ליברפול 2020/2021- לא מגנים על התואר, תוקפים אותו שוב

בסדר אבל אין קהל. אנפילד זה כמו קריית אליעזר לצורך העניין, אין הבדל.

הרי אנפילד היה מבצר בגלל הקהל.

 

דווקא זה האפקט הכי מוסבר והגיוני בתקופה הזאת. כשאתה בפורמה רעה אני בטוח שפתאום אנפילד ריק מאוהדים זה משהו שיכול אפילו להשפיע לרעה.

 

מבחינת חומר שחקנים יש קבוצות פי כמה יותר טובות מדורטמונד ההיא שחוו עונת נפל. בערך לכל הצמרת האנגלית ב2015/16 שאיפשרה ללסטר לקחת אליפות היה סגל טוב בהרבה. אנחנו מדברים על תקופת פוסט גצה-לבנדובסקי כשגם גונדואן היה פצוע כמעט כל העונה. רויס זה בערך הדבר הנוצץ היחיד שהיה בסגל ההוא, יחד עם אובמיאנג שהפתיע לטובה בעונת הבכורה שלו אבל עדיין היה רחוק מאוד מהמספרים שנתן לאחר מכן.

ודווקא הקבוצה ההיא רוב העונה שיחקה כדורגל טוב מאוד והפסידה משחקים (בעיקר) בגלל שוער ברמה של קאריוס.

 

השחקנים היחידים שלנו שלא החמיצו לפחות 3 שבועות בגלל פציעה העונה:
ג'ונס, מאנה, סלאח, פירמינו, ווינאלדום ורוברטסון.
מתוכם, למאנה וסלאח היתה קורונה.

3 שבועות פציעה העונה זה נראה לי שווה ערך ללפחות 5 משחקים.

באמת, אני אהיה בהלם אם היה פעם מקרה פציעות כזה.

 

אני זוכר הרבה עונות שלנו תחת פרגוסון עם כמות פציעות הזוייה לגמרי אבל צריך גם לציין שתמיד פרגוסון שמר על סגלים ארוכים מאוד.

אתם מלכתחילה לקחתם פה ריסק על סגל של 12-13 שחקנים נורמליים לעונה הזאת(פרגנתי קצת לפרמינו בספירה*).

 

זה חסר תקדים לחלוטין. שקול לעונה של יונייטד שבה פרדיננד ווידיץ' נפצעים אחרי 5 משחקים למשך כל העונה, מתי זה קרה?
כרגע חמשת הבלמים הבכירים (פאביניו והנדרסון נכללים) פצועים. מתי לאיזשהי קבוצה היו בכלל 5 בלמים שכולם כולל כולם נפצעו לה (כאשר שלושת הבכירים לחצי עונה או יותר)?
וזה בלי להזכיר את ג'וטה, טיאגו, אליסון שנפצע לפעמים וכל מיני קייטות שאף פעם לא כשירים.
צריך לציין לטובה את רוברטסון וג'יני שהם סוסי עבודה מטורפים. במיוחד וינאלדום שלא מבריק אבל לפחות נוכח והעונה זה לא מובן מאליו.
(כמובן שרובו יפצע אחרי שאמרתי את זה)

 

הרבה פציעות היו כבר עונות. מה שקורה אצלנו אני דיי בטוח שלא קרה עדיין.

 

2011/12, 2012/13 הרבה הגנות מאולתרות. קאריק בלם.

 

זה חריף אצלכם כי יצאתם עם סגל קצר.

חסרות לי עונות שנוויל פצוע עם וידיץ׳ , האגריבס, שני חלוצים ועוד בלם און אוף נוסף שפצוע לאורך העונה?
זה פחות הורגש כי כשהאגריבס פצוע לכל העונה יש לך עדיין בקישור את קאריק, פלטשר וסקולס.

אתה יצאת לעונה עם שני בלמים, איבדת את הקשר האחורי היחיד בסגל וטחנת כל העונה את ווינאלדום כקשר שמשחק תמיד.
ווינאלדום זה לא סקולס וגם לא פלטשר.

 

פייר אינאף, אבל אני מתכוון לפורם של קבוצת תחתית ממש. לא יודע אם העונות נפל שאתה מתייחס אליהן היו כאלה, אבל כן זכור לי שקלופ בילה כמה חודשים טובים בתחתית הליגה באותה עונה.

אגב גם אצלנו היו פה בחודשיים האחרונים הרבה הופעות טובות שנגמרו בהפסד או תיקו מתסכל בגלל חוסר מחץ בהתקפה ולא איזה כדורגל גרוע של כל הקבוצה, אז בהיבט ה״כדורגל טוב מאוד״ זה לאו דווקא שונה מהמצב הנוכחי. אתמול היה ממש עלוב בכל חלקי המגרש אבל זה לא היה ככה לכל אורך התקופה הנוראית הזאת.

 

מה שאני זוכר מהעונה ההיא זה שהיא נפתחה בהפסד ללברקוזן בבית משער אחרי 7 שניות (אני חושב שזה שיא בונדסליגה שמחזיק עד היום), מכת פציעות לכל אורך העונה (דומה לאצלכם), שוער שמשכנו איתו עונה אחת יותר מידי ועלה לנו בהמון נקודות, בצד השני היה צריך 5-6 מצבים של גול בטוח כדי לכבוש שער מסכן, ולקראת הסוף כבר התרסקות מנטלית אחרי שכבר הופנם שכלום לא ייצא מהעונה הזאת. אבל מקום ביורופה ליג כן השגנו בתום אותה עונה בעקבות עלייה לגמר גביע (על הראש של באיירן, ובאליאנץ ארנה... כיום כשמגיעים לשם אתה יודע שזה לא נגמר עם פחות מ4. זה מה שמאמן עם המנטליות הנכונה יכול לעשות).

להרבה קבוצות יש עונות כאלה והן בדרך כלל מתאפיינות בחודש-חודשיים של תוצאות ברמה של קבוצת תחתית ששולחות אותן לים מוקדם מהצפוי, זה לא דבר נדיר. זה שליברפול עדיין בתמונת הטופ 4 אמור להיות סימן מעודד מבחינתכם, אבל כמובן שזה תלוי כמה מהר תקבלו חזרה את הפצועים שלכם ובאיזה כושר.

 

בעיני זה רק ממחיש מה שאני חושב תמיד על כדורגל בצמרת. המומנטום חשוב הרבה יותר מכפי שנותנים לו קרדיט.
נגד ניוקאסל הגעת לאיזה 10 מצבים טובים לכיבוש. עשית 0-0 והגדלת את הבור.
נגד לסטר עמדת יפה מאוד 1-0, קיבלת גול שאני עד עכשיו לא מבין איך הוא לא בנבדל והתפרקת וזה גורר והכל נגרר וממשיך.
אתמול זה כבר נקודת שפל, כל שער שאתה סופג אנשים עם ראש באדמה. בהתקפה כשאתה לא מצליח ליצור כבר יש לך פלאשבקים מברנלי שעמדה בבונקר שלה די בקלות באנפילד.
ביטחון, מומנטום, אם אתה מנצח את ניוקאסל, אם שורק לפאול על פאביניו ב1-1 של ווסטברום....אם לא נותנים שיוויון ללסטר. הכל יכול להראות אחרת.
על אותו משקל, עונה שעברה, כשנראנו חרא והתקשנו, הגיע לנו גול משום מקום או סיום הזוי או ניצחון לא מוצדק, והטירוף התגלגל הלאה.

אתמול באתי פסימי מאוד למשחק כי המומנטום נגדנו. ידעתי שאם נספוג יהיה לנו קשה עד בלתי אפשרי לצאת מזה.
עונה שעברה יכולנו להיכנס לפיגור ולא התרגשתי, ידעתי שהמומנטום איתנו, יש אמונה חזקה מאוד בקבוצה ונכבוש כשנגיע למצבים.

מה הנקודה? כשאתה מנצח המון ברצף למרות שאתה לא כזה ענק, יש לך יותר חורים ממה שנדמה לך. כשאתה מפספס המון נצחונות ברצף למרות שאתה לא כזה גרוע, יש לך פחות חורים ממה שנדמה לך. המצב לא טוב אבל הוא פחות גרוע ממה שנראה כרגע לטעמי. הרבה יותר מטריד אותי FSG שכל פספוס טופ 4 או אירוע אצלם זה אסון ואני צריך לדאוג עד רמת ההארכת חוזה לואן דייק.

 

מסכים.

זה ייראה מצחיק אולי עם הרצף שלהם, אבל סיטי לא כאלה טובים. כלומר, הם טובים, אבל לא עד כדי כך. הם מלאים בביטחון והכל הולך, אבל הם רחוקים מלהיות כאלה מרשימים לדעתי כמו שהתוצאות שלהם מראות.
הנה עכשיו נגד ארסנל, התחילו במאה קמ"ש, גול אחרי 2 דקות, עוד איזה 20 דקות לחץ על ארסנל בינונית (אני לארג') מבלי לייצר ממש מצבים ואחרי זה לא הרבה יותר מדי.
אבל לאף חד אין ספק מלפני המשחק ובמהלכו שיש רק תוצאה אפשרית אחת במשחק.

אנחנו, מצד שני, לא טובים, אבל ברור שלא עד כדי כך עלובים. המומנטום פשוט הורג אותנו.

 

הם לא מרשימים העונה בחלק הקדמי.
הם משחקים פחות משוחרר למעלה ויש הרגשה שהם עם יותר מספרים כשהם עומדים הגנתית.
לשים להם גול זה סיפור. יש להם גם את מי שמתגלה בתור השחקן מספר 1 בליגה העונה והוא בלם. זה שינוי חד מהליצנים שראינו שם בעונות קודמות.
הם לוקחים אליפות על הגנה. הגנה הרבה הרבה יותר טובה מההגנה מספר 2 בליגה. זה גם משהו שצריך לדעת להעריך.

אנחנו יותר טובים ממה שאנחנו מראים זה ברור. המומנטום הזה פשוט גומר אותנו לגמרי. אין אמונה אצל הקבוצה. ה1-0 המוקדם הזה גמר אותנו כאילו זה 3-0.

 

עוד אין תשובה סופית אבל ההערכה היא שהנדרסון בחוץ למשהו כמו חודש (ואצלנו חודש = 3 חודשים).