מחזור 26: הקלאסיקו הגדול חוזר, ברצלונה תעשה צעד אדיר בדרך לאליפות?

ברצלונה נגד ריאל מדריד| כבר למעלה מעשור שההגדרה שלי לקלאסיקו היא פשוטה: משחק הכדורגל הגדול ביותר בעולם פרט לאחד: גמר ליגת האלופות. כששתי הקבוצות יצעדו אט-אט אל כר הדשא, בחזה נפוח, ועוד פרק ביריבות המדהימה של למעלה ממאה שנה ייכתב לו - הנשימה תיעצר, ולא רק אצל האוהדים הרבים שבמגרש או אלו שבספרד, אלא בכל העולם. ברצלונה של צ'אבי, בקצב צבירת נקודות היסטורי ובפער מבטיח, אך ללא פדרי וללא עוסמאן דמבלה - רוצה לעשות צעד אדיר בדרך לאליפות, בעוד עבור ריאל מדריד מדובר בצ'אנס אחרון בהחלט.

https://sm.imgix.net/23/02/rmabar.Xxx?w=1280&h=960&auto=compress,format&fit=clip

ברצלונה מגיעה למשחק עם מוטיבציית שיא, אחרי ניצחון 0:1 קטן-גדול-קשה בסאן ממס נגד אתלטיק בילבאו, ניצחון אופייני לעונה שלה, כשהיא יודעת שהיא צריכה לתת את הפוש האחרון אולי בדרך לזכייה באליפות לראשונה מאז 2019. ואם חסרה מוטיבציה, ובמשחקים כאלה זה לא קורה אף פעם, הרי שאם בארסה תנצח היא תשיג את ניצחונה המאה בקלאסיקוס בכל המשחקים. ברצלונה גם תשמח 'לענות' על מגרש לכל מה שקשור לפרשת נגריירה. ובחזרה לכדורגל - הגיבור התורן בבילבאו היה שוב ראפינייה שהכריע את המשחק והגנת הברזל שוב לא ספגה. קצב צבירת הנקודות הוא לא פחות מהיסטורי, גם אם הכדורגל רחוק מזה ששוחק בימיו של צ'אבי כשחקן – וקשה ולא הוגן לבוא בטענות ביחס לפציעות. "ברצלונה שומרת על מצב החסד שלה. המצב היחיד שהגיע למסגרת גם הפך לשער בדרך לשלוש נקודות כל כך חיוניות גם במשחק בו לא הייתה ראויה לנצח", נכתב במארקה על המשחק. ברצלונה היא מלכת ה-0:1 עם תשע פעמים(!) שעשתה זאת במסגרת הליגה. לרוב לאחר פגרת המונדיאל. "ניצחון יהיה מכה גדולה לליגה אבל זה עדיין לא סופי", אמר צ'אבי די בכנות והוסיף: "הקלאסיקוס הם בדרך כלל 50-50, משחקים מאוד מותחים ולא צפויים. אולי יש לנו יתרון קל כי המשחק בבית".

למאמן היה חשוב להבהיר שוב את משנתו לגבי משחק הגביע, שהיה דווקא מראה חיובית עבור בארסה כיצד היא יכולה להתמודד עם היעדרויות של שחקני מפתח רבים, וכעת זה עדיין ככה. רק רוברט לבנדובסקי יחזק את הקבוצה ביחס למשחק בגביע המלך. "ננסה להיות יותר דומיננטיים מאשר בגביע. נהיה יותר נועזים מאשר בברנבאו. אנחנו מאוד נרגשים להראות מי בעלת הבית", אמר המאמן, עבורו יהיה זה ערב מרגש שכן על אף הניסיון הרב שצבר בקלאסיקוס מאז מונה – זה יהיה הקלאסיקו הראשון שלו כמאמן בקאמפ נואו. "זה היה בסה"כ משחק אחד בגביע. צריך לעשות את ההפרדה בין סגנון אותו לא נשנה, לבין התוצאה. זכינו בגביע אירופה הראשון שלנו עם 0:1 בזכות רונאלד קומאן ואף אחד לא דיבר על כך". צ'אבי הוסיף כי האווירה בקבוצה נהדרת וכי "כאן תמיד יש לחץ לנצח, אנחנו רגילים לזה". הוא גם משוכנע שריאל מדריד תהיה התקפית יותר. "הבכורה - ומייד נגד הקללה", נכתב ב-AS על שלוש השנים בהם בארסה לא ניצחה את ריאל בביתה.

בחזרה למשחק הקודם - מי שנעדר מהמשחק בבילבאו בשל כרטיס אדום ויחזור בדיוק בזמן הוא רונאלד אראוחו, שר ההגנה וזה שמסתדר היטב עם ויניסיוס ג'וניור. בהעדרו, נהנתה ברצלונה שוב מיכולת טובה של מארק אנדרה טר שטגן ששמר על שער נקי ב-19 מ-25 המחזורים העונה – עוד שיא לה ליגה. ברצלונה ספגה רק שער אחד העונה בבית – נגד אספניול, וזה מסביר הכל. "טר שטגן נועל את קאמפ נואו", נכתב בפרגון בתקשורת במדריד. אם תרצו, הרי אספניול כבשה בדרבי בפנדל אז טר שטגן לא ספג אף שער שדה העונה. הוא רשם 51 הצלות העונה, כלומר 86.4% הצלחה. הוא גם שיחק את כל הדקות העונה. ובחזרה לאראוחו – צ'אבי החמיא לשחקן אותו הגדיר כפלא פיזי, שחקן חכם ומנהיג, והוסיף שהוא לומד כל הזמן בזכות זמן רב שהוא מקדיש לסרטוני וידאו. אראוחו פשוט שיתק את ויניסיוס לחלוטין במשחקים האחרונים אך הוא פירגן לו ואמר שמדובר בשחקן הטוב ביותר באחד על אחד, וזה לא שיש לו יתרון עליו.

הסגל, כאמור, עדיין חסר, ובפני ברצלונה ניצב אתגר להזיז את הכדור היטב גם בלי פדרי שלא התאמן השבוע ולא ישחק. "נראה אם נהיה מסוגלים לשלוט במשחק, אני חושב שאנחנו מסוגלים להסתדר גם בלי פדרי. הוא היה על הקצה וידענו שיש סיכון. הוא סבל קצת אתמול ובמשחקים האלה אם אתה לא במאה אחוז אז עדיף שלא תהיה שם. חבל, אבל זה מה יש. אמרתי לו שזה לא הכרחי לנסות בכוח, זה עדיין לא גמר" זה שוב יהיה זמנו של סרחיו בוסקטס לעשות סדר, בקלאסיקו 47 (כבר הפך לשיאן ההופעות במשחק הגדול בעולם – בחצי גמר הגביע) ואולי גם אחרון. גם עוסמאן דמבלה בחוץ, וחזרתו האיטית מהפציעה מזכירה לברצלונה ימים גרועים יותר בהם היה נחשב לפלופ במעל מאה מיליון יורו. זה זמן רב שהוא לא משחק. ראפינייה נראה טוב לאחרונה, עם שערים מכריעים, כמו זה בבילבאו, לעתים גם בנגיחות, והוא זכה למחמאות: "אני אוהב אותו במיוחד, הוא חזק מאוד מנטאלית. הוא ספג ביקורת אבל ידע להתמודד איתה. הרווחנו ממנו הרבה – שערים, בישולים, זו עונה ראשונה שלו, צריך לזכור". מבחינת צ'אבי העובדה שהוא לא זומן לסגל נבחרת ברזיל רק מועילה לקבוצה.

גם עבור לבנדובסקי יהיה זה קלאסיקו ראשון בקאמפ נואו. הוא הבקיע בסופרקופה הספרדי, לא הצליח לעשות זאת במפגש בברנבאו בליגה, ונעדר מחצי גמר הראשון בקופה דל ריי. לבנדובסקי סיפר: "כבר כשחקן באיירן מינכן הגדרתי את המשחק הזה כטוב ביותר בעולם". הפולני די דעך לאחרונה בשל אותה השעייה שהוציאה אותו מפוקוס, וירצה להזכיר מי הפיצ'יצ'י של הליגה (15 שערים בספרד, 25 בכל המסגרות). אשתו אנה כבר הטריפה את האוהדים ונכנסה לליבם כשהצטלמה רוקדת עם חולצת המועדון. לבנדובסקי וראפינייה יהיו בחלק הקדמי כאשר במרכז השדה סביר שפרנקי דה יונג ופרנק קסייה (שהיה מעורב בשער העצמי של מיליטאו וכמעט כבש בעצמו), ישלימו מערך של רביעיית קשרים. על הספסל יהיו פראן טורס ואנסו פאטי. בברצלונה לא מתרגשים מכל הדיבורים על פרשת נגריירה, אבל ניצחון שלהם יוכל לעזור להם להמשיך לסתום פיות ולספור לאחור.."אני מעדיף 1:4, אבל 0:1 זה נפלא. הלו, יש יריבה!", אמר צ'אבי.

ברצלונה – הרכב משוער: מארק אנדרה טרש טגן| רונאלד אראוחו, ז'ול קונדה, אנדרס כריסטנסן, אלחנדרו באלדה| סרחיו בוסקטס, פרנק קסייה, פרנקי דה יונג, גאבי| ראפינייה ורוברט לבנדובסקי

ריאל מדריד מגיעה למשחק במצב רוח טוב אחרי 0:1 נטול דאגות על ליברפול והעפלה לרבע גמר ליגת האלופות. כעת היא חייבת לנצח את ברצלונה כדי לצאת לפגרת הנבחרות בטעם טוב ולהשאיר את חלום האליפות בחיים. משימה בה ריאל כשלה עם קרלו אנצ'לוטי בפרק הקודם ב-2014-15 למשל. מטרה משנית היא 'לפצות' את האוהדים על שני הקלאסיקוס האחרונים הכושלים – בגמר הסופרקופה וכן בחצי גמר הקופה דל ריי לא מזמן. המאמן נשאל האם מאבק האליפות יהיה סגור אם ריאל לא תנצח ואמר: "אני לא יודע, הדבר היחיד שאני רוצה לנצח וחושב רק על זה", אמר המאמן ש'נדרש' לא פעם לעתידו וחזר על המנטרה שהיה נשאר כאן לכל החיים אך הוא יודע שזה בלתי אפשרי. "החוקים הכתובים משתנים וגם אלה הלא כתובים", הוסיף כשנשאל על כך שמי שלא זוכה בתואר גדול – נפרד. "אני חושב שכן נזכה בתואר", הוסיף. הוא יודע שריאל תצטרך משחק שלם מההתחלה ועד הסוף כדי לנצח, מה שלא קרה אולי מאז הקלאסיקו באוקטובר.

"צריך ליהנות מהרגע ולהיות הגיבורים של משחק חשוב. נוכל לנצח אם נהיה מסוגלים להפיק את המיטב מכל ההיבטים – ההתקפי, ההגנתי, האישי והקולקטיבי. אנחנו רוצים לצמצם את פער הנקודות". המאמן הוסיף שמאז אמצע ינואר הקבוצה משחקת טוב ומשתפרת. "הנתונים הפיזיים שלנו טובים מאוד, אנחנו משחקים באחריות וגם מעולים בפן הטקטי". קרלו הבהיר שאין סודות, הקבוצות מכירות היטב זו את זו והחמיא לברצלונה: "זו קבוצה סולידית מאחור, כזו שלא סופגת שערים. כך היא ניצחה הרבה משחקים וידעה לסבול. קשה לדעת איך כל משחק יתפתח כי יש לו היסטוריה שונה". קרלו אמר שהוא מצפה לברצלונה שונה מהמשחק בגביע והבטיח: "נשחק התקפי אבל בלי סיכונים". מה זה אומר? כנראה שלא הרבה. הציפייה היא שנראה את קרלו שומר על אותם 11 מהמשחק ברביעי, וזה לא קרה הרבה העונה.

המאמן אוהב להציב את פדה ואלוורדה בכנף ימין במשחקים האלה, ונגד ליברפול האורוגוואי גם תרם הרבה בהתקפה על אף שלא הבקיע. אדוארדו קמאבינגה עשה צעד קדימה במשחק פנומנלי ("גם הוא וגם אורליאן טשואמני הם העתיד של ריאל מדריד. כרגע קמאבינגה בכושר מצוין. שניהם החליפו אגדת מועדון כמו קאסמירו") ומשחק עם תעוזה. גם ההגנה נראית טוב מאוד, אז פרלאן מנדי המתקאמבק שהיה בסגל כבר נגד ליברפול – ימשיך על הספסל. זהו זמנו של נאצ'ו, המוזמן הטרי לסגל נבחרת ספרד. דויד אלאבה הוא הפצוע היחיד ומהסגל נגרע אלבארו רודריגס שספג את הצהוב החמישי במדי קסטיליה ולא יהיה זמין. על הספסל ישנו כמובן רודריגו שהיה יכול להוריד נטל משני שחקני ההתקפה עם המהירות שלו, אך הוא בכושר די בינוני ואותו הכי קל לספסל. קרלו דאג לפרגן שוב לטוני קרוס ולוקה מודריץ' שאכן בלטו נגד ליברפול: "אני לא מבין איך מפקפקים בהם, הם עדיין הטובים בעולם". ריאל תצטרך לשחק באחריות והמאמן התייחס לנסיקה של אדר מיליטאו אך הוסיף שלעתים הוא מאבד ריכוז ולא מתאמץ מספיק וזה החיסרון היחיד שלו.

שימו לב שבשנים האחרונות ריאל לרוב מסתדרת בקאמפ נואו. בליגה היא הפסידה פעם אחת בלבד מאז 2016 אל מול שלושה ניצחונות. יש לה שני ניצחונות רצופים ואם תנצח מחר תעשה היסטוריה ותשווה את הישג השיא שלה שארע איי שם בשנות ה-60. ובחזרה ל-2016 רגע: בזכות אותו שער ניצחון של כריסטיאנו רונאלדו, ריאל, שהייתה לפני המשחק בפיגור עשר נקודות, קיצצה את הפער, איימה על התואר עד לרגע האחרון ואפילו הייתה אלופה לאיזה חצי שעה במחזור הסיום. ולמרות שכשלה במשימה היא קיבלה תנופה להמשך המאבקים בליגת האלופות וזכתה באונדסימה. ריפיט; ריאל מעולם אגב לא הצליחה לרשום ארבעה משחקים רצופים ללא הפסד בקאמפ נואו. המאזן של קרלו בקלאסיקוס הוא לא טוב. זה יהיה המשחק ה-12 שלו כמאמן ריאל נגד ברצלונה, אחד יותר מזינדין זידאן וליאו בינהאקר, ויש לו חמישה ניצחונות מול שישה הפסדים. לריאל אסור 'לחכות', היא חייבת לפתוח חזק, מה שנניח עשתה במשחק האחרון. בחמישה מששת הקלאסיקוס האחרונים בקאמפ נואו, זו שכבשה ראשונה גם ניצחה.

אם למישהו היה צל של ספק, קארים בנזמה שנעדר מהאימון אתמול – השתתף יחד עם חבריו באימון המסכם ויפתח בהרכב. השאלה היא איזה בנזמה נקבל – כזה שרעב לכבוש ומסוגל להיות נייד על המגרש או איטי וכבד. עם כל הכבוד לשער נגד ליברפול, בדחיקה – הוא היה רחוק משיאו. בנזמה רושם את הקלאסיקו ה-42 שלו והוא ישתווה לצ'אבי, אגדת ברצלונה. זמן טוב עבורו לכבוש בקלאסיקו בקאמפ נואו לראשונה מאז 2016, אותה המספרת. . ואם כבר ניידות, זה 'הפתרון' שהציע אנצ'לוטי לוויניסיוס, עליו אמר במצב רוח לשטויות במסיבת העיתונאים שהוא פשוט יעביר אותו לימין: "היה לו יותר קושי במשחקים האחרונים אבל ויניסיוס תמיד אותו ויניסיוס. הניידות שלו יכולה לעזור. הוא יהווה בעיה לכל מגן. הוא ישחק בשמאל עם יותר ניידות". המצ'אפ שלו מול רונאלד אראוחו יהיה קריטי. ואם ויניסיוס יהיה במצב רוח למסור כמו נגד ליברפול בשני המשחקים – דיינו. זה הזמן של הברזילאי לשבור את בצורת עשרת משחקי החוץ בהם לא הבקיע. כמו שאמר ראול בזמנו, כשריאל הייתה יחסית אנדרדוג ב-2009 לקראת קאמפ נואו, כשהגיעה למשחק בפער אדיר וגם בסגל חסר מאוד: "עם החולצה הזו אני תמיד עולה למגרש כדי לנצח". ריאל מדריד צריכה להזכיר לנו שהיא ריאל מדריד. גם בליגה. עד רבע גמר ליגת האלופות יש עוד זמן...

ריאל מדריד – הרכב משוער: טיבו קורטואה| דני קרבחאל, אדר מיליטאו, אנטוניו רודיגר, נאצ'ו פרננדס| טוני קרוס, אדוארדו קמאבינגה, לוקה מודריץ'| פדה ואלוורדה, ויניסיוס ג'וניור וקארים בנזמה

היסטוריה ומפגשי עבר::

קשה עד בלתי אפשרי לסכם בכמה פסקאות יריבות בת למעלה ממאה שנה עם כל כך הרבה משחקים בלתי נשכחים. אז נתחיל בת'אכלס. ריאל מדריד בדרך כלל מפסידה בקאמפ נואו, אין מה לעשות. בשנים האחרונות היא במגמה טובה יותר. ההפסד האחרון אמנם היה כואב איי שם ב-2018-19, ומאז חלפו שלושה משחקים. ריאל יכולה לרשום לראשונה בהיסטוריה שלה ארבעה משחקי ליגה רצופים ללא הפסד בקאמפ נואו. ב-2019-20 זה עוד נגמר בתיקו מאופס אחרי שהשופטים התעלמו משני פנדלים ברורים; ב-2020-21 זינדין זידאן המשיך לנצח בקאמפ נואו, 1:3 גדול עם שערים של פדה, ראמוס בפנדל וקינוח של מודריץ'. אשתקד זה נגמר ב-1:2 תוצרת גולאסו של דויד אלאבה בשער בכורה ושער נוסף של לוקאס. מאז 2015-16 ריאל ניצחה שלוש פעמים בקאמפ נואו, שלושה משחקים הסתיימו בתיקו והפסידה פעם אחת. ב-2016 היא פיגרה 1:0, בנזמה השווה במספרת ואחרי שראמוס הורחק – כריסטיאנו, בנוהל, כבש את שער הניצחון. בעונת הדאבל אותו ראמוס חילץ נקודה דרמטית מאוד בדקה האחרונה בנגיחה, וב-2017-18 ריאל ובארסה סיימו ב-2:2 כשבייל משווה לריאל בקלאסיקו האחרון של כריסטיאנו נגד מסי.

המטרה היא כמובן לרשום ניצחון שלישי ברציפות בקאמפ נואו, דבר שעשתה רק הקבוצה של שנות ה-60. ריאל הביסה 1:5 את ברצלונה ב-1962-63 משחק שפתח את הרצף ומהווה את הניצחון הכי גבוה שלה בקלאסיקו בליגה. פושקאש לא ריחם עם שלושער ענק וגם די סטפאנו וחנטו הוסיפו. לאחר מכן הסתפקה ריאל פעמיים ב-1:2. רצף הרבה פחות נעים היה 21 שנה של בצורת בלי ניצחון בקאמפ נואו, מ-1983-84 (חואניטו וסנטיאנה כבשו) ועד ה-1:2 שהגיע דווקא בעונת קרלוס קיירוש. רוברטו קרלוס ורונאלדו הוציאו את ריאל מחושך לאור. שנות ה-90 היו לא נעימות כשריאל לא רק חטפה מאניטה מרומאריו (ולפחות החזירה כעבור שנה בדיוק – בסנטיאגו ברנבאו) אלא הפסידה שבעה משחקים ברציפות, שישה מעם על האפס, ושמונה בעשרה משחקים באותו עשור קודר. ב-1999-00 ראול קבע שוויון 2:2 די דרמטי בהקפצה והשלים צמד והשתיק את הקאמפ נואו באחת מהתמונות שכה מזוהות עמו בקריירה. שנה לאחר מכן היה זה משחק החזרה של לואיס פיגו וקבלת פנים עוינת, בארסה ניצחה 0:2.

אגב, למי שלא נמאס לו מהחפירה העמוקה בהיסטוריה הרי שגם שני ניצחונות רצופים של ריאל בקאמפ נואו זה עניין לא שכיח. יש את הרצף מהשנתיים האחרון, ההוא משנות ה-60 וזה גם קרה בשני משחקי הליגה הראשונים של ריאל כאורחת. ריאל ניצחה 1:2 במחזור השני של עונת 1928-29, ו-1:4 בעונת 1929-30 ולאחר מכן נכנעה לראשונה בעונת 1930-31. בעונת 1942-43 היה המשחק הפורה ביותר בליגה עם לא פחות מעשרה שערים ותיקו 5:5 הזוי. ב-1935-36 השיגה ריאל ניצחון 0:3 שהוא אחד מהגבוהים ביותר שלה גם כן. ריאל השיגה חמישה מניצחונותיה בקאמפ נואו, כמעט 20%, ב-12 המפגשים הראשונים. בשנות ה-40 המגרש הזה אכן כבר הפך לקשה מאוד עבור ריאל. שנות ה-60 שהוזכרו הן העשור הפורה ביותר עם ארבעה ניצחונות בקאמפ נואו.

בעשור האחרון לצד מפגשים שרשומים על שמם של כריסטיאנו רונאלדו ומסי, כמו למשל ה-2:2 האטרקטיבי בסיבוב הראשון בקאמפ נואו בעונת 2012-13 (ריאל הוליכה אחרי שער קבוצתי מבריק וסיומת של הפורטוגלי, מסי כבש פעמיים וכריס השווה), ראינו מדוע ריאל לא מצליחה לזכות באליפויות ושחסר לה את הגרוש ללירה במשחקים האלה. בעונת 2011-12 זה דווקא כן קרה עם 1:2 ענק במשחק ההכתרה גם אם לא מתמטית, כשכריסטיאנו כבש את שער הניצחון אחרי מסירת סרגל של אוזיל ו-CALMA CALMA, זה קרה שתי דקות אחרי שוויון של אלכסיס סאנצ'ס, וסמי קדירה הבקיע ראשון לריאל וכקבע שיא שערים היסטורי בלה-ליגה.

בעונת הדסימה ריאל אילתרה משום מה. אנצ'לוטי נאלץ אמנם לשחק עם ראמוס כקשר אחורי אבל בהתקפה בחר בדי-מאריה-בייל-כריסטיאנו, כלומר ללא חלוץ טבעי. כשבנזמה עלה מהספסל ובעט למשקוף זה היה מאוחר מדי כמו גם שער הבכורה של חסה רודריגס שצימק את התוצאה במתפרצת. ניימאר כבש לברצלונה שער מהיר יחסית ואלכסיס הכפיל בצ'יפ גאוני מעל דייגו לופס, ריאל הפסידה 2:1. בעונת 2014-15 ריאל שוב הפסידה באותה התוצאה על אף ששיחקה נפלא וכבשה שער שיוויון אדיר אחרי עקב של בנזמה לכריסטיאנו. ריאל ספגה מכדור ארוך שטותי כשסוארס הכניע את איקר, שוב 2:1, והפער בצמרת היה גדול מדי. על המשחק בעונת הבכורה של ז'וזה מוריניו לא צריך להרחיב, ריאל שיחקה ב-4:2:3:1 הרגיל אך זה היה מוקדם מדי עבורה מול המכונה המשומנת של ברצלונה. שנה קודם לכן, במשחקו הטוב ביותר של קאקה בלבן – הוא סידר שלוש הזדמנויות אדירות אבל כריסטיאנו, היגואין ומרסלו החמיצו ואיברהימוביץ' הכריע את ה-0:1 לברצלונה. משחק אחד בלתי נשכח היה בעונת 2006-07 כשריאל מדריד הובילה שלוש פעמים (פעמיים ואן ניסטלרוי ולאחר מכן סרחיו ראמוס בנגיחה אדירה למשקוף פנימה) וגאון כדורגל בשם ליאו מסי השווה שלוש פעמים לבארסה כולל בדקה ה-90, אבל מה שחשוב שריאל זכתה באליפות.

נסיים כך: המאזן של ריאל ב-92 משחקי הליגה כאורחת בקאמפ נואו הוא 22 ניצחונות (24%), 20 תוצאות תיקו (22%) ו-50 הפסדים (54%), יחס שערים שלילי כמובן 110:180 לטובת ברצלונה. בסה"כ משחקי הליגה ריאל מובילה באופן צנוע 73:77 בניצחונות. בסה"כ המשחקים בכל המסגרות ריאל מובילה 99:101 בניצחונות. ונחזור לקאמפ נואו. לפניכם, לסיום, מספר הניצחונות של ריאל בקאמפ נואו בחלוקה לעשורים. ריאל ניצחה בשני הקלאסיקוס של שנות ה-20 המאוחרים| בשנות ה-30 נערכו שבעה קלאסיקוס בשל מלחמת האזרחים, ריאל ניצחה פעמיים והפסידה שלוש פעמים. בשנות ה-40 היו לה שלושה ניצחונות ובשנות ה-50 ניצחון בודד, 0:2 בעונת 1957-58.| שנות ה-60 היו עשור מוצלח עם ארבעה ניצחונות כאמור ובשנות ה-70 ריאל ניצחה שלוש פעמים| בשנות ה-80 ריאל ניצחה פעם אחת, בשנות ה-90 בכלל לא לצערנו. בעשור הראשון של שנות ה-2000 ריאל ניצחה פעמיים, כשאת שער הניצחון ב-2007-08, המשחק בו פפה היה חומה – כבש לא אחר מאשר ג'וליו בפטיסטה!

קצת מסביב:
קלאסיקו משני הצדדים| רק ל-29 שחקנים ועוד שני מאמנים הייתה הזכות לשחק גם בריאל מדריד וגם בברצלונה. כמובן שלואיס פיגו יישאר השם הגדול ביותר ואחריו לואיס אנריקה ומיכאל לאודרופ שהיה שותף לשתי מאניטות. גם רונאלדו-פנומנו שיחק בשתי הקבוצות אך לא היה מעבר ישירות, האחרון שעשה זאת הוא חאבייר סאביולה. אם נלך ממש אחורה ישנו השוער האגדי ריקרדו זאמורה. הסטטיסטיקה של פיגו עומדת על ארבעה שערים ב-23 משחקים, תרומה טובה יותר הייתה לו בברצלונה שם כבש שלוש פעמים. רונאלדו-פנומנו כבש ארבעה שערים במדי ריאל בשישה משחקים ובסה"כ יש לו שישה שערים בעשר הופעות בקלאסיקוס בשתי הקבוצות. הנה הגרף של המארקה.

-עוד קצת מספרים ועובדות: ריאל מדריד יכולה לקבוע שני שיא חדש. כזכור היא ניצחה בקאמפ נואו 1:3 ב-2020/21 עם זינדין זידאן על הקווים ואשתקד 1:2 עם השער הנפלא של דויד אלאבה. ריאל יכולה להשוות את שיא הניצחונות שלה משנות ה-60, ומעבר לכך מעולם לא קרה שהיא לא הפסידה בארבעה משחקי ליגה רצופים בקאמפ נואו (ב-2019/20 המשחק הסתיים ב-0:0 בערב בו ריאל הייתה חייבת לקבל שני פנדלים אבל השופטים התעלמו)| 251 משחקי קלאסיקו נערכו עד היום וריאל מדריד מובילה 99:101 בניצחונות. ריאל השיגה את הניצחון המאה, היוקרתי והמרגש, בחצי גמר הסופרקופה אשתקד עם אותו 2:3| כשברצלונה היא המארחת, בכל המסגרות, המאזן הוא 63 ניצחונות של ברצלונה, 25 תוצאות תיקו ו-30 ניצחונות לריאל מדריד| מתוך ששת משחקי הליגה האחרונים בקלאסיקו בקאמפ נואו, הקבוצה שכבשה ראשונה גם ניצחה בחמישה מקרים. ברצלונה כבשה ראשונה שלוש פעמים, פעמיים ריאל מדריד והיה גם תיקו ללא שערים. הקאמבק האחרון היה בעונת 2015/16 עם ה-1:2 תוצרת כריסטיאנו רונאלדו. הקטאלונים כבשו ראשונים ב-57 הזדמנויות בקלאסיקוס בליגה. ב-45 מהן הם גם ניצחו, שמונה הסתיימו בתיקו ובארבעה ריאל מדריד ביצעה מהפך. ריאל מדריד מצדה כבשה את השער הראשון ב-29 משחקים, ניצחה ב-18 מהם, שישה הסתיימו בתיקו וסבלה ממהפך של היריבה חמש פעמים.

המארקה עם כתבה מעניינת וסקר אוהדים: "'קרלו אנצ'לוטי פותחים את הדיון: מי הבלם הטוב בעולם - אדר מיליטאו או רונאלד אראוחו?" שניהם החמיאו לבלמים שלהם במסיבת העיתונאים לקראת הקלאסיקו (האורוגוואי ישחק כמגן ימני שוב ככל הנראה). "בשל הרגע הנוכחי שהם עוברים ובשל החשיבות בקבוצות שלהם, אנחנו מתמקדים בשני הבלמים", נכתב. במארקה הציבו רשימה של לא פחות מ-15 בלמים שנחשבים בעיני רבים לטובים בעולם (גם דויד אלאבה נמצא ו-פופואנה מצ'לסי הוא מועמד הזוי לא פחות). בכל מקרה, הגולשים מתבקשים לדרג כל בלם מציון 1 ועד ציון 10. יותר מעשרת אלפים אוהדים דירגו, אראוחו מוביל עם ציון ממוצע של 7.85. מיליטאו שני עם 7.4 ובמקום השלישי וירג'יל ואן דייק עם 6.74. רביעי ז'ול קונדה עם 6.38 בממוצע ואחריו גברדיול תגלית המונדיאל עם 6.29. במפתיע, דויד אלאבה מקדים את אנטוניו רודיגר.

 

נפתח עם שתי קלישאות: הראשונה – הקלאסיקו הוא המשחק הכי גדול בעולם, פרט לגמר ליגת האלופות| השנייה: אומרים שתמונה שווה אלף מילים, אז כמה שווה סרטון? אגלה לכם ‘סוד’ – העליתי באתר כתבה ארוכה מאוד לקראת המשחק, צילמתי סרטון וידאו, הפייסבוק מפוצץ בעדכונים (ואולי בשעות הקרובות גם תראו כתבה ב-‘וואלה ספורט’) – זה לא מספיק? כנראה שלא. בסופ"ש הזה מצאתי את עצמי שוב משקיע כל כך הרבה זמן, מתנתק מהבאסה ונמצא “בעולם חדש משלי”, וזה היה כל כך כיף. אין כמו ריאל מדריד.

מעל 20 שנה ואני בעסק וזה עדיין מרגש כל פעם מחדש, אין כמו קלאסיקו. אבל בחזרה למציאות: לא הייתי מאמין לעולם שנגיע לקלאסיקו הזה בקאמפ נואו באמצע-סוף מרץ בפער כל כך גדול מברצלונה. חשבתי שבמקרה הגרוע זה יהיה המשחק בו נחזור למקום הראשון. וזה כישלון עצום של קרלו אנצ’לוטי שהיה חייב לעשות יותר גם עם הכלים הצנועים מדי שיש לו. אז אפשר לומר שלברצלונה יש קצת מזל (0:1 זו לא מילה גסה, בלי טיפה של ציוניות), אבל הם יותר רעבים ומוציאים מעצמם 150%.

לצערי הרב, היסטורית, לצד ההצלחות המדהימות שלנו בליגת האלופות אותן לא הייתי מחליף בעד שום דבר אחר – יש כתם קטן בליגה, וגם בקלאסיקוס, וקיבלנו דוגמא ישירה אפילו בקופה דל ריי – אנחנו לא ממש יודעים לנצח אותם, זוהי התחושה שלי.

הלאה: לברצלונה יש הגנת ברזל, זה אומר שהשבלונה הרגילה לא תעבוד. אי אפשר למסור לוויניסיוס ג’וניור ולהתפלל לנס, כי מולו ניצב לדעתי שחקן ההגנה הטוב בעולם. ושיטה עם שניים וחצי שחקני התקפה לא תעבוד. אני תמיד בעד זהירות, אבל ריאל מדריד חייבת לשחק עם שלושה שחקני התקפה. גם אם רודריגו לא מזהיר בימין. יש לו דריבל טוב, הוא חכם, הוא יכול להוריד נטל משאר שחקני ההתקפה. אין עוד יום, אין עוד מחר, ריאל מדריד חייבת לעלות בכל הכוח ולא לבזבז זמן.

הנגזרת, אין מה לעשות: להיות יותר חשופים מאחור ולקוות שפדה ואלוורדה יצליח גם להיות חצי מגן ימני וגם לדרוס כל מה שזז באמצע, ולצידו אדוארדו קמאבינגה שהייתי מוותר רק על לקיחת סיכונים ליד השער שלנו, אבל הוא נפלא. יש לנו הרבה אתלטיות ופיזיות באמצע. אני מניח שיהיו שטחים וברצלונה לא תוכל לשחק סגור כמו בסנטיגו ברנבאו.

יש הרבה מצ’אפים שיכריעו את המשחק. שמרנו על שער נקי בקאמפ נואו רק שלוש פעמים בליגה בשנות ה-2000 ואנחנו לרוב מפסידים שם, היסטורית. אולי זה המצ’אפ בין הקורות. אולי באמצע. אולי צמד החלוצים? אני לא קונה את הבצורת של רוברט לבנדובסקי. במשחק נגד ליברפול אמנם קארים בנזמה הבקיע, ועזר לכדרר קצת, אבל היו 2-3 איבודי כדור מאוד מרושלים שהיו צריכים להפוך למצב מאוד מסוכן. בנזמה של 22-23 לא מספיק טוב לנו ובטח לא במשחק הזה, לא יהיו הרבה מצבים.

למשחק עצמו, אגב, היום, יש הזדמנות לשפר קצת את התדמית של הליגה הספרדית גם אם אני בטוח שכל צד מתגעגע לכריסטיאנו רונאלדו וליאו מסי, סרחיו ראמוס, צ’אבי, איקר קסיאס וזה כל כך כיף להמשיך עם השמות האלה. בדיוק חבר אוהד ברצלונה שאל אותי על הרכב הקלאסיקו שלי בכל הזמנים מכוכבי ריאל מדריד.

בקשה אחת שלי מהשחקנים: תעלו עם אמונה. תשחקו עד לדקה ה-90. זה אף פעם לא אבוד, תיזכרו בליגת האלופות, בתקווה שניתן להשמיע את ההמנון לפני המשחק.

ריאל מדריד צריכה לעלות ולתקוף, לתת את כל מה שיש לה. כדי שנדע בסיום, אם זה לא נספיק – שהשארנו את הלב על המגרש, שעשינו הכל. שהיינו ריאל מדריד. “עם החולצה הזו אני תמיד עולה למגרש כדי לנצח”, אמר פעם המלך ראול. יאללה, שיגיע כבר. יש כל כך הרבה דברים ביום ראשון הזה עד למשחק ואני לא מסוגל להתרכז בכל דבר אחר. האללה מדריד!

 

https://totalfootball.co.il/uploads/default/original/2X/d/da26eca72061d4b27fecbd4d3fdb1b83f4dbdc9e.Xxx

יאללה הביתה| הכותרת שלי כבר הייתה מוכנה, משהו בסגנון ‘הפסדנו 1:1 בקאמפ נואו’. כמובן שזה אכזרי וממש כואב להפסיד ככה בתוספת הזמן ואחרי שכמה דקות קודם לכן חשבנו שהבלוף בזה יימשך, אבל בחייאת. אנחנו לא משחקים כדורגל. לא איבדנו את האליפות היום אלא כבר בינואר לדעתי. הפער מביך. בזבוז של ערב, בזבוז של עונה.

עונה בה ציפיתי שניקח צעד קדימה ונשחק התקפי והיו כמה שחקנים שעשו זאת כמו פדה ואלוורדה, רודריגו לפרקים קצרים מדי, אולי כעת אדוארדו קמאבינגה. ורוב העונה סבלנו מהכדורגל. בהתחלה ניצחנו בזכות רבע שעה טובה ועליונות פיזית, אחרי המונדיאל לא תפקדנו ואיך אפשר להחמיא לקבוצה שחוץ מליברפול לא עשינו כלום. במשחק הכי חשוב שלנו השחקנים עשו אפס התקפה במשך 60 דקות. למה לא העזנו עם שחקן התקפה שלישי כבר בתחילת המשחק? למה נתנו להם כל כך הרבה כבוד? מה היה קורה אם היינו פותחים את המשחק ב-4:3:3 או מהמרים במחצית? זה גם הזוי שדווקא שהמאמן הבונקריסט שלנו יצא מהסצנה - חטפנו ונענשנו. מילא זו הייתה הקבוצה הגדולה של ליאו מסי, צ’אבי ואנדרס אינייסטה, או.קיי, אבל מה שיש היום? קרלו אנצ’לוטי מאמן גרוע, אי אפשר לברוח מזה. הזכייה בליגת האלופות אשתקד לא קשורה אליו בשום צורה. איזה קטע, יש יותר שחקני התקפה על כר הדשא וגם מהירות ותחכום - אז הגענו למצבים (וחבל שביטלו את השער של מרקו אסנסיו זה היה יכול להיות מרגש שזה דווקא הוא). בוא נעשה העתק-הדבק למשחק מיום רביעי. כי אלו אותן הקבוצות והסגנונות ואותו המצב.

מספיק להעיף מבט על רוברט לבנדובסקי מול קארים בנזמה. הפולני גם לא הבקיע ומאבק הפיצ’יצ’י השקרי שם תקוע, אבל כמה הוא היה חד. נגיעה ראשונה בכדור, השתחרר ושלח פצצה מסוכנת בחצי גובה. בהמשך גם כן השתחרר לבעיטה מאנטוניו רודיגר וכמעט הבקיע, סיפק עקב נדמה לי בשער הניצחון. בנזמה מאבד כדורים ובועט בצורה כל כך עלובה, זה לשחק עם עשרה שחקנים וברור שאף אחד לא יחליף אותו.
דבר נוסף שעיצבן אותי, אם ויניסיוס עובר את רונאלד אראוחו נהדר אבל נותן לעצמו מקדמה עצומה ועובר את הקו או הרוחב לא טוב - זה מגעיל. גם הוא וגם בנזמה מסרו רק אחד לשני ולא שיתפו מספיק את רודריגו.

זה להתעסק בזוטות וכן היה לו כרטיס צהוב אבל נאצ’ו הוא ‘ביטוח חיים’. פרלאן מנדי חסר קצב משחק, הוא אדיש, שחקנים תמיד בורחים לו. אם לא היינו מפסידים זה היה קצת מקל את הבאסה. לדעתי עם נאצ’ו על המגרש אולי לא היינו חוטפים.

אם היינו מנצחים 0:1 מהשער העצמי אולי הייתי רוצה להשוות את זה למשחק הגביע בברנבאו ולהגיד שסגרנו חוב מסוים. אבל ההבדל הוא שברצלונה שיחקה שם ללא ארבעה שחקני הרכב. אנחנו הגענו עם כל הארטילריה השקרית שלנו. מעבר לכך, ברצלונה הזיזה את הכדור עם ראפינייה (לא רע בכלל), איימה למסגרת גם אם לא יצרה אינספור מצבים. אנחנו בבית לא בעטנו לשער, זה שונה. עונה שצריך לשכוח. ואיזה תחושה מחורבנת לפני הפגרה. רציתי “תהיו ריאל מדריד”. עם קרלו אנצ’לוטי לא נהיה ריאל מדריד. פלורנטינו פרס לא הגיע למגרש, אני מקווה שהוא ראה את המשחק ויש לו מסקנות. נכשלנו במשימה, לא עשינו את המינימום אפילו. מילא היינו מפסידים. אבל לא היינו ריאל מדריד.

 

פסימי לגבי מה? הקבוצה הזו שבעה בליגה. הפער הגדול עמו הגענו למשחק זה כישלון עצום של קרלו אנצ'לוטי וגם של השחקנים. הוא היה מאוד מקובע. שחקנים כמו מרקו אסנסיו ודני סבאיוס שעזרו לנו להתעורר חזרו מיד לספסל כשכולם בריאים. ריאל מדריד הייתה חייבת ללכת על כל הקופה לא רק מהדקה ה-80. לא היינו טובים. ברצלונה הייתה טובה יותר, נתנו לה הרבה כבוד. מערך ארבעת הקשרים שלנו לא עבד.
לגבי ויניסיוס - הוא כן שיחק לא רע וכן עושה בלאגן וסביר להניח שמול כל שחקן הגנה אחר היה מצליח אפילו קצת יותר. אבל זה לא משנה, קשה לסמוך עליו. הוא מוסר למשל רק לבנזמה ומעט לרודריגו. והוא מבזבז המון-המון-המון הזדמנויות ליצירת מצבים. נניח הוא כבר עבר את אראוחו והגיע לקו, הפס שלו תמיד לוקה בחסר, תמיד מבצע שנייה מוקדם מדי או מאוחר מדי, אין באמת מחשבה. הוא מתסכל. הוא לא 'אשם' בכלום אלא מתסכל.

 

היכולת של אתמול ככל הנראה תספיק נגד צ'לסי - משום שצ'לסי קבוצה מאוד חלשה גם אם הסגל שלה השתפר משמעותית מאז החורף. ברצלונה ללא פדרי ועוסמאן דמבלה שהם שניים מהיוצרים הטובים ביותר שלה, כל אחד בדרכו - יצרה הרבה יותר מצבים לגול. ריאל מדריד כבשה שער מקרי מהיר, זו המתנה הכי טובה שיכלה לקבל, ושיחקה כל הזמן הגנה עד לחילוף הראשון של קרלו אנצ'לוטי. הוא היה חייב לשחק התקפי גם כי לברצלונה יש הגנה טובה, מה לעשות. אין לנו שיטת משחק פרט לכדור ארוך לוויניסיוס ג'וניור. אני כן הערכתי את צ'אבי כמאמן כבר בהתחלה. יש לזה משמעות עצומה ששחקן עבר היסטורי וקשר היסטורי עומד על הקווים. ברצלונה רעבה וזה לזכותו, הוא מוציא מים מהסלע. כל החלטה שלו אתמול השפיעה גם אם איחר בחילופים - סרג'י רוברטו הבקיע, פרנק קסייה הבקיע. זה מה שנותר לנו, לבכות על האופסייד. אגב, עוד מילה על קרלו, תראה, אחרי שהוא הביא דאבל אמרתי שזה לא ריאלי לצפות שימשיך אבל לא התכחשתי מעולם לעובדה שהיה לנו הרבה מזל.

 

רק השערה בלבד - תומאס טוכל יהיה מועמד רציני, הוא גם מצליח יחסית בליגת האלופות בניגוד לאנטוניו קונטה שעושה במכנסיים שנה אחר שנה. אני כן חושב שברצלונה הייתה טובה משמעותית. נניח ויניסיוס ג'וניור עבר את רונאלד אראוחו 6-7 פעמים ורצה למסור - ברחבה חיכה רק קארים בנזמה. אדוארדו קמאבינגה שחקן שמצטרף והוא הצטרף בגול, והוא לא עשה את זה. טוני קרוס בכלל מוותר לעצמו על העניין גם כשהוא לא משחק כקשר האחורי. החלוץ של ברצלונה היה הרבה יותר טוב מאשר החלוץ שלנו, הקשרים עשו תנועה, קצב המשחק של ברצלונה היה גבוה. לריאל היו עשר דקות טובות אחרי הגול בפוקס ועוד רבע שעה טובה בסיום. צ'אבי נערך טקטית ואנצ'לוטי לא. הרי ברור שראפינייה השחקן שבפורמה..