ואז הגיע הטלפון מלחמן להצטרף לסכנין? "כן, לחמן התקשר וסיפר לי שסכנין זכו בגביע והולכים להצליח במפעלים באירופה ולהגיע רחוק. אמר לי שזה כמו מכבי חיפה ומקום צמוד לחיפה. אני זכרתי את מכבי חיפה מהצ'מפיונס והמשחקים עם שטורם גראץ, הייתי בטוח אירופה. ואז אני נוחת בישראל והרכב מתחיל לנסוע. הוא עובר את תל אביב ואני אומר איזה יופי. עובר את הרצליה, נתניה, חיפה, אני מבסוט ממה שאני רואה. ואז המונית מגיעה לסכנין. אני מכבד כל מקום שהייתי בו, אבל לא לזה ציפיתי. זה לא רק זה. מביאים אותי למגרש אימונים שאין בו דשא כמעט. אני יוצא מהמונית, האימון התחיל כבר לפני 25 דקות, לחמן מזהה אותי וצורח: 'מסודי, מה אתה עומד? לך תתלבש וכנס לאימון'". מסודי ממשיך: "אני בהלם מהכול. מתלבש ונכנס לאימון. עוד לא מתחיל ולחמן כבר עם הצעקות וכולם כמו חיילים: 'מסודי בוא לפה, מסודי לך עד הסוף, מסודי אתה בישראל בכלל?'. האמת, רציתי להגיד לו שלא. לא הבנתי מה הולך. בשבוע הראשון הייתי בהלם מהכול, גם מהמקום וגם מהדרישות של לחמן, אמרתי לארנסט אטצ'י הבלם שאני הולך, אבל הוא הרגיע אותי". מה היה כל כך קשה מקצועית? "הפיזיות. כל הזמן שיחקנו חזק ולפוצץ את היריבים, אימונים מטורפים, לחמן לא ראה בעיניים. היום הוא כבר לא ככה, אז הוא היה בטירוף שאי אפשר היה לעצור אותו. באימונים הראשונים הוא צעק לי: 'מסודי, אתה רוקד עם הכדור, אני רוצה הגנה, גליצ'ים. אתה לא מפסיד כדור, לא משנה מה יקרה'. אני אומר לך שבאירופה לא ראיתי קבוצה פיזית כמו שאנחנו היינו. שיחקנו נגד בית"ר ירושלים בקרית אליעזר ואחרי 30 דקות 0:4 לנו. הם עשו במכנסיים מהכניסות שלנו, פחדו לגעת בכדור. לכל תיקול נכנסו שלושה שלנו - לצאת עם הכדור או עם הרגל. היה לנו את נידאל חוג'יראת... לחמן היה מסמן לו את מספר 10 של היריבה ואומר לו שהוא לא רוצה אותו במשחק, לא משנה מה יהיה. חוג'יראת היה האיש למשימות מיוחדות. מי שחוג'יראת מקבל משימה עליו, לא מסיים את המשחק". מסודי יורה עוד מסיפורי לחמן: "אתה יודע איזה אימונים? היה מעיר אותי ואת אטצ'י בארבע לפנות בוקר ומתחיל להריץ אותנו במחנה כשהוא עם הרכב. פעם בגשם שוטף רצה שנתאמן בלי חולצות, סירבתי וחזרתי למלון. כשהייתה פעם אחת שקיבלתי כרטיס אדום על תיקול והוא החמיא לי, כבר הבנתי שאני בתוך זה, שלקחתי את כל הפיזיות והטירוף למקום טוב והשתפרתי כשחקן. ככה אני מסתכל על זה, זה חישל אותי וקידם אותי כשחקן. בהמשך לנתניה ומשם למכבי חיפה. יכול להיות שאלן מסודי של לפני לחמן לא היה מצליח בישראל".
אלן מסודי הוא אחד הזרים הכי מבריקים שנחתו כאן. חבל שזה התפספס. אחד מחמשת הזרים הטובים ביותר שראיתי בנתניה. Sent from my iPhone using Tapatalk
א'. לחמן היה פסיכופת ומה שהוא חינך את השחקנים שלו זה לשבור רגליים. היו משחקים שהם היו מסיימים עם לפחות אדום אחד והיו גם עם 3 שבמשחקים כאלה גם הם היו יכולים לקבל 5. היא היתה משחקת בושידו לא כדורגל. ב'. לא מבין מה יש לרחם על מסודי. ראיתי את זה גם בקרב אוהדי חיפה. הבן אדם היה יוצא, מבלה, שותה, במיוחד שהגיע למכבי חיפה, ספורטאי למופת הוא לא היה בלשון המעטה. כל האמירות האלה של התקשורת גמרה אותו וכו' וכו'. הוא הרס לעצמו הרבה יותר מלכולם.
הוא היה אדיוט גדול בכל מה שקשור לאורח החיים שמחוץ למגרש, אבל עדיין מרחם עליו ברמה מסוימת. לראות מישהו שהתסכלת עליו בהערצה מתישהו מגיע למצב כזה זה צובט בלב. זה לא רוני, זה האובססיה של דון קסקט לכל שחקן בינוני+ שלובש צהוב.
הוא חלוץ מצוין, נראה לי שזה היה ברור. לא התחבר, באסה. גם וידאר קצת הולך לאיבוד, אבל בזה אני כבר מאשים את המאמן.
הוא חלוץ טוב, לא מצוין, יותר טוב ממה שהראה בישראל אבל לא להיט גדול. הוא כובש בקצב מפלצתי כרגע, אבל לא מציג יכולת יוצאת דופן בבלגיה.