הוא מעיד על עצמו שכן ואפילו ניסה את זה בכל מיני הזדמנויות. גם הרעיון של לדחוף את פברגאס נבע מזה, אחרת לא היה מביא אותו מלכתחילה. בהמשך אצל באיירן הוא פיתח את הרעיון של המגן ה"פנימי" כדי לכפר על העובדה שהוא משחק עם יותר שחקני התקפה. הרעיון הכללי הוא נכון, אבל בסוף זה עניין של איזונים וגם כשברצלונה לדוגמא מנסה לשלב את גריזמן, קוטיניו ומסי אתה מבין שכדי לעשות את זה אתה בעצם מצמצם את הפוטנציאל של אותו שחקן. איסקו ואלברטו שחקנים מצוינים, אבל הם לא בהכרח עדיפים על נבחרת שבנויה נכון עם שחקנים כמו אוירזאבל, טראורה או מורנו באגף. בזמנו, אמנם ספרד זכתה בכל התארים, אבל לקראת הסוף לשחק עם פברגאס החודש זה לא היה בהכרח שימוש נכון בסגל השחקנים. אפשר לוותר על שחקני קישור אחרים בשביל אלברטו ואיסקו, אבל בסוף מה שחשוב זו שתהיה פריסה נכונה והתאמה בין כל השחקנים.
לגבי המונדיאל אני לא יודע כמה זה היה שונה אם לופטגי היה נשאר, אבל אני כן התרשמתי ממה שראיתי. נכון לא הצלחנו לחדור בונקר מטורף של הרוסים שנראה לי היו על סמים בדיוק כפי שקרואטיה לא הצליחה ומי יודע אם צרפת הייתה מצליחה. אני עדיין חושב שאם היינו פוגשים את צרפת סיכוי טוב שהיינו מנצחים אותה אבל את זה לעולם לא נדע. בכל מקרה זה לא העיניין פה העיניין הוא שאין שום סיבה בעולם להאמין שלסגנון הזה כבר אין מקום בכדורגל. אני לא אומר לשחק בלי חלוץ, אני רוצה 4-5-1 עם חמישה קשרים. אם אתה כל כך רוצה את מוראטה אז שיהיה מוראטה, אני אישית יותר נוטה ליאגו אספאס. לגבי פאטי אני לא חושב שכבר עכשיו הוא מראה יכולת שמחייבת להכניס אותו להרכב, נכון לרגע זה הוא לא יותר טוב מלואיס אלברטו. לגבי איסקו אולי זה לא יצליח אבל הוא חייב חייב לקבל הזדמנות, לא יילך לא קרה כלום כולה משחקי ידידות. כן יילך? הנבחרת קופצת בכמה רמות.
אין ספק שהוא מאמין גדול בהחזקת כדור, אבל זה לא אומר שהוא מתעקש על 4-2-3-1 (לגרסאותיו) כמו שספרד שיחקה. הוא לא שיחק במערך הזה כמעט אף פעם ולכן זה שסיטי לא משחקת כך כרגע לא אומר כלום. בעיני זה לא רק עיניין של לשחק עם השחקנים הטובים יותר זה גם סגנון שיותר מתאים לשחקנים ומוציא מהם הרבה יותר, זו אחת הסיבות שאיסקו היה כל כך טוב בנבחרת. אולי זה גם יותר נכון כגישה עם מחשבה לעתיד בתור מדינה שמייצרת אינסוף קשרים וקרוב ל0 ווינגרים.
לא התכוונתי למערך עצמו אלא לאמונה בכמה שיותר שחקני קישור בהרכב, דבר שבזמנו השפיע מאוד על הנבחרת הספרדית ואיך שהיא שיחקה בין 2010-2012. כשאתה מגיע בסופו של דבר למגרש אתה מקבל המון אחזקת כדור, אבל בסוף אתה צריך שחקני קו מהירים שמסוגלים למתוח את היריבה, שחקני התקפה שמאיימים על הקו הגנה ושחקנים שמכסים עליהם מאחורה. ב-2012 ספרד הגיעה למצב שמרוב שחקני קישור לא היה משחק אגפים או איום התקפי מספיק טוב. כמובן שספרד צריכה להיות קבוצה ששולטת בכדור, על זה אני לא חולק.
עד 2018 ספרד שיחקה עם 4 קשרים לפחות וזה עבד מצוין. ושוב גוורדיולה מאמין גדול בהחזקת כדור, אבל לרוב הוא שיחק עם שלושה קשרים אז הוא לא יכול לבוא כהסבר לכך שהכדורגל הזה כבר לא רלוונטי. אני (כמו כל מאמני ספרד הקודמים) פשוט לא מסכים עם הקיבעון הזה שכדורגל חייב לשחק עם ווינגרים, וספרד של 2008-2018 הוכיחה שאפשר וגם רצוי במקרה שלה לשחק אחרת. אז מיילא היו לנו איזה ריברי ורובן באגפים הייתי יכול לקבל את זה, אבל עדיין הקשרים ההתקפיים שלנו עדיפים על הווינגרים אז אני לא רואה שום סיבה בעולם לזנוח את השיטה של העשור האחרון שכל כך אפיינה אותנו, ואם אנריקה חושב אחרת הוא כנראה לא צריך לאמן את הנבחרת. הוא פשוט הולך לכיוון לא נכון ומחליש את הנבחרת משמעותית, חבל.
לגבי גווארדיולה, בתקופתו בברצלונה הוא שיחק במערך 4-3-3 אבל האמין מאוד באיכות והחכמה של ה"קשר" וניסה לדחוף אותו כמעט בכל עמדה. מסצ'ראנו וטורה כבלמים, אינייסטה ותיאגו כקיצוני שמאלי, מסי ופברגאס כחלוצים ובשיאו גם פשוט שיחק עם כולם במערך של 3-6-1/ 3-7-0. אבל בארסה בשיאה הצליחה בזכות שחקנים שידעו לרווח את המשחק ולתת עומק בהתקפה. דני אלבש, פדרו ודויד ויאה - בלעדיהם לשחקנים הקישור של בארסה לא היה את השטח לנצל את היכולות שלהם למקסימום. השינוי שהוא מעיד על עצמו בגרמניה הוא מתועד(שוב, לא מבחינת סגנון או מערך, אבל בהבנה בצורך של מגוון איכויות משחק על הדשא). בסוף, כל האחזקת כדור שבעולם לא שווה כלום בלי לנצל את זה לאיום התקפי, וראינו את זה עם ספרד במונדיאל האחרון.
זה נכון שיש משהו בסגנון הספרדי שפחות דורסני נגד נבחרות חלשות אבל זה שווה את הערך המוסף שאתה מקבל נגד נבחרות חזקות. לגבי המונדיאל כבר אמרתי שאני חלוק בנושא הזה. שוב אני אגיד לא פרצנו את הבונקר המטורף של הרוסים (אולי הכי בונקר שראיתי איי פעם) כפי שגם קרואטיה לא הצליחה וספק אם צרפת הייתה מצליחה. אני עדיין חושב שבקרב נגד כל נבחרת גדולה (וכמובן גם קטנה) הסיכויים היו לטובתנו. כנראה שנסכים על לא להסכים.. הדברים שאמרת על גוורדיולה רק מחזקים את מה שאני אומר- מאמין גדול בפוזשן פוטבול אבל מסוג אחר, מאז ומתמיד. אני יודע שהסגנון שלו עבר שינויים עם השנים והוא גם מעיד על כך, אני לא מתווכח עם זה אני פשוט אומר שזה לא אומר שאין מקום לסגנון שספרד שיחקה עד לפני שנתיים.
מה הנבחרת כן עשתה טוב לדעתך? למה שהיה לנו יתרון אפילו נגד אנגליה שהיה לה שחקן גדול כמו הארי קיין בחוד ההתקפה לדוגמא? צרפת היא לבל אחר לגמריי. ספרד נתנה חצי שעה טובה נגד פורטוגל, המשחק בו היה אפשר לזרוק כדורים לדייגו קוסטה, נאצ'ו היה לא רע בצד ימין, קצת איסקו ועוד ועוד והניצחון הוחמץ בערך בדקה ה-90 (זה גם היה יום רע של דויד דה חאה). הבעייה של ספרד כרגע היא לא הסגנון בו בחרה אלא שאין לה ממש סגנון. אולי זה אצל רוב הנבחרות ככה בעידן הקורונה ובלחץ המשחקים הנקודתי אבל אצלנו זה מעבר לכך. זה נובע גם מהמון זימונים מתחלפים בסגל אבל בזה אני לא מאשים את לואיס אנריקה.
https://as02.epimg.net/futbol/imagenes/2020/11/14/seleccion/1605323665_857455_1605323868_noticia_normal_recorte1.Xxx נבחרת ספרד תפגוש הערב את שוויץ במשחק החמישי של ליגת האומות. הנבחרת בכושר רע עם ניצחון בודד בארבעת המשחקים האחרונים כשכבשה רק שני שערים בלבד. מיקל אויארסאבאל יפתח בחלק הקדמי לצד אלברו מוראטה שטען שהוא בדיוק אותו שחקן מבעבר ושפשוט לא שיחק באופן רציף מאז צ'לסי. הקפטן סרחיו ראמוס יחזור להרכב וכך גם השוער דויד דה חאה. ספרוביץ', שאקירי וג'אקה יהווה את האיום מצד היריבה שכזכור ניצחה את ספרד במשחק פתיחת מונדיאל 2010. "אתה לא יכול להיכשל, זה המוטו של המשחק הערב בשוויץ", נכתב ב-AS. כמובן שזה הפרויוי לקראת המשחק נגד גרמניה ביום שלישי. "מוראטה כובש מחדש, הוא כבר לא הילד שמוריד את הראש במבוכה כשלא הולך לו. הוא התגבר המון בתקופתו באתלטיקו", נכתב עליו והוסיפו "אני משוכנע שהשערים יחזרו, אבל כל הקבוצה, לא רק אני. יש הרבה שחקנים שכובשים הכי הרבה שערים". הרכבים משוערים
שלוייס אנריקה, ישאיר את המפתחות וילך הביתה. איזה נבחרת פח הוא בנה, מחליף הרכבים בלי סוף, פותח בלי מוראטה שבכושר מעולה, משאיר את אלקסר בבית. בבקשה שילך, חא נגיע איתו לכלום. בבקש
חבל שדווקא ביום בו הוא שובר את שיאו של בופון עם 178 הופעות, יותר מכל שחקן אחר בכדורגל הנבחרת (באירופה) אז ראמוס יחטוף מכל כיוון ובצדק, שני פנדלים להחמיץ בערב אחד זה יותר מדי (נניח שזה מתקזז חלקית עם זה שהציל שער בגליץ' יפה במחצית השנייה). עודף ביטחון עצמי זה לא תמיד טוב, הוא היה צריך לבעוט חזק כמו שהוא יודע אחרי ההחמצה שלו, זה לא היה הזמן לפאננקה. לא אוהב את זה שלואיס אנריקה לא פתח עם אלברו מוראטה, אין לנו את הלוקסוס לוותר עליו במצב של הנבחרת שממש לא נראית טוב ומתקשה לייצר מצבים. בהחלט מודאג ממה שקורה בנבחרת, אנחנו בינוניים מאוד אבל משחקים כאלה צריך לדעת לקחת בציפורניים, קרב על החיים נגד גרמניה מה שנקרא. כשדברים לא ממש מסתדרים לואיס אנריקה לא מפעיל שיקול דעת. שער השוויון של מורנו הוא נחמת עניים ולא יותר.
לא ממש הבנתי את ההצבה של רואיז מתחת לחלוץ. זה תפקיד שלא מתאים לו. אנצ'לוטי ניסה את זה פעם אחת וזה לא עבד. אבל אני מניח שבדיוק בשביל זה יש את המשחקים האלה, לבצע ניסויים כאלה ואחרים לקראת הדבר האמיתי בקיץ.
אני לא נוהג לתת עצות למאמנים, אבל רגילון היה בלתי נסבל בתפקיד מגן. מה התפקיד המקורי שלו, מביא כדורים? וצריך להיות בעל הבית באמצע. וגם ברור מי זה צריך להיות.
