דיון שאר הקבוצות - עונת 2020/21

מה אתה מצטט ועל מה אתה מדבר יא בנאדם, אני באמת כבר לא יודע איך לענות אחרת.

האמירה ״חדר הלבשה זה לא מקום להומואים״ = אמירה שמתייחסת למצב כאילו הוא חקוק בסלע = שטויות במיץ.
אם היית כותב ״גם בחדרי ההלבשה היום יש מלא הומופובים ובגלל זה שחקן לא יכול לצאת מהארון״ לא הייתי מגיב פה בכלל.

אני לא יודע איך לנסח את זה עוד פעם, באמת.

 

די נו,
אתה הרי יודע שהמשפט הזה הוא בדיוק הפישוט של מה שכתבתי.
אתה רוצה שאני אאמין לך שאם רק הייתי כותב כמו שרצית לא היית מחפש את ההזדמנות היומית להגיב לי על כלום/להכנס בי? נו באמת, מה ייעודך יהיה בפורום אם לא זה? אתה יודע אמרו לי שייצרו אותי בלילה, לא אתמול בלילה.

ובוא נפשט בשבילך,
רוב הספורטאים בספורט הקבוצתי הם לא האנשים הכי משכילים בעולם, רובם גם הגיעו מתרבויות מאצ׳ואיסטיות סטריאוטיפיות בנושאים האלה,
תסתכל איך הם מגיבים בראיונות כששואלים אותם איך הם מגיבים אם שחקן הומו יצטרך ללכת ערום בחדר הלבשה או להכנס למקלחת לידם.

בחדר הלבשה יש גם הרבה אנשי מקצוע מבוגרים שמגיעים בדיוק מאותו עולם כי גם הם היו שחקנים מקצועיים לפני 20-30-40 שנים.

זה מקום מאצ׳ואיסטי , נקודה.
אם היה חדר הלבשה אחד ששחקן הומו היה יכול לשרוד בו היית כבר שומע על שחקני כדורגל פעילים מוצהרים בליגות הבכירות, אבל אין.

אולי יהיה בעתיד, יהיה לי חבל מאוד אם כשרון כמו רייס יהיה זה שיקריב את הקריירה שלו בשביל הערך בויקיפדיה.

 

אתה באמת חושב שמתוך מיליונים של כדורגלנים. אף אחד מהם לא הומו כי חדר הלבשה זה מקום מצ'ואיסטי?
באמת?

 

כמה מוצהרים פעילים אתה מכיר?

 

ג'יזס אתה באמת באמת באמת חושב שהכל סובב סביבך... איזה באסה.

אולי אם לא היית מגיב 300 הודעות בכל דיון הייתה הזדמנות לנהל שיח גם עם יוזרים אחרים.

 

אני לא חושב שזו הכוונה שלו. הנקודה של התרסיס, שהוא כרגיל חייב להעביר בדרכו המיוחדת שלו, היא הפוכה. יש כנראה הרבה כדורגלנים הומואים, פשוט מכורח הסטטיסטיקה, העובדה שאף אחד מהם לא מוצהר מספרת לנו שכנראה זה באמת עדיין נתפס כסוג של מכת מוות לקריירה בענף הזה, למרות החיבוק התקשורתי שהם יקבלו.

אני נוטה להסכים.

 

אם הבנאדם היה רושם שהוא נוטה לחשוב את זה, חצי מהדיון לא היה מתקיים.
כל הקטע איתו זה שהוא רושם שזה בוודאות המצב וההטרלות האלה גוררות דיון ברמה נמוכה.
ללא הטרלה עוד היה יכול לצאת פה משהו מעניין.
כאילו הוא בעצמו הומו ספורטאי ויודע איך זה בחדר ההלבשה.
כמו שהוא יודע איך זה לשחק לצד דיאז בבנפיקה, ועם סילבה בנוער של פורטו ויורנטה במילואים של לידס.
נקסט להטרלה הבאה.
זה כל מהות הפורום כרגע פרט להתבכיינות שלנו על למה לא מביאים בלם.

 

מה זה קשור למה ששאלתי?

 

לדעתי הפתרון לזה היא הכמות. הראשון יסבול, אולי גם הרביעי והחמישי - אבל אחרי השחקן ה-20 שייצא מהארון אני חושב שהלגיטימציה שתהיה לזה גם בקרב כדורגלנים תגדל. הרי ההומופוביה נובעת בעיקר מבורות = אנשים שלא רואים הרבה הומואים במרחב שלהם.

אם זה אכן רייס אני די מרחם עליו ולאו דווקא בגלל שהוא ראשון אלא בגלל התקשורת האנגלית שיודעת להיות צהובה עד כאב.

 

האם זה יהיה סוף הקריירה שלו? לא
האם זה ירתיע קבוצות מלשים עליו את השווי שלו? לא
האם הצומי (חיובי או שלילי) שיקבל מהתקשורת/קהל יפגע ביכולת שלו? אולי
האם חדרי ההלבשה ידחקו אותו החוצה? לא מאמין.

ההשלכות של אמירה הומופובית כיום הן הרבה יותר חמורות מההשלכות של יציאה מהארון. אם הוא ייצא מהארון אולי יהיו שחקנים שיסתכלו עליו אחרת/יתפסו מרחק אבל לאף אחד לא יהיה את הביצים לומר (לו או לכל אחד אחר) שיש לו בעיה עם זה. תלוי בו איך הוא ייקח את התגובות מכל המסביב (קהל, תקשורת) ואיך יתמודד עם המבטים. כל זמן שיהיה טוב על הדשא לא יהיו שום השלכות שליליות על הקריירה שלו, אם כבר אז להיפך.

*להשוות לג'ייסון קולינס זה מגוחך. זה שחקן שאף אחד לא הכיר בכלל לפני היציאה מהארון**. אני מבין שבעולם של קיי זה שחקן שעוד שנייה היה מקבל חוזה מקסימום מ3 קבוצות שונות בליגה ורק היציאה מהארון מנעה את זה, אבל אני בטוח שכולם פה כבר מבינים כמה אחיזה יש לזה במציאות.

**להמחשה: ממוצע קריירה של 3.6 נקודות ו3.7 ריבאונד למשחק (עפ"י ויקיפדיה). בליגה כיום שחקנים עם שורה סטטיסטית כזאת בסיום חוזה הרוקי נפלטים מהNBA ולרוב נחתכים עוד לפני.

 

איזה מצחיק זה, אתה בכלל הגבת לי בתחילת השרשור ואתה מאשים אותי שאני מונע ממך הזדמנות לנהל דיון עם אחרים.
יאללה לך על זה תתעלם מההודעות שלי אם אני מונע ממך להפרות את השיח עם אחרים.

כזה ייקה לפעמים.

 

אני נוטה לחשוב כמו @VAR

 

יאללה יצבוע, הינה עוד אחד שלא מקל עליך ומשתמש באולי.

מקווה שלמען הדאגה לאיכות הפורום שכל כך חשובה לך תתן בו את אותו טיפול.

אהה ואל תשכח את המראה אחרי הסגר, עדיין תקף.
מחכה לרשימה, אתה הרי בעד לשפר את תרבות הדיון ואיכותם.

אגב, לווינטל שהזכרתי פה היה אפילו בקשר רומנטי עם שחקני כדורגל וספורטאים אחרים בענפי ספורט קבוצתי.
מציע לחלק פה באמת לחפש את הפוסטים שלו בנושא ותקבלו תמונה די טובה על איך זה להיות הומו באקלים של חדר הלבשה בספורט קבוצתי.

 

מה זה להיות גיי בפריימרליג-

נכתב ביולי, לעמותה של ג'סטין פשנו(הכדורגלן הראשון בהיסטוריה שיצא מהארון, זה שהתאבד 8 שנים אחרי שיצא)-

Read the Premier League footballer's anguished open letter in full
AS a kid, all I ever wanted to be was a footballer.

I wasn’t interested in doing well at school.

Instead of doing homework, every spare minute I had was spent with a ball.

In the end it paid off.

But even now I still have to pinch myself when I run out and get to play each week in front of tens of thousands of people.

However there is something that sets me apart from most of the other players in the Premier League.

I am gay.

Even writing that down in this letter is a big step for me.

But only my family members and a select group of friends are aware of my sexuality. I don’t feel ready to share it with my team or my manager.

That’s hard. I spend most of my life with these guys and when we step out on the pitch we are a team.

But still, something inside me makes it impossible for me to be open with them about how I feel.

I dearly hope one day soon I will be able to.

I’ve known since I was about 19 that I was gay. How does it feel having to live like this?

Day-to-day, it can be an absolute nightmare.

And it is affecting my mental health more and more.

I feel trapped and my fear is that disclosing the truth about what I am will only make things worse.

So, although my heart often tells me I need to do it my head always says the same thing: “Why risk it all?”

I am lucky enough to earn a very good wage. I have a nice car, a wardrobe full of designer clothes and can afford to buy anything I want for my family and friends.

But one thing I am missing is companionship.

I am at an age where I would love to be in a relationship.

But because of the job I do the level of trust in having a long-term partner has to be extremely high.

So, at the moment, I avoid relationships at all.

I dearly hope I will soon meet someone who I think I will be able to trust enough.

The truth is I just don’t think football is ready yet for a player to come out.

The game would need to make radical changes in order for me to feel able to make that step. The Professional Footballers Association say they are ready to help a player to come out.

And they have said they will offer counselling and support to anyone who needs it.

This is missing the point. If I need a counsellor I can go and book a session with one whenever I want. What those running the game need to do is educate fans, players, managers, agents, club owners — basically everyone involved in the game.

If I was to make that step I’d want to know that I would be supported at each step of my journey. Right now, I don’t feel I would be.

I wish I didn’t have to live my life in such a way.

But the reality is there is still a huge amount of prejudice in football.

There are countless times I’ve heard homophobic chants and comments from supporters directed at no one in particular.

Strangely it doesn’t really bother me during the matches. I am too focused on playing.

It’s when I get back on the plane or the coach and I have time to think that it gets to me.

As things stand my plan is to carry on playing for as long as I feel able to and then come out when I have retired.

It was great last month to see Thomas Beattie raise his hand and admit to being gay. But the fact he had to wait until retirement tells you all you need to know.

Footballers are still too scared to make the step while they are playing.
For the past year I have been getting support from the Justin Fashanu Foundation, not least to cope with the toll this is all having on my mental health.

It is hard to put into words how much the Foundation has helped. It has made me feel supported and understood as well as giving me the confidence to be more open and honest with myself especially.

Without that support I really don’t know where I’d be now.

I know it might get to the point where I find it impossible to keep living a lie.

If I do my plan is to retire early and come out. I might be throwing away years of a lucrative career. But you can’t put a price on your peace of mind.

And I don’t want to live like this forever.


אתם מבינים? להיות הומו בפריימרליג זה להסתיר את זה אפילו מהשחקנים שאתה חולק איתם חדר הלבשה, זה לפחד להתוודות אפילו בעילום שם, , עד לרמות שאתה מתנזר מכל קשר רומנטי שמא זה יתגלה.
אבל מי אני שקובע משהו כל כך חד משמעי...השנה היא 2020, יש מצעדי גאווה בירושלים, לא?

מה זה להיות הומו בפריימרליג?
בואו בעצם נשמע מה שחקני פריימרליג בעצמם אומרים על זה ועוד הרבה אנשים רלוונטיים למקצוע(למשל הרני רהב של הממלכה, שייצג בעבר גם שני שחקנים הומואים מהפריימרליג וייעץ להם לא לצאת), בדוקומנטרי של שעשתה האחיינית של ג'סטין פאשנו(4 חלקים גיל)-


בסך הכל נראה אקלים ידידותי מאוד לקריירה.

 

לדעתי ישנם שחקנים שלא יוצאים פשט כי הם לא רוצים את כל הרעש התקשורתי והבלאגן מסביב. בהרבה מקרים אתה יודע טוב מאוד שלאדם שלידך יש נטיות מיניות שונות משלך, גם אם הוא לא מצהיר על זה בפומבי. אני שירתתי ביחידה קרבית וכולנו ידענו שלחבר מהיחידה יש נטיות מיניות שונות למרות שלא אמר בגלוי, וזה לא באמת עניין אותנו, ואי אפשר לטעון שיחידה קרבית כשאתה מתגורר במבנה עם מספר מיטות, מתקלח במקלחות משותפות ונמצא במארבים במשך ימים עם חברים שלך ליחידה זה לא מקום מאצ'ואיסטי.
פשוט בשלב מסוים נוצר לך קשר שאחריו לא מעניין אותך איזה קבוצה הוא אוהד, מה האמונות הדתיות שלו, לאיזה מפלגה הוא מצביע או מה הנטיות המיניות שלו.
יכול להיות שהרבה כדורגלנים או ספורטאים לא יוצאים לא בגלל חדר ההלבשה, כי ברוב הפעמים כחבר לחדרה הלבשה אתה יודע, אלא כי הם לא רוצים את הסיקור התקשורתי, את התיוג כשונה, רוצים לחיות את החיים שלהם בפרטיות.
עצם העובדה שיש "דיווחים" על הנטייה המינית של דקלן רייס עוד לפני שהוא בעצמו הודיע רשמית די מוכיח את מה שאמרתי, שהרבה פעמים זה ידוע בחדר ההלבשה, ופשוט לא יוצא החוצה לכלי התקשורת כי השחקן לא מעוניין ברעש שזה יעשה.