כל כמה שנים אנחנו רואים שינויים בכדורגל. ברמת התפקידים במגרש, אפשר לראות יותר ויותר עלייה ברמת הסקילז של השחקנים; שוער שמשחק כמו בלם-קשר, מגנים שמשחקים כמו קיצוניים, קיצוניים שמשחקים כמו חלוצים, פליימייקרים שהופכים להיות 50:50, חלוצים שמשחקים כמו פליימייקרים, וכן הלאה. ברמת השיטות, אנחנו רואים יותר גיוון בין מערכים (עלייה ברורה בפופולאריות של מערך שלושת הבלמים עם ווינג-בקס) וסגנונות משחק. זה לא רק פוזשן (פפ) או מתפרצות (מוריניו) כמו בתחילת העשור הקודם, אלא גם וגם - וגם בתוך זה אפשר לראות כל מיני אסכולות (פפ, קלופ, טוכל, קונטה). כרגע, הדבר היחידי שעולה לי לראש - אולי כמשהו שנראה יותר בעתיד - זה עוד שחקנים כמו קאנסלו וברנרדו. מצד אחד, טכניקה עילאית. מצד שני, work rate אדיר שמאפשר להם לעשות כמה תפקידים במגרש בו זמנית (זזים על כל המגרש, כאשר קאנסלו בכלל מצטיין באותה הצורה בשני הצדדים). אז מה דעתכם?
אם כבר מדברים על קאנסלו. רואים יותר ויותר מגנים שהם חלק מהקישור המרכזי של הקבוצה כשהיא תוקפת לכל דבר. ג׳יימס עושה את זה בצ׳לסי, ארנולד בליברפול(עוד לפני קאנסלו). קאנסלו לקח את זה לנקסט לבל השנה בלי דה בריינה על המגרש. בספורטינג פדרו פורו השנה עושה את זה(נזכיר שסיטי יכולה להחזיר אותו..). שדרוג של העמדה שהכרנו.
פחות קיבלתי את ההתרשמות שתאו הרננדז זה ממש אחד מהפליימייקרים של הקבוצה מהאמצע. כן יש לו כניסות נהדרות לרחבה מהאגף והוא מגן מדהים. השחקנים שציינתי בכל משחק מייצרים מצבים לקבוצות שלהם כמו של פליימייקר. זה משהו אחר לגמרי. לכל אחד מהם יש גם שליטה בכדור ברמה גבוהה ביותר על שטח צפוף ובעיטה אדירה לשער. זה די הכרחי לסגנון הזה.
לדעתי נתחיל לראות בקבוצות החזקות 4-4-2 יהלום (או 4-1-2-1-2 צר) בלי קשרי אגף, עם מגנים שהם כמו ווינגרים והווינגרים יתחילו להיכנס לעמדות החלוצים (הטובים שבהם שיודעים לסיים). כדורגל מהיר ומאוד טכני. הקבוצות הפחות איכותיות ינסו להגן מול זה עם מערך כמו של צ'לסי/ברייטון, כלומר 3-4-2-1 או 5-4-1 עם יהלום בקישור. אבל זה סתם ניחוש, לשם לדעתי הרוח נושבת.
אני מופתע שזה לא קרה עד עכשיו, ואני עוד יותר אופתע אם זה לא יקרה בעתיד - כדורגל יהפוך להיות ספורט הרבה יותר מבוסס אתלטיות (כמו NBA) ובשלב מסויים יהיה די נדיר לראות שחקני שדה לבנים על המגרש.
אני חושב, וזה מבוסס יותר על תחושה מאשר על בדיקה מעמיקה, שאם נבדוק בראי הזמן נגלה שיש סימטריה בין תקופות שכדורגל הגנתי שולט באג'נדה לבין תקופות שהכדורגל ההתקפי הוא זה ששולט. בתחילת שנות האלפיים כשהתחלתי לעקוב אחרי הכדורגל באירופה 0-0 ו1-0 היו התוצאות הרווחות במשחקים, המאמנים הבולטים בליגת האלופות היו מוריניו ובניטז הסופר מאורגנים וב2006 אפילו נתנו את כדור הזהב לקנאברו. הקבוצות שזכו באליפות היו הקבוצות עם ההתקפות הכי איכותיות שהצליחו לפתוח הגנות צפופות יותר מכל השאר. השינוי הגיע ב2008 עם העלייה של גווארדיולה שבעיניי הוא באמת מהפכן כי בניגוד לרוב המאמנים שניסו לפתור את הקושי עם רכש, הוא ממש בא עם שיטה שנועדה להתמודד עם ההגנות הצפופות, הפוזשן הסבלני והדרך שבה השחקנים שלו מותחים את המגרש עד לקווים, מתישים את היריבה וגורמים לה בסופו של דבר לטעות ולהיפרץ. העובדה שהיה לו כבר בג'וב הראשון חומר מטורף של שחקנים יצר קבוצה היסטורית וגרם לכל הסיפור להתפוצץ בענק ולמשוך את כל עולם הכדורגל לכיוון הזה של כדורגל מבוסס פוזשן, שוערים ובלמים שחייבים משחק רגל, מגנים פליימייקרים, היעלמות הקשר האחורי הגרזן, פולס 9 וכל שאר הנגזרות. היום זה מרגיש שאנחנו בדיוק בצד השני של הסקאלה- האג'נדה היא לחלוטין התקפה, אפשר לספור על כף יד אחת את הקבוצות שיש להן הגנות באמת איכותיות ומשחקים נגמרים בתוצאות של טניס. אפשר לדבר על זה עוד שעות, על איך שקלופ צץ בדורטמונד עם הגגנפרסינג ונתן עוד אלטרנטיבה להתמודדות עם הגנות צפופות, על עלייתו של מערך שלושת הבלמים שבעיניי הוא בדיוק ניסיון התגובה (הלא כל כך מוצלח) לכדורגל של גווארדיולה וקלופ, על כך שבאמצע העשור הקודם נראה היה שאנחנו שוב בדרך להיפוך המטוטלת עם ההצלחות של סימאונה באתלטיקו ושל יובנטוס שמאד נשענה על ההגנה האיכותית שלה, אך בסופו של דבר נראה שזה לא היה מספיק כדי לחולל את השינוי. בסופו של דבר אני רוצה לומר, ויכול להיות שבכלל החטאתי את מטרת הדיון, שאני לא יודע אם זה ייקח 5, 10 או 15 שנים, ואני לא בטוח איך זה ייתבטא מבחינת שיטות ותפקידים של שחקנים, אבל אני מאמין שבסופו של דבר תגיע מהפכה ונחזור לימים שבהם המאמנים הבולטים הם דווקא ההגנתיים, התוצאות במשחקים יחזרו להיות עם מעט שערים והשחקנים שיזכו בכדור הזהב וגם יהיו הכי יקרים אלו דווקא שחקני ההגנה.
לא חושב שזה יקרה. כדורגל זה ענף ספורט שטכניקה עילאית יכולה "לבטל" נחיתות פיזית. גם כשאתה מסתכל על הפרמיירליג ה"פיזית", מי ששולט בליגה זה רקדנים סטייל ברנרדו, מאחרז וסלאח. השחקנים הדומיננטים בדור האחרון (במיוחד בקישור) הם צ'אבי, אינייסטה, מודריץ' שנראים כמו ילדים לעומת פוגבה למשל. השאלה היא מאיפה יבואו אותם שחקנים אתלטים - בניגוד לספורט האמריקאי, אין פה מאגר עצום של אפרו-אמריקאים שמשחקים כדורגל. מדובר כאן בעיקר על אפריקאים ועל מהגרים למדינות כמו צרפת/אנגליה. אפריקה זה אפריקה, לא ראינו איזו עלייה תלולה בנוכחות של שחקנים אפריקאים בטופ העולמי (אם כבר רק ירידה מהימים של אטו ודרוגבה) ואין סיבה שזה ישתנה פתאום אלא אם כל אירופה תפתח אקדמיות שם. צרפת כבר שנים מתבססת על המהגרים וזה לא משהו חדש, השינוי הוא בעיקר באנגליה - סטרלינג, ראשפורד, גרינווד, סאנצ'ו וכו'. שוב, זה לא כמות כזאת גדולה שתשנה את מפת הכדורגל. עדיין תמיד יהיו את ספרד, גרמניה ואיטליה שיוציאו טאלנטים עם יסודות משחק ברמה גבוהה וטכניקה שנותנת להם אפשרות להתמודד מול מפלצות פיזיות.
כן אבל אתה רואה בצרפת או אפילו באנגליה שהשחורים ״השתלטו״ על הנבחרת. תחזור לנבחרת צרפת של פלטיני, לא היה שם שחור אחד, התהליך שקרה שם זה אותו תהליך שקרה בכדורסל ובפוטבול. אולי האפרו-אמריקאים לא מתעניינים בכדורגל אבל יש מספיק אפרו שהם לא אמריקאים שמתעניינים, אם זה בני מהגרים באירופה ואם זה האפריקאים עצמם שהסקאוטים מגלים אותם הרבה יותר מוקדם מבעבר.
שני התהליכים (פיזיות VS טכניות) לא בהכרח סותרים. צרפת של המונדיאל הייתה מפלצת פיזית במעט בכל משבצת בהרכב וזה היה נדבך עיקרי בזכייה שלה (היכולת לספוג לחץ של היריבה). 3 שנים אח"כ איטליה זכתה ביורו עם שחקנים כמו ג'ורג'יניו, וראטי, בארלה ואינסינייה בהרכב - עם כוכבית כמובן שמדובר בטורנירים קצרים ולא בעונה שלמה שיכולה אולי להעיד יותר. קשה לי להצביע על תופעה של ממש שתקרה, אבל אני כן חושב שיהיו skills מסויימים שיהיו יותר בעלי ערך מבעבר. לדוגמא היכולת לזהות וליצור שטחים - המשחק היום משוחק בטמפו הרבה יותר גבוה מאשר מלפני עשור, ובאופן טבעי בגלל התזוזה התכופה יותר של שחקנים מהעמדות שלהם נוצרים הרבה יותר חללים (בכל אזורי המגרש) אותם צריך לדעת לנצל.
השחורים זה לא רק פיזיות, זה מגוון רחב של כישורים. קאנטה למשל הוא לא פיזי אבל הוא סופר מהיר וסופר וזריז. בתקופה שהיה כשיר הוא נראה כמו ארנבת על קוק, עכשיו מסתבר שיש לזה מחיר בריאותי. אגב שחורים, זה לא סתם שברזיל היא מאז ומתמיד האימפריה מספר 1 של הכדורגל, שימו לב שרוב גדול של הכוכבים הברזילאים זה או שחורים או מעורבים. אין שם הרבה דונגות.
דיון סופר מעניין וחשוב @אלעד האמת היא גם שחשבתי על זה השבוע. העולם הוא כפר גלובלי קטן. אפריקה מפוצצת אקדמיות וסקאוטים, העתיד הוא לא רק הסקת המסקנות מהדאטה אלא גם האפשרויות הטכנולוגיות להשיג את הדאטה הזה. יש טכנולוגיות שמייצרות דאטה הכרחי מוידאו בלבד, לפני שמדברים על צ׳יפים או חזיות. האופציה הזו תדאג לדוג הרבה כשרונות ממקומות יחסית נידחים שהיו צריכים המון מזל כדי לפרוץ לכדורגל האירופי בעשורים האחרונים. בנוגע לאבולוציה הטקטית, מסכים עם כל מה שנאמר כאן לגבי הדינמיות של תפקידים, סוף סוף הכדורגל יהפוך לענף הרבה יותר מתוחכם טקטית, inverted wing backs, deep laying forwards, ידאגו בעזרת המדע גם למקסם טקטית כל תפקיד. רואים קשרים אחוריים שיצטרכו גם לנהל משחק מהאמצע, בלמים שבונים התקפות, קשרי מרכז עם יכולת לברוח לקו ולשחק משם (סוג של מאצלה?) ולהפך. לא צריך להיות גאון בשביל להבין שהנגזרת היא שבכל עמדה במגרש טכניקה מצויינת תהיה הכרחית בטח במועדונים הגדולים ביותר.
קשרים אחורים שבונים משחק מהאמצע זה לא משהו חדש, אני אישית זוכר את פאולו סוזה עושה את זה לפני 25 שנה. בלמים שבונים התקפות עוד היה עם רונאלד קומאן ועוד הרבה לפני זה עם הקייזר כמובן. החידוש הבאמת גדול שדיברו פה על החשיבות של המגינים. הם הרבה יותר ורסטילים מבעבר. לא יודע אם יותר חשובים מבעבר, רוברטו קרלוס בריאל היה חשוב לא פחות מקנסלו בסיטי, אבל בהחלט אתה רואה יותר ורסטיליות אצל המגינים ה"מודרנים". כמובן שגם החלוצים כיום הם הרבה יותר ורסטילים מבעבר.
