ריאל מדריד 2018/19:: רעש לבן בפתח, גם אם זה עידן חדש...

לא יפה לתפוס טרמפ על זה שאני לוקח קשה הפסדים, הייתי במשחק הזה. אתה לא רואה הבדל בין משחק אחד נפל נגד בארסה בקלאסיקו לבין עונה שחורה עם לופטגי שגם אם אני מנקה לו את המשחק הזה - היינו מביכים. לך אין בושה? הפסד לאלאבס ברגע האחרון עם 0 בעיטות לשער, הפסד לצסק"א מוסקבה בליגת האלופות ובשנות ה-2000 לא היו לנו הפסדים כאלה בליגת האלופות, הפסד ללבאנטה בברנבאו במשחק בו לפחות שברנו סוף-סוף את הנאחס, בפיחואן אנחנו מפסידים כל שנה אמנם אבל בטח לא ככה ובטח לא בפתיחת העונה. בשנה שעברה היינו קבוצה תחרותית עם כריסטיאנו והאמנתי שאפשר לזכות בצ'מפיונס, אתה לא - זו בעייה שלך. אסנסיו היה טוב יותר, איסקו היה טוב יותר, בייל הפתיע בסיום העונה, היה לנו גם את קובא באמצע כסותם חורים, מרסלו וקרבחאל בצ'מפיונס היו גדולים.
אני לא שוכח באיזה מצב הגיע המאמן לקלאסיקו, אבל אסור לנו לקבל חמישייה משום קבוצה, ובטח לא כשליאו מסי לא משחק. לופטגי גם בסגל מוגבל היה חייב להוציא יותר.
אני מדבר איתך על לזעזע ואתה כותב לי 'יובל נעים', נו באמת, תחליט אם אתה רוצה לנהל דיון או לעשות צחוק, יש דף מתאים בפייסבוק שאתה תאהב - כרית בנזמה..

 

'בסך הכל מנסה לעשות את מה שזידאן עשה', נו, זה מביך, אתה לא שם לב. היו לך תלונות גם בעונת 2016/17 בה זכינו בדאבל ראשון מאז שנות ה-50, הפכת את זידאן ליובל נעים. ללופטגי היו 50% הצלחה, אז כנראה שסולארי, גם אם תוריד לו את משחקי גביע המלך - כן הביא תוצאות טובות יותר. כריסטיאנו לא שמר כוחות לצ'מפיונס, הוא פתח את העונה חרא וזה קורה, מותר לו פעם בתשע שנים, אני לא מזלזל בגולים שלו בסיבוב השני, וריאל מדריד של העונה שעברה עוד עשתה סיבוב שני סביר גם אם מאוחר, הקבוצה הנוכחית מודל 2018/19 לא תוכל להיכנס לרצף הבקעות ונצחונות כזה. אין לך 'מועדון יודע להתנהל', אתה יודע רק להעביר ביקורת, אל תעוף על ההישגים של הקבוצה בצ'מפיונס בשלוש העונות האחרונות בדומה אליי אבל יש גבול גם לביקורת, יש קבוצות שבכל ההיסטוריה אין להם 3 גביעי אירופה.
שתי הערות לסיום:
- התקשורת בוחשת בהרבה מאוד מקומות, זה לא ייחודי רק לריאל מדריד, וזה חלק מהמקצוע וצריך להתמודד עם לחץ. אתה יודע מה התקשורת במדריד עשתה למוריניו? אמנם לא דיברו על פיטוריו אבל עשו דברים אחרים.
- אני ממש לא חסיד של בנזמה, אני שוב מסביר שאני מעתיק לכאן כתבות שאני מעלה לאתר האוהדים וחלקן הן תרגומים של המארקה, כשיש טור אישי שלי אני כותב את זה, שזו דעתי. בנזמה נתן השנה שני גולים גדולים ובדרך-כלל הוא כובש פעמיים ואז בבצורת חודשיים.

לגבי הקיץ, אין מה לפתח ציפיות מוגזמות, לא תהיה השתוללות כמו עם הגלאקטיקוס2, ואמבפה בכלל לא רלוונטי. אדן האזרד ואיקרדי לדעתי כן. גל שחרורים כזה מאסיבי גם כן לא יהיה. במילאן בעטו את השחקנים הגדולים באיחור, לא? וגם במנצ'סטר יונייטד.

 

https://e00-marca.uecdn.es/assets/multimedia/imagenes/2018/12/28/15459845086156.Xxx

המחווה היפה של ואראן ללופטגי: במארקה כתבו שהבלם הצרפתי המתין כמה ימים לאחר הפיטורים ואז התקשר למאמן. ואראן התנצל על היכולת הלא טובה שלו מפתיחת העונה ואמר שהיה לו קשה לעשות את הסוויץ' אחרי המונדיאל - פיזית ומנטאלית, כשבעיקר זכורות הטעויות שלו נגד לבאנטה בברנבאו וגם הפנדל המטופש על סוארס בקלאסיקו. כאמור, הבלם התנצל והבטיח למאמן שנתן הכל על המגרש בכל רגע אבל פשוט לא הצליח להיות במיטבו. ז'ולן העריך את המחווה והשניים עדיין בקשר פה ושם.

- עוד נתון בעונה חשוכה: ריאל מדריד לא כבשה כל-כך מעט שערי ליגה מאז עונת 1990/91| מנגד, במארקה עפו על נתוני הדיוק של טוני קרוס, השחקן המדויק של השנה ב-2018 - קצת יותר מ-94%.

- מאמן הכושר פינטוס שתמיד היה ידוע בחשיבותו לריאל מדריד, ממשיך בתוכנית העבודה כדי שהשחקנים יגיעו לשיאם ברמה הפיזית בחודשיים הקרובים. ב-30 בדצמבר פינטוס נפגש עם השחקנים למדדים ועוד.

- לפני עשר שנים, על כך הרחיבו במארקה, ריאל מדריד הייתה פעילה בחלון ההעברות בחורף וצירפה את הקשר האחורי לאס דיארה והחלוץ קלאס יאן-הונטלאר, כשהיא במרחק עצום מברצלונה בטבלה, במטרה להציל את העונה. רק שחקן אחד היה יכול לשחק בליגת האלופות, אחרי ששניהם כבר שיחקוב אירופה בקבוצותיהן השונות - וריאל מדריד בחרה בלאס שהשתלב טוב ונשאר עד 2011/12 למען האמת, בעוד הונטלאר נמכר למילאן אחרי 20 הופעות ו-8 שערים. מעניין מה ריאל מדריד מתכננת לינואר, אם בכלל.

 

קצת חדשות:

https://media-foto.tccstatic.com/storage/album/thumb1/2aa167b0481d0877d9fca3a1adad1482-73198-1546154312.Xxx

שימו לב לשער ה-AS הבוקר - 'היתומים של כריסטיאנו'- בנזמה(6) ובייל(4) כבשו יחד עשרה שערי ליגה והם הצמד הכי חלש של קבוצות הטופ באירופה להוציא את אתלטיקו מדריד שם דייגו קוסטה וגריזמן תרמו יחד שמונה שערים, בזמן שכריסטיאנו הוא הפיצ'יצ'י בליגה האיטלקית עם 14 שערים| ריאל מדריד כבשה 55 שערים בלבד אחרי 27 משחקים בכל המסגרות - הנתונים הכי נמוכים מאז עונת 2006/07 של קאפלו. וזה המצב: 34 שערים ב-13 משחקים עם סולארי, לעומת 21 שערים ב-14 משחקים עם לופטגי. במשחקי הליגה ריאל כבשה 24 בלבד, הכי נמוך מאז 1991, וחצי מהמספרים של ברצלונה. "זה לא שאלה שצריך לשאול אותי", אמר סולארי לאחר הזכייה באליפות העולם למועדונים בהקשר של שוק החורף. כעבור כמה דקות השאלה חזרה ע"י עיתונאי אחר והמאמן השיב - "אני חושב שזכינו בתואר ומגיע לנו קצת לנוח כמה ימים". ועכשיו שוב הספקות...
עוד מזכירים בכתבה שהחלוץ האחרון שהגיע בחלון ההעברות בחורף הוא אדבאיור ב-2011, אחרי שמוריניו דרש חיזוק בשל הקשיים של בנזמה והפציעה של היגואין, והחלוץ מטוגו כבש 8 שערים ב-22 משחקים. לפניו הגיע הונטלאר ב-2008/09, ושנתיים קודם לכן היגואין, כשב-2005/06 היה זה אנטוניו קאסנו. כמובן שעכשיו יש את החוק החדש שמקל את המלאכה - שחקן יכול לשחק בליגת האלופות עם שתי קבוצות.

עוד נתונים על ההתקפה, בנזמה מלך השערים העונה עם 11, בייל אחריו עם 10 ובמקום השלישי ראמוס עם 6 - כולם בפנדל חוץ מאחד. לאסנסיו יש ארבעה שערים - שלושה מהם בגביע, ולאיסקו גם כן יש ארבעה. מריאנו מנגד הבקיע רק שער אחד ושותף ב-357 דקות בלבד.

- סרחיו ראמוס סיים את שנת 2018 עם הישג יוצא דופן במונחים שלו - לראשונה בקריירה הבלם לא הורחק ולו פעם אחת במשך שנה קאלנדרית.

- ועוד קצת מספרים מהאתר הרישמי: מרקו אסנסיו רשם 54 הופעות בריאל מדריד בשנת 2018 - והוא שיאן ההופעות - 34 משחקי ליגה, 12 בצ'מפיונס, 6 בגביע המלך ועוד שאר התחרויות. בנזמה שני עם 53 משחקים ולוקאס שלישית עם 52. אסנסיו כבש 8 שערים ו-6 בישולים באותו פרק זמן. ב-2017 היו לו 45 משחקים וב-2016 רשם 17 הופעות| קארים בנזמה הוא השחקן שהשיג הכי הרבה נצחונות עם ריאל ב-2018 - ניצח 34| ראמוס עם תשעה נצחונות ותיקו בעשרת משחקיו ב-2018. המשחק היחיד בו ראמוס לא ניצח - התיקו מול באיירן בגומלין בברנבאו.

- באתר הרישמי קיבצו את מיטב השערים של הקבוצה ב-2018. מתחילים עם בייל והבעיטה לחיבור נגד דפורטיבו ב-7:1 בברנבאו, וכמובן שיש שם גם את המספרת האדירה בגמר הצ'מפיונס. מסובבת הסרגל של טוני קרוס מול סוסיאדד בטאץ' עדין גם שם, הגול של ראמוס בנגיחה נגד בטיס, טיקי-טאקה אמיתי נגד לגאנס ועוד ועוד. קליפ של ארבע דקות

- הדף הנקי של חסוס ואייחו. הבלם שנמצא בריאל מדריד כבר שנה וחצי רשם שנה מסויטת. הוא שיחק רק עשרה משחקים ב-2018, סבל מהמון פציעות שריר. העונה יש באמתחתו שני משחקים בלבד - נגד מלייה בבכורה של סולארי ונגד צסק"א בברנבאו כשריאל הובסה. הפעם הוא מקווה שזה יהיה אחרת, ואם לא אז סיכוי טוב שלא ימשיך בריאל מדריד.

 

https://e00-marca.uecdn.es/assets/multimedia/imagenes/2018/12/30/15461981219016.Xxx

’ריאל מדריד קוראת לבריאות ב-2019’ - זו הכותרת במארקה לצד הגרף על כל הפציעות שלנו, שימו לב ל-28 פציעות שריר. לשנה האחרונה כולה אבל כוללים רק את שחקני הסגל הנוכחי, בלי כריסטיאנו ואלה שעזבו. ודווקא גארת’ בייל השבירי עוד יצא בזול עם 3 פציעות אמנם אבל בסה"כ חודש במצטבר מחוץ למגרשים. מי שכל הזמן על מיטת הטיפולים הם חסוס ואייחו - 4 פציעות בסה"כ עם היעדרות של 144 ימים, ומריאנו עם שתי פציעות שהביאו ל-55 ימי היעדרות. נאצ’ו גם כן סבל מפציעה ארוכת טווח לראשונה בקריירה - בבלאידוס נגד סלטה ויגו. קרבחאל ומרסלו נפצעו כל אחד 4 פציעות שריר, המגן הימני נעדר 105 ימים ומרסלו 78.
הד"ר פדרו לואיס כתב טור למארקה ‘הקבוצה משלמת מחיר גבוה - את מחיר התהילה’ וכותב שבדרך-כלל בקבוצות מקצועיות אחוז פגיעות השריר הוא בין 30 ל-50% אבל בריאל מדריד בשנה האחרונה מדובר ב-60% ואלה נתונים מעט חריגים. הוא אומר שפציעות כאלה קשה לאבחן מייד בהתחלה.

 

לא קראתי בשום מקום על התעניינות במגן שמאלי בשום מקום. יש את מרסלו שעדיין איתנו רק שיפסיק לסבול מפציעות, ורגילון הוא הפתעה נעימה עד עכשיו, הילד מהקאנטרה. משחק עם ביטחון, מהיר, יציב הגנתית וגם לא רע התקפית, מעין מיגל טורס משופר אם כי מוקדם להסיק מסקנות. ריאל לדעתי בבעיית תזרים מסוימת בגלל שיפוץ הברנבאו ותמוה שפרס לא אומר דבר. אין לנו יכולת להשתולל כנראה בינתיים. כמובן שיש צורך בחלוץ אבל זה יותר עניין אידיאולוגי וקרדיט הזוי שבנזמה מקבל או מחשבה במועדון שהפער בינו לבין איקרדי\קיין\ווטאבר לא שווה 150 מיליון יורו.
אגב, ממליץ לך למצוא את רשימת שחקני הרכש של המועדון מ-2010 - הקיץ 'אחרי המבול', כלומר עם הגעת מוריניו, ועד נניח 2016. אתה תמצא שכל רכש בינגו ואף מועדון באירופה לא התנהל בצורה טובה יותר ברכש. מדי-מאריה ואוזיל שהגיעו כצעירים מבטיחים, עד שחקנים כמו ואראן שאסנסיו שעלו גרושים, ילדים שחזרו הביתה מהקאנטרה והצליחו כמו לוקאס ואסקס וקאסמירו ואפילו קרבחאל, וגם פה ושם גלאקטיקוס כמו חאמס ובייל. כמובן שהיו נפילות כמו קונטראו ויירמאנדי אבל את דנילו למשל מכרנו ברווח.

 

סיכום 2018: מרסלו הוא השחקן המצטיין שלי

שנה קשה עברה על ריאל מדריד ואוהדיה, עם כל הכבוד למתכת שאספנו לאחרונה באבו-דאבי. הזכייה השלישית ברציפות בליגת האלופות נראית כמו זיכרון רחוק. ועדיין, 8,000 אוהדים הגיעו בטירוף לאימון האחרון של השנה ועטפו את השחקנים באהבה. 'למטרופוליטאנו', 'קדימה ל-14', הם צעקו לשחקנים בקולי-קולות. וככה זה בריאל מדריד - אף-אחד לא נח לרגע, רוצים עוד, ועוד ועוד.

https://www.realmadrid.com/img/galeria-marca/_he24833_20181231013539.Xxx

ולא חשוב כמה רגעי שיא חווינו עם הקבוצה הזו בשנים האחרונות, כשריאל מדריד הפכה את ליגת האלופות 'למגרש המשחקים הפרטי שלה'(ספורט5), דבר שנוכל להעריך באמת, כמו שצריך, בפרספקטיבה נכונה - רק עוד 15-20 שנה, הישג שלא יחזור - אנחנו לא מוכנים לקבל את העובדה שריאל מדריד לא קבוצה תחרותית. מותר לטעות בהיערכות לקראת העונה וכבר סבלנו מעונות חלשות, אבל זו פעם ראשונה שהרגשתי שפלורנטינו פרס מעט עייף, שריאל מדריד נאיבית ומניפה סוג של דגל לבן. השנה האחרונה הייתה מטורפת גם במונחים של ריאל מדריד, שאצלה כל עונה מרגישה כמו חמש שנים או עשור. חמישה ימים בלבד חגגנו את הזכייה בגביע ה-13 ועפנו באוויר עם המספרת של בייל - עד שזידאן הודיע בתדהמה על פיטוריו - לא ציפינו לזה. כעבור חודש וחצי הגיעה עוד פצצה - זו של כריסטיאנו רונאלדו, וקשה לעכל עזיבה של שניים כאלה בפרק זמן כה קצר, קיץ אחד. החלל והואקום עצום - מקצועית, מנטאלית, אפילו מבחינת הזדהות. בלא מעט משחקים העונה הרגשתי שזו לא הקבוצה שלי. בקיץ 2010 בתוך יממה אחת נפרדו לשלום גם גוטי ואחריו ראול, אבל זה היה אחרת, כי ידענו שסופם קרב והאבל היה רגשי בלבד. הפעם חטפנו מכל הכיוונים.

זה לא יהיה עוד פוסט שגרתי על סיכום שנה כי עברנו הכל וניתחנו הכל. 'חלוקת הפרסים' תהיה צנועה הפעם. אתחיל בפרס השחקן המצטיין לשנה הזו - 2018. אני רוצה לדבר דווקא על מרסלו. כריסטיאנו כבש בכל מגרש, כל הזמן, ויהיה בזכרונינו לעד; בייל סיים את העונה בצורה נפלאה ועשה את המספרת ההיא. ראמוס ממשיך להניף את כל התארים ולהטריף אותנו ברשתות החברתיות; מודריץ מקבל את כל הפרסים האישיים אחרי שנים שחסה בצל האחרים; אבל מרסלו, שחטף כהוגן אחרי התיקו נגד סלטה ויגו בבלאידוס, אני זוכר את זה, ועוד לא מעט פעמים - סימל את ריאל מדריד יותר מכולם. חוסר החשק בפבוראר לעומת הטירוף באפריל. משחקי הליגה הסתמיים לעומת השואו בליגת האלופות. איפה ומתי היה עוד מגן שמאלי שכבש גם בשמינית הגמר, גם ברבע וגם בחצי הגמר כמו כאן. בגמר כמובן שבייל עשה מהלך ייחודי, אבל מרסלו היה זה שהחליט לא ללכת לקו אלא להפתיע - לחתוך לאמצע ולהרים דווקא ברגל. הגליץ' לזידאן - אחרי הגול נגד פאריס, הודעת הפרידה המרגשת מכריסטיאנו באינסטגרם("יום יבוא ואני אשב בפאב ואגיד שזכיתי לשחק איתך"), הפרצוף העצוב וקורע הלב בקלאסיקו. וכמובן כל רגעי הקסם, הרגעים הכי מעניינים של ריאל מדריד בלא-מעט משחקים. מרסלו הוא שחקן השנה שלי. ונאחל לו לשנה הבאה: רק בריאות.

https://cdn-s3.si.com/s3fs-public/styles/marquee_large_2x/public/2018/04/25/marcelo-real-madrid-bayern-munich-goal-ucl.Xxx?itok=ZSEVzkec

ברשותכם אבחר גם את שער השנה. הגולאסו של בייל שם בצד את המספרת של כריסטיאנו לדעתי - בגלל המעמד, בגלל הסיפור. גול כזה גורם לך לצרוח ולהגיד 'וואו', ובייל שידוע במהירות השיא שלו - מעולם לא רץ מהר כל-כך כמו באותן שניות כשחגג על כר הדשא| השער השני הוא כמובן הגולאסו של כריסטיאנו, שכמה שהוא חיכה לגול במספרת וגם להכרה מקהל יריב(לשעבר)| השער השלישי והאחרון שאבחר - קאסמירו נגד לגאנס. תשאלו את שלומי ארבייטמן והראיון האגדי באנגלית. מהירות, דיוק, הפתעה, ככה ריאל מדריד צריכה לשחק. ותראו מי היו חלק ממשחק המסירות הזה - בין היתר לוקאס ואסקס וקאסמירו. יודעים מה, נו, נפרגן לבנזמה גם עם השער מול פלזן בליגת האלופות.

הרגע הגדול אמור להיות הנפת הגביע של סרחיו ראמוס בקייב, מי היה מאמין. אני אבחר במשהו מעט אחר, אבל רק קצת - חגיגות הזכייה בברנבאו. אין קבוצה שיודעת לחגוג יותר טוב מאיתנו, אין קבוצה שנולדה לזכות בליגת האלופות יותר מאיתנו. הברנבאו לבוש חג בשעה מאוחרת. מסכי הטלויזיה, המוזיקה וכניסת השחקנים שעטופים בדגל, האווירה, כדורי הענק שמסמלים את שאר הזכיות בליגת האלופות, והקפטן ראמוס שב-2017 עלה לבמה עם כתר של מלך והפעם אמר - "הם אמרו שאין סיכוי לזכות פעמיים בליגת האלופות - ועשינו את זה. לא האמינו בנו שנוכל לזכות בפעם השלישית ברציפות - ועשינו את זה".

https://fotografias.antena3.com/clipping/cmsimages02/2018/05/28/9FE32755-E598-40A7-95EB-1EF3DCE58222/58.Xxx

ישחקו הילדים. השנה נוצר מצב לא שגרתי בסגל - מחסור באיכות, פציעות שהתגברו, יכולת חלשה מאוד של שחקנים שקיווינו מהם ליותר. כדי לתאר את האכזבה מבייל-אסנסיו-בנזמה צריך עוד כמה דפים. אני שמח לראות את הילדים משתלבים והאמת שקצת נמאס מהוותיקים. ויניסיוס צריך לשחק, בטח במשחקי הבית, ואלוורדה צריך לשחק, חאבי סאנצ'ז טוב יותר מחסוס ואייחו הפצוע הכרוני, ורגילון גיבוי מעולה למרסלו, נראה מעין מיגל טורס של העשור הקודם.



התגלית: מרקוס יורנטה. אילולא הפציעה של קאסמירו, בימים אלה המארקה וה-AS היו מדפיסים עוד כמה דפים בעיתון על כך שחצי ליגה רוצה את מרקוס יורנטה. הילד השקיע בכל אימון וקרע את התחת למרות התעלמות מלופטגי, שלא נדבר על זידאן, וחיכה בשקט לצ'אנס שלו, אותו תפס בשתי הידיים. הוא מהיר, הוא נחוש, הוא שורף שטחים ומשחק נגד רומא באולימפיקו ונגד הואסקה בחוץ באותה המוטיבצייה. הוא שחקן בית צנוע שלא מנסה לעשות דברים שהוא לא יודע - ועל כן אני מעריך אותו. אין סיבה לצרף שחקן אחר ואסור לקטוע את ההתקדמות שלו. זה הסיפור היפה של ריאל מדריד הנוכחית בינתיים.

תקוות לחודשים הקרובים: נורא מפתה לכתוב 'אנחנו ריאל מדריד', לציין שאנחנו עדיין בתמונה בכל המפעלים ולזרום עם הקלישאות של השחקנים, קלישאות שמצטלמות היטב, אבל זה לא המצב. אני מקווה ליהנות קצת יותר מכדורגל בחודשים הקרובים, לראות חלוץ מצטרף בינואר ומעבה את ההתקפה שלנו, ובקיץ מהפכה גדולה בסגל עם שמות גדולים, גלאקטיקוס כמו שאנחנו אוהבים וכבר שכחנו. המטרה בליגה היא לסיים כמה שיותר גבוה, כי זו נראית עונה בה התואר הכי רלוונטי הוא גביע המלך. ובאירופה להמשיך לפחות לרבע הגמר ולהיפרד מהכתר הנצחי שלנו בכבוד. אלופת אירופה הנצחית שלי.

 

בייל הגיע בקיץ 2013 ולפי העמדה הוא מתאים יותר להשוואה לניימאר, אחרי עונה אחת המחשבה הייתה שבייל זה רכש עצום וניימאר איכזב, אבל השאר, עד לפיניש של בייל אשתקד - באמת היסטוריה. סוארס או בנזמה זה בהחלט הבדל של כמה אליפויות, אני מסכים איתך. אבל עזוב רגע את הרכישות בגרושים או הניסיון להיות כמו ארסן ונגר - המועדון הזה כמעט תמיד הצליח ברכש בפרק הזמן שאני מדבר עליו, במשך כמעט עשור. בכל סוגי השחקנים, בכל הסכומים. אם זה קרבאליו שהגיע מצ'לסי בחינם בגיל לא צעיר אבל היה הצלחה גדולה בעונת הבכורה, או אפילו די-מאריה ואוזיל(האחרון הגיע כשיש לו עוד שנה בחוזה בברמן ולכן המחיר היה זול), יש כאלה שמהופנטים מטוני קרוס למשל(אני לא מאוהדיו הגדולים), ואראן שהגיע אחרי עונה אחת בליגה הצרפתית, קאסמירו שחזר בהשאלה מפורטו, קרבחאל שחזר מלברקוזן, אפילו לוקאס ואסקס שכשחקן סגל הוא טוב, וכמובן מרקו אסנסיו.

אגב, אני כן רוצה לראות מהפכה בסגל, אני בעד מהפכה בסגל, אני פשוט לא באמת חושב שנראה את המועדון מוותר על 4-5-6 שחקנים בכירים כמו קרוס, בנזמה, מודריץ' ועוד. אני מקווה שהאזרד יגיע או גלאקטיקו אחר וחלוץ טוב.

בארסה רכשה שחקני התקפה גדולים וריעננה שוב ושוב, אבל גם לה היו את הנפילות שלה, כנראה ביתר עמדות המגרש, לנו היו פחות אנדרה גומש כאלה(אלכס סונג, מאתייה, ורמאלן, ארדה טוראן, לוקאס דין, דאולפאו, סמדו, ויש כאלה שגם יכלילו את פאקו אלקסר).