אז אופציית ממשלת השינוי עדיין אפשרית. מי היה מאמין, אולי בסוף חמאס ירה טילים על ירושלים כי הוא רוצה להשמיד את ישראל כפי שהוא מצהיר ולא כי הוא סיכם עם נתניהו.
מנהיגי המשותפת + עיסאווי פריג' התנגדו להקמת תחנות משטרה במקומות האלה. הח"כים הערביים מאשימים את הציבור היהודי בכך שהוא מזניח אותם אבל כלפי הציבור הערבי מזדהים עם הסלידה משלטון החוק הציוני. זה דומה מאוד למה שהחרדים עושים. מעבר לזה, לא רק פוליטיקאים זה הסיפור אלא גם מנהיגים דתיים. מספיק לראות כדוגמה את החלאה מהמסגד של לוד כדי להבין עם מה יש לנו עסק. אי אפשר לדבר על האוכלוסיה הערבית בישראל במנותק מהאוכלוסיה הערבית שמסביב. התרבות הערבית-אסלאמית לא סולדת מאלימות ורואה בה פתרון סביר ודרך פעולה לגיטימית ורצויה. הציפייה שממשלת ישראל תוכל לקדם את החברה הערבית-אסלאמית בתוך העוינות הלאומנית כשממשלות ערביות-מוסלמיות נכשלות בזה היא פנטזיה שתעלה הרבה משאבים ותביא מעט מאוד תוצאות.
זה שחמאס מנסה להרוג כמה שיותר ישראלים חפים מפשע זה ברור. השאלה היא האם בין אינספור השיקולים* של נתניהו במבצע היו גם שיקולים פוליטיים אישיים. על זה אף אחד לא יכול לענות, אבל כשאני רואה אדם שכותב בספר על הטרור שאסור לנקוט ביד רכה וויתורים מולו, וכשאני רואה שאותו אדם ראה במשך עשרות שנים את הנזק שויתורים לטרור עושים לעומת ההישגים שמאבק עיקש בטרור מביאים - אז אני מתחיל לחשוד. מצד שני, כשאני רואה שההתנהלות של אותו אדם רופסת וכנועה בכל תחום שהוא מתעסק בו (למעט מאבקים ביריבים פוליטיים) - אני מבין שזה פשוט דפוס פעילות קבוע. *הגנת העוטף, הגנת מרכז הארץ, התססת ערביי ישראל, התססת ערביי יו"ש, התססת חיזבאללה, יחס למדינות הערביות השכנות, יחס מאירופה, יחס מארה"ב וביידן, השלכות כלכליות, יחס למדינות שחתמנו איתן נורמליזציה, יחס לאיראן.
@yonmu את ההבדל בין מה שכתב בספר לבין המצב בפועל קל מאוד להסביר- רעיון או אידיאולוגיה בספר לא נתקלים במציאות מורכבת ובמיליון משתנים שונים. לצורך העניין, מספיק היה שרקטות היו גובות הרבה יותר חיי ישראלים, ואז לא הייתה ברירה אלא תמרון קרקעי. מצד שני אם רוב האוכלוסיה מתנהגת כרצוי בזמן התרעות, זה נותן למדינה אפשרות להגיב בצורה פחות היסטרית ואימפולסיבית. למשל עפ"י אונר"א בעזה, רוב ההרוגים בעזה היו פעילי חמאס, בעוד שבמהלך פחות מדויק ושקול, סביר מאוד להניח שחלק גדול מההרוגים היו אזרחים חפים מפשע. שווה דווקא להתעכב על המשפט הזה. מאחר וזה די דפוס חוזר אצל נתניהו, הטיעון של "ההסלמה כדי להפיל אפשרות לממשלת שינוי" נחלש מאוד. בזמן כהונות נתניהו, ממשלת ישראל לא הגיבה בכל האירועים באותו דפוס פעולה. לפעמים הייתה הכלה, לפעמים תגובה צבאית זעירה, לפעמים יותר עצימה. באופן כללי, היקף התגובה של צה"ל נבע בעיקר מהשאלה לאיפה שוגרו הרקטות. ירי לעוטף נתפס כניתן להכלה, בעוד שב"ש וצפונה מאשדוד נתפס כאירוע שצריך לתת לו מענה צבאי יותר נרחב. על כן, ירי על ירושלים חייב את ישראל להגיב בצורה שהיא הגיבה. בסופו של דבר,היתה כאן שרשרת אירועים שגרמו להסלמה הזו. אי ביצוע בחירות בגדה המערבית+אירוע שייח' גראח'+ רמאדן+ מצעד הדגלים ויום ירושלים התנקזו לכך שהחמאס החליט לירות לירושלים, וההחלטה של בנט לא להתקדם באותו שלב עם ממשלת השינוי הייתה כפועל יוצא של ההדרדרות הזו.
הוא לא עיתונאי, הוא מנכ"ל של חברה מסחרית - וזה כל הקטע. אין בעיה שעיתונאי ידבר (ואפילו יצ'פר בדברור) מושאי סיקור שלו.
מה שכל כך קשה להבין כנראה זה לא האשמה על "סיקור תקשורתי" כמאמר הספין אלא על ש-ו-ח-ד. לא על זה שקיבל 2 ידיעות מפרגנות אלא שקיבל יד חופשית לערוך לחלוטין את האתר כרצונו בזמן שהוא זה שיכול לקבל החלטות של מיליארדים בנוגע לבעלי האתר. הם לא העניקו לו את זה כי אוהבים אותו אלא כי הוא דרש והם ידעו שבכוחו לפנק אותם בפאקינג מיליארדים. כמו שזה לא תיק על "סיגריות וחמגשיות" אלא על טובות הנאה לפי דרישה ב-700,000 שקל.
נראה לי שקצת מתקשים להבין, למקרה שלא מדובר על סירוב הנובע מפוזיציה פוליטית, אנסה להסביר: מותר לי לסדר לידידה שלי לצאת עם מישהו. אם אתחיל לגבות ממנו כסף ואתן לה 50% מהכסף, אני עובר על חוק איסור סחר בבני אדם. מותר לי להזמין את ועד ההורים של הכתה לקפה. אם אתחיל לגבות מהם כסף ואגיש להם תפריט, אני עובר על חוק עזר עירוני ועל תקנות משרד הבריאות. מותר לי להסיע אפילו בנאדם שאני לא מכיר לצד השני של מדינת ישראל. אם אגבה ממנו כסף, אני עובר על פקודת התעבורה שאוסרת הסעת נוסעים בתשלום. מה אנחנו למדים מפה? שהרבה מאוד פעולות הן חוקיות לחלוטין, ככל שלא ניתנה עבורן תמורה כספית. זה לא טיעון הגנה שאפשר לעשות את זה גם בחינם.
מה שברור מכל הסיפור הוא שהאתיקה העיתונאית בישראל באשפה. אנשים מעזים לקשקש על שופרות, אבל נראה שמה שרואים אצל ריקלין היום, שזה פחות או יותר זנות-עיתונאית גלויה, הוא הסטנדרט בתעשייה העלובה הזו (פשוט בצורה גלויה פחות). יכול להיות מענין לעשות תחקירים על מה פוליטיקאים אחרים (כחלון, ליברמן, בוז'י) קיבלו בתמורה לסיקור האוהד הזה, אבל כרגע זה לא ידוע. אולי קלמן או מישהו כזה יכול לעשות תחקיר בנושא, אבל אף אחד מהאנשים האלה לא קרוב להיות מעניין כמו נתניהו.
