https://photo.one.co.il/Image/GG/7,1/1561370.Xxx הרשתי לעצמי להעתיק את הדיון מפורום של ליגה אחרת, חושב שזה יכול לתפוס כאן ברגעים המתים של הפגרה לפני שהליגה חוזרת. ביחס לגודל הקטן של המדינה שלנו הכדורגל פה מספק לנו המון אמוציות ויריבויות שונות, מזוויות שונות. יש אפשרות להצביע עבור 4 אפשרויות, כדי ליצור גיוון בבחירה. מוזמנים לנמק בתשובות.
יריבות ספורטיבית טהורה יש רק בין מכבי חיפה ומכבי ת"א (או בקטן יותר, כשלרוב הפועל ב"ש מעורבת). כל השאר על בסיס עירוני (כשצד אחד עליון על השני באופן משמעותי עד כדי כך שכבר איבד עניין ב"יריבות" הזו) או פוליטי/גזעני (בית"ר). תלוי איך מגדירים יריבות ספורטיבית.
מרמורק - שערים. ספורטיבית כנראה שמכבי תל אביב - מכבי חיפה, עדין הצבעתי בית"ר - הפועל ת"א כי זה כבר עבר את הספורט והיריבות חיה וקיימת לא קשר למצב הקבוצה בפועל.
ליריבות ספורטיבית לוקח הרבה יותר זמן לצבור תאוצה או לדעוך מ6 שנים. בחיפה מספרים שהייתה פעם יריבות מרה בין מכבי להפועל. אני יכול להשבע שכילד ביסודי (בבית ספר ש99% ממנו לפחות היו אוהדי מכבי) כמעט כולם ראו בהפועל חיפה קבוצה שניה (אני מתאר לעצמי שבקריית חיים המצב היה שונה). ככה זה כשהרבה מאוד זמן קבוצה אחת לא רלוונטית וגודלים דורות של אוהדים חדשים שלא מבינים מה יש לשנוא בקבוצה לא רלוונטית. אם המצב בת"א שבו קבוצה אחת מתמודדת כל שנה על אליפות וקבוצה שנייה מתמודדת כל שנה נגד ירידה יימשך, עוד דור-שניים של אוהדים והם יגיעו לאותו המצב. בחיפה זה פשוט קרה הרבה קודם.
זה באמת בעיקר תלוי איך מסתכלים על זה. ברור שמכבי ת"א והפועל ת"א זאת יריבות גדולה וגם הפועל ת"א - בית"ר אבל אלה יריבויות עירוניות\פוליטיות. מבחינה ספורטיבית אני לא חושב שיש בכלל ספק מה היריבות הכי גדולה. ואולי אני פוגע פה באיזה אוהד ב"ש אבל בחיי שלא מבין מה היריבות בין ב"ש לנתניה. מרגיש לי כאילו יש כמה אוהדים שמנסים בכח לייצר איזה יריבות מלאכותית בשביל לייצר עניין סביב המועדון שלהם.
מעניין מה שאתה אומר, כשאני הייתי ילד מכבי ת"א הייתה שנואה כמעט כמו הפועל ת"א על בסיס ספורטיבי ומעבר(בשביל הדור הותיק) והיום היא יריבה גדולה ממש לייט כי המעבר כבר לא תופס עם עניין המעמדות וספורטיבי אנחנו כבר לא מתמודדים מולם על תארים. אני חושב שיש יותר מיריבות ספורטיבית בין מכבי חיפה למכבי ת"א, לפחות מהצד הירוק, משהו פסיכולוגי עמוק יותר מעבר לכל ה"רק בחיפה יש מכבי" הדבילי הזה שמחזיק את היריבות הזאת מבחינתם גם כשאין קרבות אליפות. אולי יתנפלו עליי פה אבל אני חושב שזה הרצון של אוהדי מכבי חיפה להיות מה שמכבי ת"א בעיני האוהדים שלה והאוהדים הנייטרלים במדינה. לגבי היריבות העירונית זה כי אתה חווה אותה מהצד האהוד והחזק/גדול יותר. אם תהיה אוהד אדום בחיפה/ת"א/ירושלים השנאה לצד השני תהיה מה שתחזק את האהדה שלך ותגדיר אותך, ככה זה קרה אצל אוהדי קטמון פה שלא ראו מעולם דרבי וספק אם אהדו כדורגל לפני הפיצול אבל עלו לליגת העל עם שנאה עזה לקבוצה שמעולם הם לא שיחקו מולה.
1. בית''ר ירושלים - הפועל תל אביב. שמאל נגד ימין, ישראל הראשונה נגד ישראל השנייה 2. מכבי תל אביב - הפועל תל אביב לא רואה עוד יריבות אמיתית. מכבי תל אביב - מכבי חיפה זה משחק יוקרתי, לא מעבר. שני הקהלים בעלי אופי דומה. שחצנות, יהירות. תארים מעל הכל.
זה אצל כולם ככה. גם אני שנאתי מאוד את בית"ר ב2007-2009 ואת הפועל ת"א בשנתיים-שלוש שלאחר מכן. ואני מניח שגם אוהדי מכבי ת"א התחילו לגלות עוינות כלפי הפועל ב"ש בעונות האליפות שלהם. אבל יריבות שצצה מהר משום מקום גם דועכת מהר. מכבי חיפה היא הקבוצה ה2 הכי מצליחה בישראל מקום המדינה והכי מצליחה ב30 השנים האחרונות אז מן הסתם השאיפה היא להיות בקונצנזוס ולא "מכבי סוג ב" ומשם גם השנאה למי שנתפסת בעיני כולם כמכבי סוג א'. אבל הבסיס לשנאה הזאת הוא ספורטיבי/הישגי ולא סביב איזו סוגיה פוליטית. גם דברים שהעצימו את היריבות הזו כמו התאקל של מליקה על רומן ("זיינתי אותו") קרו על הדשא ולא מחוצה לו. ברור לי שזה בגלל שהייתי בצד החזק. יש לי משפחה מורחבת די גדולה שרובה ממוקמת בקריות ככה שיצא שדווקא הפועל היא הקבוצה השולטת במשפחה. בזמן שלי לא הייתה בעיה לפרגן להם על האליפות ב99, הם שמחו עוד יותר בשער של זהבי נגדכם ב2010. כלומר אני יודע איך מרגיש הצד השני. אבל מה נשאר לי חוץ מרחמים? העניין הוא שבחיפה הם משהו כמו 10% מאוהדי הכדורגל בעיר. בתל אביב המצב כרגע דומה מבחינת הצלחה ספורטיבית אבל גם הדור הצעיר עוד חווה את הימים הגדולים ככה שייקח עוד הרבה זמן, אבל עוד דור אחד או שניים של אוהדים שיגדלו לתוך המצב הקיים והם יהיו במימדים של הפועל חיפה. לכן קשה לי לראות ביריבות עירונית יריבות של ממש, אלא אם באמת מדובר ב2 אימפריות מקומיות כמו שקורה ביוון או בבלגרד או בבואנוס איירס.
מי שחושב שיש משהו שמתקרב לדרבי התל אביבי משקר לעצמו. כל אוהד מכבי תל אביב שונא יותר מכל את הפועל, כל אוהד הפועל תל אביב שונא יותר מכל את מכבי, כל מי שאוהב קבוצה אחרת יכניס את אחת מהן לטופ השנואות שלו. זה גם מעבר לכדורגל, בניגוד לשאר היריבויות. אני מנחש שכאן "תזכה" היריבות בין מכבי לחיפה, ו-90% מהמצביעים יהיו אוהדי מכבי חיפה.
קודם כל אני אלך 'הפוך על הפוך', אני חושב שבין הפועל תל אביב ומכבי חיפה למשל היה הרבה מאוד 'קלאסה' וכבוד והערכה, אולי כי יש להן יריבות משותפות. בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 הן נאבקו על התארים והצליחו באירופה, היה גם את סיפור שער האליפות של גילי לנדאו ב-1986 וכמובן הדאבל בטדי ב-2010. דיון מעניין מאוד, אני הצבעתי על הדרבי בין הפועל תל אביב ומכבי תל אביב. זו לא יריבות זו אפילו שנאה. ההתייחסות של הקהל של הפועל תל אביב גם גורם לכך אמר. "מקום שני ולנצח שני דרבים בעונה" זו סיסמה שזכורה היטב, מחדירים לך את זה מאז שאתה מצטרף ליציע וכן הלאה. ערן זהבי תרם לכך המון. כמובן שזה כבר בתחילת הדרך של הליגה, מכבי הוקמה ב-1906, הפועל השנה "חוגגת" מאה, זה התחיל מוקדם. רציתי להשאיר את הפוליטיקה בצד. אני מניח שמכבי תל אביב ומכבי חיפה זו יריבות ספורטיבית "נקייה" ושהן כביכול בילו יותר זמן בצמרת.
כדי לענות על השאלה הזאת צריך להסתכל מהעיניים של אוהד מכבי תל אביב. בעונות שהם התמודדו עם באר שבע על אליפות הם התעסקו רק בהם, בעונות שהם מתמודדים איתנו הם מתעסקים רק בנו. בהפועל למי שתהה הם מתעסקים פעמיים בשנה שיש דרבי, הם לא כל כך מעניינים אותם.
אמנם הקהל כאן קטן עד כלא קיים, אבל יש שיכניסו את הדרבי של שעריים גם כסוג של יריבות גדולה. הכל תלוי תקופות לדעתי, ולא למסורת. היום הדרבי התל-אביבי כמעט לא מעניין את הצופה האובייקטיבי. בשנות ה-90 וה-2000 (עד תחילת רצף אי הניצחונות של האדומים) זה איפשהו התפספס. נכון להיום אני רואה במכבי ת"א-מכבי חיפה יריבות גדולה מאוד.
כן אבל רצף הכישלונות שלנו מולם (אגב, תבדקו כמה גולים הפועל חטפה למשל מהדקה ה-75 ואילך, סתם לכיף שלכם, לא שזה מוריד מהבושה) הוא לא ממש שגרתי, זה נדיר מבחינה היסטורית בכדורגל הישראלי ולא רק ביריבות בינינו. לא חושב שגם הפסימיים ביותר האמינו שזה יגיע למימדים כאלה. אני חושב שצריך לשפוט קצת מעבר למקצועית, גם עניין הקהל משחק כאן תפקיד, מה לעשות. להפועל תל אביב גם בימי הפח אשפה שלה יהיה את הבסיס הגדול, ובדרבים המגרש תמיד יהיה מלא (עם כמות יפה גם באדום). למשל הפועל חיפה, מאז שאני רואה כדורגל, היריבות הזו דעכה כמעט לחלוטין מאז שהם ירדו ליגה. הפועל תל אביב ובית"ר ירושלים למשל מציגות מעבר לפן הפוליטי גם את המעברים של השחקנים כמו יוסי אבוקסיס ושמעון גרשון ואת משה סיני בימק"א ואת ערן זהבי בטדי וכן הלאה, "אגדות" נכתבו על המשחקים האלה כמו גם משחק השרוכים.
