דברים מוזרים בכדורגל שנשמעים לא נכונים אבל הם כן

לססק הייתה עונה ב2009 עם 15 שערי ליגה.
אבל השיא המדובר הוא על שערים של קשר בלי פנדלים.
הוא בצוותא עם דה בריינה.

 

@VAR שמע, הברכיים שלו ממש התפרקו בגיל צעיר (וזה עוד בלי קשר למה שקרה לפני הגמר ב-98).
הגוף שלו פשוט לא עמד בזה.
הוא גם נהיה "קציצה" כי יש לו בעיות בבלוטת התריס.

איברהימוביץ' לא דוגמה כי כל גוף מחלים אחרת, כמו גם העובדה שהפציעות של איברהימוביץ' באו אחרי שהיתה התקדמות דיי גדולה ביכולת של הרפואה להתמודד עם פציעות כאלה.


אין ספק שהיכולת של מסי וכריסטיאנו לשמור על כשירות גבוהה לאורך כל כך הרבה שנים היא לזכותם וחלק ממה שהפך אותם לאגדות.

אבל מבחינת מה שרונאלדו הראה עד שהתפרק - לפחות מאז תחילת שנות התשעים שאני רואה כדורגל, לא היה כזה.

 

הא אוקיי. איפה הוא עומד בקשרים שכבשו בימים אי זוגיים?
אם תשאל את סאקה- לשים פנדלים זה דווקא יותר קשה.

 

גם טרי אומר את זה.

 

לא יודע כמה הקטע עם בלוטת התריס באמת שייך, מרגיש לי שעושים לו כל הנחה אפשרית על אנדר אצ'יבינג מטורף ברמת המועדונים. הרי הוא בנה קריירה על עליונות פיזית ואתלטית, למה המחלה לא הפריעה לו עד 2004 להיות כזה שד? או שזה התחיל רק באותו השלב?

מרגיש לי יותר עניין של חוסר מקצוענות, שמאפיין המון ברזילאים והרבה מזה שייך למונדיאל. מונדיאל זה הכל בשבילם. גם עם רונאלדיניו היה אותו דבר. עד 2006 השחקן הכי טוב בעולם, אחרי מונדיאל הלך לנוח 3 שנים. מתחילה עונת מונדיאל - בום מפציץ 15 שערים ו19 בישולים במילאן. לא זומן בכל זאת - פרש בלי להודיע, אלגרי העיף אותו אחרי 3 חודשים. גם מייקון שדיברתי עליו בדיון השני - עד 2010 המגן הכי טוב בעולם, אחרי המונדיאל התחיל לזרוק זין. גם עם ניימאר אותו דבר כבר שנים.

ואפילו לפני הפציעות. ברצלונה לפניו לוקחת אליפות, ברצלונה אחריו לוקחת אליפות, ברצלונה איתו? עונה אישית גדולה אבל בלי אליפות. זה מוטיב שחזר אצלו לאורך כל הקריירה. לא מתווכח על הכישרון, מנטלית הוא לא היה קרוב אפילו לגדולים באמת.

 

זה שייך. זו הגנטיקה שלו. ברור שעם גישה יותר מקצוענית, הוא היה שומר יותר טוב על גופו. אין מה לעשות גנטיקה עניין של מזל. למסי ורונאלדו פורטוגלי גנטיקה טובה יותר. מלבד הגישה כמובן.
רונאלדו הברזילאי היה חלוץ פסיכי והסטורי לגמרי. מי שלא ראה בלייב הפסיד. אגב בניגוד לניימאר הכלומניק, הוא הוליך את ברזיל להרבה תארים.

לגבי ברצלונה איתו, היא אכן יצרה תלות בו. הם כמעט לקחו אליפות. לא היו רחוקים. נפגעו מטיולים שלו לדרום אמריקה, גם בסוף העונה לדעתי הוא נסע לקופה ופספס כמה מחזורים בסוף.
רובסון היה מאמן של שחקנים ופחות טקטיקן.

 

זכה ארבע שנים אחר כך, לא נורא.

סאקה בגיל 21 הספיק להחטיא שני פנדלים שעלו לנבחרת שלו ביורו ולקבוצה שלו במירוץ לאליפות. לא נעים.

 

אתה יכול להזכיר את שתי ההחמצות האלה עוד 100 פעם, סאקה הוכיח בגיל צעיר שהוא פנדליסט מצויין.

להקטין את השיא שאודגר השווה זה מביך. זו לא סטטיסטיקה אמריקאית מומצאת, זה נתון רלוונטי בהחלט בהתסכלות על שיא כיבושים לקשר.

 

אם זה היה קורה רק בברצלונה, בסדר. זה קרה גם בריאל, ואן ניסטלרוי דחק אותו מההרכב ופתאום האליפות חוזרת. באינטר עם סגל מצוין, 4 קבוצות שונות לקחו אליפות על הראש שלו, וזה היה בשיא הקריירה.

אם היה נותן לקבוצות שלו 60-70% ממה שנתן לנבחרת, לא הייתי מוחה על הסגידה אליו.

 

זכה עם ריאל. היה לו חיסרון שהוא היה שכיר חרב גדול. לא היה צריך לנטוש את ברסה אחרי עונה והיה צריך להוקיר יותר תודה לאינטר על הטיפולים בו. נוצר מצב שזה לא היה קונסיסטנטי מספיק בשתי הקבוצות האלה.
באיינדהובן נפל על איאקס הסטורית.

Sent from my SM-S906E using Tapatalk

 

לא יודע מה זה "עושים לו כל הנחה אפשרית".
הברכיים התפרקו בגיל 22.
חוץ מזה היה לו סוג של התקף\פרכוסים לפני הגמר ב-98.
אחר כך הבעיה עם בלוטת התריס שבעקבותיה התחיל לעלות במשקל.
הגוף כולו "בגד" בו בשלב מסוים.

זה שעם חלק מהברזילאים יש בעיה שהם יותר מדי אוהבים את האורגיות שלהם זה נכון, האחרים שהוזכרו (וניימאר) לא עברו איזה פציעה טראומטית שפגעה בהם כל כך, אצלם חוסר המקצוענות (או האמביציה) גרמו לשיא שלהם להיות קצר.
אבל אצלו היו פציעות קשות מאוד שמנעו ממנו להיות לכל הפחות בדיון על "הגדול מכולם".

הוא באמת היה שחקן עצום עצום, תופעת טבע.

 

יודע שזכה בעונה הראשונה שלו שם, אבל אליפות אחת ב10 שנים ברמות הגבוהות בכאלה קבוצות אדירות? לשחקן שיש שטוענים שהוא טופ 5 היסטורי? ובליגת האלופות היה נון פקטור וסיים עם 0 זכיות? אי אפשר להצדיק דבר כזה.

קח למשל את זידאן. קריירה כמעט מקבילה לזו של רונאלדו גם במועדונים וגם בנבחרות, אבל יש לו קבלות. ואין אחד שטוען שהוא טופ 5 היסטורי.

מאמין להכל בכל מה שקשור ליכולות שלו, מבין שהכיוון שהקריירה שלו הייתה אמורה להתפתח אליו היה דומה למה שאמבפה עכשיו, אבל ההייפ והשבחים שהוא מקבל לחלוטין לא תואמים את מה שהוא עשה בקריירה לפחות ברמה הקבוצתית.

 

10 בברוטו. בנטו זה פחות וכאמור שני כמעטים (גם באינטר ב - 2001/02) ופציעות קשות שמפריעות.
אפילו 3 כמעטים, יש שם ויכוח שיפוט רב סביב משחק בין אינטר ליובה ב - 1998.

 

רונאלדו לפני הפציעה היה מהיר עם הכדור כמו אמבפה, היה עם טכניקה של רונאלדיניו בזמן דריבל מהיר ועם עוצמות של ווין רוני.

הוא באמת היה תופעה. אני לא אוהב להיכנס לדירוגים והשוואות, אבל הוא היה מיוחד במינו. הגנים שלו דפקו אותו פיזית (בלוטות התריס) וכנראה גם מנטלית, אלוהים יודע מה עבר עליו בתקופה במילאן ואם יכל להתמודד טוב יותר.

 

כן אבל גם על רונאלדיניו של 2003-2006 אפשר לומר את זה וכנראה גם על עוד הרבה שחקנים. המיוחדים במינם האמיתיים הם אלה שמצליחים במשך קריירה שלמה לשמור על רמת תחרותיות כזו, לא להרפות לשניה מהמטרה להיות הכי טובים בעולם. לרונאלדו לא הייתה את האובססיה הזאת. נכון הוא נפצע הרבה, כפי שנאמר כאן זה לא מנע ממנו להיות חלוץ טופ וקונצנזוס לשחקן הכי טוב בעולם בדורו, ועדיין את התארים הוא תמיד השאיר ליריבים שלו.

טכניקה מדהימה, סטטיסטיקה אישית, יכולות פיזיות מעולות, שערים מרהיבים - את כל אלה אפשר לומר גם על זלאטן + רשימת תארים אינסופית. אז איך אחד טופ 5-10 היסטורי והשני מתחיל כל רשימה של השחקנים הכי אוברייטד בהיסטוריה?