יש קורונה, אין כדורגל, ולכן מה שנשאר לנו זה להתעסק בדירוגים. אז הנה, חם מהתנור מהגיליון החדש של המגזין האהוב, דירוג 100 המאמנים/מנג'רים הגדולים של כל הזמנים, כולל קשר ישראלי במקום ה-85: 100. רוי הודג'סון 99. פאתיח טרים 98. ואצלב יאזק 97. רוברטו מנצ'יני 96. ז'ראר הוייה 95. חסאן שחטה 94. פרוציו ואלקרג'י 93. אנטוניו קונטה 92. חואן לופז פונטנה 91. ריימונד גוטלס 90. קלאודיו ראניירי 89. יופ דרוואל 88. סטן קוליס 87. מירצ'אה לוצ'סקו 86. ויק באקינגהאם 85. ריצ'רד נילסן 84. אלברטו סופיצ'י 83. ג'ורג' ראמזי 82. פולביו ברנרדי 81. סילביה ריד 80. ספ הרברגר 79. אנזו ברזוט 78. ליאו ביקנהאר 77. מרסלו ביילסה 76. גי רו 75. וולטר סמית' 74. טינה ת'יון 73. דידייה דשאן 72. דיטמאר קראמר 71. הווארד קנדל 70. קרלוס ביאנקי 69. האנס וויסויילר 68. סזאר לואיס מנוטי 67. גבריל קאצ'לין 66. יואקים לב 65. קרלוס בילארדו 64. פרננדו סנטוס 63. אמריך ז'ניי 62. סטפן קובאץ' 61. נביו סקאלה 60. טומיסלב איביץ' 59. ויטוריו פוצו 58. לואיס קרניליה 57. פרנק רייקארד 56. דון ריבי 55. קרלוס אלברטו פריירה 54. ווילי מאליי 53. פרנץ בקנבאוור 52. סוון גוראן אריקסון 51. ג'ימי הוגאן 50. ג'ורג' גרהאם 49. איימה ז'אקה 48. לואיס ארגונייס 47. אוטו רהאגל 46. בובי רובסון 45. ביל סטרות' 44. טלה סנטנה 43. דייגו סימאונה 42. אלברט בטו 41. ראפה בניטז 40. ג'יל אליס 39. לואיס פיליפה סקולארי 38. אודו לאטק 37. חוס הידינק 36. זינדין זידאן 35. ביל ניקולסון 34. ויקטור מלסוב 33. קני דלגליש 32. יופ היינקס 31. הלמוט שן 30. ג'וק סטין 29. יורגן קלופ 28. חוזה וייאלונגה 27. מאריו זגאלו 26. אלף ראמזי 25. הרברט צ'פמן 24. פאביו קאפלו 23. ארסן ונגר 22. בוב פייזלי 21. בלה גוטמן 20. לואי ואן חאל 19. נראו רוקו 18. קרלו אנצ'לוטי 17. אוטמר היצפלד 16. מיגל מוניוז 15. ויסנטה דל בוסקה 14. ג'ובאני טראפטוני 13. מרצ'לו ליפי 12. ז'וזה מוריניו 11. בריאן קלאף 10. ואלרי לובנובסקי 9. ארנסט האפל 8. הלניו הררה 7. מאט באזבי 6. אריגו סאקי 5. פפ גווארדיולה 4. ביל שאנקלי 3. יוהאן קרויף 2. רינוס מיכלס 1. אלכס פרגוסון
הדירוג של קלאף מאוד מאוד אוברייטד. סאקי השפיע רבות על הכדורגל עם משחק הלחץ שלו, אין ספק, יחד עם זאת אימן בטופ יחסית מעט.
סוף סוף דירוג לגיטימי ולא כזה שבא לעצבן או שמגיע עם אג'נדה. אם זאת קצת חבל שלא הכניסו את אלגרי, בזמן שהכניסו לא מעט מאמנים הרבה פחות טובים ממנו. אולי גם היה אפשר לדרג את יורגן קלופ גבוה יותר, לטעמי המאמן הכי גדול של העשור האחרון ומהפכן כדורגל. אבל סך הכל דירוג לגיטימי.
מה משותף למנצ׳יני, ראניירי וקונטה? כאילו חוץ מזה שהם מאמנים פחות טובים מאלגרי. אני חושב שכבר הבנת לאיפה אני חותר
אני קורא עכשיו על האיש הזה, שמע הרקורד שלו מאד מרשים. אגב כמה הכדורגל השתנה מאז, היו שנתיים רצופות ששני הגמרים של האלופות היו נוטינגאם פורסט נגד מאלמו ונוטינגאם פורסט נגד המבורג(שמאוחר יותר תיכנס לרשימה האקסלוסיבית של קבוצות שניצחו את יובה בגמר)
אבל הוא ייצג נאמנה את הנורמות הישנות בכדורגל. כן רשם הצלחות, אבל יש מאמנים משמעותיים בהרבה מתחתיו וטובים ממנו.
על סמך מה בחרו? תארים? השפעה? מבחינתי מאמנים כמו סאקי ולובנובסקי מעל לפרגוסון. גם קרויף במקום השלישי זה לדעתי מוגזם. איפה קלינסמן? האיש הזה גרם למהפכה אמיתית בכדורגל הגרמני. למה גווארדיולה במקום החמישי? מוריניו השיג יותר בטח כשמסתכלים על מה שהוא עשה עם פורטו. מבחינתי גם ואן חאל צריך להיות מדורג יותר גבוה. גביע אופ"א וגביע אלופות עם אייאקס. הוא הפך את מועדון הצמרת ההולנדי שוב לסיפור חיובי בכדורגל העולמי.
קלינסמן מורה ספורט. מהפכה בכדורגל גרמני התחילה מלמטה. מהאקדמיות. ואם כבר יוגי לב היה אחראי לא מעט על הסגנון. Sent from my SM-G973F using Tapatalk
יש לי קצת בעיה לדרג את אלה שהם מאמני נבחרות אז אני מתעלם מהם. מניח שיעשו רשימה כזו עוד חמש שנים - פפ גווארדיולה יטפס יותר גבוה ואולי ביום מן הימים יירש את מקומו של אלכס פרגוסום, אני מקווה שגם זידאן יקח אליפויות ויטפס למעלה, טרם הוכיח שהוא יודע לבנות קבוצה. ז'ראר הוייה מיותר ברשימה הזו ואלגרי בהחלט ראוי. מי שימצא את עצמו למטה יותר ויותר זה ז'וזה מוריניו. אני אהיה "האיש הרע" ואגיד לגבי אלכס פרגוסון שהרקורד שלו בליגת האלופות לטעמי קצת מאכזב, כמובן שבין היתר זה בזכותו אבל הייתה לו קבוצה אדירה. דל בוסקה לקח בארבע שנים את אותו מספר צ'מפיונס כמוהו, והוא כן ידע לנצח כאנדרדוג. נניח שברצלונה בשנים הגמרים ההם היא לא מדד הוגן (למרות שב-2008-09 היא שיחקה עם הנרי ואינייסטה לא בקו הבריאות, דני אלבס נעדר ואבידאל גם לא שיחק) - היו המון הדחות מאכזבות. הרשימה מעולה, הייתי רוצה לראות את פאביו קאפלו יותר גבוה ואת אריגו סאקי נמוך יותר בגלל הפז"ם, אני חושב שהוא פשוט שינה קבוצות מקצה לקצה. רומא, ריאל מדריד, אפילו החזיר את יובה להיות יובה. דל בוסקה זוכה למקום של כבוד, בקבוצה שהיא לא גלאקטית לא הלך לו שום דבר והוא לא ניסה יותר מדי, יש היגידו שעם סגל חלומי כזה לא חוכמה לזכות בתארים עם ריאל וספרד, אבל הוא נתן לכוכבים לשחק, הבריק טקטית בריאל כשהיה צריך (פה שלושה בלמים, שם חלוץ אחד) ולא כל מאמן מצליח עם הלחץ הזה של מועדון גדול וציפיות מרקיעות שחקים.
אני יודע, אתה מנסה להעביר לי שיעור על ריאל מדריד? כמובן שיש לו חלק עצום בכך והוא ידע לשחק עם שלושה בלמים באולד טראפורד ונגד באיירן מינכן, זו אותה קבוצה שספגה עם אותו דל בוסקה שתי רביעיות מהגרמנים בשלב הבתים. אבל בשורה התחתונה, הוא לא עשה את זה עם אנדרדוג כמו פורטו או הזכייה של יוון ביורו, זו גם לא ליברפול 2004/05 למרות הדימיון בעונת הליגה. היה לו את ראול, החלוץ הטוב באירופה אז, היה לו את רוברטו קרלוס, את פרננדו רדונדו, שוער מבטיח בשם איקר קסיאס בשער, וגם פרננדו מוריינטס, סטיב מקמנמן ואחרים (היירו וסאנצ'יס היו על הנייר בלבד כי הם סבלו מפציעות). התגובה של שחקני ריאל אחרי הפיטורים שלו אמרה הכל והראתה עד כמה הוא היה חשוב. את מאורעות קיץ 2003 לקח הרבה זמן לתקן.
אם לזכות בתואר עם אנדרדוג זה הקריטריון אז ראניירי צריך להיות מקום ראשון ברשימה. מה הקשר בכלל. ריאל אמנם היתה הפיבוריטים בגמר, אבל בדרך היא הדיחה את יונייטד ובאיירן, שתי הפינליסטיות של העונה הקודמת. הסגל היה טוב אבל הרבה פחות נוצץ מזה של הגלקטיקוס, לפחות על הנייר.
ראניירי לא היה מאמן מי יודע מה בקבוצות הגדולות שקיבל, גדולות על גבול הדרג ב' אבל בכל-זאת. בכל מקרה אתה מחמיץ את הנקודה שלי, להיפך, אני מחמיא לדל בוסקה על התארים בהם זכה והקבוצה שלו תמיד שיחקה כדורגל יפה כמתבקש בברנבאו, זה נוח עם השחקנים שהיה לו אבל עדיין. אני אומר שעל הנייר שני גביעי צ'מפיונס בריאל זו עמידה במטרות ולא צריך ליפול מהכיסא אבל יש סיפור מאחורי. מה גם שהגלאקטיקוס ב-2001/02 לא היו רחוקים מטרבל והם שיחקו 64 משחקים בעונה. לגבי קרויף האמת שרק עכשיו שמתי לב ורעננתי את זכרוני שהוא לא זכה באליפות עם אייקס, נראה לי די אבסורדי. חבל שהוא התייאש אחרי 1996.
