ביבי לא הוביל גייסות. הדיון החל בהקשר של מה שכביכול נקרא ''גנרלים''. בכל מקרה, ביבי בהחלט פיקד והוביל אנשים ביחידה קרבית לא רעה בכלל ואני מסיר את הכובע בפניו על כך. אין עוררין. העניין הוא שאנחנו ב 2019. לא 2009. והנקודה המרכזית שלפיה כיום אנחנו שופטים אותו - היא לא הרזומה הצבאי שלו. אלא הרזומה הפוליטי הנוכחי שלו: כהונה רצופה כראש ממשלה, בת עשר שנים. כהונה רבת מעש. וחזון. שבלעדיו לא היה מתקיים. חחח.
מה שמעניין הוא השאלה האקדמאית ''למה?" שאלה אקדמאית שאף פעם לא נדע את התשובה עליה. אבל היא מעניינת... למה הוא נדבק לכסא הזה אם הוא לא עושה בו כלום והוא יודע שהוא לא עושה בו כלום? למה בכלל שמישהו ירצה/יראה בתפקיד הזה כמטרה ולא כאמצעי? אני לא מבין.
למה מגיש חדשות רצה להיות ראש ממשלה? כי הוא חשב שהוא הולך ״להציל״ את המדינה? מה אתה ילד? הם כולם אנשים תאווי בצע וכח. תראה לי אחד שם בטופ שהוא לא כזה. תראה את פייגלין ואיפה הוא עכשיו? ברמה של פייגלין שם תמצא את כל אלה שרצו לעשות משהו עם התפקיד שלהם. נתניהו רוב הסיכויים לא רואה לא בך לא בי ולא בשאר האזרחי יום יום יותר ממספר באיזה סקר. אנשים כמוהו ובסביבה שלו לא רואים בנו בכלל בני אדם. רק עצמים שמימושיים.
רודף בצע? -הוא הרי יעשה יותר כסף בחוץ. תאב כוח? -כוח לשם מה? הרי החרב תמיד בנדן. אני לא ממש מבין את זה. ניואנס אפשרי בהקשר הזה הוא שאולי הוא לא רודף כוח, אבל רודף שררה. זה טיעון מעניין. מניע פסיכולוגי למעשה. סובייקטיבי. לא מניע פונקציונאלי. אבל גם זה לא מתיישב לי טוב בראש.
לדעתי זה בעיקר עניין אישיותי על גבול הנרקסיסטי (ולא רק לגבי נתניהו אלא באופן כללי). הסיבה של פטריוטיות הייתה תקפה בעיקר על הדור הקודם שעדיין ספג שאריות מהשואה וכל זה, אבל בעולם של היום קשה לי להאמין שיש סיבה אחרת.
אתה מנסה להסביר התנהגות של אדם מטורלל לא מהעולם שלך על ידי מניעים רציונליים. כח? לשם מה? לשם כח. חסר גברים שרוצים כח לשם כח?
אני נוטה להסכים שזו תיאוריה אפשרית. הוא מאמין שראש הממשלה זה הוא והוא ראש הממשלה והם אחד. ובלי האחד לא יכול להתקיים השני ולא המדינה.
נתניהו 30 שנה בפוליטיקה, ברור שמה שהיה לפני לא כל כך רלוואנטי. אבל אחרי כל מה שראינו מגנרלים שבאו לפוליטיקה גם העבר הצבאי של גנץ ואשכנזי לא כל כך רלוואנטי.
אם לסכם את 10 השנים האלה הוא עשה סך הכל עבודה טובה פלוס מינוס. קיבל מדינה במצב סביר ושמר עליה במצב סביר. הבורסה לא קרסה כמו אצל בגין, לא היתה אינתיפדת פיגועים כמו אצל רבין וברק. לא היתה מלחמה מיותרת כמו אצל גולדה ואולמרט. לא הכל מושלם, במארג המורכב הזה שנקרא מדינת ישראל יש גם פינות מעצבנות, מעצבנות מאד לפעמים, אבל בגדול אני לא חושב שרע לחיות פה. חשוב גם לציין שהכח של ראש הממשלה להשפיע הוא מוגבל, והכח למעשה מתפזר בין כל השרים והפקידים, כאשר ראש הממשלה אחראי בעיקר על ענייני חוץ ובטחון. לזה תוסיף חילופי גברי תדירים במשרדי הממשלה, כשכל שר מביא אג'נדה שונה מהשר שקדם לו בתפקיד, וקיבלת מצב מאד אמורפי.
אני רוצה לחשוב שישראל יכולה לשאוף לראש ממשלה שכהונתו לא תוכתר כהצלחה כי לא היו קטסטרופות איומות אלא רק שלל קטסטרופות קטנות - מלחמה פה, מבצע שם, רקטות פה, גירעון של 40 מיליארד שם, בעיות תחבורה שרק מחמירות פה, בעיות במערכת הבריאות שרק מחמירות שם. החיים עצמם.
אני מסכים איתך שיש לא מעט דברים שהם לא בסדר במדינה הזאת. וזה עוד מבלי שהתחלנו לדבר על יוקר המחיה, ובפרט יוקר הדיור, דבר שלא רק שלא השתפר מאז המחאה ב-2011 אלא רק החמיר. אמרתי, לא הכל מושלם במדינה הזאת, רחוק מזה, אבל גם המצב לא כל כך רע כמו שמתנגדי נתניהו מציירים את זה. זה איפשהוא באמצע בין אוטופיה לאתיופיה כפרפרזה על הנטשות. האם בני גנץ יכול לקרב אותנו לכיוון האוטופיה? יכול להיות, כמו שיכול להיות שהוא יקרב אותנו לכיוון השני. אני לא אומר לאנשים כאן מה לשים בקלפי, אני בעצמי לא יודע, אני רק מתאר את תמונת המצב של ישראל תחת נתניהו.
גנץ לא יתקן את המדינה, רק יעצור את ההשתוללות שהולכת פה מבחינת ההסתה כנגד מערכת אכיפת החוק. הנזק שהתקופה האחרונה תעשה למדינה גרוע לדעתי יותר מכל מלחמה.
