ושוב במה מתבטאת האגדיותו בנתניה? 2 עונות הוא כיכב איתה בלאומית, ששם מן הסתם סטנדרט נמוך בהרבה מליגת העל. עוד עונה הוא היה פצוע 2015/16, ב - 2014/15 הם היו 9 שאני לא רואה פה הישג מיוחד ועונה אחת מוצלחת 2017/18 של מקום 5 שכאמור בלעדיו הם שיפרו עונה אחר כך את מיקומם. זה בדיחה שמהללים אותו. לא סתם הוא התרסק לגמרי אחר כך, במקומות שלא הייתה נכונות ללטף אותו ולשרת אותו. הסטטיסטיקה מנופחת ממצבים נייחים סך הכל. או קיי אז הוא מצוין בהם.
אף אחד לא מעודד זלזול במקצוע. ערן לוי זאת עובדה, שחקן שהוא גאון, שובר שיויון מול קבוצות האמצע ובטח שבלאומית ומעל הכל מנהיג אבל גם אחד שלא עושה הגנה ועם רקע של בעיות משמעת (פה המקום לציין שההחלטה לתת לו את הסרט ברגע שהגיע הוכיחה את עצמה לחלוטין והיה ממנו שקט כמעט מוחלט בגזרה עד לרגע העזיבה). מי שמעדיף על פניו איזה שחקן גנרי שלא יוביל את הקבוצה לשום מקום אבל יש לו אחלה מדדים ב-gps הוא זה שבאמת מזלזל במקצוע. @רוברטו באגיו31, סליחה אבל רק מי שלא ראה אותו שבוע אחרי שבוע יכול להגיד דבר כזה. תבחר משחק כלשהו ב-5 שנים שלו כאן ורוב הסיכויים שבמחצית אחת בו הוא עשה יותר דברים יצירתיים ממה שראיתי בשנתיים האחרונות. אגב, במפה הנתנייתית אני רחוק מאוד מלהיות במחנה ערן אבל אי אפשר לקחת לו את מה שעשה פה.
הוא שובר שיוויון בלאומית. ואו. מקומה של מכבי נתניה בליגת העל באופן קבוע. לא קשור להעדיף. שחקן צריך לעמוד בסטנדרט מינימלי של מקצוענות ולהתייחס ברצינות למקצוע. בהחלט אוהד אמור להעדיף שחקן שלא צריך לשרת וללטף באופן מוחלט כדי שיפיק תועלת. לא חסר שחקנים שכיף לראות וגם זזים במגרש. אין בו גאונות, יש לו יכולת בעיטה מעולה. יופי.
אנשים חיים על סטיגמות. אם הסטיגמות והתאוריות היו נכונות ערן לוי לא היה חוזר מקרע בצולבת כפי שחזר. אי אפשר לחזור מהפציעה הזו בלי לעבוד מאוד קשה ובשיא הרצינות והמקצוענות. רון עמיקם אפילו סיפר שראה איך הוא מתאמן בשיא הרצינות והמקצוענות אבל היי, יש פה אנשים שיודעים הכל. שווארמה פלאפל קוסקוס... בלה בלה בלה. אפילו בנבחרת בכמה דקות ששיחק היה יותר מעניין ממה שיש כאן בנבחרת כבר 20 שנה. אפילו רוני לוי הפוץ הזה נהנה מכל רגע כשאימן אותו. Sent from my iPhone using Tapatalk
זה לא סטיגמה. זו האמת. הוא שיחק בנבחרת כמה דקות והפך את הנבחרת שלנו למושא לבדיחות בכל הרשתות. מאוד היה מעניין.
טוב זאת האמת. יחי המקצוענות. מעניין לאן היה מגיע אייל ברקוביץ היום כשזה הפך להיות משחק שבלוני של גלדיאטורים. Sent from my iPhone using Tapatalk
חח מה אתה משווה ניידות ביניהם וברקו שיחק בדור אחר, שהכדורגל היה איטי יותר וסטנדרט נמוך יותר בכל מקום. לברקוביץ' הייתה ראיית משחק ברמה עולמית.
לא השוויתי. חושב שהכדורגל הולך למקום רע ומשעמם. אני כבר כמעט לא מסוגל לראות כדורגל באירופה. אפילו נבחרת ברזיל הפכה להיות נבחרת של חוטבי עצים ושואבי מים. מזל שיש מסי ורונאלדו. האלנד ולבאנדובסקי זה מה שישאר במקרה הטוב. משחק של גלדיאטורים. ברקוביץ׳ לדעתי בעידן הזה לא היה עולה לבוגרים בגיל 17, לא היה מגיע לאירופה בזמן וספק כמה היו בכלל נותנים לו צאנס להשתלב. יאללה, הרסנו את הדיון. שבוע טוב. Sent from my iPhone using Tapatalk
מה משעמם? יש מלא שחקנים מעניינים. הכדורגל לא הולך למקום רע, הכדורגל כל הזמן משתנה והסטנדרטים עלו. זה תהליך טבעי. בדור של כל המלמיליאנים, סינאים וממנים לערן לוי היה מקום. הדרישות מהשחקנים היום גבוהים בהרבה מהעבר וגם בליגת העל זה ככה וזה בלתי נמנע.
גם בעידן הזה היה לו מקום. עובדה. אתה מדבר כאילו אם במקומו היה משחק איזה דור פרץ נתניה היתה רצה לאליפות. להגיד שזו סטטיסטיקה של מצבים נייחים זה גם משהו שמוכיח בורות וסטיגמות. ערן לוי לא כבש כמעט בכלל במצבים נייחים. המון בישולים ושערים במשחק רץ. שורה תחתונה תראה אם יש כאן אוהד נתניה אחד שלא שם אותו בהרכב. זה לא עושה עליך רושם ואולי כולנו אהבלים שלא מבינים כלום אבל אנחנו יודעים מה ראינו. Sent from my iPhone using Tapatalk
הגדולים ביותר: אובארוב; דסה, גדי ברומר, קרלוס גרסיה, סאבוריט; ראדי, אלברמן, מדוניאנין; נמני, קוביקה, זהבי אם הקבוצה הזו תצטרך לעלות על הדשא אולי אחליף את קוביקה בפריצה, למרות שעם אלברמן, ראדי של 12-13 ומדו אין צורך ששחקני ההתקפה יעשו משהו מלבד לשים את הכדור ברשת. נוסא יכול לצפות מהיציע, אם יבקש יפה כרטיס. One Season Wonder: טברטקו קאלה רונלד ראלדס, אמאדור, אורי שטרית; אלון ברומר, שוקאנוב, חג'ג', רייס; אילייב, פרוחננקובס, דגו כל אחד מסיבותיו. חלקם סיפקו עונות שהיו הופכים אותם לאגדות מועדון אם לא היו אואזיס במדבר (קאלה, אמאדור, ברומר, רייס, דגו), חלקם סיפקו עונות שכמעט גרמו לי לחשוב שמדובר בשחקני מכבי ראויים (שטרית, חג'ג', לירן כהן שנחתך בעריכה עבור אילייב חסר החשק). כמעט ועשו הרכב: מאיוקה, רודי חדד, מאסודי, קמנאן ומילאן מרטינוביץ'. הפלופים: רפי כהן; טומאסיץ', ניבאלדו, צ'קול; ורמוט, מרסלו, ברקוביץ', רוסו; בוזגלו, מזרחי, בן בסט (לא) ראויים לציון: וזר, יאניוטיס, ניקוליץ', עזרן, דוארטה, יחזקאל, סקאריונה, שלומי אזולאי, ראנגלוב, קולאוטי, טריקה, קאקו, זיתוני, קודרו וטיכונוב. מביישי החולצה: גיא סולומון; פידלף, אורי כהן; ישראלביץ', זיזוב, דולי ג'ונסון; אבידור, קוסירין, סילי, אמבמבה, רועי דיין כמה שחור. אין מילים.
אני מזדהה עם הרבה דברים שאתה כותב אבל בתור אוהד של ארסנל אתה יותר מכולם צריך להבין את המשמעות של מקצוענות. הקבוצה שלך הפכה לאימפריה ברגע שונגר זרק את כל האלכוהוליסטים והכניס סטנדרטים של מקצוענות.
הוא זרק רק אחד. הצליח ליישר את הפראי אדם פחות או יותר. בערך כמו שיוסי מזרחי עשה עם ערן לוי. Sent from my iPhone using Tapatalk
