זה כנראה קשור לעובדה שעוזר המאמן של סאות'גייט, סטיב הולנד, עבד בצ'לסי תקופה ארוכה ואימן את צ'לובה בעבר. גם לסאות'גייט יש היכרות די מעמיקה עם צ'לובה, כיוון שהוא אימן אותו בנבחרת הצעירה. כמובן שמדובר באחד הזימונים הלא מוצדקים שלו, אבל כפי שנאמר כאן - בניגוד לקודמיו בתפקיד סאות'גייט חושב מחוץ לקופסה. אם יש משהו שאי אפשר לקחת ממנו זה ההזדמנויות שהוא נותן לכולם, ובפרט לשחקנים צעירים. נכון, הוא לא מאמן כל כך טוב. הוא כן יודע לנהל סגל שחקנים וחדר הלבשה, ובכדורגל נבחרות זה arguably האלמנט החשוב ביותר.
כן, אתה כנראה צודק. אלא שבכדורגל קבוצות מאמן צריך יכולות נוספות. כשאתה לוקח חלק בטורניר נבחרות פעם בשנתיים או ארבע שנים, אין זמן להטמיע שיטה מסוימת ולגרום לכל השחקנים לשחק לפיה, לכן ניהול חדר הלבשה > כל דבר אחר.
אני חושב שהדוגמא של מאמן בינוני כמו דשאן הכי ממחישה את זה, וגם ספרד הגדולה הייתה פועל יוצא של שחקנים ולא של שיטה. ואיכשהו, נראה לי (וזה יותר הרגשה ממשהו עובדתי) שעם סאות'גייט הנבחרת לא יכולה לעשות את השדרוג שהיא צריכה בשביל לזכות. יחסית לחומר השחקנים ההתקפי שהיה לה במונדיאל אנגליה הציגה כדורגל טוב בדקות מועטות מדי של המשחק.
Guess who's backhttps://uploads.tapatalk-cdn.com/20181104/2ca1f866b27f2853dbab220731237b73.Xxx Sent from my Nexus 5X using Tapatalk
אפשר להבין מה מפריע לכם? הוא לא הראשון שמקבל מחווה כזאת וכנראה גם לא האחרון. זה מביך לשמוע את כל שחקני העבר שטוענים שהוא "תופס מקום לשחקנים הצעירים" וש"כל משחק חשוב בהתפתחות שלהם". הבן אדם שיחק חצי שעה כולה במשחק לא תחרותי, על מה לעזאזל הם מדברים?
באמת לא ברור. המעמד שלו עלה מאוד בחצי שנהמהאחרונה בארה״ב. מאוד אהוב בסיאטל, ניסו לשווק את זה כדי שהמון אוהדים יגיעו והכסף הולך לצדקה. בתקופה הזאת בשנה עדיף משחקי צדקה על משהו אחר גם ככה.
א. יש טעם לפגם כשמוקירים את רוני, שעם כל הכבוד לשיאים שלו (ואין שום כבוד לשיאים שהושגו על סמך שערי מוקדמות נגד סן מרינו) הוא סמל של כישלון בנבחרת אנגליה, השנים שלו כאיש המרכזי שלה היו מהגרועות בתולדותיה והוא לא החמיץ הזדמנות לאכזב ולהרגיז את אוהדי הנבחרת, ונותנים לו כבוד ששחקנים שתרמו הרבה יותר ממנו לא זכו לו מעולם. ב. הפארסה עם התרומות לצדקה. ג. וכן, משחק ידידות אמור לעזור לנבחרת להתכונן למשחק התחרותי הבא ולא להפוך לצעצוע. למשחק הבא שיזמינו את גארי ליניקר, למה לא.
מאז שמונה למאמן נבחרת אנגליה לפני שנתיים סאותגייט נתן הופעות בכורה ללא פחות מ - 24 שחקנים: ג'סי לינגרד, ארון קרסוול, מייקל קין, נתן רדמונד, ג'יימס וורד-פראוס, קיירן טריפייר, הארי מגוויר, הארי וינקס, ג'ורדן פיקפורד, רובן לופטוס-צ'יק, תמי אברהם, ג'ו גומס, ג'ק קורק, דומיניק סולנקה, ג'יימס טרקובסקי, ליואיס קוק, טרנט אלכסנדר- ארנולד, ניק פופ, בן צ'ילוול, ג'יידון סנצ'ו, נתניאל צ'לובה, ליואיס דאנק, קאלום וילסון ואלכס מקארתי.
אם הגישה הייתה להוקיר רק את מי שהביא את הנבחרת להצלחות...אז חבל שזה ככה זה. הוא מלך השערים של הנבחרת ושני במספר ההופעות, וגם אם זו בעינייך רק שורה(ואפילו זמנית) בויקיפדיה - זה לא משנה. לגבי רוני עצמו, אני חושב שהוא התחיל כהבטחה ענקית, משחקני הליגה הגדולים שיצליחו להעתיק את היכולת שלהם גם לנבחרת בניגוד לרוב, חלק מחבורה מצומצמת, הוא היה מדהים ביורו 2004(ארבעה שערים ביורו וכדורגל סוחף), 'פלה היוון', אבל מאז חלה דעיכה והוא בעיקר ניפח מספרים. בסופו של דבר מאז שאני רואה כדורגל, היחידים מהקישור וההתקפה של אנגליה שבאמת סחבו את העגלה והיו מעל ומעבר - הם מייקל אואן(אפילו ב-2005 בפרק הזמן הזה בין הספסל של ריאל מדריד לבין הבינוניות בניוקאסל) ואלן שירר. רוני היה פחות טוב מבקהאם? מסקולס? לאמפרד? ג'ררארד?
