אני חושב שברגע שהם נקנו בכלכך הרבה כסף, גריליש והאברץ הפכו מיידית לאוברייטדס, במובן הכי ליטרלי של המילה - שילמו עליהם יותר ממה שהם יכולים לתת. אולי עוד נאכל את הכובע עם גריליש, אבל קשה לי להאמין. פוגבה הוא בלי תחרות השם המוביל בדיון הזה.
רונאלדו הברזילאי, כששיחק, נתן את השילוב הכי טוב שהיה בין פסטיבל על המגרש ותכליתיות. הרבה Show-off אבל גם הרבה כדורים ברשת. אם כבר אז אדריאנו, וגם אותו קשה לי להגיד -- כי הוא באמת היה פאקינג קילר [לימים זה התגלה ככמעט נכון]. האלק עשה את הקריירה שהכי מתאימה למה שהוא יכול לתת. פורטו, קבוצות מסין, זניט, קבוצה בברזיל -- כל פרמוטציה של הקבוצות האלה זה מה שחלוץ ברזילאי כבד, עייף ועם רגל דינאמיט יכול לעשות. אני רוצה רגע להחיות את מה שכתבתי בעמודים הקודמים שנבלעו בהמון; שנות ה-2000: קוסטקורטה, זמברוטה, הונטלאר ומיכאל באלאק. החל מ-2010: דיבאלה, סיסוקו, קוטיניו, קונטראו, ראשפורד, אלבה, מוראטה, לואיס גוסטבו, שווינשטייגר. * הורדתי את היגוואין הודות ל @DRORIKO , אם כי אני עדין חשוב שהמסלול שעשה בין הקבוצות נותן לו יותר קרדיט.
השאלה היא מה הפרמטרים בהם אתה שופט אותו, או בכלל כל שחקן אחר. ההילה האגדית סביבו היא בגלל what could have been כמישהו שלדעת המון אנשים היה החלוץ המוכשר ביותר שראו לפני כל הפציעות. כדורגל זה לא רק ברזלים. הוא סיפק כל-כך הרבה רגעים מדהימים של "כדורגל מעולם אחר" שגרמו לאוהדים, שחקנים ומאמנים להתאהב בו. מאותה סיבה, לפחות לדעתי: טוטי > זידאן.
להרבה מהשחקנים שציינת פה פשוט היו תקופות נהדרות (שבהן הם הרוויחו בצדק כל סופרלטיב) לצד תקופות רעות (שבהן הרוויחו כל ביקורת). זו חלק מהבעיה בדיונים האלה, האם מעריכים איכות של שחקן באופן מצטבר על קריירה שלמה, ברגע השיא שלו או פשוט באופן שבו השחקן נצרב בתודעה הציבורית.
זה סובייקטיבי לחלוטין, וכמובן תלוי זמן. כמו שאתה לא יכול להגיד היום על ילד בן 22 שהוא אוברייטד/אנדרייטד, אז אתה לא יכול להגיד את זה על אף שחקן שלא סיים את הקריירה שלו. או שלא עברו מספיק שחקנים על העמדה שלו מאז. לצורך העניין, יכולת לקחת את נסטה ב-2005 ולהגיד שהוא בלם מצויין, ולא מוערך, ואחרי 10 שנים לגלות שבלמים גדולים ממנו נחתכו ועברו בין קבוצות ומי זוכר בכלל את נסטה? ואיך הוא החזיק במילאן כל כך הרבה זמן. כזה אוברייטד. השם כמובן הוא לדוגמה בלבד.
במה זה מתבטא? בליברפול הוא היה מצוין תחת 2 מאמנים שונים. היה טוב מאוד גם באספניול בהשאלה. לי פשוט נראה שהוא קיבל החלטות גרועות בקריירה חוץ מללכת לליברפול, והלך למקומות שבהם לא ממש היה לו צ'אנס להצליח. אינטר של רפא בניטז (!) זה לא מרגיש לי כמו צעד ראשון באירופה נכון לקריירה של שחקן התקפה ברזילאי בן 18, ואז ההתעקשות לעבור לברצלונה של מסי, לי אף פעם לא היה ברור איפה הוא משתלב שם. הכשלון של כ"כ הרבה שחקני התקפה שנרכשו שם בכסף גדול מצביע על בעיה מערכתית בתקופה הזו. שחקן עצום שהקריירה שלו תיזכר כמפוספסת לגמרי אם תיזכר בכלל. כשעזב את ליברפול הוא היה השחקן הכי טוב בליגה, זה לא שחקן של שיטה ושל מאמן אלא אם כן אתה עדיין מאמין שגם סלאח הוא סתם בינוני שמרוויח מהשיטה.
חחח די נו, פיקה בשיאו לא התקרב לואן-דייק. ואן-דייק הוא המסי של הבלמים, יש לו דומיננטיות מטורפת, אף אחד לא בר השוואה אליו. הכי טוב באוויר, על הקרקע לא עוברים אותו, מהיר, חזק בטירוף, מחלק מסירות כמו אלונסו, מנהיג את ההגנה וכל זה בקבוצה סופר התקפית כשלידו שחקנים שהדעה הרווחת היא שהם לא להיט מבחינה הגנתית כמו מאטיפ, גומז ואלכסנדר ארנולד. אפשר להגיד שהוא לא עשה את זה לאורך שנים כמו שמות אחרים, אבל מה שהוא הציג מאז שהגיע לליברפול זה פשוט עולם אחר. רונאלדו הברזילאי היה עצום (עד הפציעות). לא יודע איך מי שראה אותו משחק יכול להגיד שהוא היה אוברייטד. אלמלא הפציעות הקשות הוא היה נותן פייט למסי בתור הגדול בהיסטוריה לדעתי. אפילו אחרי שלל פציעות קשות מאוד, כשהוא כבר לא יכול לרוץ בכלל, הוא היה חלוץ טופ עולמי.