ה-11 שלכם! דיון 11 הגדולים שראיתם בקבוצותיכם

עופר מזרחי היה פנטסטי אצלכם, ממש אהבתי לראות אותו. למעשה רק אצלכם התוודעתי ליכולות שלו, כששיחק בחיפה עוד הייתי ילד קטן.

 

יכול לאמן את נבחרת הפלופים.

 

האורך של קדנציות האימון של גרנט לא רלוונטי. על מה שעשה למועדון בין 96' ל-00' הוא לא יכול להיכנס לאף היכל תהילה, גם אם הקדנציה הראשונה שלו הייתה מוצלחת.

 

להבדיל אלפי הבדלות אבל גם השנים האחרונות של ארסן ונגר בארסנל לא בדיוק היטיבו עימו, אני לא חושב שיש ויכוח על זה שהוא גדול המאמנים של המועדון.

 

גרנט ירש מחזיקת דאבל ב'-96' והפך אותה לקבוצת מרכז טבלה (ולעתים תחתית) עד שהתחפף. מונה בחטא, נכשל וסירב להתפטר למרות תחנונים של לוני. עד היום אני לא יכול לראות אותו, וזה לא בגלל הפנדל במוסקבה.

קשטן, אוסקר וסוזה מרחפים קילומטרים מעליו. גם איביץ'. אם בכל זאת תתעקשו על עניין הותק בתפקיד, אבחר אפילו את קלינגר (איכס) לפניו. אליפות, גביע והופעה באלופות עם סגל עלוב.

 

גרנט גם הביא למכבי אליפות אחרי מעל עשור. באופן כללי מכבי של גרנט 1 היתה קבוצה היסטורית. אוסקר וסוזה עשו דברים גדולים אבל היו רק עונה אחת. איביץ׳ עשה בק טוק בק אבל בליגה מאד חלשה, אי אפשר להשוות את זה לליגה של שנות ה-90. לגבי השנאה האישית שלך לאברם, לא אתווכח אף פעם עם תחושות של אוהד. כן מסכים שאברם הוא לא טלית שכולה תכלת. מאמן גדול אבל פוליטיקאי לא פחות גדול, ואני שונא פוליטיקאים.

 

אחשוב על זה מחר.
אבי אלטון
ליאור אסולין
נסים כהן
ומשה אמסלם בטוח שם

 

תתפלא.
אמנם הייתי בכמה משחקים שפרלמן ז״ל אימן אבל זה מה שנקרא ״אחרי השיא״.
בשאר הזמן אין באמת הרבה אפשרויות.
אורי מלמיליאן - סיים 4 שנים נוראיות בארצית והעלה אותנו לליגת העל בעונה שרק אחת קיבלה את הכרטיס.
עונה לאחר מכן הגיע בעיצומו של מאבק ירידה ומאז הקבוצה הפסידה פעם אחת בלבד עד לסיום העונה (וגם זה היה בדקות הסיום במשחק חוץ מול מכבי תל אביב) בדרך להישארות.
מצד שני הקבוצה תחתיו לא הצליחה להתרומם מהבינוניות, לפעמים עוד היו רגעים נחמדים בזכות הביתיות אבל בחוץ היינו באופן קבוע פח.
עזב גם בטון צורם אחרי שמכרו לו את זוהר לבית״ר.

גילי לנדאו - בעונה הראשונה שיחקנו כדורגל מדהים, הרק 2-0 על מכבי ת״א שהשלים 9/9 על הטוענות לכתר במאני טיים של העונה היתה תצוגת הכדורגל הכי טובה שראיתי מהקבוצה בחיי.
עונה שלמה ללא הפסד בית ומקום רביעי עם כרטיס לאינטרטוטו.
היה מועמד רציני לולא מה שקרה בעונה לאחר מכן. הגורם המרכזי לירידה.

עטר - ניסה להציל את הקבוצה מהמצב הנוראי שלנדאו השאיר ואחרי שהשריף התייאש.
היו רגעים אופטימיים אבל המצב באמת היה קשה מדי והקבוצה חלשה מדי.
אחר כך עליה מעאפנה ועונה סבירה בליגת העל.
החליף את גוטמן בעונת יאמר בדרך למקום השני ששוחזר גם שנה לאחר מכן.
בעונות שאחרי יאמר הצעיד את הקבוצה פעמיים לפלייאוף העליון.
בהמשך ניסה שוב ללא הצלחה להציל את הקבוצה מירידה.
לכאורה מועמד בטוח לתואר אבל הכדורגל היה לרוב קשה לצפייה.

סלובוברדה - הגיעו מעונה די מוצלחת בבית״ר למועדון שיצא מפירוק במינוס 9 בלאומית.
בנו קבוצה נהדרת שעלתה בקלילות ונתנה לנו אחלה פיצוי על הסבל של השנה הקודמת.
עונה לאחר מכן לדעתי היה השיא של המועדון מאז שנות ה-80. בפעם הראשונה הרגשתי שאני אוהד קבוצה גדולה, לכל מגרש מגיעים כדי לנצח ולא בסיסמא.
עם כל זה העונה זאת היא גם פספוס ענק, היה בסיס כל כך טוב אבל הם נפלו בכל המסביב. מגן שמאלי לא ברמה, התנהלות רעה עם קייטה וזלזול במפעל הגביע הכל כך חשוב לקהל.
עונה שהיינו שווים בה יותר.
עונה לאחר מכן הצליחו להמציא את הקבוצה מחדש אחרי הזעזוע בעזיבה של ערן לוי ודיא סבע.
הכדורגל היה פחות מלהיב אבל הביאו אותנו הכי קרוב לתואר שאפשר.
החילוף של מוחמד בגמר ואי היכולת להתאושש ולגרד את מה שחסר בשביל אירופה שוב גרמו לזה שגם את העונה הזאת סיימנו בטעם מר בנוגע אליהם.
העונה האחרונה שלהם כבר היתה סבל אחד גדול, השפלה רדפה השפלה ובשלב מסוים כבר שכחתי מתי הצלחתי לסיים משחק באצטדיון.
בכלל כמות התבוסות שספגנו תחת שרביטם היא בלתי נסלחת.

אבל בגלל שמדברים פה על שיאים חיוביים אני אתן להם את התואר כי תחתם הגענו הכי גבוה

 

אריה אלטר
אילן בכר
ויקטור מסיקה
ברק לביא
משה אמסלם
וסילי איבנוב
אולג נדודה
נסים כהן
רומן פיליפצ'וק
ליאור אסולין
ערן קוליק

הולך? חסר מישהו?

 

זוהר הגיע אלינו באותה עונה והשאיר אותנו בליגה.


Sent from my iPhone using Tapatalk