המחזור התשיעי בפרמיירליג

הייתי ציני.
כל הגולים עליו.
פעמיים שבר נבדל. פעמיים לא במיקום שלו.
עוד פעם לא היה במקום ודה חאה לקח אחד על אחד.
אבל שוב, האשמה לא עליו. אם אני האוהד מהכורסא מדבר על זה כבר מהגול הראשון והוא לא מגיב גם כששואו מפרק אותנו אז המאמן כושר הוא היחידי שאשם.

 

קאריק מספיק.
יש המון סיבות לבקר את יונייטד, לא צריך להמציא אחת

 

למה עם מגן שמאל טוב לא הייתם מובסים? אתם לא קבוצת כדורגל.

חוגגים גולים של רונאלדו מול הגנות טלאים. מועדון בדיחה

 

אוהדי יונייטד יפוצצו את המשחק בהפסקה בחזרה עם מחאות נגד הגלייזרים כי לא הביאו להם את אמבפה, האלנד, מסי, סלאח ובלינגהאם.

 

הלוויה של סולישאר בלייב. יש גבול כמה זמן אפשר לרמות עד שתופסים אותך.

כריסטיאנו על כל הlegacy שלו היה ונשאר ספורטאי קטן. תכף העורך של המארקה יקפוץ פה ויספר לנו שזה מתוך האמוציות לנצח.

צ'אנס אדיר לליברפול לקבוע פה תוצאת היסטורית.

 

אחרי המשחק ההוא מול וולבס ואז ווסטהאם היה ברור שאין למאמן הזה שום סיכוי לשרוד את הלוח משחקים שחיכה לו מאז.
כל ההפסדים+היכולת+הקריסה הטקטית והמנטלית היו צפויים.
השקר הזה נמשך שנתיים יותר מדי.

 

מה אני אמור להעדיף - יונייטד מצמקת ל4-2 סביל או תבוסה היסטורית ואולה מפוטר? התלבטות קשה.

 

אין התלבטות להמשיך להתעלל בגופה.

 

גם עם 4-3 פה הוא סיים את הסיפור.
נקווה לקונטה, זה לא אידיאלי עם הסגל שיש לו אבל זה המאמן שיכול לבצע הנשמה בזמן הכי מהיר.

 

הפורטוגלים עצבניים.

 

איזו מסירה של הנדרסון. איפה אורן?

 

כדור מטורף של הנדרסון, וואו.

סליחה והכל אבל סלאח = הנרי. עצוב אבל נכון.