ריקוד על הדם, קווים לדמותו. מילא היה גרעין אמת בדבריה אבל גם זה לא (התקנה הייתה עד גיל 4 ופה הילד היה בן 6).
יש בארץ 150 מתים ביום. אין לו מה לעשות מעבר לחיסון אנשים בסיכון. חלאס להספים עם אידיוטים פסיכים. Sent from my SM-G973F using Tapatalk
האמת שבנט מזכיר לי את ההייפ שהיה בישראל על המדיניות של ניו זילנד. קל לראות מרחוק מה צריך היה לעשות, אבל בפועל המציאות מסובכת יותר מאפס הדבקה.
ה-FDA בודק גם יעילות. ופורסמו מספיק מחקרים בישראל שמראים יעילות ובטיחות, גם של גופים רציניים כמו קופות החולים. נחיצות זה לא מונח שאני יודע להתייחס אליו. והתקנות בכל מקרה היו אמורות להיות מחייבות רק עוד שנה לפחות. מה מנע מאותה משפחה להתקין את המכשיר? בשורה התחתונה הממשלה מקבלת את המנדט שלה מהציבור. אם הציבור לא מעוניין באפס הדבקה לא יהיה אפשר הדבקה גם אם הממשלה ממש רוצה. בישראל הציבור לא מעוניין במגבלות קורונה ולכן אין מדיניות אחרת מאשר חיסונים. זו מציאות דפוקה לדעתי שלך תדע מה תהיינה ההשפעות בעתיד. בנט היה מהפוליטיקאים הבודדים שלקח את הקורונה ברצינות בכלל ההיבטים. הספר שלו היה רעיון טפשי שלא ברור לי מי ייעץ לו לכתוב. אבל אני כן מרגיש שגם עכשיו הוא מתייחס לקורונה כאל נושא רב תחומי ולא ישר רץ לפתרון של סגר כמו קודמו בתפקיד. כשנצא מהגל הזה ונבחן את הנזקים, לא בלתי סביר שהגישה של בנט תוכח כהצלחה. עם זאת, אני חייב לציין שמשרד החינוך מצליח לבלוט לרעה גם בהשוואה למשטרה ומשרד הבריאות. כבר שנתיים אנחנו בחרא הזה והם ביצעו אפס התאמות למציאות החדשה. מגיעים לראשון בספטמבר כשכולם יודעים שתהיה עלייה מטורפת בתחלואה, בטח בשנה שבה יש 8 ימי לימודים בסך הכל כל החודש, וזה לא נראה לאף אחד כמו אפשרות מעשית לדחות את השנה בחודש ולהחזיר את הימים ביולי. זה לא כזה מסובך. גלנט לא הסכים בגלל הגיוס (וכי הוא אידיוט), שאשא ביטון בגלל שהיא יהירה ופשוט לא מסוגלת להודות שהיא טעתה. הבדיקות הסרולוגיות היו הרעיון הכי מטומטם שנתקלתי בו. מאות מיליוני שקלים על פי הדיווחים בשביל איזה wishful thinking שיש מליאנתלפיםם ילדים שכבר חלו בקורונה ואנחנו עוד שנייה בחיסון עדר בלי שבכלל הרגשנו. איך לעזאזל זו מדיניות סבירה?
מה שיפה בנושא החיסונים זה שעכשיו שהעניין של כן ביבי לא ביבי ירד מהשולחן ואנשים באים לדון בצורה נקיה הם מבינים כמה מנהיגי בלפור הם אנשים מטורללים.
הלוויה של לוחם מג"ב בראל חדריה שמואלי אמש (שני) בקרית שאול הייתה מתוחה, טעונה, קשה. רבים מהנוכחים כלל לא הכירו אותו, אבל היה להם חשוב להגיע בשעת לילה לבית העלמין ולחלוק לו כבוד אחרון, לו הוא ראוי. אלפים הגיעו, חלקם טעונים על ראש הממשלה, על הממשלה, על הצבא. אמו של בראל, ניצה, דיברה מדם לבה. "שלחו אותך להיות קרטון מול מחבלים", קראה בבכי והבטיחה להילחם מול הפיקוד הצבאי והממשלה על שהפקירו את בנה למות. מי יכול לעמוד מול אם שכולה ומול אב שכול שקוברים את יקירם, את עולמם. תהא דעתם אשר תהיה, מולם צריך לכל היותר לומר תודה ולשתוק. אבל הייתה בלוויה חבורה שכל קשר בינה לעלם החמודות שנקבר הוא מקרי בהחלט. אנשים באו לקלל את נפתלי בנט, את הממשלה, את השמאל ואת כל מי שהוא לא הם. חבורה שלא ראתה בלוויה אירוע של כבוד, אלא הזדמנות לחבוט במי שאינם תומכים בו, גם אם המחיר הוא ביזוי המתים. מול אלה אסור לשתוק. מי העלה על דעתו שבית עלמין צבאי, כנראה המקום המקודש ביותר בישראליות, יהפוך למוקד הפגנות? שבין הקברים יחזיקו אנשים שלטים שהכינו מראש? שיהיה גם מי שיקרא לרצח ראש ממשלה? וכל זה היה. לחבורה הזו אין תחתית, גם אם המחיר הוא פגיעה במי שכבר נמצא מתחת לאדמה. מבין האלפים שהגיעו, אחד בלט במיוחד: איציק זרקא, פעיל ליכוד מוכר. כשההמון המתין לבוא הארון בדממה ובחרדת קודש, הוא חשב שזה הזמן למחות. "יימח שמך בנט!", שב וצעק, "אפס, יימח שמך בנט!". כמה עשרות קראו אחריו "אמן", אבל רבים אחרים היסו אותו. "אל תגידו לי שקט!", צעק בתגובה, "כל אחד מתייפייף לי פה!". אנשים שבאו עמו ועמדו סביבו הצטרפו לקריאות בגנות ראש הממשלה. "יימח שמך ושם זכרך!", הוא ניסה שוב לשלהב את האנשים. שוב נשמעו קריאות אמן. שוב רבים אחרים ביקשו מזרקא לשמור על כבוד המקום. חוסר הנעימות וביזוי הטקס היו כל-כך בולטים עד שאיש התקשורת נועם פתחי, שאינו חשוד באהדת בנט, ניגש לזרקא כמי שמבקש ממנו להוריד את הטונים. זרקא שתק כמה דקות, אבל תוך זמן קצר חזר לסורו. "נקמה!", "בנט האפס", "הרגת את הילד בנט". כל הקריאות הללו נשמעו מכיוון אותה חבורה. חלק מהקהל ביקש מהם שוב לשתוק, אבל זה רק שילהב אותם יותר. כשנשמע מטח הכבוד, אמרה אחת הנשים בחבורה: "חבל שלא תקעו כזה בבנט". קבוצת שוטרים שעמדה מולה לא הגיבה. חלק מהציבור, המום מההתבטאות, השתיק אותה. היא גיחכה כאילו אמרה דבר מובן מאליו. סיום טקס הלוויה גרם לאותה קבוצה להגביר ווליום. רמי בן יהודה, עוד פעיל ליכוד מוכר, ואדם בשם משה מירון התחילו להכניס את ההמון לאווירת הפגנה. "מוות למחבלים, מוות למחבלים!", צעקו ושלפו שלטים שהכינו מראש. "רוצים נקמה! רוצים נקמה!". הם נעמדו בין חלקות חללי צה"ל, כשהמשפחה השכולה עוד לא הספיקה לעזוב את חלקת הקבר. היו אנשים שרדפו אחרי השרים עמר בר-לב ומתן כהנא, שהגיעו בשם הממשלה. "לך לרמאללה יא זבל", קראו. בינתיים, עוד ועוד שלטים חולקו בבית העלמין. בן יהודה דאג לצלם הכל לייב לרשת, בל יחמיץ הציבור הרחב את מופע הבלהות בין הקברים. "רוצחים אותנו, מתירים את הדם שלנו", צעק מירון. הם היו מיעוט, אבל מיעוט דוחה. כמה מחבריו של חדריה שמואלי כבר לא יכלו לסבול זאת יותר. "בראל לא היה רוצה את זה", התעמת אחד מהם, זועם, "זה לא המקום, לכו מכאן. זה לא בראל". "דווקא כאן זה המקום", השיב לו אחד המוחים. חבר אחד עם כובע משטרה לא התאפק: "אני קובר עכשיו את החבר שלי! תלכו מפה!", אמר להם כשהוא כבר מתעמת איתם פיזית. זה לא הפריע החבורה להמשיך גם אחר כך. "זו ממשלת הטרור! בנט בוגד". בחוץ הם עוד יגידו לאחרים ש"בלי ביבי לא יהיה פה עתיד". אחרי ההפגנה חשף העיתונאי בן כספית התכתבויות מקבוצה פנימית של החבורה לאחר הלוויה: "עשינו 'רעש'", כתבה אחת מהן, "היו קריאות בוז לבנט ולכל הממשלה הפלסטינית. הצלחנו למרות שכעסו עלינו (חלק) שזה לא המקום". אחר השיב: "מה זה הצלחנו? בנט מרוסק. שיתפוצצו. בראל לא הלך לחינם". עבורם, המתים הם רק תפאורה לקמפיין. https://www.haaretz.co.il/opinions/1.10168805 -- חבורת הזבל, קווים לדמותה.
אהבתי שהבאת את כל כתבת הזבל שלך ולא רק קישור. טוב נו איך הרבה פסיכופתיים בעולם שישלמו לעיתון נחות כמו הארץ.
תבין אמיר, כל עוד אתה ושכמותך תומכים בממשלה, אנחנו צריכים לדאוג. אתה עושה שירות רע לבנט ולשאר המגלומנים בממשלה שמתחזים לימניים, לפחות תנסה להעמיד פנים שאתה נגדם
אז מה אתה מלבד חבר בכת רק לא ביבי? חשבתי שלפחות אתה בצד השמאלי של המפה. לצורך העניין לא הייתי מעדיף ממשלת שמאל בראשות ביבי בשום מצב. *לחכמולוגים, ביבי בראשות מפלגת שמאל\מרכז או שהגוש הימני כמעט ללא השפעה בממשלה.
