משחקי ה - 10/12: רבע גמר - מה שעשינו ב- 1986. מה שעשינו ב - 1966.

אז כל חלוץ שלא הוביל את טוטנהאם או את נבחרת אנגליה לזכייה בתואר משמעותי הוא לוזר? סון המתוק גם לוזר?

 

הוא נפצע ברבע גמר הראשון מול סיטי

 

ההילה סביבו והמיתוג שלו כשחקן האנגלי הכי טוב והבייבי של הממלכה והתקשורת משחקים לרעתו במובן הזה. אם הוא היה איזה אקוודורי או סנגלי או לא יודע מה סביר להניח שמזמן כבר לא היה בטוטנהאם פשוט כי תג המחיר שלו לא היה עומד על משהו מצחיק כמו 150 מליון שגורם אפילו לשייחים של סיטי לקחת צעד אחורה.

אבל כן גם אפשר לטעון שכנראה לא כזה חשוב לו לעבור ונוח לו בנישה הזאת של חלוץ גדול בקבוצה בינונית שבה סוגדים לו.
אחרת לא היה חותם על חוזה שנועל אותו שם. קשה לצאת מקבוצה של דניאל לוי בלי שהוא רוצה שתצא, אבל מי שבאמת רצה עד עכשיו (ווקר, בייל, מודריץ', לפניהם עוד רבים אחרים כמו קאריק, ברבטוב, קין) הצליח.

אגב אני לא מסכים שאף אחד לא יזכור אותו. זוכרים יפה מאוד את ליניקר ושירר ובמה הם זכו בדיוק? ליניקר בערך בכלום, שירר באליפות אחת עם בלקבורן שהיא אפילו לא הקבוצה שהוא הכי מזוהה איתה וזה לא מה שזוכרים ממנו.

 

לפי האלכסים, ליניקר ושירר גם לוזרים

 

את גארי ליניקר ליניקר זוכרים ממונדיאל 86 שהוא הפגיז שם. בזמנו כדורגל הנבחרות קיבל את החשיפה העיקרית. אני אישית התוודעתי אליו בספר הנהדר של דני דבורין מתחילת שנות ה-90. במונדיאל 86 הייתי בן שנה.
שירר היה קינג. לא רק סקורר מדופלם אלא גם כריזמתי מאד, מה שקשה להגיד על קיין. אני גם חושב שזה ששניהם פרשנים מוכרים בתקשורת עוזר להם להישאר בתודעה.
בוא נאמר זאת כך, כולנו נזכור את הארי קיין, אני מאד בספק אם הילדים שלנו ידעו מי הוא.

 

תג מחיר פועל יוצא מהחוזה שחתם עליו. לא היה חותם על חוזה חדש, כבר לא היה בטוטנהאם. מאוד פשוט. אם אתה חתום ל - 6 שנים אצל דניאל לוי, כל כוח המיקוח אצל דניאל לוי.

 

אם קיין הולך ליונייטד הם לגמרי קבוצה שיכולה להביא תארים. מה שחסר להם שם זה חלוץ ועוד קשר ליד קאזמירו. יש שם עוד עמדות שצריכות חיזוק אבל אלה 2 העמדות הכי אקוטיות.

 

מצד אחד אפשר להבין למה קיין נשאר בטוטנהאם ואני לא חושב שזה משהו שצריך להחזיק נגדו.
מצד שני, להגיד שלא יכל לצאת משם זה שטויות כי הוא חתם על חוזה חדש לפני פחות משנתיים אם אני זוכר נכון וכבר אז הוא קושר ליונייטד למשל.
חד משמעית אם הוא היה רוצה הוא היה נמצא היום במועדון גדול יותר שמתמודד על תארים. הוא ידע טוב מאוד מה הוא עושה כשפחות משנתיים לסיום חוזה הוא חתם על חוזה חדש ל-6 שנים ובלי סעיף שחרור אצל דניאל לוי.
הוא היה קרוב לסיום חוזה כשהוא בשיא שלו, העתיד שלו היה בידיים שלו.


להשוות את קיין לג'רארד זה מגוחך.
ג'רארד הוביל קבוצת אמצע טבלה לתארים כולל ליגת אלופות.

חוץ מזה שגם המורשת של ג'רארד נפגעת מזה שלא עבר למועדון אחר בשביל לזכות בתארים.
עצם זה שבכלל משווים אותו לקשרים אחרים מתקופתו מראה את זה.

 

תגיד כמה אנשים מבני הדור שלנו יודעים מי זה פיטר לורימר? לא הרבה וכולם נמצאים באייסוקר. וזה היה שחקן הרבה יותר גדול מהארי קיין. אני כבר לא מדבר על כאלה שהפגיזו בכל מיני איפסוויץ' טאון בשנות התרפפו ונעלמו בתהומות הנשיה. זה גם מה שיהיה עם הארי קיין. אנחנו נזכור אותו, הילדים שלנו לא כי הוא לא יהיה מספיק חשוב כדי שנספר להם עליו.

 

ברור שאני הייתי מחשיב את ג'רארד כאגדה לא משנה מה. ראיתי אותו משחק, לא יודע איך אפשר לחשוב אחרת. הוא היה שחקן היסטורי.
אבל הוא כן הביא את התארים האלה, והוא ממש סחב אותנו על הגב.

אני מסכים שעצם הקביעה אם שחקן היה גדול או לא לפי כמות התארים שזכה היא לא נכונה.
שחקן יכול להיות שחקן עצום במועדון לא מספיק תחרותי ושחקן יכול להיות בינוני במועדון שזולל תארים.

 

לדעתי זה רק מחזק את ההילה סביבו, בדיוק כמו עם טוטי ברומא. לתואר הזה "אגדת מועדון" עדיין יש משמעות. אם הוא היה הופך לאיזה שכיר חרב כזה כמו שבצ'נקו זה היה מוריד ממנו. זאת דעתי.

 

חברים כן ,קיין לוזר.
אבל יש לו 18 חודש לחוזה ,זה ברור שקבוצה שיש לה הכנה למוח ובצורך בחלוץ תנסה לרכוש אותו.
ואז בקבוצה מועמדת לתארים נראה מה הוא שווה.