מנצ'סטר יונייטד 2017/18-מוריניו מכה שנית

כי ראשפורד שוב חזר לאגף.
אני עדיין מרוצה שאלכסיס הגיע. מוריניו ליצן ולכן לא מנצל אותו.
יבוא מאמן נורמלי וכל שחקני התקפה יפרחו.

אצל זלאטן זה שונה וכל הקבוצה צריכה לעבוד בשבילו ולהיות תלויה בו. זה מתאים לליגות שם הקבוצה ממילא דומיננטית מאוד על אחרות.
בברסה פפ הבין את הטעות והעיף אותו מהר.
באופן סיסטמתי הקבוצות שלו נתקעות מול יריבות חזקות - ראו נהדר בליגת האלופות.

אם זלאטן לא נפצע לא בטוח שמוריניו מגיע לעונה הזו בכלל.

Sent from my SM-G930F using Tapatalk

 

הוא מנותק

 

לא כולם שרו לו שירים. יציע מסוים.
גם קודמו בתפקיד דיבר על תהליך.

הייתי נזהר מאוד מאנשים כאלה. זה סימן לבלוף. גם אם נניח צריך תהליך(שוב לא ממש חושב שזו המילה הנכונה למועדונים מהסוג הזה ששמים כאלה סכומים), אז מאמן צריך להראות את זה במשחק שמטמיע וקידום שחקנים ולא לדבר על זה.
מוריניו אנטיתזה לתהליך שהרי ידוע כמאמן אינסטנט שמגיע לשיאו בעונה השנייה.

 

הוא עושה בדיוק את מה שמשה עושה.
אונס את המציאות כדי איכשהו לגלגל על הלשון שהוא בעצם הצלחה או לכל הפחות מנחיל תהליך של הצלחה בתקופה של כשלון.

״לכל קבוצה יש את הזמנים שהיא מחוץ לפריים״,
״תהליך בלה בלה בלה תהליך״.

אם זה לא עם המבטא ההולנדי של ואן חאל כשהוא אומר פרוסססססס זה כנראה פחות מעצבן.
אבל אלכס צודק, זה בדרך כלל מעיד על הסוף כשאתה שנתיים אחרי מדבר על פרוסס ופרוסס ופרוסס.

 

לא רק דה חאה, עוד שוער יונייטד מוביל את הליגה בקטגוריה


גם ערך היום את הבכורה בנבחרת הצעירה (אחרי שבקיץ היה בסגל למונדיאליטו בו אנגליה זכתה).
קבוצתו מוליכה את הליגה השלישית וכיוון ששם אין פגרת נבחרות, נאלצה להסתדר היום בלעדיו.
פרט פיקנטי עליו שיצא לו לשבת על ספסל הבוגרים ביונייטד דווקא מול קבוצתו הנוכחית - זה קרה בגביע לפני שנתיים כשיונייטד ניצחה 3:0.

שוער אחר תוצרת יונייטד(ועדיין שייך לה) סם ג'ונסטון נאבק על עליה לפרמייר ליג עם אסטון וילה. שמר על רשת נקיה ב - 15 מ - 38 משחקיו. מקום רביעי בקטגוריה.

 

פרושש*

בכ"ז המבטא של ואן חאל.

 

ראיון מענין במיוחד עם ג'רארד פיקה, בחלקו הוא מתייחס לתקופתו במנצ'סטר יונייטד, ומעתיר סופרלטיבים רבים על אלכס פרגוסון, הנה חלק מהדברים (מאתר בארסה מאניה), שווה להיכנס ולהמשיך את הקריאה:

"אני מסתכל על 10 השנים האחרונות של הקריירה שלי: זכיתי במונדיאל, ביורו, בליגת אלופות, באליפות ספרד, בגביע הספרדי… זכיתי בכול, כפי שאני אוהב להזכיר לחבריי המדרידאים בווטסאפ.

אולם, לפני 10 שנים, כמעט נדפקתי לגמרי. כל החיים שלי היו יכולים לצאת שונים לגמרי אילולא סר אלכס פרגוסון.

הגעתי למנצ’סטר יונייטד כילד, ועזבתי כגבר. זו הייתה תקופה משוגעת עבורי, כי מעולם לא הייתי מחוץ לבית לפני כן. ביליתי את 17 השנים הראשונות של חיי בספרד, גדל ומתפתח במחלקת הנוער של ברצלונה, וזה הרגיש כמעט כאילו אני משחק בקבוצה של בית הספר או משהו כזה. הכרתי את כולם שם, הייתי קרוב למשפחה שלי. אז, עבורי, כדורגל היה רק כיף. לא הבנתי את הצד העסקי של המשח בכלל. אז הגעתי ליונייטד, ובכנות, זה היה שוק מוחלט.

באחד המשחקים הראשונים שלי באולד טראפורד, היינו בחדר ההלבשה, התכוננו, והייתי לחוץ כמו לא יודע מה. דמיינו את זה: אני בן 18, ואני יושב בחדר ההלבשה הקטן הזה, גורב את גרביי ליד רוד ואן ניסטלרוי וראיין גיגס וריו פרדיננד. רציתי להיות בלתי נראה. חשבתי: “רק תעשה את העבודה שלך ושלא ישימו לב אליך.”

אז אנחנו יושבים שם, מחכים שהבוס ייכנס וידבר עמנו, ואני, מילולית, יושב ליד רוי קין. חדר ההלבשה כל כך קטן שהרגליים שלנו כמעט נוגעות אחת בשנייה. אין שום מרווח בכלל.

השקט מוחלט. פתאום, נשמע צליל רטט קטן כזה. עדין מאוד.

בזזזזזז….

…. בזזזזזזז.

רוי מביט מסביב בחדר ההלבשה.

אוי, שיט.

אני מבין שזה אני. זה הפלאפון שלי. השארתי אותו על רטט, והוא בכיס של המכנסיים שלי, תחוב בתוך תיק הבגדים שתלוי ממש מאחורי הראש של רוי.

רוי לא מצליח לבהין מאיפה הרעש מגיע. עכשיו הוא מביט מסביבו כמו משוגע. העיניים שלו מתרוצצות מצד לצד, והוא מנסה לפענח את זה. אתם מכירים את הסצנה המפורסמת של ג’ק ניקולסון בסרט “הניצוץ”, שהוא מסתער דרך הדלת? ככה הוא נראה לי.

הוא צורח לעבר כולם: “של מי הפלאפון הזה?”

שקט מוחלט.

הוא שואל שוב.

שקט מוחלט.

הוא שואל פעם שלישית.

“של מי, לעזאזל, הפלאפון, המזדיין, הזה?!”

לבסוף, דיברתי, כמו ילד קטן. בעדינות כזאת, אמרתי: “אני מצטער כל כך. זה שלי.”

רוי שם את ידו סביבי, והוא צחק, והוא אמר לי לא לדאוג לגבי זה.

….

…. נו, באמת, ברור שאני צוחק! רוי התחרפן! הוא השתולל מול כולם! זה היה מדהים. כמעט חרבנתי במכנסיים. אבל זה היה שיעור מצוין.

להמשך קריאה: סיפור ארוך - בארסה מאניה

 

כמה חסר לנו פסיכופת סוציופאט מהסוג של רוי קין.

הוא כבר מזמן היה נותן מכות לכמה שחקנים ולמאמן המעפן הזה וזה היה מוביל לפיצוץ או למישהו שפוצץ.
עולם אחר.

 

האמת למרות שאני לא מחבב את יונייטד קשה לראות את השפל שמוריניו מדרדר אותה,הוא מסוג המאמנים שלא ישתכללו עם הזמן וזה בעוכריו,סר אלכס ידע להתקדם יחד עם המשחק וזה גדולה של מאמנים גדולים,מורינו בחיים לא יודה שהוא טעה בשיטה או משהו אחר.
הקבוצה הזאת של יונייטד מאוד כישרונית וטוכל פנוי ולפי דעתי מאוד יכול להתאים ליונייטד ולפחות לגרום לה לשחק כדורגל

 

זלאטן לא היה הבעיה בעונה הקודמת, בדיוק כמו שחוסר החיבור של אלכסיס עד עכשיו הוא לא הבעיה השנה.
יש לנו בעיות כקבוצה, וככה צריך להתייחס לזה, ולא לחפש את האשם התורן.
במקום לחפש כל הזמן תירוצים, מוריניו צריך לחפש פיתרונות, כי בסופו של דבר הוא ישפט לפי מעשים ולא דיבורים.

 

זה ההתחלה של הסוף שלו ביונייטד. כרגיל ההרס העצמי שלו מנצח הכול. אין תסריט כזה שהוא ממשיך בעונה הבאה פוגבה יעזוב.

 

כתיבה נהדרת של פיקה. בכלל, כל הרעיון הזה של האתר מעולה.

 

גם פיקה עצמו יהיה מנהל גדול אחרי שיפרוש. אדם אינטלגנטי וגם מגיע ממשפחה רצינית.
עוד עונה אחת והוא היה מקבל קרדיט נרחב יותר כי ריו התחיל לסבול מבעיות גב אבל בעת שמכרו אותו חזרה לברסה כמובן לא היה ניתן לנחש את זה.

 

אלכס , האם זה לא אחד מתפקידיו של מאמן "לנחש" כדברייך את התפתחותו המקצועית של שחקן צעיר?
האם מוריניו למשל לא היה אמור לחזות את התפתחותם של דה בריינה,סלאח ולוקאקו לפני שאמר להם שהם לא מספיק טובים עבור צ'לסי?
האם התכונה הזאת של הסתכלות קדימה לא אמורה להיות אחת מאלו שמבדילה בין מאמן אמיתי לעוד אוהד כדורגל רציני ככל שיהיה (כמונו למשל) שאין לו שום אחריות בקבוצת כדורגל?