עבור רבים זו עדיין הבמה הכי גדולה שיש עבור כל שחקן כדורגל באשר הוא, קריירה יכולה להשתנות מרגע לרגע, ארבע שנים של המתנה. סרטים נעשו בשחור-לבן, שרון דוידוביץ' הוציא ספר ומזמין אתכם לרכוש אותו, מדינה שלמה נמצאת בטירוף וכאלו גם השוכחות מהיום-יום הקשה (ברזיל?). מוזמנים לכתוב את הרגעים הגדולים ביותר של הגביע העולמי מאז החל את דרכו באורוגוואי ב-1930 ועד "לחרפת" קטאר הנוכחית המשחק הראשון שראיתם, שערוריית שיפוט, השחקן האהוב עליכם, אולי חוויה שלכם מהמגרש עצמו. **************** 1. נבחרת ספרד זוכה במונדיאל הראשון בתולדותיה ב-2010 - בחירה טבעית שלי כאוהד נבחרת ספרד וכשהשחקן האהוב עליי כבר איננו - ראול. במונדיאל הזה ספרד, אלופת אירופה הגאה - הציגה כדורגל הרבה פחות טובה מאשר עם לואיס ארגוניס ופתחה עם הפסד הזוי לשווייץ. זה היה גמר שלא נגמר בו איקר קסיאס עצר את אריאן רובן (לפני שלא הצליח לעצור את עצמו והסתער על חברתו הכתבת היפהפיה) ואנדרס אינייסטה, בהארכה - שלח את כולנו לחגוג. 2. רונאלדו "קם מהקבר" - רק בדיעבד הצלחתי להבין את גודל האירוע. גמר 2002, ה-30 ביוני, ילד כיתה ד' מסיים בית ספר, קונה קלפים של סופרגול והולך לצפות במשחק. רונאלדו ניצח עם צמד את אוליבר קאן שנבחר לשחקן המצטיין. הזכייה האחרונה של ברזיל וארבע שנים אחרי הטרגדייה בגמר 1998. רונאלדו הציג טורניר חלומי שהגיא לשיאו ביוהוקאמה - שמונה שערים, כדורגל מצוין, תספורת שהורידה פאניקה. זה כל כך הגיע לו ועם הצמד שם את החותמת עבורו כאחד הגדולים איי פעם. 3. הפרישה של זינדין זידאן - זה היה ריקוד אחרון נהדר. הוא "הוזעק" להציל את ריימונד דומנק במוקדמות. צרפת התקשתה. ואז הוא הוביל את חבורת השחקנים המצוינת שוב - ניצחון 1:3 על ספרד, הצגה אדירה נגד ברזיל ברבע הגמר, פנדל מנצח נגד פורטוגל בחצי הגמר וגם בגמר הוא שיחק מצוין. הוא כבש בקור רוח מצמרר כבר בפתיחה ובהארכה כמעט ניצח את המשחק במו פדחתו. אבל אז הדם עלה לראש, הראש ירד לחזה של מרקו מטראצי..והקריירה של אחד הגדולים איי פעם הסתיימה בטונים צורמים. הימים הם 2006 כמובן, זה היה משחק הפרידה שלו! התמונה שלו חולף ליד הגביע עצוב לא יוצאת לי מהראש. באותו הזמן מסי ורונאלדו רק החלו לפרוץ ואף אחד כנראה לא האמין עד כמה יפתחו פער מהשאר. תארו לכם אם לזידאן היה עוד מונדיאל ברזומה... 4. ברזיל - גרמניה 7:1 - בלי יותר מדי מחשבה למען האמת. ספק אם יש עוד "קרבות" כאלה במונדיאל שהתוצאות כל כך שונות. החוב של המאנשפט הוחזר. התעללות בחבורה האומללה של לואיס פיליפה סקולארי, שהיה גיבור לאומי. כל הטורניר הדי יציב ב-2014 נשכח וגם היעדרותם של ניימאר הפצוע וטיאגו סילבה - אינם מהווים תירוץ. הגרמנים הובילו 0:5 בקלות ויש שמועה שטוני קרוס עדיין תמסר להנאתו עם סמי קדירה, מסוט אוזיל והחברים.\ 5. צרפת הביתה - מי האמין שהנבחרת עם שחקני על בכל עמדה - תעשה כאלו בושות ותסיים את דרכה במונדיאל המוזר בדרום קוריאה וביפן כבר בשלב הבתים? זידאן היה פצוע, הנרי לא מאופס, אבל עד שזה לא היה מתמטית אני לא חושב שמישהו האמין שזה יכול לקרות. צרפת לא כבשה אף שער! ומאז החלה הקללה של אלופת העולם שעפה בשלב הבתים. תשאלו את איטליה, את ספרד ואת גרמניה שהמשיכו את המסורת. זו אחת ההפתעות הכי גדולות מבחינתי בכדורגל הנבחרות.
אנסה לגוון עם עוד רגעים: 1. ה4:3 של צרפת על ארגנטינה - גם כי מפה כבר היה ברור שצרפת הזו בדרך לזכייה, וגם כי מדובר בנק' מפנה בקריירה של אמבפה (לדעתי) - מכישרון מטורף לשחקן שכבר מתחיל להרשם בהיסטוריה למרות גילו הצעיר. 2. הצמד של זידאן בגמר 98' - הזנקה של הקריירה שלו וגם הפיכתה של צרפת לקונטנדרית קבועה אחרי שנים יבשות. 3.החמצת הפנדל של באג'יו ב94'. ובונוס - מסירה של אמבפה שיכלה להזכר כמהלך הטורניר מבחינתו:
החמצת פנדל של באג'יו אחד הרגעים אוברייטד מבחינת דרמה. גם אם היה כובש, ברזיל הייתה מנצחת. Sent from my SM-G973F using Tapatalk
ועדיין זה היה אירועי אייקוני. השחקן הכי טוב במונדיאל שסחב סגל של נגרים על הגב עד הגמר ודווקא הוא מחרבש אותו עם פנדל מזעזע. האמת שזה רגע כל כך אייקוני שהוא הכי זכור מהמונדיאל הזה, שדווקא היה מונדיאל טוב.
3 רגעי שיא מבחינתי : 1. השער האדיר של דניס ברקאמפ נגד ארגנטינה במונדיאל 98 . 2. השער של באג'יו נגד צ'ילה בפנדל במשחק הפתיחה של איטליה במונדיאל 98 אחרי משחק מצויין שלו עם שער ובישול ( רק בשביל להיות שחקן ספסל ולראות את דל פיירו מסריח את הדשא באותו טורניר ) . Roberto Baggio penalty World Cup 1998 - YouTube 3. ה 5-1 של הולנד על נבחרת ספרד במונדיאל 2014 . הצגה אדירה של אריאן רובן בטורניר לפנתאון . Spain v Netherlands | 2014 FIFA World Cup | Match Highlights - YouTube
לא רבים זוכרים אבל ספרד הייתה קרובה לעשות 0:2 אבל דויד סילבה האדיש החמיץ. בכל מקרה, מהמשחק הזה השער היותר זכור אני חושב זה הזינוק של רובין ואן פרסי. אי אפשר 'לנקום' על הפסד בגמר אבל אם יש משהו קרוב לכך זה ניצחון כל כך גדול. ספרד המשיכה לפשל והפסידה גם 2:0 לצ'ילה כשנפלנו מהם בפיזיות ובענק. רובן בכל פעם כשהיה בריא נתן בראש. גם ביורו 2004 כשדיק אדבואקט הוציא אותו בחילוף הגרוע איי פעם, גם ביורו 2008 נגד צרפת שם. מפלצת כדורגל כשיש לו שטח. אני חושב שה-0:2 של איטליה נגד גרמניה היה משחק אדיר ולבטח בטופ10 של המונדיאלים איי פעם ולי כאוהד נייטראלי הייתה צמרמורת. הגול של דל פיירו גם היה מרגש, סיומת של אלוף וכמובן מופע של קנבארו בהגנה.
רובן היה פשוט מפלצתי במונדיאל הזה. איטליה עפה בבושת פנים בבתים אז עברתי לאהוד את הולנד וכמה רגעי קסם הגאון הזה סיפק לי. לטעמי הוא היה צריך לזכות בשחקן הטורניר ולא מסי.
המשחק עצמו היה חלש כי שתי הנבחרות היו מאד טקטיות וחשבו קודם איך לא לספוג. המונדיאל עצמו היה נהדר, בטח ובטח בשביל ילד שזה המונדיאל הראשון שלו.
הרגע שלי זה דווקא רגע שבדיעבד הבנתי אותו. 2006 ברזיל מגיעה עם נבחרת הכוכבים אולי הכי גדולה שהייתה להם אי פעם עם קאקה, רונאלדו, רונאלדיניו, אדריאנו, רוביניו, רוברטוקרלוס וקאפו כולם הכתירו אותם כאלופים כבר שנה לפני אחרי ה-1-4 נגד ארגנטינה בגמר קונפדרציות עד הרבע הם עשו 4/4 ואז ברבע פגשו את צרפת וזידאן ואיך נגיד את זה…זידאן הראה לברזילאים איך לשחק כדורגל ברזילאי. לדעתי המשחק הכי טוב בקריירה שלו ואחת התצוגות הכי גדולות של שחקן במונדיאל (בלי קשר לבישול להנרי שהיה רק בונוס) כמה שזה היה כואב וכמה ששנאתי אותו אז - רק אחרי כמה שנים הבנתי את הגדולה שלו גם סוף המונדיאל עם זידאן שיורד מהדשא אחרי אדום ובעצם סיים את הקריירה כשברקע גביע העולם - אחת התמונות הכי אייקוניות של המפעל הזה ושל הכדורגל ביכלל
השער של דל פיירו היה יותר מצמרר מבחינתי (למרות שהוא פחות קובע). רק נזכר אותו טס במתפרצת ואני ואבא שלי צועקים לג׳ילארדינו למסור לו וכל הגרמנים כואבים ובוכים ביציע
אם כבר ברזיל 2006 לדעתי הנבחרת הכי מבוזבזת במונדיאלים היתה דווקא ארגנטינה של 2010. היא באה עם סגל פשוט פסיכי. מסי, אגוארו, די מאריה, כל החבר׳ה מהטרבל של אינטר. משום מה בהתאחדות הארגנטינית החליטו שמי שהכי ראוי לאמן את הסגל הזה זה מראדונה. מה שהיה נגד גרמניה זה הפיאסקו הכי גדול שהיה במונדיאלים, לדעתי אפילו יותר מה-1:7 של ברזיל. על שניהם חתומים הגרמנים הרשעים. מראדונה יזכר בתור השחקן הכי גדול שהיה במונדיאלים, אבל גם בתור המאמן הכי גרוע שהיה במונדיאלים.
