היום המבטיח ביותר בטורניר הזה עד כה נפתח בצורה נהדרת. אומנם רק שעה של כדורגל בתוך היום ו 0 שערים, אבל קולומביה אורוגוואי עולה על כל הציפיות עם קצב נהדר והשער באמת באוויר. בהמשך ארגנטינה מול אקוודור.
אקוודור כצפוי מחרבת את המשחק. באו לשבור רגליים. מבחינתם אבל מחצית סבירה, ספגו רק 1 אך היו קרובים לספוג 4, מהצד השני תפסה פעמיים את ההגנה הארגנטינית עם המכנסיים למטה. מה שכן אפשר לראות שאמי נותן המון שקט שלא היה קיים בארגנטינה בין הקורות שנים.
הגיע הזמן שמסי יזכה בתואר עם הנבחרת, אין לדעת מה יהיה מצבו הפיזי בעוד שנה והמונדיאל נראה כמו רף קצת גבוה, אבל הטורניר הזה בו ארגנטינה נראית לי הרבה יותר בטירוף מברזיל - זו אופציה טובה, ואם ברזיל תהיה בגמר אז בכלל. אני לא יודע למה די מריה עלה רק כמחליף וברור שנוח לשחק מול נבחרת עייפה וכשהיא כבר חושבת התקפה - אבל התרומה שלו גדולה מאוד. כל העולם ידע שמסי יבקיע משם (רחוק שער אחד מפלה), בשבילו כדור חופשי זה כמעט כמו פנדל. לדעתי דווקא העובדה שלא היה איזה 0:4 שהיה משקף במחצית (מלבד מצב של אנר ולנסיה) ושהנבחרת לא הסתבכה עם 1:1 לא קשור לכלום בדקות בהן נסוגה במחצית השנייה - מהווה מקום לאופטימיות.
באופן לא מפתיע ברזיל עם גמר שני ברציפות. הסגל שלהם פשוט טוב מדי ביחס לשאר המשתתפות, ויש להם מאמן נהדר(אולי הטוב שהיה להם ב-20 שנים האחרונות). אתמול החלטה מצויינת להכניס את פאקטה להרכב שיחררה את ברזיל קצת מהנוקשות שלה והספיק בשביל ניצחון מינימלי בהילוך ראשון. קאסמירו גם ראוי לאזכור עם משחק טוב שבו נראה יותר "ברזילאי" מהסגנון הרגיל שלו. רגל אחת עם הגמר המבוקש.
איך לואיס דיאז לא ניצח את המשחק הזה בשביל קולומביה אלוהים יודע. הוא היה נראה כמו אמבפה ב-18'. אמיליאנו מרטינז משום מקום לשוער פרמיירליג לגיטימי, שוער ראשון בארגנטינה והופעת על בפנדלים של חצי גמר הקופה. ממצטייני הטורניר. ארגנטינה בגמר עם כדורגל רע והמון מזל. ניימאר ופאקטה יחגגו מול הבור שלהם בקישור.
יש סיפור יותר מרגש משל אמי? אחד המרגשים שראיתי בשנים האחרונות. הגמר מול ברזיל הוא לטעמי המשחק החשוב בקריירה של מסי אחרי הגמר מונדיאל. הוא נותן טורניר אדיר (אפילו היסטורי) וזכייה של ארגנטינה תהיה רשומה על שמו (ועל אמי). אני בעדו.
אין ספק שזה קרה משום מקום. עבר המון השאלות ולא הרשים בשום קבוצה, וגם לא במעט הדקות ששיחק בארסנל. אבל מהרגע שלנו נפצע בסוף עונת 19/20 מרטינז לא הסתכל לאחור. לא רק שהוא הפך ל"שוער פרמיירליג לגיטימי", הוא בעיניי השוער הטוב באנגליה כיום יחד עם קספר שמייכל, הבן של, שהוא עוד סיפור לייט-בלומר (בתחילת הקיץ התלוצצתי עם חבר שהוא יביא לדנמרק אליפות אירופה כמו האבא לפני שהתחיל הטורניר, ואפילו שמתי על זה כסף בשביל העניין); לפרוטוקול, רוב הבחירות שראיתי לעמדת שוער העונה בפרמיירליג היו מרטינז (אתלטיק, סקיי, גרדיאן, whoscored). בוילה הוא נבחר לשחקן העונה לפני גריליש (אולי כתוצאה מפציעה שהשביתה אותו בסיבוב האחרון של העונה). זה אומר לא מעט כי גריליש היה פנומנאלי. מקצועית יש לו הכול. full package. הוא מאוד גדול פיזית, אינסטינקטים מצוינים, משחק רגל טוב. והוא מכניס לזה המון התלהבות מדבקת. אני דיי הופתעתי שמועדונים גדולים מאסטון וילה לא קפצו עליו ב-20M, עם דגש על צ'לסי שהביאו באותו קיץ שוער בינוני לחלוטין. הקיץ חתם עוד אמיליאנו ארגנטינאי באסטון וילה. אמיליאנו בואנדיה שמו. גם שחקן טוב מאוד, הטוב ביותר בצ'מפיונשיפ בעונה שעברה, והוא גם הרשים לפני שנתיים עם נוריץ' בפרמיירליג. מדובר בקשר התקפי בן 24, ויהיה מעניין לראות אם הוא מגיע במקום גריליש או לצידו. אם ישחקו יחדיו, מדובר באחד הצמדים ההתקפיים היותר מסקרנים לעונת 21/22, וכל אוהד נבחרת ארגנטינה לדעתי ישמח לראות את הקבוצה הזו.
אמי ואמי, שניהם שיחקו מושאלים בחטאפה לפני חצי עשור, אחד ירד איתה ליגה, השני העלה אותה ליגה. מה שמדהים אצל אמי בואנדיאה, זה שבמקום לשחק בחטאפה בליגה הראשונה, עונה אחר כך הוא ירד עם קולטורל לאונסה לליגה השלישית ומשם הגיע לנוריץ'. לפחות קיבלו סכום כסף יפה מהמעבר שלו לווילה.
ונזכיר שבואנדיה בחר בוילה על פני ארסנל, את האמי השני לגמרי פספסנו. למרות שקל לדבר בדיעבד, כשהיה שוער שני אצלנו לנו היה מנקודות האור.
