מחזור 10 בליגת העל: 1-3 למכבי חיפה על בית"ר; נס-ציונה הדהימה את ב"ש

המפתח להצלחה בליגה הישראלית הוא כושר גופני. כשאתה לוחץ גבוה השחקן הישראלי הממוצע יעיף את הכדור ליציע. אין בארץ הרבה קבוצות שמסוגלות ללכת קדימה ברגע שהם עם הגב לקיר. בשביל להגיע לתוצאה חיובית צריך כושר גופני ושחקנים שרוצים להלחם אחד בשביל השני. בקטע הזה אני מבסוט ממכבי חיפה.

 

כששואלים למה אין פה כדורגל או למה אנחנו כאלה נחותים? אחת הסיבות הם המאמנים ובהחלט המאמנים שהיו פה היום מייצגים נאמנה את הבעיה.
אומנם מכבי חיפה מציגה לחץ די טוב ומודרני יחסית לליגה, אבל רואים את הגישה של מאמנה קודם כל להתחיל משחק בזהירות שלא לדבר על ניצול הפוטנציאל ההתקפי הלוקה בחסר שלו.
על רוני לוי כבר אין מה להרחיב. המצאה של שחר. היה עושה קריירה של בנאדו אם לא היה נמצא בזמן הנכון במקום הנכון. מה כבר הוא עשה אחרי 3 אליפויות? איפה הצליח באמת? זה כל כך נכון ששרו לו "אליפות בלי מאמן". אוהדי מכבי חיפה עלו על הבלוף שלו כבר ב - 2004.

לא מזמן ראיתי שוב בפעם המיליון תקציר של מכבי חיפה נגד בית"ר בקריה ב - 1995 כשניר ערך את הבכורה ונגמר 2:2.
למה הכדורגל אז היה בעליה? בגלל שהיו הרבה יותר כוכבים ושתי הקבוצות באו לתקוף כי ידעו שזה מה שהן חייבות מתוקף המעמד שלהן והייתה הצגה נהדרת. אפשר לעבור שוב על ההרכבים ולראות איזה חומר התקפי היה בשני הצדדים. אפילו שהיה תיקו שפגע בנו במאבק האליפות, אני זוכר שהייתי מרוצה מהמשחק.

 

והם מהיותר טובים לפחות כך הם נחשבים

(חומר למחשבה לחבריי ליציע - בכר זה נכס)

 

כמה היה נגדינו חצי שני? 93?

 

לא יאמן כמות החוסר פרגון פה. גם שאלפים צועקים ומוחאים כפיים לבלבול, באייסוקר תמיד יחפשו את השלילי.
מכבי חיפה מראה המון אופי וכן זה גם (לא רק) בזכות בלבול.
לפני המשחק פורסמה כתבה שמרקו הולך לשחק עם 3 בלמים ואולי אפילו 3 קשרים אחוריים, וכולם כאילו שמחו לקפוץ על המציאה "היי בלבול שוב משחק הגנתי ומגעיל".
בפועל שיחקנו באותו מערך שאנחנו איתו כבר הרבה משחקים, וואלה ברוך השם אנחנו מנצחים. וכובשים הכי הרבה בליגה.
אין מה לצפות פה לרמת כדורגל מדהימה זה לא קורה בשום קבוצה, מהמקום האחרון ועד המקום הראשון. אבל אני יכול להגיד שכיף לי לפחות לראות את מכבי חיפה, לוחצת גבוה, מתנפלת על היריב ולא מרפה, לא מורידה את הראש בשום צורה אף פעם.
אז כן הקרדיט גם אם חלקו מגיע למאמן.
לפעמים גם אני חושב שהחילופים שהוא עושה מוזרים אבל וואלה ברגע שזה עובד לו (וזה עובד לא מעט בכלל) אפשר לסמוך על המאמן שלנו.
דרך אגב הוא זה שבנה את הקבוצה וסוף סוף אחרי כל כך הרבה זמן יש פה שחקני כדורגל.

 

רוני לוי אולי מאמן אימונים טוב.
בזמן משחק הוא מהחלשים בארץ, לא קורא את המשחק, לא מגיב בזמן ושמגיב מגיב לא טוב. עם מאמן כזה כמעט בלתי אפשרי לנצח משחקים גדולים, לא סתם קיבלנו 7 מחיפה וממכבי.

מאמן טוב יותר היה מסיים את המשחק במחצית הראשונה. הגישה של בית"ר לאחר השער של אזולאי הייתה מביכה וראויה להפסד, נתנו לחיפה את המשחק על מגש במקום ללחוץ אותם כאשר הם בפיגור. אפשר להפסיד אבל לא בהתבטלות כזאת, המחצית השניה הייתה מעליבה לבית"ר כמועדון, הכניסה של מגבו אחרי השער של רוקאביציה זה בכלל לפנתיאון. אולי נסיים במקום הרביעי העונה בגלל חולשת הליגה אבל ליותר מזה עם רוני לוי אנחנו לא נגיע, מקווה שלחוגג נדלקו כבר כמה נורות.

 

רוני לוי הוא המצאה של שחר. כל ההבדל בינו לבין בנאדו זה המציאות השונה בכדורגל הישראלי כשהראשון קיבל מפתחות בקיץ 2003 והשני ב - 2012.
לפעמים צריך מזל בחיים. אין לרוני לוי שום הישגים אמיתיים אחרי 3 אליפויות וקמפיין גביע אופ"א במכבי חיפה.

דווקא כשחקן אני הערכתי אותו.

 

לא ראיתי את המשחק, אבל לפי התיאור זה מה שהיה גם נגד מכבי. זה או בעיה מקצועית או בעיה מנטלית או שניהם.

 

לי יש הרגשה שמספר צופים נהמו לכיוונו. אלה לא היו מאות או אלפים, אבל קונטה נראה מאד אמוציונלי. למרות שדרך מסך הטלוויזיה (או במקרה שלי מחשב) לא שמעו נהמות אני לא יכול לקבוע מה קרה שם, אבל לפי התנהגות השחקן אפשר להבין שהוא לא סתם שמע משהו.

 

עושה רושם שרק הוא שמע ואף אחד אחר שם.

לא אומר שזה בהכרח לא היה, אבל לא יודעים.

 

לא מאמין שהוא סתם עצר את המשחק.
מאמין שהיו כמה טמבלים שנהמו לו.

 

לא משהו מאורגן. על טמבל בודד קשה לשלוט. הקהל של מכבי חיפה בחיים לא היה גזעני כלפי מישהו.