לפי מה שאתם אומרים ליגת האלופות לא שווה כלום, כי אף משחק לא קובע מי טובה יותר, ואולי זאת שתזכה במפעל יכולה ״בעולם מקביל״ לעוף כבר בבתים.
שווה, אבל לא נכון לשפוט קבוצות לפי משחקים שלהם נגד אותה יריבה, בהפרש של שנתיים. מונאקו של אותה עונה אחת הקבוצות האגדיות.
ליגת האלופות שווה המון, מבחינת יוקרה. כמו המונדיאל שזה התואר הכי יוקרתי לשחקן כדורגל, היא פשוט לא מייצגת. לא הופך אותה לפחות חשובה אבל רק לכזאת שלא מספרת לך מי באמת הקבוצה הכי טובה באירופה/הנבחרת הכי טובה בעולם.
ואגב הויכוח של צ'מפיונס VS ליגה - מונאקו של אותה עונה לא רק הייתה מדהימה מול יובנטוס וטוטנהאם אלא גברה על פסז' במירוץ של 36 מחזורים - וזה לטעמי מה שהפך אותה לגדולה לא פחות מהקמפיין באירופה.
זה בדיוק המצב. גם ליברפול וגם טוטנהאם היו מרחק שיערה מהדחה בבתים. יכלו בקלות לעוף בבתים לאתלטיקו מדריד, בסוף היה חסר להם שער בודד כדי להיות בגמר.
עדיין לרוב מי שזוכה בצ'מפיונס זו אחת המועמדות הבכירות. במונדיאל גם. הפעם במונדיאל זכתה הנבחרת הבאמת הכי איכותית. וזו מדינה שעוד גידלה מלא שחקנים מעולים לנבחרות אחרות בעולם - כל הקוליבלי, ניקולה פפה ואאובמיאנג צרפתים לכל דבר וזה רק קמצוץ. רק לחשוב איזה מאגר שחקנים.
לא תמיד, אבל אם אני לוקח מאז 1992 כשנוסדה ליגת האלופות אני חושב שרק 5 פעמים זה לא קרה דורטמונד ב - 1997, פורטו ב - 2004, ליברפול ב - 2005, אינטר ב- 2010, צ'לסי ב - 2012. אגב זה לא אומר שלא היו עוד זוכות שלא בדיוק הרשימו באותה עונה. ריאל ב - 1998 ו - 2000 לא הייתה קבוצה מרשימה כלל. נכשלה בליגה, התקשתה גם בצ'מפיונס עד שלב מסוים. אבל ריאל תמיד מועמדת בכירה.
אי אפשר להעפיל על הציפיות כל שנה. הציפיות בסוף מתאזנות. מה הטענה הנגדית שלך לכל זה? ש-2 משחקים עם חוקים של שערי חוץ זה מספיק כדי לקבוע איכות של קבוצה?
ואם אין עליונות מוחלטת? ואם בשנה מסויימת יובה מספיק טובה כדי להיות בעליונות מוחלטת ובשנה אחרת לא? ומי קובע מה זו עליונות מוחלטת? לדעתך רוב המשחקים בנוק אאוט מסתיימים בעליונות מוחלטת של צד אחד? ואם לא, זה לא פוסל את השיטה?
פפ הוא לא ״fraud״, אבל הוא כן כישלון אדיר בליגת האלופות מאז שעזב את ברצלונה. לספר סיפורים על מקריות, מזל, הגרלות וכו׳ לא רלבנטי לקבוצות שאימן ובצורה שעף. פעם אחר פעם הוא הפסיד כפייבוריט ברור מול קבוצות נחותות מאלה שאימן. פעם אחר פעם הקישור האחורי ומרכז ההגנה של הקבוצות שלו היו מביכים. פעם אחר פעם הוא התבסס הרבה יותר על פעולות אישיות של שחקנים גדולים מאשר משחק התקפה מסודר (בדיוק הפוך ממה שקורה לקבוצות שלו בליגה). וכמובן, כל-מיני בחירות תמוהות שמשאירות שחקני מפתח על הספסל במאני-טיים. הביקורת על פפ היא לא על זה שעף ״רק בזכות סנטימטרים״, אלא שבכלל הגיע למצב כזה. סיטי קבוצה טובה מטוטנהאם בכל דרך אפשרית, ואם צריך לחשוב על יחס לפני צמד המפגשים - בטח שטוטנהאם הייתה חסרה שחקנים - הייתי נותן כאן למפגשים הללו יחס של 80-20 לטובת סיטי. זה גם לא היה רחוק במיוחד בין סיטי לליברפול של העונה שעברה, ובמקום זאת כולנו יודעים מה קרה במשחקים עצמם ואיך זה נגמר. כשם שהוא ראוי לקרדיט על רמות הכדורגל המדהימות שהקבוצות שלו מגיעות אליהן ובדומיננטיות שלהן במפעלים המקומיים (בהחלט מדד טוב יותר לרמה של עבודת מאמן ואיכות של קבוצה), הוא ״ראוי לקרדיט״ על הפסדים בשלבי נוקאאוט בליגת האלופות שהפכו להיות סיסטמטים.
