מנצ'סטר יונייטד 2018/19-ימי סולשיאר

כי בפעם המיליון לא ניתן ללמוד מפרגי ופרגי היה המיוחד האמיתי. לכן פרגי לחלוטין לא גורו.
גם היום יש חשיבות להחזיק חדר הלבשה וגם היום יש משמעת, אבל מאמנים מיושנים/לא איכותיחם מספיק לא יזכו לכבוד והערכה משחקנים בקבוצות טופ. ראינו את זה נהדר בצ'לסי.
ברגע שיונייטד תתחיל להתנהל כמו מועדון כדורגל ולא תאגיד, אז סיכוי רב יותר למנות מאמנים הולמים ואז דברים יסתדרו עם שחקנים.
ברור שתמיד יהיו שחקנים סוררים, אבל ביונייטד אין באמת כאלה. זה פשוט הולך לעבר קריסה של חדר הלבשה כמו בשתי קבוצות קודמות של מוריניו, דבר שכולם ניבאו כאן.

 

אלכס פרגוסון אימן כדורגל לפני 29 שנים פה.
הקבוצות של אלכס פרגוסון(גם במשחק הפרמטיבי של אז) מעולם לא שיחקו כדורגל כל כך עלוב, פרה היסטורי ומדכא כמו הכדורגל של מוריניו.
פה קבור הכלב, כי איך אתה בכלל יכול להתחיל לדון באינטרקציה שבין מאמן-שחקנים- תקשורת-קהל כשזו נקודת הפתיחה שלך?

כדורגל שהוא ביום טוב לנסות לעצור את וולבס בבית.
עם פרגוסון שיחקנו לפעמים כדורגל הגנתי, לפעמים מאוד טקטי, לפעמים כל האמצעים היו כשרים.
זו אף פעם לא הייתה תוכנית המגירה היחידה, זה אף פעם לא היה הסגנון שהגדיר אותנו.
שחקנים, בטח כאלה שמרוויחים מיליונים ועשרות מיליוני דולרים כל עונה, לעולם לא יחזיקו מעמד בכדורגל כזה.


אז לפני שבכלל באים בתלונות לפרימדונות- צריך לזכור מאיפה הכל נוצר ועל מי האחריות.


מזכירים בלי סוף את המשחק ההוא מול סביליה כנקודת שפל של פוגבה שמשם הכל התחיל או וואטבר.
שוכחים שזה התחיל הרבה לפני ושהמשחק הזה היה לפני 7 חודשים.
הבן אדם נכנס בכוכב הכי גדול שלו(זה שהוא שבר את הבנק כדי להביא) בתקשורת, בכל מסיבות העיתונאים, הסביר למה פוגבה לא מתאים להיות שחקן הרכב בפאקינג מנצ'סטר "סטנגה" יונייטד ומצפים שהשחקן שנכנס במחצית השנייה(אגב, רק כי קיבלנו בראש) יטרוף בשבילו את המגרש.

קצת הזויה המחשבה לדעתי.

 

למוריניו אין מוניטין? הוא אחד המאמנים הגדולים וההישגיים ביותר בדורו. יש מי שיערער על כך?

 

גם אני לא ראיתי אבל יודע שהוא גם הביא את לייטון. שוער שאכזב מאוד ולא פלא שבשנתיים שלו כאן יונייטד סיימה נמוך ולא סתם פרגי הדיח אותו רגע לפני שהוא מפסיד בגמר גביע. היה את וייטסייד נכנע לפציעות ואורח חיים בעייתי
בל נשכח שבעידן טרום בוסמן היה קשה לבנות קבוצה מהר.
ד"א עונה לפני כן הוא סיים שני ועם לא מעט שערים. הרכש של אותו הקיץ מקלייר נראה לי היה סגן מלך השערים של הליגה. רובסון נתן אחת העונות הטובות וזה היה ברומטר. כשהוא היה פצוע יונייטד הייתה בבעיה.

מוריניו צבר מוניטין ולכן עדיין שחקני טופ באו לשחק אצלו אבל די מהר הרגישו את חוסר הרלוונטיות של הכדורגל שלו והוראות הזויות. זה מקור הבעיות וזה היה צפוי.

Sent from my SM-G930F using Tapatalk

 

הוא הגיע למקום שהיה צריך ריבילד כללי בכל המערכות(מהבנה שלא יהיה אפשרי לבנות את מנצ'סטר יונייטד שלו רק על רכש הוא קודם כל ארגן מחדש את הYOUTH SYSTEM).
הוא נכנס בנובמבר לתפקיד, כלומר שלושה חודשים אחרי שהעונה כבר יצאה לדרך ולפי מה שאני קראתי התוצאות לא היו הדבר העיקרי שהסתכלו עליו בעונה ההיא כי המצב היה חרבנה כללי(המון שחקנים שיכורים, מערכת נוער קורסת והיסטוריה של הפסדים אחרי 3 חודשים רעים מאוד של כדורגל).
למרות כל זאת, הוא ניצח את ליברפול באנפילד בעונה הראשונה.
בינואר אחרי שקיבל כמה שחקנים התוצאות גם השתפרו, מכאלה שדווקא כן ראו את העונה ההיא הם אמרו שהכדורגל היה לא רע ככל שהעונה התקדמה.

עריכה: אנחנו מדברים על עונות שונות, אתה על 88/89 אני על העונה הראשונה שלו.

בכל אופן, מכאלה שכן ראו אותנו בעונות האלה הכדורגל ממש לא היה דכאוני וגרוע וכמו שאלכס רשם בתקופות ההוא הסבלנות הייתה אחרת כי היה הרבה יותר קשה לבנות קבוצות.

זה לא היה פשוט כמו לשלם לאלכסיס 450 אלף פאונד לשבוע או 120 מליון פאונד על פוגבה והינה יש לך שני וורלד קלאסים.

 

השחקנים לא טיפשים, הם ראו אותו מסתכסך עם כוכבים בריאל וצ'לסי ולאחר מכן עוזב.

אצל פרגוסון לעומת זאת ברגע שאחד השחקנים הרים את הראש הוא מצא את עצמו מחוץ למועדון, בין היתר בזכות המעמד שצבר במועדון במשך השנים.

 

שום דבר מזה לא רלוונטי לביקורת שהוא מקבל על הכדורגל שלו בשנים האחרונות.

הוא מהגדולים בתקופה של לפני 10 שנים, בכדורגל של אז.
לא רלוונטי בכלל לכדורגל של היום.

גם ואן חאל היה פעם מהמאמנים הטובים בעולם, SO WHAT.

 

היה שלט מפורסם נגדו ביציע ולחלוטין ניתן להעריך שחלק ניכר מהקהל לא היה איתו.

Sent from my SM-G930F using Tapatalk

 

לא בטוח בכלל.
שוב, אתה יכול לקרוא באנטרנט לא מעט אוהדים שהיו ונשמו כדורגל בזמנים האלה.
אלה זמנים שהיה הרבה יותר קשה לבנות קבוצת כדורגל, זה לא היה רק עניין של כסףף(ובהתחלה לא היה לנו גם ממנו כמו שיש לנו היום).
התעסקת עם שחקנים שיכורים(דברים שנשמעים הזויים אפילו כשאנחנו מבקרים את הפרימדונות של היום) וכשהשנים הראשונות כמאמן שקיבל יד להכל הוא שינה את כל המערכת מבפנים.

הכדורגל היה יחסית טוב וזה כנראה מה ששם את האוהדים לידו ולא על הראש שלו כמו שאנחנו רואים עכשיו.

גם עם מוריניו התוצאות הן לא היו חזות כל הביקורת.
שמיים וארץ מהכדורגל האינפנטילי שאתה משחק היום עם קבוצה שזרקה בחמש שנים כמעט מיליארד פאונד על שחקנים!

 

הכדורגל השתנה, אבל לא זו הבעיה של מוריניו. הבעיה היא שגם הוא עצמו השתנה. שום דבר בו לא מזכיר את מה שהכרנו בו.

הכדורגל של סוף התקופה בצ'לסי וכיום ביונייטד רחוק שנות אור מהמפלצות שבנה בכל מקום שבו אימן.

 

לעומת זאת? איך מוריניו שונה מהבחינה הזאת, חוץ מהעובדה שהוא לא יקבל רבע מהקרדיט שהסר קיבל? אין דרך לברוח מזה: בכל מה שקשור לניהול חדר הלבשה מוריניו = פרגוסון. זה מורו ורבו. בזמן שהפורטוגלי ירד פומבית על כל מאמן שני בפרמיירליג, על פרגוסון הוא הסתכל ביראת כבוד והחלום שלו מאז ומתמיד היה לרשת אותו. מה שהשתנה זה הכדורגל, זה הכל.

לא רואה איך זה רלוונטי לדיון. מה אכפת לשחקנים מי מקבל את ההחלטות ואת מי מנחיתים על המאמן שלהם? הם עובדים עם מוריניו לא עם אברמוביץ'/וודוורד, טיב היחסים שלהם איתו זה הדבר היחיד שקובע.

עוד לא הבנת שלא על זה הדיון בכלל? קודם שלנשיא שלך יהיה אכפת בכלל מטיב הכדורגל שלכם (או מאיזשהו דבר מעבר ליחס הכנסות/הוצאות), אחר כך נדבר על השחקנים או אוהדים של קבוצות אחרות, כמוני.