כבר כמה שנים שחוליית ההגנה של לאציו לא ראויה לקבוצת צמרת (וזה לא שיתר הסגל בנוי מכוכבים), אבל אינזאגיניו מצליח כל הזמן להביא הישגים עם הסגל הזה, מה שגורם לטארה להראות כמנהל מצליח וללוטיטו כנשיא נדיב. אבל מתישהו הקסם של סימונה לא יספיק, ולוטיטו וטארה ישארו עם פאטריק וראדו כשחקני הרכב. אינזאגיניו בעצמו אמר שהרכש נגמר כאן, ככה שלדעתי, צפויה ללאציו עונה קשה. [נכתב במחצית].
אולי אדין דז'קו יכול לסדר את זה ויותר ברצינות-מסכים עם כל מילה. אני עדיין חושב שלאציו יכולה להסתובב שם בצמרת, למרות משחק הנפל היום, אבל ההגנה אכן בעוכריה(עם כל זה שאני מת על אצ'רבי)
לואיס מוריאל, שכיכב ברביעיה נגד טורינו עם גול ובישול, נכנס חילוף דקה 80 כשהמשחק גמור. זה מדהים כמה כלים יש לקבוצה הזאת, ברמה שזה כבר לא משנה מי משחק בכלל. ואפילו הספקנו לשכוח שאטאלנטה פותחת את העונה בלי איליצ'יץ'. גספריני הוא כמו דוקטור פרנקנשטיין שבנה מפלצת.
גם הרכש שהביאו עד כה תמוה. ההגנה של אינטר חלשה אבל להערכתי עם באסטוני במקום קולארוב בראשון זה יראה טוב יותר. אנחנו צריכים לנצל את המצב של לאציו ולנצח.
זאת ההצגה הכי טובה באירופה. טכניקה, יצירתיות, סיומת כמעט מכל טווח או זווית, שימוש נכון בשטחים על המגרש. אני צופה הדוק בכדורגל משנת 98' ואני חושב שזו הקבוצה הכי מהנה שיצא לי לצפות בה(אולי אפילו יותר מבארסה של פפ). אני חושב שבכל סצנריו אחר מאמן כזה היה הופך לשם הכי חם באירופה אבל אני לא יודע אם זה הולך לקרות, ואם כן מה תהיה תשובתו ויכולתו להצליח באיזו צ'לסי, יונייטד, סיטי, יובה, בארסה וכו'.
זו יחד עם אייאקס של 18/19, אבל אטלאנטה מרשימה יותר כי היא עושה את זה לאורך הרבה יותר זמן. גאספריני כבר עבר הכל בכדורגל והוא מספיק חכם כדי לא לצאת להרפתקאות במקומות שבהם סבלנות ותהליך הן מילים גסות.
תעשה בשכל הקבוצה הראשונה מבין "הגדולות של אנגליה שלא באמת מתחרות על תארים" - שתפנה לגספריני ול DS של אטאלאנטה בסוף העונה הזו, ותציע לשניהם חוזה יפה. אני מאמין שהם דווקא ייענו בחיוב.
רק דבר אחד הוא עוד לא עבר וזה זכייה בתארים, דבר שהוא בדרך כלל שם נרדף ל-"תקציב". השאלה היא האם זה באמת מעניין אותו, ו/או האם ירידה ברמה של אטאלנטה(מתישהוא זה חייב לקרות) תביא להרגשה של מיצוי. אולי אפילו הרצון לעזוב לפני המיצוי? לא יודע. רק תנו לי עוד מהכדורגל של הקבוצה הזאת שלו.
nah אדם כבר עבר את ה60, ספק גדול אם יודע אנגלית בכלל. לקונטה וסארי הייתה נקודת זינוק הרבה יותר טובה והם חזרו הביתה בהזדמנות הראשונה. היחיד שהצליח שם זה דווקא ראניירי אבל גם הוא היה צריך לצבור שם הרבה קילומטרז׳ עד שזה קרה. התכוונתי שעבר גם אימון בקבוצה גדולה שבה יש לחץ שבאטלאנטה אין. תארים כמו שאמרת זה משהו שתלוי לא רק בו. אני חושב שההצלחה באטלאנטה מרשימה וארוכה מספיק כדי לקבוע שמה שהיה חסר לו באינטר זה זמן, וזה משהו שהוא פשוט לא יקבל במועדונים כאלה. אני חושב שגם הוא יודע את זה, ולכן חתם שם קבע. זה מאמן שכל החיים שלו נדד מקבוצה לקבוצה ולא הצליח להחזיק מעמד יותר מ3 שנים באף מועדון, הוא יותר מכולם יידע להעריך מה זה להיות במקום שמתאים לו מכל בחינה.
פשוט לראות איך ג'נואה נראתה ב-2 הקדנציות תחת גאספ (7 שנים) ולראות איך היא נראית עכשיו. גם שם לאורך שנים הוא הביא תוצאות טובות יחסית (עם עונה אחת בכלל אדירה), לא קרוב אפילו למה שהוא עושה בברגמו אך עדיין. אין לו שום סיבה לעזוב את אטאלנטה, כולם משתחווים בפניו שם, האוהדים מתים עליו, קיבל תואר של "תושב כבוד" של העיר, משפחת פרקאסי סומכת עליו בעיניים עצומות, מה רע לו... כל שנה בשנים האחרונות יש הרגשה של "הנה, זהו, השנה הם יחזרו לגודל הטבעי שלהם", כשבפועל הם כל שנה רק הופכים ליותר ויותר טובים. גאספ הנוכחי הוא גרסא הרבה יותר טובה משהוא היה עד לפני כמה שנים. הוא לא רק הרים את אטאלנטה לגבהים חדשים, אלא גם את עצמו. הוא רוצה להיות "סר אלכס" של ברגמו, אין סיבה שזה לא יקרה.
