אופמקנו ממשיך לחרבן לבאיירן את משחקי הנוקאוט בליגת האלופות. באמת שלא ברור לי מה המאמנים של באיירן רואים בו שהוא ממשיך לקבל קרדיט בהרכב.
עצם ההחלטה להעדיף את אופמקנו על דה ליכט, שהוא אמנם לא בלם העל שחשבנו שיהיה אבל בטח לא מחבל כמו אופמקנו, אחרי מה שקרה בעונה שעברה לבדה מצדיקה פיטורים. מעבר לזה, רואים שהמאמן איבד את חדר ההלבשה, הקבוצה משחקת לאט, בלי תשוקה במשחק, כבויה לחלוטין. הקבוצה הזאת הפסידה בבית לברמן בלי להגיע כמעט למצבים, אז אני לא יכול להגיד שממש הופתעתי.
אני מנסה להסתכל אחורה ולחשוב איך טוכל הכניס את עצמו לרשימת מאמני-על. התחיל במיינץ ודורטמונד ומשם צ'לסי-פסז'-באירן. יכול להיות שזה בסך הכל רכיבה על דורטמונד-פוסט-קלופ והזכיה הדי-מקרית עם צ'לסי בצ'מפיונז?
הזכיה עם צ'לסי לא הייתה מקרית, הם היו הקבוצה הכי טובה בנוק אאוט באותה עונה וניצחו יריבות חזקות בצורה די מרשימה. גם עם פסז' טוכל עשה את הקמפיין הכי טוב של המועדון בליגת האלופות, ונעצר רק בגמר (לא מובן מאליו בכלל לאור כל השלשולים שראינו מאותו חומר שחקנים בשמינית הגמר לאורך השנים). אני חושב שטוכל טקטיקן מצוין, וכשהשחקנים איתו באותו ראש הוא יודע להכין קבוצות מעולה. אבל הוא מאוד מקובע (יעיד על כך הקרדיט הבלתי נגמר לאופמקאנו), ויש לו בעיה קשה מאוד ביחסי אנוש. זה גורם לכך שהוא ממאיס את עצמו על המערכת מהר מאוד - בטח כשיש לו בסגל סופרסטארים עם גינונים של פרימדונות ולא קבוצה יחסית "אפורה" כמו שהייתה בצ'לסי. הוא סוג של מקביל לרפא בניטז מתחילת שנות ה2000 כזה.
אגב, מילה לגבי פסילת השער של לייפציג שלשום. זה נראה לי מסוג המקרים שהחוקה צריכה לעבור בהם שפצור ולהיות מוגדרת בצורה הרבה יותר ברורה. רק לפני כמה ימים היה שער של אינטר נגד רומא שאושר בנסיבות די דומות - תוראם עמד בנבדל ליד השוער בזמן שהכדור הלך לכיוון אחר ולשוער לא היה סיכוי להגיע אליו. אני חושב שצריכים להגדיר בבירור מה אומרת "הפרעה לשוער מעמדת נבדל באופן שמשפיע על המשחק", עם סיטואציות רלוונטיות לזמן משחק (לדוגמה - שחקן בנבדל מסתיר כדור שנבעט לשער ככה שהשוער רואה מאוחר לעומת שחקן שנמצא בנבדל מזווית שלא קשורה לבעיטה, שחקן בנבדל חוסם פיזית שוער מלהגיע לכדור לעומת שחקן שסתם עומד לידו ולא באמת חוסם אותו, וכו'). כרגע נראה שאין אחידות בדברים האלה וזה מעצבן.
אני חושב שהחוק מספיק ברור במקרים כאלה. תמיד יהיו מקרים גבוליים. אם ששקו היה עומד יותר קרוב לדגל הקרן (ובאותו קו רוחב) ומקבל את הכדור, לא היה נשרק נבדל (אחרת לא היה דבר כזה נבדל פאסיבי). ככל שהוא מתמקם קרוב יותר אל השוער, גדל הסיכוי שניתן לפרש את המיקום של הנריכס ככזה שמשפיע על המהלך. לדעתי השער חוקי, אבל כנראה שמטר לפה או לשם היה משנה את התמונה, לכן אי אפשר באמת לבוא בטענות לשופט. בערך המקרה הכי מסובך של נבדל פאסיבי שאני זוכר.
השאלה שלי היא למה את השער של ששקו פסלו ואת השער של אסרבי לא. בשני המקרים שחקן עמד ליד השוער ואפשר לטעון ש"העסיק" אותו בצורה מסוימת (לכל הפחות השפיע על הריכוז שלו). בשני המקרים העמדה ההתחלתית של השוער, לפני ה"הפרעה" של השחקן בנבדל, הייתה כזו שאפשר להתווכח אם היה לו סיכוי להגיע לאן שהכדור הלך מלכתחילה, גם בלי ההשפעה של השחקן בנבדל. אז למה מקרה אחד נפסל ומקרה אחד אושר? אני חושב שאי אפשר להשאיר סיטואציה כזו לשיקול דעת בסגנון "מטר לפה או לשם", זו הרי סוגיה עובדתית ולא פרשנות של כוונה לעבירה או חומרה של תפיסה ברחבה. למשל - אפשר לקבוע שכל מגע של שחקן בנבדל עם שוער ברחבה מכניס אותו אוטומטית למצב של נבדל אקטיבי (כי סביר להניח ששחקן שנוגע בשוער מפריע לו להגיע לכדורים שנבעטים לכיוון השער). אגב, זה צריך להיות גם המקרה עם שחקני שדה (אם שחקן בנבדל פאסיבי "חוסם" שחקן הגנה מלהגיע לכדור, אז בוודאי הוא משפיע על המהלך). ובמצב כזה שני השערים היו נפסלים. העובדה שאין הגדרה ברורה הופכת את הנושא הזה לשנוי במחלוקת ומעצבן.
אי אפשר להימנע ממצבים של שיקול דעת לשופט ב100% מהמקרים. אם זה מתחיל ונגמר במקרים כמו אצ'רבי/ששקו שהם די נדירים אז אפשר לחיות עם זה גם אם ההחלטה לא תמיד אחידה. אני לא מסכים שזו סוגיה עובדתית - האדם היחיד בעולם שיודע בודאות אם הנריכס השפיע על התגובה של לונין הוא לונין עצמו. ממה שאני יודע במקרים של ספק נבדל פאסיבי שהופך לאקטיבי אז אין ספק וצריך לפסול את השער. אפשר לקבל את המצב הזה כמו שהוא. יש הרבה תחומים אפורים אחרים בחוקה שהייתי מקטין בהם את שיקול הדעת של השופט לפני שאני מגיע למקרים כאלה.
טוכל לקח חבורה של אפסים והפך אותם ליחידה בלתי מנוצחת. כל זה בזכות שינוי תפקוד עבור הבלמים שבראשם רודיגר שהיה בדיחה כבלם ברביעייה. ובין היתר שינוי העמדה של מאונט שפרח אצל טוכל.
מי ישמע 'בלתי מנוצחת', כל הכבוד על הזכייה בליגת האלופות, בהחלט ריספקט, מחקה את ריאל מדריד בשני משחקים ובגמר היהירות של פפ גווארדיולה שעלה עם הרכב לא נכון. אנטוניו רודיגר 'הבדיחה' היה מתקדם תחת כל מאמן כי הוא פשוט טוב מדי. משחק עם ביטחון עצמי, מפלצת באוויר, חזק. הנה העונה הוא מוכיח שהוא יכול להיות שר ההגנה גם בריאל וגם במערך שונה ולא לתפוס טרמפ על שלושה בלמים. היתר היו טרמפיסטים. התקופה שלו בבאיירן מינכן היא עד עכשיו חרא אחד גדול, גם בפוקס לקחו אליפות. לגבי צ'לסי, בורוסיה דורטמונד ופריז סן ז'רמן זה אחרת, הוא בכל זאת הביא את המיליונרים לגמר.
איזה שינוי תפקוד עשה לבלמים? שיחק שם תמיד עם שלישיית בלמים והתבסס על היכולות ההתקפיות של ג׳יימס וצ׳ילוול בהתקפה. כל הכבוד על גיבוש השורות אחרי החרקירי שעשה לאמפרד לקראת הסוף(אם כי גם אצלו כמה מהשחקנים הבולטים אצל טוכל הראו פוטנציאל גבוה כבר מההתחלה) הנצחונות תחתיו היו יותר נצחונות הגנתיים של קבוצה עם סף שבירה גבוה מאשר איזה קסמים או חליבת כשרון למקסימום. נצחון הרוח בהמון מקרים תוך הבנה איך אפשר להתאים מערך לסגל שעמד לראשותו.
אם תשאל את צ'אבי ולאפורטה התשובה היא נורא פשוט, זה בגלל שריאל מדריד קונה שופטים. לא רק בספרד, אלא גם בליגת האלופות.
