a very good coach. In training were working hard and are always working hard to win the games. The way the coach wants me to play is very good." h Costa and Chelsea continue their magnificent form Heres where Makelele cannot compete. Contes formation and style demands Kante play higher up the field, with more of the ball, than last season and once more hes posting remarkable numbers for passing and touches in games. One of nine children, he grew up in Rueil-Malmaison in a busy, happy, lively apartment and was always playing sport in the street with his four brothers. "We used to play football or skate ball outside with friends," he says. "When I began school we started swimming, rugby, football, athletics and basketball. After basketball one day a teacher said, You have good mentality. You lose but kept playing for your teammates. Another day we did cross-country and I finished third. "And maybe one year later we did rugby, I tried to tackle the man and my teacher said, When you were at the tournament the scout from the club said you have good spirit, good condition, maybe you can play rugby. In the end the teacher said to my family, Maybe it would be good for NGolo to do some sport and my choice was to play football." Basketball? Rugby? Kante is barely 5ft 6ft. "No, no," he agrees. "If you want to fight, OK, but maybe in rugby Ill be too small for that. I didnt choose my size. When I play, I dont think Im smaller than others. I just try to do my best. I can say I adapt, I just fight with what I have got." The voice is quiet, hes smiling, but he means it. Footballs mighty mini, NGolo Kante
נראה לי שיסדרו לו מקום אצל אלה שמשלמות ממש ממש הכי טוב. הוא אמר שהוא צריך שבוע לישוב על האם לעזוב ונראה לי שאם זה יעד של ינואר אז זה צריך להיות לאחת כזאת שמשלמת ממש ממש טוב. סיטי, אנחנו ולא כל כך מאמין בפסז׳ שנייה אחרי שדראקסלר נסגר שם. בטח יובה בעניין, אתם וארסנל של ונגר תציע 45 מיליון פאונד ועוד פאונד במשתנים.
