היריבות של המשולש נמצאת רק בשכבת האוהדים. לעיתים זה מתוחזק על ידי המועדונים לשם עניין אך לרוב יש כבוד הדדי עם ברכות על זכיה בתארים אפילו לאחר מאבק ישיר על אותו התואר. מאחורי הקלעים יש בינהם שיתוף פעולה מלא. שלושתם מושכים לאותו הכיוון. שלושתם אפילו ניסו להיות "סופר" ליג. ברומא-לאציו זה שונה אבל גם שם ניתן למצוא מקרים כמו פדרו בקיץ שעבר. כשיש פתרון מושלם לכל 3 הצדדים, ואין אלטרנטיבה אחרת, זה קורה. גם מעבר בין נאפולי-יובנטוס בעייתי, והיום הנשיא שלהם סיפר שהוא מדבר כבר כמה שבועות עם ברנרדסקי. ספציפית על דיבאלה יש בדיוק דיון בנושא של אינטר. הוא לא דוחף למעבר לאינטר (הסכים להצעה של יובנטוס בתחילת העונה, שבהמשך משכה אותה בחזרה) אבל מדובר באופציה כלכלית\מקצועית טובה שאין לו סיבה לפסול כל עוד אין לו אלטרנטיבה טובה יותר. מניח שהוא יחכה עוד כמה שבועות לראות אם יהיו הצעות נוספות. אם לא, אינטר. מצב כזה יכול לקרות לכל שחקן. אפילו לטונאלי שהניף השבוע שלט עליו כתוב "דחפו את הגביע שלכם לתחת", כי אם בעתיד יגמר לו החוזה ותהיה לו הצעה אחת נכונה, מאינטר, הוא ילך לאינטר.
לא יודע אם זה מדויק בכלל, אבל אפשר להגיד שזה ככה בגלל שלפחות על הנייר אין בין המשולש הזה איזושהי יריבות אידאולוגית פוליטית, חברתית או היסטורית שהתפתחה ליחסי איבה שצריך לתחזק מול האוהדים? בניגוד נגיד ליונייטד-ליברפול או לנאפולי-יובנטוס (ואתה אומר שגם שם זה קורה אם צריך) זה מפתיע להבין שדווקא בכדורגל האיטלקי העניין הזה של המעברים בין המועדונים כל כך פרקטי ו"קר"
לדעתי היריבות הזו היא בעיקר בספרד בין ריאל מדריד וברצלונה. גם באנגליה שחקנים עוברים בין מועדונים גדולים לא מעט.
באופן כללי בין מועדונים גדולים כן זה קורה, אבל יותר נדיר לראות מעברים ישירים בין מועדונים שיש ביניהם איזושהי יריבות היסטורית ואם כן אז זה יגרור הרבה רעש, בטח בהשוואה לאיטליה. נגיד אברטון-ליברפול, ארסנל-טוטנהאם ויונייטד-ליברפול כמו שכבר הזכרתי.
ישירות זה קורה הרבה פחות מאיטליה. למשל אף שחקן לא עבר מיונייטד לליברפול מ - 1964 ובכיוון ההפוך מ - 1937. ארסנל כן איבדה שחקנים ישירות לצ'לסי, ליברפול ויונייטד.
https://pbs.twimg.com/media/FWg1QkqXgAEbafR?format=Xxx&name=small היום לפני 30 שנה מילאן שוברת שיא העברות עולמי כשמשלמת לטורינו 18.5 מיליארדות לירות איטלקיות, או 13 מיליון פאונד אנגלי עבור ג'יאנלואיג'י לנטיני. מהפלופים המיתולוגים בסן סירו.
הוא ממש לא היה פלופ, הוא נחשב לאחד הכשרונות הגדולים בדורו. ובעונה הראשונה שלו במילאן היה טוב מאוד, היה שחקן הרכב של קבוצה שזכתה באליפות איטליה, סופרקופה והגיעה לגמר גביע האלופות. אחר כך עבר תעונת דרכים מאוד קשה, בה שבר את הראש, היה יומיים בקומה, וכתוצאה סבל מאיבוד זיכרון, ראיה מטושטשת ומעל הכל אי יכולת לשמור על שיווי המשקל. מה שהוביל כמובן להידרדרות הקריירה שלו.
רק עכשיו שמתי לב ל: טרזגה שמתווכח עם (חברו לקבוצה) בופון. טוראם שמתעמת עם (חברו למרכז ההגנה כמעט לאורך כל הקריירה) קנבארו . שפת גוף מאוד מוזרה וילדותית של דה רוסי (לפחות למי שהתרגל לראות אותו כל שבוע לאחר שחצה את גיל 30).
https://open.spotify.com/episode/75...i=S6hst-WKTEW5yojfPw2RIA&utm_source=copy-link סדרת מונדיאל נפלא של פודקאסט הפודיום. כמובן שהפרק של 1994 שובר את הלב. מחכה לזה של 2006. אני בוכה עם באג'ו למרות שבתור ילד בן 4 יעברו עוד שנתיים עד שבפעם הראשונה אראה כדורגל בטלוויזיה, כשרונאלדו יביך את הגנת קומפוסטלה. יש היום שחקן איטלקי שמתקרב לכישרון של באג'ו? אולי זאניולו? האם מאנצ'יני ייקח את זאניולו לנבחרת בקרוב?
חייב להגיד שתמיד החשבתי את באג'יו לאוברייטד. היה מוכשר בטירוף אבל נואה לאינדיבידואליות יתר וגם פציע אם אני זוכר נכון. Sent from my SM-G973F using Tapatalk
היום 25 שנה לבכורה של בופון בנבחרת איטליה. ראיתי בשידור ישיר בערוץ הרוסי. חורף קשה ברוסיה, ופאליוקה שנפצע במשחק הזה, הגיע באפריל למוסקבה לשחק עם אינטר בחצי גמר גביע אופ"א ועדיין היה שלג ומגרש קפוא.
רק עכשיו יוצא לי לראות את הסרט המרתק על פרנצ׳סקו טוטי - https://www.imdb.com/title/tt12142854/ (mi chiamo francesco totti) רשמי ביניים - שכחתי לגמרי שהוא נפצע לפני מונדיאל 2006. תמיד ידעתי שמשהו שם היה נראה לי פחות מושלם, זכרתי שזה לא היה טוטי האמיתי. זה היה... 80%. לא הכרתי את ויטו סקלה. בכלל.
מה עם היכל התהילה של הכדורגל האיטלקי? ראיתי שהשנה לא הכניסו חברים חדשים. הפסיקו עם זה או שאמורים להכניס בקרוב?
רשם 115 הופ' ו - 11 שערים בסרייה A, בעיקר במדי קליארי. ערך 5 הופעות בליגת האלופות במדי יובנטוס בעונות 2000/01 ו - 2001/02
מי שעוד לא ראה (זמין בסטינג טיוי, ו-YES) את ארבעת הפרקים המרתקים על הזכייה של נבחרת איטליה במונדיאל 2006, אתם פשוט חייבים. Dark Horses: Italy's World Cup Triumph | Apple TV (uk) סדרה פשוט פנטסטית. קנאברו, דל פיירו, טוני, גרוסו, בופון, גאטוזו, ליפי ומטראצי מככבים. אבל לא רק הם. גם ויליאם גאלאס (צרפת), ג'ון טרי (אנגליה) ואחרים. מה שתפס אותי - הפחד של כולם מברזיל. הפחד של קנאברו מצרפת. גאטוזו שהוריד את הנעליים לפני הפנדלים בגמר כי אין סיכוי שהוא ירצה להיות בועט. האינטיליגנציה העילאית של כל שחקן ושחקן בנבחרת הזו. פנטסטי.