לא סבלתי את ווסטוורלד בכלל, מבולגן מדי, יותר מדי חורים בעלילה, משחק מוגזם וטקסטים מתיימרים שלא היו מביישים את ניסיונות כתיבת המגירה שלי בתיכון. הספקתי להשלים כמה סדרות בשבועות האחרונים וביניהן את אטלנטה. אהבתי. מאוד. אני חושב שעצם ההבנה שהדמות של גלובר לא יכולה להחזיק סדרה שלמה על הכתפיים שלה מעידה, כשלעצמה, על כמה שעובדים שם נכון מאחורי הקלעים. ובהתאם, ההתמקדות בדמויות משניות אחרות (*אהם דאריוס*) בעונה השנייה היא תענוג. הפרק על דאריוס בבית המוטרף זו הטלוויזיה הטובה ביותר שראיתי בשנים האחרונות. לא סדרה סוחפת במיוחד. יחד עם זאת היא ממחישה היטב את הקשיים של אוכלוסיות מסוימות וההתמודדות, או היעדרה, עם כל מני תרחישים, טובים ורעים כאחד. אה כן, והם קנו אותי כששמו את Grandma's Hands של Bill Withers בפרק השני או השלישי.
ענק. אבל אני משוחד בתור גרופי שלו. מאז עלי ג'י לא פספסתי שום פרוייקט שלו. בכלל הוא לקח את ז'אנר הקומדיה למקום אחר לגמרי.
אתמול, אחרי מרתון סשה בארון עם האישה - אלי ג׳י רשמית זה אחד הסרטים הכי טובים שיצאו איי פעם. INK CR B8REZ 2G4 Sent from my iPhone using Tapatalk
דרך אגב כל אהבי הכדורגל והסאשה ברון כהן. גרימסבי אחד הסרטים הפחות מצחיקים שלו אבל זה על חוליגנים אנגלים. קאלט.
אוי גרימבסי פשוט נורא. בערך כמו הדיקטטור. הכשרון שלו למבטאים, מניירות...זה משהו שלא קיים. איך הוא לא בארץ נהדרת? Sent from my iPhone using Tapatalk
בית הקלפים מבאסת כי 4 העונות הראשונות מעולות וה2 שאחריהן מזעזעות(את החמישית לא סיימתי ואת השישית לא טרחתי לראות, אבל יש תמימות דעים שהיא מחרידה).
