הפרמייר ליג, מח' 22: דייץ' בבכורה מול המוליכה, המנצ'סטריות פוגשות אותן יריבות בליגה אחרי זמן קצר

הגיוני, כדי להפוך להגנה אימתנית אתה צריך לפחות 2-3 מרכיבים בה שיהיו elite.

ביונייטד הגדולה- וידיץ, פרדיננד, ואן דר סאר, אברה.
בצ׳לסי- טרי, קארבליו(לפרקים), אשלי קול(תמיד), צ׳ך.

בליברפול היה צריך את ואן דייק, אליסון, פאביניו שיארגנו את ההגנה של הקבוצה.
את האימפקט של ואן דייק ראו אצלכם מההתחלה. הרכבתם לידו בלמים זוועתיים בעונה הראשונה עם השוער הכי גרוע בליגה וזה עדיין ברוב הזמן נראה סביר+.
אני זוכר אפילו תקופות שפתאום הנוכל הכי גדול בהיסטוריה של ההגנות(לוברן) היה משחק פתאום איזה חודש כמו בלם נורמלי. מתי זה יכול לקרות בלי בלם שבערך שולט ומכתיב הכל לידו?
את כל המיידופס האלה שווה תמיד לזכור איך נראו בלי כוכב על לידם(תקף גם לפרד בלי קאסמירו, וראן בלי מרטינז, ג׳ון סטונס בלי דיאז*)

 

להגנתו של וראן לא בטוח שפרדיננד בשיאו יראה טוב ליד מגוויר של עונה שעברה עם מקפרד בקישור

 

אתה נותן לו הנחות.
וראן נראה עלוב גם לא ליד מגווייר.
למען האמת הוא לא נראה יותר טוב באף שלב בשנה שעברה מהעונה הראשונה של מגווייר אצלך.
אבל זה אף פעם לא היה סקסי לבקר אותו יותר מדי.

 

אני חושב שהוא צודק, זה הבסיס להכל.
בסופו של דבר, גם לקלופ יש מגבלות. הוא לא קוסם. הוא לא יכול להפוך את קאריוס/מיניולה לאליסון, לא יכול להפוך את לוברן לואן-דייק, ואותו הדבר בקשר למורנו/קליין/לאלנה/בנטקה ששודרגו לסאלח, מאנה, פאביניו, טרנט ורוברטסון.
הגדולה של קלופ היא כמובן גם בעובדה שהוא יודע לבחור את השחקנים שיכולים להגיע לרמת טופ קלאס גם אם הם לא שם כרגע או כאלה שהם שם אבל בליגה/קבוצה עם פחות חשיפה ולכן האפשרות להביא אותם היא יותר ריאלית, וגם, וזה לא פחות חשוב, להביא שחקנים שמתאימים לסגנון הכדורגל שלו.
כל השחקנים למעלה תפורים על הסגנון שקלופ מאמין בו ולכן ליברפול הצליחה.
אז כן, בניית הסגל היא הבסיס להכל, אבל גם כאן צריך לדעתי לתת קרדיט לקלופ.

 

יש דיבור על החזרת ביאלסה , זה טוב לרומנטיקנים אך לא מציאותי

 

כדורגל מאז ומתמיד היה משחק של קבוצה. לאינטר בשנות ה-90 היה את השחקן הכי טוב בעולם והיא לא זכתה בכלום.

קלופ מאמן גדול אבל בשביל שהוא יבטא את הגדולה שלו הוא צריך את הכלים הנכונים. אני מזכיר לך בעונה הראשונה שלו בליברפול היא נראתה לא יותר טוב מאשר אצל רוג’רס אבל הבאת סלאח ואת ואן דייק ואת מאנה והיא פתאום התחילה לקבל צורה.

 

ליברפול נראתה הרבה יותר טוב חודש אחרי שקלופ הגיע.
אחרי חודש כבר ראית את תביעת העין שלו ואת האינטנסיביות והשיפור בצורת המשחק.
את עונת 15/16 סיים שמיני ועם גמר ליגה אירופאית אחרי שהגיע באמצע העונה.
עונה לאחר מכן סיים כבר בטופ 4, כששני השחקנים היחידים שהגיעו היו מאטיפ, מאנה וג׳יני ווינאלדום.
הפך את מילנר למגן שמאל פר אקסלנס, הפך את פירמינו ל9, נתן לטרנט את הבמה, פאקינג לאלנה היה השחקן הכי טוב שלנו באותה, צאן ואוריגי היו נראים אצלו כמו שחקני כדורגל גם.

להשוות את ליברפול שלו לזאת של רודגרס זה חתיכת עלבון לאינטליגנציה.
רודגרס היה כלום בלי סוארז.

 

ברור שמאמן צריך גם כלים לעבוד איתם.
האם הכלים שקלופ קיבל, על הנייר ולפני שהגיעו לידיים שלו, נחשבו כאלה גדולים? לא.
האם כקולקטיב הוא הוציא למעלה ממאה אחוז מהכלים האלה? כן.
האם הוא שיפר אותם בצורה אינדווידואלית? כן.
האם הוא היה צריך שייח שיממן לו את הכלים או עבד בתנאים של קבוצת אמצע טבלה? אמצע טבלה.

ומי שאומר לי שבעונה הראשונה שלו (שהוא הגיע במהלך העונה ולא לפני שהתחילה) הקבוצה לא נראתה יותר טוב מאשר תחת רודג'רס רק מבהיר לי שהוא לא יודע על מה הוא מדבר, אני באמת מצטער.
השיפור היה מיידי ואי אפשר היה להתעלם ממנו.

 

אני זוכר שראיתי כמה משחקים מאותה עונה והכדורגל היה די משעמם, גגנפרסינג לא היה שם. אני כבר לא מדבר על ההתפרקות המביכה נגד סביליה.
והוא לא הגיע באמצע העונה, הוא הגיע באוקטובר. אי אפשר להגיד שהשיפור לא היה קשור לרכש. מאנה ו-וינאלדום היו שחקני הרכב חשובים אצל קלופ. ואחרי זה הגיעו סלאח ו-ואן דייק ואליסון ופאביניו, וכל אחד מהם הרים את הקבוצה עוד מדרגה.

 

שתה את שני השחקנים הכי טובים מקבוצה שנאבקה על אליפות באיטליה אבל בסדר

 

אחד המשחקים הראשונים של קלופ היה אז מול יונייטד של ואן חאל, ליברפול הושפלה. לקראת סוף העונה, אותה ליברפול כבר ניקתה עם אותה יונייטד את הרצפה.

 

ביונייטד מהחודש הראשון של האח אפשר היה לראות שהקבוצה בכיוון חיובי
אין פה קסמים. זו עבודה פשוטה של מאמן כדורגל ראוי
ליברפול של קלופ עברה תהליך רגיל.

 

התקופה הכי חשובה בעונה זה קדם העונה, לא רק מבחינת בניית הסגל אלא גם מבחינת הטמעת שיטה.
אז כשלא אתה בנית את הסגל, ולא היה לך זמן לעבוד עם השחקנים. אז זה להגיע באמצע העונה.
זה שהוא הגיע באוקטובר (משחק ראשון היה בנובמבר) לא אומר שבגלל זה יותר קרוב לתחילת העונה אז זה כמו עונה מלאה.

לא יודע איזה משחקים תפסת, אבל אני מניח שלא ראית את הקבוצה של רודגרס בתחילת העונה.
לא היינו שמים גול או מגיעים לאזור הרחבה, הכל מבולגן, הגנה חדירה ורכות בלתי נתפסת.
קלופ הכניס קצב והכניס שיטה, היו משחקים שזה הלך יותר, היו משחקים שזה הלך פחות. וגם בהם ראית קבוצה ולא אסופה של שחקנים. ופה היה ההבדל.
לך תראה את המשחק נגד יונייטד בליגה אירופית שניצחנו 2-0, או את ה4-3 נגד דורטמונד, או את המשחקים מול סיטי, צ’לסי או הדרבים.
תראה לי עוד מאמן אחד שהיה מוציא את זה מהשחקנים האלה. ואני מדבר איתך לפני מאנה, מאטיפ ווינאלדום.
נכון הפסדנו לסביליה, אחרי מחצית שניה באמת רעה וגם הפסדנו לסיטי בגמר גביע הליגה בפנדלים. לא ההפסד לסביליה זה מה שקיטלג את העונה ההיא.

אתה רושם את שמות השחקנים כאילו כולם הגיעו יחד.
גם לפני אליסון ופאביניו הגענו לגמר ליגת האלופות, עם מילנר בקישור וקאריוס בשער.
אז אתה אומר לי שרק בגלל שאליסון ופאביניו (שהתחיל לשחק כדורגל רק בדצמבר, עד אז היה חלש ובספסל) הגיעו הפכנו מקבוצה של גמר ליגת האלופות ו75 נקודות בליגה לאלופת אירופה ו97 נקודות בליגה? ממליץ לך לראות משחק מעונת 17/18 של ליברפול ואחד כזה מ18/19. חתיכת שינוי הקבוצה עברה מבחינת צורת המשחק. וזה לא רק בגלל אליסון ופאביניו.

וגם אל תשכח שבדרך הוא גם רק מכר את השחקן הכי טוב בקבוצה ובאותה תקופה גם בליגה בדמות קוטיניו.

 

ה - 3:1 באולד טראפורד הם היו עדיין עם רודג'רס. הפסידו עם קלופ 1:0 באנפילד.