ככל שעובר הזמן אתה מגלה כמה חוסר מקצועיות יש בתקשורת הספורט בארץ ביכלל ובערוץ הספורט בפרט. אלון מזרחי שפירשם את המשחק שאל באמצע המשחק את נדב יעקובי אם יש עוד נבחרות חוץ מאיטליה וגרמניה שזכו 4 פעמים במונדיאל. מבחינתי זה דברים שכל איש תקשורת שמתעסק בכדורגל צריך לדקלם מתוך שינה עזוב את זה שהוא חשב שאמרוסו זה אמרסון
האמת שלא היתה לי שום כוונה לראות את ההפנינג המשעמם הזה, אבל עכשיו פתאום יש לי חשק. מחכה לשידור החוזר. בושה: בוז צורם לבניון ב"משחק השלום"
אני משלים אוטוטו שמונה חודשים בתקשורת ספורט וזו הפעם הראשונה שהתאכזבתי באמת. אתמול היה רגע מכונן של 25 שערים להופעת הבכורה של ראול בריאל מדריד. אמנם לאתר ספורט1 מן הסתם אין את הזכויות אבל אפשר היה להרים משהו חביב, לדעתי זה מאוד רלוונטי לא רק לאוהדי ריאל מדריד, מה גם שראול התראיין וזה היה יכול להוסיף נפח לידיעה. כתבת צבע צנועה כזו שתשב באיזור שעתיים אפילו ואז תרד אחרי שעשתה את שלה, לא חייבים כתבה של 1000 מילים. בסוף זה קיבל פינה יפה באתר שלי. כן לעוד כתבות צבע צנועות ופחות לדיווחים היום-יומיים על ניימאר\אמבפה\מסי\כריסטיאנו. אגב זה לא הופיע באף כלי תקשורת, אפילו לא ב-'דקה אחר דקה' של ערוץ הספורט לדעתי, חבל.
קודם כל כשמישהו מעלה יוזמה צריך לחבק את הרעיון לדעתי, ניוז של כדורגל עולמי תלוי הרבה במה שיש באותו רגע, ואני לא חושב שזו ידיעה בכוח, ראול אייקון ושחקן מעניין וכולם מכירים אותו. הייתי אומר אותו דבר על הופעת הבכורה של קרלס פויול לדוגמא אם כי מדובר בשחקן הגנה וזה אחרת. כשיש כל יום כאילו חובה כזו של התקשורת בישראל לספק ידיעה גם על הקבוצות הקטנות כמו הפועל רעננה וסקציה נס ציונה, ואין מה להגיד יותר מדי כשלא מדובר באימון מסכם או בפולו שאחרי משחק - זה נראה לי מיותר כמו השורות הקבועות על מכבי חיפה - "מרקו בלבול טרם תרגל הרכב". אני בעד יוזמות כאלה גם בכדורגל ישראלי וכשהעצתי ל'וואלה ספורט' לכתוב על יום הולדת 40 של שמעון גרשון הם עפו על זה והביאו לי את הטלפונים של שביט אלימלך, דרור קשטן (למה שיסכים להגיד מילה באמת?), יוסי אבוקסיס (הסכים לדבר בטלפון) ואלי כהן (שלח לי וואטספ של חמש דקות). ספורט5 אמרו לי מנגד: 'יש לך כלים לזה?' ואמרתי להם שאני מסתמס עם גרשון פה ושם אבל לא מאמין שיירצה להתראיין. והם הפסידו. אין לי במעגל ראשון טלפונים של שחקנים בליגת העל אבל אני יכול לדבר עם הכתבים הרלוונטים שלנו בכדורגל הישראלי, עבורם זה יכול להיות הרבה יותר קל. יש דברים שאני לא יכול להגיד, אבל אני חושב שראיונות ודברים כאלה זה חשוב לא רק במסיבות עיתונאים או אחרי המשחק, אבל...
אני מסכים איתך שיש לזה מקום, ראול מהגדולים בהיסטוריה, אבל כל עוד לא עושים דברים דומים כשמדובר בכוכבים מקומיים אני חושב שזה קצת עקום. הופעות בכורה, ימי הולדת, ציון של משחק היסטורי, לכל אלה יש מקום ככתבות צבע. בסוף העונה יצויין יום השנה ה-30 (!!) לבכורה של נמני במכבי, אגב.
לדעתי יש רק שני ספורטאים בני זמנינו ששווה לציין יומולדת להופעת הבכורה שלהם-מסי וג'ורדן. לגבי כוכבים בסדר גודל של ראול(ודל פיירו, בשביל ההגינות) זה מיותר לציין בעיתונות הכללית יומולדת להופעת הבכורה, המקום של זה הוא באתרים/קבוצות פייסבוק שמוקדשות לקבוצות שבהן שיחקו, בדיוק כמו האתר שבו פירסמת את הכתבה.
אני זוכר שב"הארץ" עשו פרויקט די נרחב כשהיה 20 שנה לבכורה של גיגס. נכון שכל כתבות ה-"X שנה ל...", גם בספורט וגם בתרבות, מרגישות קצת מלאכותיות אבל זו הדרך המקובלת להשאיר בתודעה דברים ואנשים מן העבר.
למי שגדל על שחקני שנות ה90 זה מבורך אחלה זיכרון יש מהשחקנים האלה תחשבו מה יהיה לדור הבא שכמעט בכל שבוע יהיה טור של "היום לפני X שנים מסי/רונאלדו שברו את השיא...."
לא חסר דרכים אחרות, יומולדת עגול, ציטוטים על ענייני השעה, כתבות נוסטלגיות, משחקי צדקה בסמי עופר. אני לא חושב שדל פיירו או קנטונה צריכים שיציינו יומולדת להופעת הבכורה שלהם בשביל שיזכרו אותם.
זה היה תרגום מהגרדיאן, אבל אני די בטוח שגם אני עשיתי שנתיים-שלוש אחר כך משהו לרגל יום ההולדת ה-40 שלו. העניין הוא שגיגס היה יוצא דופן מאוד פשוט בגלל שהוא עדיין שיחק, 20 שנה אחרי הבכורה, ואחר כך בגיל 40. ספציפית אצלנו יש מדור היסטורי שמפורסם אחת לשבוע על אירוע ספורטיבי מעניין שאירע בעבר באותו שבוע. זו מסגרת טובה לסיפור כמו תחילת הדרך של ראול, נגיד, 25 שנה מאז הבכורה שלו. אבל אני לא חושב שהיה לדבר כזה מקום מחוץ למדור הספציפי הזה אצלנו, ואני לא רואה שום בעיה בכך שאתרים ועיתונים אחרים לא התייחסו לעניין.
זה פתח לדיון שלם על היסטוריה וסוכני זיכרון, אבל לא נראה לי ששרשור התקשורת על שם מ.פרימו זה המקום לזה.
