זה שכל העולם צבוע, אנטישמי ושונא אותנו זה ברור לכולם. לא חושב שאני מחדש משהו. אבל איך גם אחרי ה 7.10 הגענו למצב שאין לנו לגיטימציה לפעול גם בעיני הידידות שנחשבות שהכי בעדינו? גרמניה, ארצות הברית.. הממשלה חייבת לשנות כיוון ולשם שינוי לעשות משהו. להחליט, לא משנה מה, אבל להחליט לאיזה כיוון אנחנו הולכים. כי אנחנו בדרך לגם לא להכניע את חמאס, גם לא לקבל נשק הכרחי וגם לא לעשות עסקה.
ארה״ב וגרמניה לא שונות משאר העולם. את ביידן, כמו כל פוליטיקאי, מעניין מה שקורה אצלו בבית, וכרגע המלחמה בעזה מזיקה לו. גרמניה זאת המדינה הכי צבועה בעולם. הם יענו משחקים אותה פרו ישראלים בשביל למרק את המצפון שלהם על השואה, הסכם השילומים, צוללות לישראל, מאבק בארגונים ניו נאצים, אבל הם נשארו בדיוק אותם אנטישמים שהם היו בשנות ה-40. עכשיו כל האנטישמיות יוצאת החוצה. ראיתי את הראיון עם שגריר גרמניה ורציתי לפרוץ לתוך המסך ולדפוק לו מכות. הוא יושב שם עם חיוך זחוח ואומר ש״אנחנו מאד בעד המאבק של ישראל בחמאס אבל״ ומשם פותח עלינו ב-180. צריך גם לזכור שגרמניה לאורך שנים תוקפת אותנו על ההתנחלויות וגם המממנת הראשית של ארגונים כמו בצלם ושוברים שתיקה. בעלת ברית זה לא.
איזו לגיטימציה אתה צריך בדיוק? אתה צריך אסטרטגיה. לביבי יש רק אסטרטגיה איך לשבת על הכסא. למה העולם צריך להיות שותף לזה? המלחמה עצמה רעה לישראל מכל הבחינות ונכון היה לסיימה בנובמבר בשלב הזה.
משהו לגבי הסיפור עם בכיר החמאס שנלכד או לא נלכד בשיפא. מה שהכי מפריע לי בסיפור הזה זה שלחמאס יש עדיין מערך דוברות. איך זה שסינוואר במקום להיות מת עכשיו יש לו עוד זמן לתפעל דוברים שיגיבו על כל דבר שצה״ל עושה. זה נראה שחמאס ממשיך לעמוד על הרגליים ואין לו אפילו שריטה בבוהן. זה הרבה יותר מבאס אותי.
עכשיו אני מבין מאיפה האי הבנה. אתה חסום אצלי למחיצה(לפעמים אני מוריד את החסימה ולפעמים לא) אז לא ראיתי שטל הגיב לך, חשבתי שהוא הגיב לאלכס שכתב את אותו הדבר שאתה כתבת.
השביעי באוקטובר היה שעון מעורר בשבילך. לא בשביל העולם. כל עוד שני חלקי העם שונאים ממשלה שלא בחרו בה ונבחרי ציבור שלא בחרו בהם - יותר מאשר אוהבים את החיים שלהם ושל ילדיהם - אף ממשלה לא יכולה "להחליט". הדאגה שלי היא יותר מחלקים בעם שמאבדים את השפיות (אין מילה אחרת) כשממשלה שלא בחרו בה עושה משהו, ובעיניים פקוחות מוכנים למוטט את עמודי התווך שהמדינה המוקפת אויבים הזו עומדת עליה - לחץ ואיום פנימי שכזה הרבה יותר מדאיג אותי מסנקציות איום חיצוני ולחץ חיצוני. אנשים פה במדינה במקום להסתכל על גופו של עניין מסתכלים על גופו של דובר. למשל כל מה שביבי או בן גביר אומר - ישר הם אנטי. אפילו יגיד להם מומלץ לנשום - הם יהיו אנטי אוויר. רק בגלל ש-"הוא" אמר. אותו דבר יאיר גולן או יאיר לפיד או גנץ. אין היגיון בכך. בתיאוריה, לדעתי, אנחנו דור שצריך לפרמט. לייצר מציאות חדשה. מציאות אזורית. כל הכלים והמתקנים לשם כך עומדים לרשותנו. לפירמוט שכזה ממילא אף ממשל אמריקאי לא ייתן לנו גב. גם לא ממשל רפובליקני. מה שכן אחרי שיחל המהלך ויסתמן יעד שהוא עניין של זמן, ממשלות העולם יישרו קו. לדעתי. בכל מקרה, פרמוט שכזה... הוא לא יכול להעשות בריש גלי ובדגל מונף. זה גם יהיה לא יעיל. אופרטיבית. צריך גם לא לחפש את המטבע מתחת לפנס... ולהכות לא רק באויבים הישירים הצמודים לנו, אלא להכות במנועים שלהם בדוחא ובטהראן ובאיסטנבול. צריך גם להכות בירדן ובמצריים העניות כי השטחים שהם מחזיקים ממזרח לנהר ובסיני הם המפתח לפיתרון. לחץ כלכלי יכול להוביל אותם להתפשרויות. ולהבדיל מאיתנו, להם יש שטחים לתת. ובעניינים מסוג זה - וירוס אחד מנס ציונה שווה 30 אוגדות. וארגון קש אלים אחד שלא יקושר אלינו יהיה שווה עוד 30. כן אנחנו נישא בעונש הכלכלי. אך אם נעשה דברים בעורמה, כמו שצריך, בחתימה נמוכה, הזרקור עלינו לא יהיה רב וגם העונש הכלכלי לא יהיה רב. מה שחשוב זה שקודם כל תהיה אחדות. ובמקרה שלנו, שאנשים יפסיקו לשנוא קהלים יצרניים נושאים בנטל אחרים ולא את שליחי הציבור שלהם. שנאה שמתגברת על היגיון הישרדותי.
העולם צבוע, כן. העולם אנטישמי? לא. זה תירוץ נוח עבורנו. והוא גם לא נגד ישראל - הוא נגד דברים מסוימים שישראל עושה. אם כולם אומרים שאנחנו משוגעים, אולי כדאי שנבחן את עצמנו. איך תהיה לך לגיטימציה אם ב-7 באוקטובר הראית תמונות של זוועות שעשו לאזרחים שלך באותו יום, ומאז עברו 170 ימים שבהם בעזה עושים את זה? הממשלה הזו היא אסון בכל מובן, כי כשיש לך כל כך הרבה אינטרסים אישיים - החל בהישרדות - וכשהכל עקום כל כך, זה ברור לכל מי שעיניו בראשו ואינו שטוף זעם, שנאה ורצוף לנקמה.
זה מה שמלמדים אותכם בעיתון הארץ? שישראל במשך 170 יום עושה שמה, שהעזתים עשו פה יום אחד בשביעי לאוקטובר?
לא. זה פשוט מה שהעולם רואה. בישראל מדברים כבר 170 ימים על 7 באוקטובר ומה שהיה שם - ההתקפה, ההרוגים, החטיפות, מעשי הגבורה, וכו'. העולם ראה את ההרס וההרג שגרם החמאס במשך כמה ימים. רק שמאז, הוא רואה את ישראל גורמת להרס והרג. ואם במשך תקופה היתה הבנה, אחרי יותר מחמישה חודשים כאלה - כבר אין. עדיף לפקוח את העיניים ולהבין שזה מה שקורה במקום להניח שכולם אנטישמים או אנטי-ישראלים.
תגיד, מה דעתך על המלחמה בדרום סודאן? על המצב בניגריה? על מלחמת ארמניה-אזרביג'ן? אין לך דעה? אולי לך במקרה יש כי אתה איש משכיל ורחב אופקים. אבל לג'ורג'ו ממודנה או שטפן מקלן, אין מושג. הם רק רואים ילדים מתים. הם לא יודעים איפה זה בארי. אז זה המצב.
