עוד רשימה מבית היוצר של המגזין האהוב. הפעם נבחרו 21 שחקנים (או ליתר דיוק 20 שחקנים ושחקנית אחת) ש"הגדירו מחדש" מועדון ספציפי-כלומר, מעבר להצלחה גדולה הביאו לשינוי משמעותי בתפיסה, הפכו קבוצה לוזרית לווינרית, החזירו מועדון לגדולתו וכו'. ואלו הם הנבחרים: דניס ברגקאמפ (ארסנל) פאולו מאלדיני (מילאן) בובי צ'רלטון (יונייטד) סרחיו אגוארו (מנ' סיטי) יוזביו (בנפיקה) פרנץ בקנבאוור (באיירן) אלסנדרו דל פיירו (יובנטוס) חאבייר זאנטי (אינטר) חואן רומן ריקלמה (בוקה ג'וניורס) מיכאל לאודרופ (ברצלונה) פרנק למפארד (צ'לסי) בילי ברמנר (לידס) נוויל סאות'הול (אברטון) קלי סמית' (ארסנל-כדורגל נשים) ראול (ריאל מדריד) יוהאן קרויף (אייאקס) ג'קי מילברן (ניוקאסל) בובי מור (ווסטהאם) קני דלגליש (ליברפול) ג'ון רוברטסון (נוטינגהאם פורסט) אלי מקויסט (ריינג'רס) הערות, הצעות לבחירות אלטרנטיביות ושמות רטויים שנשכחו-לכאן.
אני חושב שבסיטי לטבז היה תפקיד מפתח בהפיכתה מקבוצת מרכז טבלה לקונטנדרית. הוא לא היה שם בשביל לקטוף את הפירות (ובלי קשר ברור שאגוארו היסטורי וכד') אבל בהחלט היה לו תפקיד מפתח. הייתי מציין גם את זלאטן/טיאגו סילבה בפסז' במידה מסויימת.
אצלנו, כמובן עם כל הכבוד לסר בובי, השם המתבקש זה קאנטונה. חסר לי גם רונאלדיניו בברצלונה. קצת שוכחים באיזה שנות שפל המועדון הענק הזה היה לפני שהוא הגיע.
מוזר שהאיש שמופיע בתמונה של השרשור לא נמצא גם ברשימה, לא חושב שיש מישהו שיותר השפיע על מועדון ממנו. אני מדבר כמובן על אנדי קול כן? סוף סוף לדלפו יש מקום ברשימה שלהם. אני לא חושב שהוא הפך את יובה לוינרית, כי היא היתה כזאת עוד לפניו, אבל הוא כן הגדיל את התהודה העולמית שלה. יש המון המון אנשים שהתחילו לאהוד את הקבוצה בזכותו, כולל עבדכם הנאמן. גם מלדיני לא הפך את מילאן לאימפריה לבדו, הוא היה חלק מרשימה גדולה של כוכבים בתקופת סאקי, כשהפנים של אותה קבוצה היו ההולנדים. אולי זה שהוא נשאר שם לאורך כל התקופות הגדולות הכניס אותו לרשימה. סוג של אלכס פרגוסון רק בשחקן.
השחקן הכי טוב ודומיננטי לטעמי באליפות הראשונה שלהם היה טורה בכלל. אגוארו כוכב על, אבל קשה לי להתייחס לשחקן מסיטי כאל אייקון שמגדיר מחדש מועדון בהתחשב בסגל ובכסף שלהם. ואן דייק בדרך להיות שם מבחינתי. היינו טובים לפניו, הפכנו למפלצת אחריו. וכמובן שרונאלדיניו חייב להיות שם. ההשפעה שלו על ההפיכה של ברצלונה למעצמה שהיא היום די אנדרייטד.
"ראול הוא ריאל מדריד וריאל מדריד היא ראול". כך, אמיליו בוטראגיניו, אגדה ופיגורה בפני עצמו - תמצת את התורה כולה. ראול הוא השחקן שגדלתי עליו. אני חושב שראול סימל את הקלאסה והאלגנטיות שהייתה לנו, שחקן שגרם גם לאוהדי ברצלונה להתאהב, עד כמה שאפשר. החלום שלי היה שיפרוש בריאל מדריד אבל כנראה שחוקי הטבע חזקים (ובסופו של דבר לקח לי זמן להבין, אבל שמחתי שהוא בחר להוכיח את עצמו במועדון מכובד אחר ובגילאי 34-35 רשם עונות יפות בשאלקה, הוא רצה להיות עדיין מוביל). ראמוס מסמל את ריאל מדריד ההישגית הזו, אולי זו שנחלמת ממצבים בלתי אפשריים, כריסטיאנו הציג שחצנות מסוימת וגם שאיפה לשלמות, היה הפנים של עידן הגלאקטיקוס ובגדול, ובתקופה של ז'וזה מוריניו נניח לא הייתה לי בעיה עם טראש טוק ושנאה כלפי ברצלונה אבל זה חצה גבולות וקצת איבדנו את זה. אני לא יודע אם ליאו מסי היה מסוגל לצמוח לגבהים שהגיע אם היה נכנס לברצלונה טרום רונאלדיניו. הוא לקח קבוצה שבורה והפך אותה לקבוצה מנצחת. מסי נניח הפך אותה לקבוצה מושלמת. וזה עוד מבלי לדבר על הקשר ביניהם והעזרה ועוד. רונאלדיניו היה דמות סופר-חשובה בבארסה, לחלוטין. מתלבט לגבי ארסנל האם לא היה מקום לשים את תיירי הנרי למרות שהם בהחלט לקחו דאבל בלעדיו אבל הוא היה דומיננטי כל כך הרבה זמן, ובמילאן אולי את אנדריי שבצ'נקו אבל אני מניח שזה לא רק הטון המקצועי. אחלה רעיון אגב. אני מבין שאין דירוג אלא רק רשימה? אחלה.
קנטונה צריך להיות ראשון ברשימה. עיתוי ההגעה שלו וההצלחה בעקבות הזה אחראים במידה לא מועטה על הפיכתו של המועדון למותג גלובלי. יש פה גם בנוסף עניין כלכלי גדול. בובי צ'רלטון אחד הסמלים הגדולים, אבל זו בהחלט בחירה פופוליסטית.
מלדיני יכול להבין. שחקן בית אחד מהבודדים שבדיוק עלה בתחילת עידן ברלוסקוני ושיחק בכל התקופה המוצלחת של העידן הזה. כמובן הפך למנהיג וקפטן ולשחקן טופ עולמי. מבין השחקנים מלדיני הוא הפנים של מילאן תחת הבעלות של ברלוסקוני.
היו גביעי אלופות עם ההולאנדים והיה גביע של דסאיי וסביצ'ביץ' . לא שמלדיני לא תרם, אבל אני לא רואה דווקא אותו כדמות המרכזית.
