מה המגבלות ומה המשקולות שיש ליובה על הגב של הקבוצה הזו - שמונעות ממנה לתת שואו טוב: אני מבין. אבל מה התירוץ של מילאן?
היינו בלי 3 שחקני הרכב + בנאסר רק חזר וזלטאן ירד מוקדם, אבל זה כמובן לא תירוץ מספק. גם זה שהיינו טובים יותר לא אמור לספק, אפילו אם תיקו מול יובה זו לא תוצאה גרועה. פרסונלית - דיאז דורך במקום, קרוניץ' עדיף על בקיוקו (המחמאה הקטנה בעולם) והייתי רוצה לראות את פיולי מנסה את רביץ' מאחורי החלוץ (ולא במקום לאאו), אבל אלה נקודות קטנות. לדעתי מה שראינו אתמול זו האמת הפשוטה לגבי מילאן - אנחנו לא קבוצה חזקה באמת. פיולי מנצל את הסגל בצורה מקסימלית, זלטאן ותיאו עושים קסמים וטונאלי ולאאו מתקדמים נהדר, אבל בשורה התחתונה אנחנו רחוקים מלהיות מכונה משומנת שאמורה לנצח כל משחק. מול יריבות חלשות - כן, אפשר לסמוך על הברקה ממישהו וסך הכל אנחנו אמורים לנצח (אלא אם השופט...), אבל מול יריבות חזקות תיקו זו תוצאה מתבקשת. אין לנו מספיק firepower בשביל שקבוצות טובות שרוצות להוציא תיקו לא יצליחו לעשות את זה. מילאן העונה מול קבוצות חזקות: ניצחונות - אתלטיקו (ח), אטלנטה (ח). תיקו - יובה (ב), אינטר (ב), פורטו (ב), יובה (ח). הפסדים - נאפולי (ב), ליברפול (ב), פורטו (ח), אתלטיקו (ב), ליברפול (ח).
ראיתי את רוב המשחק, בעבר אולי היו מחמיאים להגנות על משחק ללא טעויות אבל בפועל אתמול ראינו הופעה מאכזבת לדעתי. אין מספיק כישרון על המגרש ואין גם מספיק תעוזה. אצל מילאן הקצב היה קצת יותר טוב, לאאו עם כמה מהלכים טובים אבל זהו-זה למעט אולי כמה דהירות של תיאו הרננדס. לדעתי גם היציאה המוקדמת של זלאטן פירקה את האמונה של הקבוצה. יובנטוס במוד התגוננות מובהק ובערב רע של מוראטה - חסר ריכוז, לא מצליח לשמור על הכדור וכן הלאה. דיבאלה קיבל אולי שני כדורים קרוב לשער של הרוסונרי. הופעה כזו, וכמובן שאני לא ד"ר לכדורגל איטלקי - כן מחזקת את התחושה שסקודטו גדול על מילאן, שהיא מתקשה לנצח את החזקות (יובה מבחינתי שם תמיד גם אם הטבלה מראה קצת אחרת).
במילאן יש המון כשרון, יובה פשוט נערכה מצויין הגנתית, זה יאמר לזכותה. הבעיה במרכאות של מילאן זה שיש לה כח אש רק באגף שמאל, וחתיכת כח אש, אבל בצד ימין אין כלום וזה עוזר לקבוצות להגן מולכם, זאת אומרת לקבוצות עם הגנה איכותית כמו של יובה. ברור שלכל האמפוליות למיניהן אין הרבה מה לעשות מול זה.
אני חושב שראינו דוגמא למשחק שבו שני המאמנים באו עם חשש מאוד כבד מספיגה. גם אלגרי וגם פיולי יודעים שלצאת מפיגור נגד קבוצה שיודעת להתגונן ולצופף זה משהו שיהיה מאוד קשה לקבוצות שלהן - וזה בעייני השתקף במשחק. ראינו ממילאן ומיובנטוס(ממילאן יותר) רק נסיונות מסודרים מתוך תבניות המשחק הקיימות ובעיקר ראינו משמעת בחלק האחורי, 'חיסולים נקדותיים' (כמו על דיבאלה) וסגירות מתואמות מאוד מאחור. אני חושב שמילאן(עשתה יותר במחצית הראשונה) לא חיפשה מספיק את האגפים שלה, שהם נקודות החולשה של יובנטוס.
הם כן שיחקו על אגף שמאל אבל ידענו לנטרל את זה. אלגרי עשה נכון שהעביר את קוואדרדו קדימה ושם בתור מגן את דה שיליו.
ראיתי את ברהים למשל מכדרר יפה אבל רחוק מהשער. לאאו עושה את הדברים מהר אבל הוא לא פאטו בתחילת דרכו (סתם השוואה שעלתה לי לראש). איזו סיבה יש למילאן לשחק בצורה מבוקרת יותר? היא צריכה ניצוץ בדמות ניצחון על קבוצה גדולה, היא הגיעה אחרי מעידה במשחק הקודם, היא משחק בבית והתיקו הזה לא קידם אותה לשום מקום, מה גם שבמחזור הבא מגיעה אינטר. לדעתי בהחלט הייתה חסרה תעוזה, לצאת משלב הגישושים הזה שכל קבוצה בודקת את היריבה, להגביר את קצב וזה לא חייב להיות עם חילוף התקפי (לא שיש יותר מדי אחרי שז'ירו החליף את זלאטן). לא כל קבוצה שזוכה באליפות צריכה להיות עם 11 כוכבים או קרוב לכך אבל אני חושב שלמילאן יש 'חורים' גם ב-11 שלה.
אגב בנטנקור במשחק אדיר. בכלל נראה שהתעורר לחיים אצל אלגרי אחרי שהיה כבוי אצל פירלו. אם רק היה יודע לתת פס...