הולנד 98-00. הנבחרת הכי טובה בהיסטוריה של הולנד שאני ראיתי. הפסד מגוחך לברזיל בפנדלים בחצי הגמר למרות עליונות של הולנד. על 00 באמת שכבר אי אפשר לדבר שוב על אותו משחק מול איטליה. Sent from my M2007J3SY using Tapatalk
אם מדברים על נבחרת שהגיעה פייבוריטית ולא שבעה והתרסקה אז הכי זכור לי ארגנטינה של 2002..איזה סגל, איזה מאמן, דרסו גם במוקדמות ובסוף עפו בבתים עם גול אחד(?) בצורה מביכה. הולנד של היורו ההוא זה באמת בכיה לדורות, למונדיאל שאחרי אפילו לא עלו, אגב עד לפני כמה שנים הייתה לי חולצה של קלייברט מאותו טורניר. אפשר לציין גם את ספרד שעד הזכייה ההיא ביורו במשך שנים הייתה מעמידה סגל מצוין כל טורניר ולא מתקרבת לשלבים המכריעים. ומחוץ לאירופה לחוף השנהב היה דור זהב שנפל פעמיים ברצף על בית מוות במונדיאל ולא הותיר חותם, מצרים של רצף הזכיות באליפות אפריקה עם אבוטריקה, מידו, אחמד חסן וכל אלה אפילו לא הצליחה להעפיל למונדיאל.
מצרים של אז זו נבחרת של שחקנים שעשו את שמם בעולם הערבי בעיקר ולא ממש באירופה. מידו, שהיה אולטרה לא מקצוען כמובן בזבז בסוף את הקריירה. גרסא של ערן לוי רק ביותר גדול. הדור הנוכחי יותר טוב כי רואים יותר מצרים משמעותיים באירופה, מעבר לסלאח אפילו. לגבי ספרד, לא יודע אם באמת היו שווים זכיה בניינטיז. הרבה מאוד זרים דומיננטיים בלה ליגה אז.
עליונות של הולנד? לא חושב. אבל כן הובלתם 1-0 עד שלב מאוחר יחסית וה1-1 של ברזיל הגיע יחסית מאוחר (אחרי דקה 70 נראה לי). יורו 2000 באמת פספוס בבית. 9/9 ב"בית המוות" כולל צרפת, 6-1 על יוגוסלביה ברבע גמר ואז איטליה בחצי במפגן לוזריות עם שני פנדלים מוחמצים בזמן החוקי. השאלה אם הייתם מנצחים את צרפת בגמר. כבר נצחתם אותם בבתים. הייתם עושים עליהם 2 מ-2 כמו יוון עם פורטוגל 4 שנים אחכ?
קודם כל המקום הראשון הוא די ברור, כמו ברזיל 70 רק בהפוך. לגבי שאר המקומות אני הייתי מכניס דווקא את איטליה של סוף ה-90, היתה מוכשרת בהרבה מזאת של תחילת העשור.
אני חושב שבאמת הולנד של 98-2000 הייתה אולי הכי חזקה בתולדות הנבחרת . שוער טופ בלמים טופ, קישור טופ, התקפה טופ. אמנם הייתי ילד מאוד קטן אבל השמות וגם הזכרונות של אבא שלי מיורו 2000 נותנים לי את המידע וההרגשה
הולנד של 1990? הולנד של 1996? לדעתי שתי נבחרות יותר טובות מאותה לוזרית שעפה ביורו 2000 מול איטליה. שני טורנירים הלכו לאיבוד בעיקר בגלל סכסוכים. במונדיאל 1990 הכתומים הגיעו לאיטליה כמועמדת לקחת את ה"דאבל" אחרי היורו הנהדר של 1988. רק שההתאחדות לא רצתה לתת לכוכבים את קרויף כמאמן והם עשו למעשה סבוטאז'. ליאו ביינהאקר הודה שהוא לא היה צריך לקחת את הג'וב כי שלישיית מילאן (חוליט, ואן באסטן, רייקארד) לא רצו אותו. התוצאות היו בהתאם. בית עם אנגליה, אייר ומצרים כמעט הלכה לאיבוד אחרי שלושה תוצאות תיקו. בשמינית הגמר גרמניה כבר ניצחה 2-1 כשרייקארד ירק לכיוון רודי פלר. ב-1996 הגענו ליורו עם גרעין של שחקני אייאקס שהיו על גג העולם. רק ששוב קיבלנו סכסוך שמנע הצלחה נוספת. הבעיה היתה ששחקני שחומי העור של אייאקס בראשות דווידס וסיידורף הרגישו מבחינה כלכלית פחות חשובים מהחבר'ה הלבנים בראשות האחים דה בור ומרק אוברמרס. הטורניר נגמר ברבע הגמר מול צרפת בדו קרב פנדלים. אני גם נזכר בספרד של אותן השנים. תמיד סגל טוב, אבל נבחרות לא מגובשות. לדעתי זה היה הרבה בגלל חוסר הרצון של שחקני ריאל וברצלונה באמת להלחם ביחד בשביל להגיע להצלחה.
מבחינת הולנד זה רק לבחור... החל מ 90 ועד 2000 זה פספוס מתמשך, חלום שדי קבוע נגדע בגלל פנדלים ארורים, ביורו 2000 באמת שורף הלב רק להיזכר, ב 94 לא נפלנו מברזיל ורק בומבה של ברנקו אחרי קאמבק גדול עצרו את הולנד. 92 היה גם כן סגל שפיספס בענק. בקיצור, לא חסר. לא אשכח לנבחרת הזו את הדמעות שלקחו ממני כילד החל מאיטליה 90. Sent from my SM-A025F using Tapatalk
מי אני שאתווכח עם תחושה של אוהד, ועדיין, לגבי ה-2:3 על צרפת בשלב הבתים - הטריקולור לא בהרכב משני אמנם זו הגדרה חזקה מדי אבל זה לבטח לא היה ההרכב החזק - בלי זידאן והנרי, דשאן, תוראם, גם בארטז לא שיחק וזה בשלוף, דין שלב הבתים לא כדין משחק בשלבים הגבוהים ביותר וגם במשחק הזה צרפת הובילה פעמיים. אני חושב שצרפת הייתה מנצחת כל נבחרת בגמר ההוא, אוסף של שחקני על יחד עם מנטליות מנצחת. אי אפשר היה להמר נגדה, לא בכדי השוותה ברגע האחרון נגד איטליה. לגבי מונדיאל 1998 וקודם לכן זה קצת יותר רחוק ממני. מה שיפה אגב בהולנד 2008 וכן הלאה שזו הייתה "הולנד הכי לא הולנד" אולי, ה-4:3:3 עבר זמנו מה שנקרא. אגב יש מצב שהולנד מודל 2002 היא הנבחרת הכי חזקה שפספסה טורניר גדול.
אם כבר ארגנטינה, הפספוס האמיתי שלהם היה ב-2010. ב-2014 הם באו עם 3-4 שחקנים שסחבו את כל הנבחרת. ב-2010 היו להם שחקנים בכירים כמעט בכל עמדה, ומאמן אגדה שפשוט לא היה מאמן. ההתעלמות מכוכבי הטריפל(הארגנטינאים) של אינטר צרם מאוד.
באותה תקופה בויכוח של מי הכי טוב אגוארו-היגואיין-טבז, התשובה שלי תמיד הייתה מיליטו. וכמובן האי זימון של זאנטי הוא אחד המגוכחים ביותר שהיו איי פעם.
השאיר בבית את סאנטי וסבאלטה כדי לשחק עם חונאס גוטיירס כמגן ימני. אפשר להוסיף את קמביאסו, ליסנדרו לופס, לוצ'ו ואיימאר לרשימת השחקנים שנשארו בבית אחרי עונה מצוינת.
לארגנטינה ב-2010 לא היה סיכוי לעשות שום דבר ואני חושב שרבים יגידו שהנבחרת של 2002 שעפה בשלב הבתים מול אנגליה ושבדיה הייתה טובה יותר, כל כך הרבה חלוצי על שאמנם לא בטוח שהיו יכולים להסתדר יחד - קרספו ובטיסטוטה, שחקנים שזכו באליפות בוולנסיה כמו איימאר ואז'אלה וקראקים בכל עמדה. מראדונה חסר ניסיון באימון, מסי לא כבש במונדיאל ההוא וגם זה לא הוסיף וכמובן שהתותחים של אינטר לא זומנו אחרי הטרבל. לא היה לה שחקן הגנה אחד ברמה גבוהה ויש גבול כמה מסצ'ראנו הלב והנשמה יכול לעשות. אולי גם חוסר הקרדיט לדייגו מיליטו היה שגוי למרות שפיפיטה ואגווארו שחקנים טובים.
