אסף סחטיין על הרעיון לחדש את השרשור הזה, בעיקר הצטרפו הרבה חדשים מהם(ביניהם אנוכי) את יובה התחלתי לאהוד אי שם ב-90. ודווקא לא בגלל הטקטיקה האיטלקית(מי ידע בכלל מה זה טקטיקה בגיל 9) אלא בגלל ילד חדש שהגיע לטורינו-דל פיירו. האיש מהרגע הראשון קנה אותי, מעבר להיותו שחקן עצום היה לו כריזמה של כוכב קולנוע,הוא נראה כמו הדבר הכי מגניב שיש,ובעקותיו נסחפתי אחרי הפלא הזה שנקרא יובה. ואם לחבר את אותו דל פיירו לעניינים אקטואלים, אז עכשיו הרבה ביאנקונרים נכנסים לפאניקה "איך נסתדר בלי בונוצ'י??" הם שואלים. עשינו 2 גמרים באלופות+5 סקודטו רצוף אחרי שאלוהים עזב את הקבוצה, אני מאמין שאפשר להסתדר גם בלי בונוצ'י.
דקה 8:15 -- http://notizieasroma.it/wp-content/uploads/2014/05/NOSTALGIA-BALLETTO-Roma-Atalanta-7.12.1997.Xxx
@DRORIKO @zitto strunz העליתם לי אחד מזכרונות הילדות הכי מביכים ומצחיקים שיש לי. השחקן האיטלקי הראשון שהערצתי היה דל פיירו שאין לי מושג למה דווקא אותו אהבתי, בעיקר כי זה קרה ביורו 2000. בקיצור, באותן שנים, השיר "bailamos" של אנריקה איגלסיאס היה להיט, אל תשאלו איך ולמה, הייתי בטוח שהוא אומר "דל פיירו" כשהוא בעצם אומר "Te quiero" , אחי המבוגר ממני הצליח לשכנע אותי שהוא בן דוד של דל פיירו ושהוא שר בשבילו.
תפרט! האמת שהסיבה שבגללה התחלתי לאהוד את אינטר היא לא פחות מפגרת מאותו סיפור שסיפרתי אגב, את החשבון שלי עם טוטי פתחתי אחרי הטורניר הארור ההוא, כשטוטי קיבל את מספר 10 במקום דל פיירו.
תן לי רגע להשתמש בחושים העל אנושיים שלי- זה בגלל שכשהיית משחק פיפא 98 עם קרוב משפחה הוא היה מילאן ואתה היית אינטר. אני צודק?
קרוב מאוד. שיחקתי פיפא 98 עם קרוב משפחה שמבחינתו ג'ורג' וואה היה אלוהים, אז הוא תמיד לקח את מילאן וזרק לי את אינטר, ומאז הכל היסטוריה. אני חייב לציין שהבנתי מהר שנדפקתי בבחירת הקבוצה, גם בהפועל חיפה לצערי, אבל אני קצת/הרבה סנטימנטלי אז היה לי קשה לוותר על הבחירה שעשיתי.
פאולו נגרו, והפרדוקס של שחקן לבן עם שם שחור בקבוצה של נאצים, קסם לי. Sent from my iPhone using Tapatalk
