בית"ר ירושלים 2016/2017 - מסיימים שוב במקום השלישי

נמני לא?

 

ורד הפך שולחן ובכה, רואדה: "לא יודע אם ייצא לי לקחת תואר"
בית"ר ירושלים מרוסקת, שכטר: "אם היו עוד כמה דקות אולי התוצאה הייתה אחרת. לא נתפרק". המבחן הגורלי של הקהל והשחקנים מול סכנין, בית"ר תלמד מטעויות השנים הקודמות?
- בעונה שעברה בית"ר ניצחה את מכבי חיפה 3 פעמים אם אני לא טועה אבל הפסידה לה במשחק החשוב באמת - בגביע.
והעונה בית"ר ניצחה את מכבי בליגה והשוותה מולה בדקה ה-90 בסיבוב הראשון והיא לא ניצלה את ההזדמנות אתמול להכות במכבי.

ב-'וואלה ספורט' יש טור של חמי אוזן על בית"ר - מחזיקת הגביע בנצחונות במשחקים לא חשובים. דעתכם?

חצי הגמר הדגים בדיוק את הבעיות של בית"ר בעידן טביב: קבוצה נושכת במשחקים לא קריטיים בליגה וקבוצה מפוחדת במאני טיים. חמי אוזן על הרבה יותר מהפסד ועל הערך שיש בזכייה בתואר השני בחשיבותו עבור מכבי תל אביב

ההרכב שהעלה ליטו וידיגאל לחצי הגמר הפתיע לא מעט אנשים. מה, הוא עולה בלי קשר אחורי? מי יחלץ שם כדורים? מי ישמור? מי יאזן? מה, הוא לא מבין שהוא הולך להיות טרף קל עבור הקישור של בית"ר ירושלים? בדיעבד אפשר כמובן לצחוק על ההערכות האלה, אבל זה יהיה קל מדי. זול מדי. וידיגאל אכן רענן בחוכמה לא מעט עמדות שאכזבו בטרנר במוצ"ש, אבל ההרכב איתו יצא למשחק חצי הגמר היה מסוכן מדי, וקבוצה רצינית באמת היתה מנצלת את ההזדמנות.

אלא שבית"ר ירושלים בעידן הנוכחי היא עדיין לא קבוצה רצינית. היא קבוצה טובה לעתים, לפעמים אפילו מצוינת, אבל זה קורה לרוב במשחקים הפחות חשובים. במשחקים היותר חשובים בית"ר עדיין קבוצה בינונית שחושבת כמו קבוצה בינונית. את האשמה לכך צריך כמובן לשייך למאמן שרון מימר. מימר לא תכנן ללחוץ ולהקשות על הקישור ההתקפי ממילא של מכבי תל אביב מלכתחילה, וגם כאשר שמע על ההרכב הרשמי של וידיגאל הוא נשאר עם אותה תכנית מהוססת. תכנית שהכותרת שלה היא לתת כבוד לקבוצה הגדולה והמפחידה יותר. בכל זאת, זו מכבי תל אביב ומי אנחנו. הוא לא לחץ. הוא לא התחצף. הוא לא יזם. הוא חיכה מאחור, בתקווה שהמלכה תחוס עליו. והמלכה לא חסה. מימר נתן לקישור הטכני של מכבי תל אביב להביא אלמנטים איכותיים שיש בו לידי ביטוי, במקום לנסות ללחוץ על החסרונות.

להאשים את מימר יהיה קל מדי. מימר הוא אולי לא איש המקצוע שיעשה את ההבדל בין הבינוניות הרגילה של בית"ר בשנים האחרונות למה שהיא היתה בעבר, אבל הוא רק חוליה בקבוצה שלא חושבת מספיק בגדול. אפשר היה לפטור את בית"ר מחצי הגמר המאכזב שלה בכך שהקבוצה לא רגילה כבר למעמדים האלה. היא מגיעה אליהם בתדירות נמוכה מדי, ומכאן ההתרגשות וההיחנקות והחשש. תשוו את כמות הפעמים שמכבי תל אביב הגיעה למשחקי מאני טיים אמתיים לעומת בית"ר בשנים האחרונות, ותבינו בדיוק את הפער.
אם אפשר היה להאמין שבשנים הקרובות בית"ר תחזור לחצי הגמר ותרוויח מחדש את הניסיון שהיה לה במעמדים האלה, המפלה מול מכבי ת"א עוד היתה נסבלת. אבל לכולם ברור שבעונה הבאה יהיה לבית"ר סגל אחר, מנהיגים אחרים ואולי גם מאמן אחר. אם לא בתחילת העונה, אז בהמשכה. ככה זה אצל טביב. בסוף כל דבש מגיע העוקץ. הסגל אוטוטו שוב יתחלף. הכוכבים אוטוטו שוב ימכרו. וכך גם מהדבר היחיד שבית"ר אולי הרוויחה בחצי הגמר, וזה הניסיון, סביר להניח שלא יישאר ממנו שום דבר. שלא תטעו - בית"ר תשוב ותעשה צרות למכבי תל אביב גם בעונה הבאה, לא משנה מי ישחק בטדי, אבל זה יקרה במשחק הפחות חשוב והפחות קריטי.

והיתה גם קבוצה מנצחת. היא לא היתה הסיפור של חצי הגמר. מה זה גביע בשביל סגל כזה, בשביל תקציב כזה, בשביל צוות כזה. אבל עבור מכבי תל אביב העלייה לגמר בשבוע נוראי, אחרי עונה מורכבת, ואחרי מה שקרה אשתקד – היא משהו שראוי להעריך.

ברור שאפשר לזלזל בכמות הכסף שנשפכה השנה במכבי תל אביב לעומת מה שהיא באמת השיגה העונה, אבל לאתוס של מכבי תל אביב החדשה גם הגביע הזה קריטי. הוא קריטי כי אחרי עונה ללא תארים צריך איכשהו לעצור את הסחף. צריך איכשהו לשמור על המורשת. להגיד עד כאן. יש גבול. אם מכבי תל אביב היתה מפסידה לבית"ר ושומטת גם את הגביע, היא היתה מסיימת עוד עונה עם משבר ענק ושבר לא פשוט. משהו מהותי במיתוס של הקבוצה הזו בעידן קרויף היה נסדק לחלוטין, והמערכת הזו זקוקה שוב לקצת שמחה כדי להביא בעתיד הרבה יותר שמחה.