מחזור 34 בפלייאוף העליון ו-33 בפלייאוף התחתון: קרית שמונה ניצחה והורידה את נס-ציונה ליגה

דרבי העסקנים בגמר גביע המדינה, אלונה נגד הלוזונים

 

תקציבית אולי הם יכלו לפנטז על מאבק אליפות, אבל כבר בקיץ ראו שאין שם שחקן שייתן גולים, תוסיף את הצולבת של מיכאל אוחנה ותכלס מבחינה יבשה מקום 3 הוא סוג של סבבה לביטר העונה (לא מדבר על יכולת ורמה)

 

בש הולכת להפסיד את הגביע בגלל הגישה המבישה של אבוקסיס.

 

אוהדי מכבי פת (או אבי לוזון) אומרים את אותו דבר אני מניח אחרי הפסדי הבית שלהם לסכנין והפועל רמת גן אתמול 3-0.
שתי הקבוצות בים מאז פגרת הקורונה, אני עדיין חושב שבש אמורים לקחת את זה.

 

בשתי הזכיות האחרונות שלנו בגביע אי שם בעבר הרחוק הלכנו לים בחודש שלפני הגמר וזכינו בסופו של דבר.
אין חוקיות, בסוף זה עניין של איכות ויום נתון.

 

נכון, ובגמר בש תפתח עם כל הזוסוואה, בן שהר, אקולטסה, ויטור, שטקוס בשער והיתר יהיו הבינוניים האחרים אבל זה עדיין לדעתי יעשה את ההבדל.

 

גם אני חושב שזה יעשה את ההבדל וששחקנים כמו ויטור וז'וסוואה יתעלו כשנצטרך אותם.
אבל עם הכוכבים שלנו (בן ביטון, טאהא, קבהא, שהר... כל מי שלא שלושת הזרים, בקיצור) אי אפשר לדעת מה יהיה.

 

אם עונה שלמה של יכולת מעוררת רחמים לא מאפשרת לדעת מה יהיה אז אני לא יודע מה כן.
זה נשמע כאילו השחקנים ויתרו לקבוצות הפלייאוף כדי להוציא עצבים בגביע, תצאו מהסרט מה שאתם רואים זה מה שהקבוצה הזאת שווה ואם עונה שלמה לא מספיקה כדי לראות את זה אז אשרי המאמין.
אין כאן ירידה ביכולת, אין כאן meltdown של הישורת האחרונה, פשוט קבוצה פח שהדבר היחיד שיציב בה לאורך כל העונה זה היכולת הזאת.
דעה לא פופולרית, הגביע הזה בכלל לא חשוב. הוא לא בורח לשום מקום ונוכל לזכות בו גם בשנים הבאות, אולי חלק מהאוהדים רואים רק תארים ותו לא אבל אותי המחשבה של ספורי זריהן קבהא טאהא שהר בן ביטון גולדברג אורן ביטון וכל שאר חבורת הזבל חוגגים עם גביע ונרשמים בספרי ההיסטוריה של הפועל באר שבע ליד קבוצות כמו הקבוצות שהיו באליפויות פשוט דוחה אותי, אני כבר רואה את "ההזדמנות הנוספת" שהם יקבלו אם יביאו בטעות את הגביע הזה ומה עשינו אז? להשמיד כל זכר לקבוצה הזאת ולבנות כאן משהו יותר בריא לעתיד זה הרבה יותר חשוב מלזכות בגביע מקרי ואז להמשיך את אותן טעויות כי "הם הביאו גביע". אז באמת נהפוך רשמית לבני יהודה.

 

האמת שגביע בקורונה זה לא איזה משהו שנשמע כזה נוצץ, וכשבאים ככה זה מוציא את החשק. תקוו לנצח את המשחק שלפני הגמר בשביל התחושה לפחות.

 

זה תואר שלא זכינו לחוות בעידן בכר(ובכלל), יהיה נחמד לקחת אותו גם בצפייה בטלויזיה.

 

לסבול במשך כל הפלייאוף בשביל גביע? לא יודע, נראה לי מוגזם. אני בזכייה האחרונה שלנו בגביע לא התרגשתי כל כך, אולי זה בגלל הבונקר ששיחקנו בגמר. לא יודע, אותי הגביע אף פעם לא ריגש יותר מדי.

 

היינו בים נכון, בחיים לא הגענו אחריי סרייה כזו של משחקים.

 

הליגה לא קשורה לגביע.
לקח לי לא מעט זמן להירגע אחרי ההפסד אתמול, אבל גם אם נפסיד את שני המשחקים הבאים, זה לא יוריד בכלום את התשוקה לזכות בגביע.
רק מי שחיכה 23 שנה לגביע יבין.

 

קשורה ועוד איך, אתם מושפלים בליגה בגלל שאת אבוקסיס רק הגביע מעניין, הוא רוצהעוד תואר לרזומה שלו, אוהדי באר שבע והכבוד של המועדון לא מעניינים אותו.

 

צריכים להיות אמיתים, אנחנו עכשיו כועסים, ונכעס גם בשני משחקים הבאים אם נמשיך לשחק כמו שאנחנו משחקים, אבל אם ננצח בגמר זה לא יעניין אותנו וכשנסתכל אחורה עוד כמה שנים אף אחד לא יזכור את המשחקים האלה יותר מידי, זה יהיה עוד תקופה בהיסטוריה שלנו (זה לא אומר שלא צריך לעשות חשיבה אמיתית, גם אם נזכה בגביע, האם אבוקסיס צריך להמשיך בעונה הבאה בלי קשר לנבחרת), אבל כאוהד, אם תשאל אותי נניח מה היו התוצאות שלנו בעונת הגביע ב-1997 בחודש או חודשיים שקדמו לזכייה בגביע אני לא אזכור, לעומת זאת את היום של הזכייה בגביע אני זוכר כאילו זה היה אתמול, מה לבשתי (חולצה אדומה שלנו עם הלוגו של מחסני הרכבת), מה שמענו בדרך (תוכנית מיוחדת של דידי הררי לקראת הגמר), איך התחיל הבוקר (פאנצ'ר ברכב של אבי), מה אכלנו (שיפודי קבב ופרגית בשיפודי התקווה בקניון איילון), וכמובן את המשחק עצמו (רמי אליהו שהיה בסגל באותה עונה בחלק מהמשחקים, ישב שורה מעלי, הוריד בגול שלנו את החולצה וחוגג כאילו הוא הבקיע את השער), השניות שעברו עד לשריקת הסיום (הרגיש כמו נצח, בטח עם ההחטאות שלנו), העצירה בכל צומת מרכזית בדרך לבאר שבע כדי לחגוג עם אוהדים באמצע הכביש, וכמובן לקינוח החגיגות במדרחוב עם השחקנים והגביע.