אחרי האליפות ההיסטורית בעונת 19/20, ליברפול פתחה את העונה שעברה עם המון אופטימיות. על אף קיץ שעבר ברובו בשקט מוחלט, בסוף חלון ההעברות הגיעו 2 החתמות להן רוב האוהדים ייחלו - קשר מרכזי יצירתי בדמות תיאגו אלקנטרה, ושחקן שיאתגר את השלישייה ההתקפית השחוקה בדמות דיוגו ג׳וטה. הפתיחה עצמה גם הייתה נראית מבטיחה: תיאגו השלים מחצית מצוינת בסטמפורד ברידג׳, ג׳וטה כבש כבר בהופעת הבכורה שלו, והכיוון היה נראה מצוין. ואז הגיע הדרבי. אין צורך להכביר במילים - ואן דייק נפצע פציעה איומה בגלל רשלנות של פיקפורד, תיאגו חטף פקקים לברך מרישארילסון, ועל אף שאולי האוהדים לא הודו בזה מהרגע הראשון - כולנו ידענו שבמשחק הזה נגמרו השאיפות שלנו לעונה מוצלחת עם תארים. מה שלא ידענו זה מה הולך לבוא אחרי, ועל כן מרגיש צורך למנות את כל הפציעות שחווינו בעונה שעברה בשביל שנקבל קצת פרספקטיבה: וירג׳יל ואן דייק - 33 משחקים ג׳ו גומז - 30 משחקים ג׳ואל מאטיפ - 28 משחקים דיוגו ג׳וטה - 17 משחקים קוסטאס צימיקאס - 16 משחקים נאבי קייטה - 15 משחקים תיאגו - 12 משחקים ג׳ורדן הנדרסון - 11 משחקים אלכס אוקסלייד-צ׳מברליין - 11 משחקים הסיטואציה הקיצונית הזו, לצד חוסר רצון של הבעלים להשקיע בינואר כדי לפצות על הבור העצום במרכז ההגנה, הובילו את הקבוצה לתהומות שהיה קשה לדמיין שנראה אי פעם תחת קלופ, עם לא פחות מ-6 הפסדי ליגה רצופים וכואבים מאוד באנפילד, שיא מועדון חדש. המצב היה נראה קטסטרופלי והיה ניכר שהאוהדים ואולי אפילו גם חלק מהשחקנים כבר קיבלו את רוע הגזרה והשלימו עם כך שהעונה ספק אם בכלל נגיע לאירופה, בעוד שמאבק האליפות בשלב הזה אפילו מתמטית כבר לא התאפשר. https://d2x51gyc4ptf2q.cloudfront.net/content/uploads/2021/03/07163839/PA.58481484.Xxx אבל ליברפול כמו ליברפול, קבוצה במאניה-דיפרסיה, עשתה קאמבק קלופ קלאסי בישורת האחרונה של העונה. החל מאותו הפסד שישי ברציפות באנפילד, קלופ הוביל את שחקניו לריצה של 10 משחקים ללא הפסד - מתוכם ניצחו 8. הריצה הזאת לצד קריסה קצת צפויה של לסטר, הצליחו להספיק לליברפול בכדי להגיע עד למקום השלישי, ולסיים את העונה בטעם סביר. הקיץ הנוכחי מרגיש בעיקר more of the same מבחינת ההשקעה בקבוצה: כמעט כלום. איברהימה קונאטה הגיע ב36 מיליון פאונד מלייפציג בשביל לחזק את מרכז ההגנה אחרי העונה המסיוטת שעברנו בעמדה הזאת, אך מעבר לזה לא ניכר שיהיו עוד החתמות חדשות, אלא אם נצליח למכור את השחקנים שנמצאים כבר ±3 שנים ברשימת ההעברות - אוריגי ושאקירי. בגזרת העזיבות, וויינאלדום עזב בהעברה חופשית לפריז סן ז׳רמן, ולצד זאת שחקני פרינג׳ כדוגמת הארי ווילסון ומרקו גרויץ׳, עברו הלאה בקריירה בהעברה רשמית. בהיבטי החוזים, חודשו למספר שחקני מפתח: פאביניו, אליסון, ואן דייק וטרנט - כאשר לפי השמועות גם סלאח ורוברטסון אמורים לחתום על חוזים חדשים בתקופה הקרובה. כעת השאלות שנותרו פתוחות ככל הנראה יכריעו את גורל הקבוצה העונה: איך ואן דייק יחזור מהפציעה והאם הוא יושפע בהיבטי זמינות ויכולת? האם יגיע קשר מרכזי לפצות על היעדרותו של וויינאלדום? ואם לא, האם תיאגו בכלל מסוגל לשחק 30+ משחקי ליגה בעונה? האם פירמינו ומאנה יצליחו להתגבר על עונת הבלהות שלהם? עד כמה קרטיס ג׳ונס והארווי אליוט יצליחו להשפיע על הקבוצה הראשונה? ובעיקר - האם יש בסגל הזה כמו שהוא עוד מאבק אליפות אחד באמתחתו, או שהיעדר ההשקעה והעומק בסגל ייתן את אותותיו? YNWA
יפה. כמו שכתבתי כאן בעבר, אני לא מגיע אופטימי לקראת העונה הזאת. ביום נתון אנחנו יכולים להיות קבוצה חזקה מאד שאף אחד לא ירצה לפגוש, אבל לאורך זמן השחיקה תורגש ואני לא רואה אותנו מצליחים לרוץ לאליפות עד הסוף. הלוואי שקלופ יצליח לשלוף שפן נוסף מהכובע ואתבדה. ההרכב הכי חזק שלנו כרגע הוא: אליסון, טרנט, מאטיפ, ואן דייק, רוברטסון, פאביניו, הנדרסון, טיאגו, סאלח, מאנה, ג'וטה. 9 מתוך ה-11 האלה פתחו בגמר במדריד. בלתי נתפס מבחינתי. וכיוון שאין לנו מספיק איכות בספסל, העייפות הפיזית ובעיקר המנטאלית הולכת לעשות את שלה.
כמובן שחסר רענון וחיזוק,אבל יש פה שלד מרכזי של שחקנים (28+),שלא אמר את המילה האחרונה ולדעתי מסוגל להביא עוד תואר גדול. באשר לאיכות ספסל ומחליפים - קודם כל אחרי ה9\1 שופטים את זה,כי גם עונה שעברה הופתעתם לקראת סוף החלון. גם קרטיס ג'ונס ואליוט אי אפשר להתעלם מהם ,יש לשחקנים האלו כשרון ואפשר להריץ אותם כשצריך . אני בטוח שאם היו משחקים בקבוצה אחרת בקבוצה קטנה יותר\בצ'אמפיונשיפ כל התקשורת הייתה מאוננת עליהם ומקשרת אותם ב50 מיליון .
אם לא יגיע עוד רכש, כמו שהמצב כרגע מעיד, אז ג׳ונס ואליוט יהיו ברגים משמעותיים מאוד בשבילנו העונה. לצורך העניין אני פותח עם שניהם בקישור לפני שאני פותח שם עם אוקס או קייטה. מבחינה איכותית, ג׳ונס זה מחליף ראשון להנדו/תיאגו, שניהם 30+, שניהם פציעים. אליוט מחליף שני להתקפה וניכר שקלופ אוהב את התפקוד שלו בקישור אז גם אופציה שנייה/שלישית מהספסל לקישור, יש פה גם הרבה דקות לתת. רוצה לומר, בלי עוד רכש יש אשכרה סיכוי שהעונה הזאת תקום ותיפול עליהם בצורה כזו או אחרת - לטובה ולרעה. בbest case scenario הם יכולים להטיס אותנו למעלה עם אימפקט מהספסל, בworst case הציפיות גבוהות מדי מוקדם מדי ואז היעדר העומק ינשך אותנו בתחת.
לא מבין את הדיבורים על רכש. אוקס, קייטה ומאטיפ חזרו לכשירות וזה כמו שחקני רכש חדשים (עד היום בשבוע הבא שיפצעו שוב). אוריגי, שאקירי ומינאמינו כרגע עדין חלק מהסגל (למרות שדי ברור שקלופ כבר לא מחזיק מהם, בטח מהשניים הראשונים), מי צריך רכש בכלל?
אנחנו מטרילים את עצמנו והמועדון? הפוך ג׳וטה הפוך (איכס סליחה pun נוראי). המועדון מטריל אותנו ואת עצמנו...
גם נכון. אני כבר לגמרי בראש של לצחוק על הקשקושים של פירס ושות'. להטרלות היה אולי מקום לפני חודש. די, אני סיימתי להתעצבן, עכשיו אני נח ולוקח את זה כבדיחה אחת גדולה. מזל שהכדורגל חזר זה כל מה שאני אגיד. כדי בכל זאת לתרום משהו לדיון, נעשה מיני פינת הימורים שלי - 1. לדעתי הוא יחזור להיות בלם ענק אבל זה יקרה בהדרגתיות. הוא הולך להבחן בזכוכית מגדלת כי ברור לנו שיהיו הרבה מאוד אנשים שהולכים לחכות לו בפינה לכל טעות, כל סימן שהוא לא אותו שחקן. אנחנו נראה אנשים אומרים את זה לפני שהוא יחזור להיות גדול באמת. אני חושב שקונאטה זה סימן השאלה השני הכי גדול אחריו שיכול להכריע את העונה. אם הוא בינגו ויישאר כשיר, זה יכול להוריד את התלות שלנו לפחות בחלק מהאיכויות שואן דייק נותן וגומז נניח לא - פיזיות, כוח, משחק גובה וראש. 2. לא יגיע קשר. טיאגו לא יעשה 30+ הופעות ליגה. אני כן חושב שנקבל עונה הרבה יותר טובה של טיאגו, אבל לא מצפה בגיל 30 לרקורד כשירות שהוא לא הציג ב8-10 שנים הקודמות. בקישור אנחנו נצטרך מאוד המשך התקדמות של ג'ונס, זה make or break עבורינו. הוא ישחק הרבה. 3. מאנה כן. פירמינו לא. אני חושב שהעונה פירמינו ישלים את המעבר לשחקן רוטציה\מחליף, עם כוכבית שהיא שקלופ ימשיך להשתמש בו כסוג של specialist למשחקים גדולים. אני בקלות רואה אותו פותח לפני ג'וטה נגד כל מני צ'לסי וכאלה. אני חושב שפירמינו זה שאלה ששייכת לעבר, די, מיצינו. השאלה כרגע שבאמת תכריע גורלות פה היא לא פירמינו אלא האם קלופ יצליח להעמיד שלישייה חדשה מאנה-ג'וטה-סלאח שתזכיר ברמה שלה את השיא של השלישייה עם פירמינו ב2017-2019. שאלה לא פשוטה כי אני לא משוכע בתפקוד של ג'וטה באמצע. אם הוא לא יצליח, תהיה לנו תקרה די ברורה. לקבל פתאום בחזרה את השלישייה הקלאסית בשיא שלהם מפעם - אני לא מצפה בוודאות. 4. אני מאוד משתדל ומנסה לא לעשות את זה, אבל קשה לי לא להתלהב מאליוט. יש לי תחושה שאני לא מצליח לנער שהוא כן יפרוץ העונה ויהיה שחקן משמעותי. לא יודע, הוא נראה לי מוכן. אני לא לגמרי סגור על העמדה והתפקוד שלו - הוא נראה לי מכל בחינה הגיונית, שחקן התקפה. אבל קלופ מדבר עליו כקשר. כנראה יאלתר בשניהם במהלך העונה. אני מקווה מאוד שהוא מסוגל לתרום כבר העונה יותר משומן עודף כמו מינאמינו, אוריגי, שאקירי ואוקס - אם כן, זה יתברר כשיחוק רציני להשאיר אותו במקום עוד השאלה. 5. לא מהמר על זכיה. כן מהמר על מאבק. דף חדש, שחקנים עם נקודה להוכיח, אנדרדוג כמו שאנחנו אוהבים. עונה שעברה היינו בפוזיציה שלא קלופ ולא אנחנו כמועדון ב30 שנים האחרונות הכרנו. היום? כולם מדברים על גריליש, לוקאקו וסאנצ'ו. מרגיש כמו מקום הרבה יותר נוח ומוכר עבור קלופ והקבוצה. הכל מתועד יפה בעמוד הראשון לפני ששנה מהיום אני אראה פה כמו אידיוט.
אני מסכים לגמרי לגבי אליוט, זה הכי יומרני בעולם אבל יש לי איזה 10% תקווה לגביו שהוא יפרוץ ברמה של מריו גצה בעונת 10/11. ברור לי לחלוטין שזה גם יכול להיות הכי לא רלוונטי ואני גם אראה כמו אידיוט, אבל אם באמת לא יהיה רכש לא לקישור ולא להתקפה, יש לו את כל התנאים לפרוץ העונה. ונקווה שלא יסיים כמו גצה כמובן.
לדעתי ממה שראיתי מאליוט הוא יכול מהר מאוד להתברג כקשר קבוע בהרכב מרגע שהוא יכנס לזה פשוט צריך שקלופ יתחיל להכניס אותו יותר מה שלא ברור לי למה זה לא קורה
לא כל מי שמצטיין בצ'מפיונשיפ, יכול להפוך מיד לשחקן בולט בפרמייר ליג. בסוף זה קשור גם להתאמה לדרישות של קלופ עצמו. בליברפול יש תחרות. זה לא בנרחמה מתקדם לקבוצה עמוקה פחות.
לארנולד היה מתחרה נכה על העמדה נתחיל מזה, חוץ מזה ארנולד מאוד בלט בכשרונו ונכנס מהר לעניינים.ארנולד כישרון מיוחד.
ארנולד מהר מאוד הפך להיות המוסר הכי טוב בקבוצה. אליוט נראה נחמד אבל בסדר, גם לה טאלק נראה נחמד פעם בפרי סיזן.
