@LFC-Gerrard1 לדעתי קודם כל אין שום חובה להצביע. זה לא 'לא ציוני' או משהו כזה ולא צריך להצביע בכוח. מה שכן צריך זה לזכור מה זה בעצם לא להצביע - חלוקת הקול באופן יחסי בין המפלגות שכן עוברות את אחוז החסימה. בין שלישיית המרכז: גנץ מרשים פרסונלית אבל מדאיג פוליטית (חרדים, סוציאליזם, ביבי). בהצבעה 'רגשית' הייתי הולך עליו. ליברמן מדאיג פרסונלית אבל מרשים פוליטית (כלכלית). בהצבעה 'אנליטית' הייתי הולך עליו. לפיד בינוני פרסונלית ובינוני פוליטית. בנט כרגע לא 'רקלאביבי' אז כנראה לא מתאים, העבודה-מרצ חרגו מעבר לגבול הציוני הסביר. סער אמור להיות אופציה. מפלגה קטנה עם אג'נדה ספציפית זה נחמד בתאוריה אבל אני לא זוכר מתי ראינו שזה עושה משהו.
@LFC-Gerrard1 כנראה שיש לנו דעות די דומות. הצבעתי ליש עתיד והמחנה הציוני בתחילת העשור שעבר, כחול לבן 4x בפעמים האחרונות. המשכתי להצביע לכחול לבן לאו דווקא בגלל גנץ אלא כי אני מעריך את העבודה של חילי טרופר וטמנו שטה. מרגיש אותו דבר כמוך, יש יותר מדי חרמות ודה לגיטימציה שלא מדברים אליי.אני מעריך שכמו רוב הישראלים, אני לא מעוניין בשליטה צבאית שלנו על עם אחר בלי שאנחנו מחליטים של מי השטח הזה. מצד שני, ברור לי שמדינה פלסטינית עכשיו ביהודה ושומרון משמעותה שנתב"ג וגוש דן הופכים להיות עוטף עזה. בנוסף, הזהות היהודית של המדינה מאוד חשובה לי. מאחר והיהדות היא גם דת וגם לאום, אי אפשר שהביטוי הלאומי(המדינה) יבוא בלי הביטוי הדתי (סמלים ומועדים). מצד שני, אני לא מעוניין שארגונים אורתודוקסיים לא ציוניים יכפו עליי מה לעשות. אוסיף גם שצריך באופן יזום לעודד יציאה של חרדים לעבודה כי מדינת ישראל לא יכולה לכלכל כמות כזו של אוכלוסייה לא יצרנית. אבל אני מסרב לצבוע אותם כפרזיטים או כינויי חיבה אחרים שאוהבים להדביק עליהם. בנושא בית המשפט- עצמאותה של הרשות השופטת היא קריטית לתפקוד מדינה דמוקרטית, אבל יש צורך בהקטנה היכולת של הרשות השופטת לעשות ככל העולה על רוחה לרשות המבצעת והמחוקקת. לא רואה מפלגה שמדברת על כל אלו. השיח הזה של לא ביבי כן ביבי כל כך בזוי בעיניי, כי במקום לדבר על אידיאולוגיה וערכים, זורקים רפש אחד על השני.
נראה שאלו שלא מצביעים מסתייגים מהליכוד (ומן הסתם מבן גביר וסמוטריץ'), אבל בכל זאת מחליטים להעניק להם חלק מהקול שלהם.
@yonmu בגדול אני מסכים מאוד עם הניתוח שלך. ועדיין לא מצליח להגיע להחלטה. מניח שזה יתבהר ככל שנתקרב לבחירות. רק לגבי הפסקה האחרונה שלך, "רק לא ביבי" זה לא תנאי מבחינתי. אם תקום מפלגה שמבחינתי יש לה אידיאולוגיה קבילה והיא אומרת "נשב עם מי שייתן לנו להשפיע ולקדם את האג'נדה שלנו" (ואני גם צריך להצליח להאמין לזה, כמובן.) אני אשמח להצביע לה. כן, אני מתגנד מאוד לכך שביבי יהיה ראש ממשלה. יחד עם זאת, אין סיכוי שהמצב כמו שהוא בשלוש שנים האחרונות עדיף. כמובן, אני לא מתכוון לכך שמישהו ייכנס עם ביבי ושאר הימין על-מלא רק כדי לשמש תפאורה. זו צריכה להיות מפלגה עם כוח. בין אם כי יש לה המון מנדטים (למשל האפשרות שהייתה להקים ממשלת אחדות של אך ורק כחול-לבן והליכוד), או בין אם זו מפלגה קטנה שמשמשת לשון מאזניים. @avicii אני קצת יותר חריף ממך בקו של החרדים. לדעתי זו חד משמעית פרזטיות, וזו פרזטיות מודעת ומכוונת לחלוטין. צריך לומר שזה כמובן לא כולם ואין לי אף בעיה עם אדם שלובש שחור-לבן ושטריימל. יש לי בעיה עם מי שבמודע לא חולק בנטל הביטחוני ולא רק שלא נענש על כך, אלא מצ'ופר באופן הזוי וחסר תקדים. אגב, פרזיטיות זו כמובן לא תכונה שמשוייכת רק לחרדים. גם אצל בני המיעוטים צריך לעשות סדר בכל הנוגע להונאות ביטוח לאומי/גניבות/העלמות מס וכו'. מבחינת שוויון בנטל זה קצת יותר בעייתי מסיבות מובנות. כמובן שכל התופעות הללו קורות גם בציבור המסורתי/חילוני בישראל אבל אני מניח שאתה מבין למה אני מתכוון. לגבי "ביבי/רק לא", כמובן מסכים איתך. כל כך נמאס לי מזה כבר מזמן ואני מסרב להשתתף בקרקס הדבילי הזה. בכוונה לא כתבתי על כך מילה בהודעה הראשונה שלי. זה לא מעניין. מבחינתי עדיף להשאיר את זה כמה שיותר מחוץ לשיח.
מצטער, אבל זאת פסקה מוזרה. דבר ראשון, בשנה שהייתה פה ממשלה אז דברים כן זזו. אפשר להגיד עליה הרבה דברים, אבל הם כן ניסו לקדם דברים, חלקם דברים נפיצים שנתניהו כבר 10 שנים דוחה טיפול בהם. דבר שני, אתה לא יכול להתעלם ממי שאחראי למצב הזה. גנץ הלך איתו לממשלה, על אף שזה עצבן חלק מהבוחרים שלו. מה יצא מזה?
נראה לי מטרה של הרבה ישראלים זה לאכול ססמאות. הם מעריצים אנשים שרק מדברים ושונאים עשיה. נכון הממשלה האחרונה לא הייתה מושלמת ולא עשתה הרבה דברים נחוצים למשל בפן הפנים בטחוני, יחד עם זאת התקבלו בה הרבה יותר החלטות ענייניות מאשר בממשלות נאשם. אין שום סיכוי שתחת הנאשם יהיה תפקוד תקין של ממשלה. בן גביר לדעתי מאוד מסמל את הסגידה של הרבה אנשים לפוזה ויחסי ציבור. די שקוף שמדובר בכלב נובח ולא נושך. הוא האדם האחרון שיקדם משהו. Sent from my SM-G973F using Tapatalk
אתה לא צריך להצטער. זכותך לדעתך. בכל אופן, פספסת שכתבתי שהממשלה האחרונה כן הייתה טובה יותר מהבדיחה של ביבי-גנץ? או כל אחת מממשלות המעבר הללו לצורך העניין. דברים בסיסיים קודמו שזו בהחלט התקדמות לעומת הכאוס המוחלט שהיה קודם. יחד עם זאת, הממשלה הזו הייתה (לצערי) על זמן שאול מהרגע שקמה. ככה אי אפשר לנהל מדינה. אי אפשר. וכל ממשלה אחרת שתקום בקונסטלציה דומה עם כאלה פערים אידיאולוגיים לצערי גם היא לא תחזיק מעמד ובעצם אנחנו לא מתקדמים לעבר פתרון. וגם אי אפשר להיות במצב הבלתי נסבל הזה של בחירות כל יומיים. לכן אני בעד פתרון בכל הכוח. לשאלתך, מה יצא מההליכה של גנץ עם ביבי, ובכן, כמובן ששום דבר. וגם כתבתי פה פוסט רותח באותה עת. זו סיטואציה שונה מאוד לדעתי אם הייתה קמה ממשלת אחדות של כחול-לבן והליכוד בלבד. האמת הכואבת היא שפשוט אין ברירה אחרת מלמצוא איזהשהו פתרון. אחד כזה שהחרדים לא בממשלה זה מבחינתי אופציה לכל הפחות סבירה. אי-אפשר להמשיך בדד-לוק הזה לנצח.
@LFC-Gerrard1 מהר מאוד נראה הצהרות מפורשת שגוש ביבי (ליכוד-שס-ג-צ"ד) באים ביחד לקואליציה. גם אם ביבי מפר הבטחות סדרתי - הוא עושה את זה רק כשזה משרת אותו, ולפרק את הגוש הזה לא ישרת אותו. גנץ גם הודיע (לפי דפנה ליאל) ש"נתניהו סיים את הקרדיט הפוליטי שלו ולכן אין על מה לדבר". ימינה כרגע נמצאת במלכוד בגלל שאלת רל"ב: להגיד 'לא נשב עם ביבי גם במחיר בחירות חוזרות' זו אמירה שמרסקת את כל מה שעשו בשנה האחרונה, כשדיברו על 'בלי חרמות' ונגד בחירות. להגיד 'אפשר לשבת עם ביבי' אומר שהמצביעים יסתכלו על הסקרים ויגידו 'גוש ביבי+בנט עובר 61, אז צריך להצביע רל"ב גם אם אני בעד בנט'. לדעתי הפתרון יהיה משהו באמצע, ודי בכיוון של מה שגנץ אמר - יהיו מוכנים לשבת עם נתניהו, אבל לא לבד. לא בנט ולא גנץ ולא ליברמן ילכו לממשלה שבה הם מעבירים את גוש ביבי מעבר ל60, אלא רק בתנאי שנכנסות כמה מפלגות יחד. אגב, מבין כל גוש ביבי - בן גביר אחד האנשים שהכי פחות יש לי בעיה איתם. הוא כמובן ימין-מדיני-קיצוני אבל עם זה אין לי ממש בעיה (עד שזה מגיע לאזורי הגזענות והאמפתיה לאלימות, אבל תמיכה בטרנספר לא חמורה יותר ממה שקורה בשולי עבודה-מרצ), ומבחינה אישית הוא בסופו של דבר בעיקר טרול שיחגוג בטוויטר ולא יעשה שום דבר בחיים האמיתיים. מבחינת שנאה בתוך העם הוא לא קרוב לחולניות שראינו בשנה האחרונה מנתניהו, גלית דיסטל, רוטמן, מעוז ושות'.
@yonmu הדבר היחיד לצאת של כחול לבן לצאת מהחרמות בלי לאבד את הציבור היא כניסה לממשלה עם נתניהו יחד עם מפלגה בגודל בינוני נוספת או שתיים קטנות. חבירה של כחול לבן עם ימינה ותקווה חדשה למחנה הימין כנראה האופציה הכי ריאלית לממשלה.
לדעתי יש כמה אפשרויות לא מבוטלות בכלל: 1. ליכוד+חרדים (כולל סמוטריץ, בן-גביר ונעם החרד"לים): זה לא סביר ולא קרה 4 פעמים, אבל תמיד היה מרחק נגיעה. 2. ליכוד+חרדים+ליברלי: אולי ימינה ממש, אולי חלקים ממנה, אולי שיקלי שיעבור את אחוז החסימה, אולי גנץ או סער או שאריות מכך. 3. לפיד+בנט: שחזור של הממשלה הנוכחית. מספיק שבנט עובר ורעמ מתחזקים על חשבון המשותפת וזה אפשרי. 4. לפיד+ערבים: כמו הממשלה הנוכחית רק עם הסתמכות ממש על המשותפת (או חלקים ממנה) ובלי ימינה. 5. גנץ+שמאל+חרדים: אם ביבי לא מצליח להקים ממשלה יכול להיות שדווקא הבלוק החרדי יישבר והיחסים הטובים עם גנץ יעבדו. דווקא התסריט 'המתבקש' של הליכוד עם המפלגות הליברליות (בנט, סער, גנץ, ליברמן) נתקע ראש בקיר בשאלת נתניהו.
2 כנראה יהיה הכי ריאלי. מת לראות מה יקרה כאשר יהיו חסרים שתי מנדטים לנתניהו והוא יפנה לרע"מ. זו תהיה סגירת מעגל מושלמת לשנה האחרונה.
בסוף אני חושב שאחת הבעיות העיקריות של הפוליטיקה בישראל היא שאין באמת תמריץ לפוליטיקאי לעשות את עבודתו ו"להתלכלך" עבור כך - כי ממילא ההצבעה היא ברובה זהותית. הרי אתם רואים מצביע ליכוד שיאהב את העבודה של מרב מיכאלי בתחבורה (נניח) ויצביע לה? או הפוך. האחרון שבאמת נישא על גבי הישגים פוליטיים גרידא היה כחלון עם רפורמת הסלולר וגם זה החזיק בקושי קדנציה. בסוף זה קיים בכל מדינה אבל בגלל שעניין השבטיות אצלנו הוא די נוכח + חלק מהנושאים האקטואליים המרכזיים אינם נוגעים רק לנושאים אובייקטים אלא גם רגשיים (דת, שטחים) אז מראש מרחב התמרון של פוליטיקאים מוגבל וכך גם המוטיבציה שלהם. עוד נושא שמבחינתי בעייתי ומסמל את השיתוק של המדינה בשנים האחרונות הוא כישלון המרכז הציוני להתאגד. לפיד, ליברמן, גנץ, סער, בנט והליכוד - מדובר פה ב70+ מנדטים שמסכימים על 80% מהנושאים. כחול לבן לצורך העניין בעמדותיה הרבה יותר קרובה לליכוד מאשר למרצ. לדעתי זה די קל לאפיין את המצביעים שלהם תחת מקשה אחת - מדובר בחילוניים/מסורתיים, ציוניים, משרתים בצבא ומשלמים מיסים ונעים בין מעמד נמוך למעמד בינוני+. בסוף בשביל להניע מהלכים היסטוריים בכל תחום אתה צריך רוב מוצק שלא תקבל אותו עם ממשלת שינוי או ממשלת ימין על מלא. והעובדה שהחבר'ה האלה לא מצליחים להתגבש (כל אחד מסיבותיו הוא) היא בעיקר הפסד למדינה.
אחרי אחד מסביבי הבחירות (2?) כשכחול לבן (כשעוד היו עם יש עתיד) והליכוד היו שתי המפלגות הגדולות בהפרש של אולי מנדט אחד האחד מהשני, היו הרבה קולות שאמרו לשניים האלה להתאחד. זה היה מספיק לממשלה די יציבה עם מעל 65 מנדטים ועם דעות פחות או יותר די דומות. בסופו של דבר זה לא קרה כי א. נתניהו לא הסכים לוותר על המפלגות החרדיות ב. נתניהו לא רק שלא הסכים להתחיל שני ברוטציה (למרות שקיבל פחות מנדטים מכחול לבן ) אלא גם לא הסכים לרשום בהסכם שבמידה והממשלה מתפרקת הוא יוצא מתפקיד ראש הממשלה.
