גם ערוצים מסחריים יכולים לספק רמה בסיסית של בידור לכלל האנשים, ולפי טבלאות הרייטינג מדובר ביותר אנשים.
הערוצים המסחריים מספקים מוצר מסויים, ואין שום סיבה ששידור ציבורי יתחרה בהם עליו. יש דברים שלערוצים המסחריים לא משתלם לספק, ולכן יש צורך (אפשר להתווכח על זה) בשידור ציבור שיספק אותם. לכן הטענה שלערוץ הציבורי אין מספיק רייטינג, לא רק שלא מחזקת את הטיעון שלא צריך אותו, אלא מחזקת את הטיעון שצריך אחד כזה. כל דבר שיש לו מספיק רייטינג כדי להיות בערוץ המסחרי צריך להשאר שם.
אפשר להתווכח אם צריך ערוץ ציבורי. אפשר להתווכח על מה צריך להיות גובה התקצוב של הערוץ. אי אפשר בלי להתייחס לעובדה שהם עולים הרבה פחות מרשות השידור (מעל מיליארד ש"ח), ונותנים תמורה גבוהה בהרבה, גם מבחינת כמות וגם מבחינת איכות. זאת אחת הרפורמות היותר מוצלחות שעשינו בישראל בשנים האחרונות.
אין שום דבר שיש בתאגיד ואין במקומות אחרים. חדשות? סאטירה? יש בערוצים 12 ו-13. דוקו? סדרות? יש בערוצי הנישה של הוט ויס.
בגלל שהיא רמה גבוהה אז נותנים לה שוב ושוב תפקידים שהיא תמיד משחקת אותם כפרחה. מפיקים ומלהקים היו פחות סלחנים, אם הייתה פחות יפה.
לא שותף לכל הביקורת על הסדרות הישראליות, אני באופן אישי מאוד מתחבר ותמיד שמח לראות עוד סדרה ישראלית שעולה. גם אם נוריד את השמות הגדולים כמו הבורר ועספור, יש רשימה ארוכה מאוד של סדרות ישראליות שאני אישית נהניתי מהן מאוד: פולישוק, פמת"א(לפחות העונה הראשונה), מנייאק, עיר מקלט, תיק נעדר, העונה הראשונה של תאג"ד (השנייה הייתה חלשה מאוד), זגורי אימפריה, כבודו, הנערים(רק מי שצפה בה יכול להבין את כמות השטויות שנשפכה על הסדרה הזאת ללא שום הקשר), בלק ספייס, כפולים(בעיקר העונה הראשונה), כיפת ברזל, השוטרים ועוד... כמובן שיש נפילות גדולות כמו ביום שהאדמה רעדה והמדובב שהיא אחת הסדרות המוזרות שראיתי. אגב תוך כדי הכתיבה של הסדרות אני שם לב שסדרות שממשיכות לעונות נוספות בדרך כלל מתקלקלות, כנראה ניסיון של להעצים ולהגדיל במקום להמשיך עם הפשטות שעבדה בעונה הראשונה. פאודה למשל זו סדרה שכיף לצפות בה אבל היא כבר מזמן איבדה כל קשר למציאות.
ערוצי הנישה של הוט ויס עולים 300 ש"ח לחודש. זה לא עונה לקריטריון של ההנגשה לכלל האוכלוסיה. אני לא חושב שתכנים איכותיים זה משהו שרק עשירים צריכים להיות בעלי גישה אליו. בסאטירה אתה מתכוון לארץ נהדרת? זה אכן עונה להגדרה של סאטירה, אבל זו משאבת רייטינג בסדר גודל ישראלי. זה לא דוגמא לתוכנית שמייתרת את הערוץ הציבורי. אתה מוזמן להסתכל מה נמצא בלוח השידורים של קשת ורשת, בעיקר ריאליטי מלבד העובדה והמקור ערב אחד בשבוע. מאז שהתאגיד עלה הוא שידר כמות הזויה של תכנים איכותיים מקוריים בשפה העברית. אפשר להגיד שזה עולה יותר מדי, האמת לא התעמקתי מעולם בתקציב והאם 800 מיליון זה משהו סביר (בהתחשב בכך שהם מפעילים לא מעט פלטפורמות במקביל), ורובם להערכתי אינם דברים שהיו משודרים בערוצים אחרים. אין לי שום בעיה עם ריאליטי וזה כנראה מה שעם ישראל רוצה לצפות בו, פלוס זול ופשוט להרבה להפקה. אני פשוט חושב שיש מקום לדברים נוספים. אם היינו דוברי אנגלית אז הייתי יכול לחיות עם מה שהגויים מייצרים לנו, אבל יש לנו שפה שמדברים אותה רק 8 מיליון איש, זה חסרון לגודל שעולה לנו כסף. זה לא תופעה שייחודית לישראל, זה בד"כ מה שקורה שחבורה של אנשים חושבים על סיפור מצויין ויושבים לכתוב אותו לסדרה. בדרך כלל הם לא כותבים יותר מעונה אחת כי מי יודע אם זה יצא לפועל, ואז פתאום צריכים להתחיל מההתחלה ולהמציא את עצמך מחדש.
חן אמסלם וניב סולטן זו אחלה סיבה לראות סדרה ישראלית. בשתיהן יש משהו כובש. שתיהן אלופות. Sent from my iPhone using Tapatalk
אני גם אוהב סדרות ישראליות. חלקן אוברייטד (טהרן, השוטרים) וחלקן אנדרייטד (רון) אבל בגדול אחלה סדרות. ברור שיש דברים מאוסים כמו צחי הלוי אבל כשיוצאת סדרה ישראלית אני כמעט תמיד מתחיל לצפות (חוץ מהאלה של קשת 12 עכשיו עם כל היחצ).
יש בעיה של סדרות שסובלות מהייפ מטורף לפני שהן עולות ואז אתה צופה בזה ואומר לעצמך "זה הכל? באמת?" הסדרה ביום שהאדמה רעדה היא הדוגמה הטובה ביותר לזה לדעתי, יח"צ מטורף, פרסומות בלי סוף כמו שיודעים היטב לעשות בקשת, ובפועל אחד התסריטים המופרכים שמישהו אי פעם כתב בעולם הזה, משהו על רעידת אדמה, עולם מקביל, ואנשים שחיים בעולם אחד ומתים בעולם אחר, שוטרים בעולם אחד, ופושעים בעולם אחר, מוזר. גם לטהרן לא התחברתי. צחי הלוי שחקן טוב אבל אין ספק שהוא משתתף ביותר מדי סדרות, הוא משחק עכשיו גם בעונה השנייה של פמת"א, מוגזם. צפיתי ברון, אכן סדרה טובה וכמו שהזכרתי קודם גם היא לצערי קצת התקלקלה בעונה האחרונה שלה, עונות 1+2 היו טובות בהרבה. נזכרתי גם בסדרה המצוינת "על הספקטרום", יכולת משחק נהדרת של כל השחקנים הראשיים בסדרה.
