תקשורת או תשקורת?

כן, זה בדיוק מה שזה נקרא.

איך זה נקרא אצלך? שנאה למדינה?

 

לא ממש.

לא להבין מה זו דמוקרטיה זה לומר שאנחנו נדאג לקחת את השלטון לידינו גם אם נפסיד בבחירות

זה לגיטימי לחשוב שרצון העם - אם וכאשר - יוביל את המדינה לדברים רעים. זה כבר קרה בעבר בעולם, בבחירות דמוקרטיות.

 

לפלג את המדינה הזאת לשניים זה דאגה למדינה? זה להחריב אותה. כוחנו באחדותינו זאת לא סיסמא, זאת המציאות, ולצערי היינו צריכים את השביעי באוקטובר כדי להיזכר בזה. ועכשיו יש סוכני רעל כמו אילן שילוח שרוצים לפלג אותנו מחדש. ועזוב את זה שזה רעיון לא פרקטי. מה עוטף עזה יהיה מובלעה של ישראל בין עזה ליהודה. מה תיתן לישראל את חיל האוויר ואמ״ן וליהודה את גולני ומג״ב. זה רעיון מופרך ולא ישים אבל עצם השימוש בו נועד לפלג את החברה, אולי אפילו עד מלחמת אחים. אנשים כמו אילן שילוח או אהוד גופות בירקון ברק שעמדו מאחורי המחאה הזאת הם סרטן בגוף האומה.

 

המדינה הזו כבר פולגה לשניים מזמן. אין אחדות ואין נעליים. גם האחדות המזויפת שהיתה אחרי 7 באוקטובר התפרקה מהר, ובבקשה אל תגיד שזה קרה רק בגלל הצד שבו נמצא שילוח או משהו כזה.

מי שאחראי לפילוג במדינה הזו הוא נתניהו, שעובד כבר עשורים בלחלק את האזרחים כאן ל"אנחנו" ו"הם". בסוף הדברים חלחלו. זה הסרטן בגוף האומה. לא שילוח ולא ברק ולא אנשי המחאה, שבוודאי היו שמחים להשקיע את זמנם בדברים אחרים בשנה וחצי האחרונים.

 

למחות נגד ממשלה שמנסה לשנות את יסודות המשטר בארץ זה לא לנסות לקחת את המושכות לידיים. וכן, לאזרחים יש את הזכות לנסות להשקיע גם מעבר לבחירות אחת לארבע שנים (או ארבעה ימים, במקרה של ישראל).

ומצחיק אותי לראות איך פתאום שילוח על ראש שמחתכם. אני מניח שהבלטת הדברים שהוא אמר בפודקאסט של נדב פרי זה חלק מהקמפיין החדש לנסות להסתיר את פשעי וכשלי הממשלה, תוך הטחת בוץ במחאה ואנשיה.

 

אולי מבחינתך היא התפלגה כי אתה חתיכת שמוק מתנשא שבז לכל מי ששונה ממך, כיאה לכותב בהארץ.

 

אם ההשוואה שלך היא בין אנשי שוליים שאני אפילו לא יודע את השם שלהם לעיתונאי בכיר בהארץ אתה מבין שיש בעיה במחנה.

אל תשתול לי מילים בהודעה, הבסיס והגרעין של המחאות האלה הם אנשי שמאל קיצוני ואנרכיסטים שאין להם ייצוג גדול בחברה ובכנסת כי רוב העם התפכח שמצליחים לגרור את הציבור הרגיל והטוב בהמוניו לרחובות כל פעם בהתלבשות על נושא אחר שקל לשווק. המחאה החברתית אי שם בתחילת העשור הקודם, מחאת העצמאיים בקורונה שהפכה מהר מאוד לפסטיבל הקיץ של בלפור, מה שהתחיל במחאת אבי מעוז וההדתה שלא תפסה תאוצה הפך בין רגע למחאה נגד הרפורמה המשפטית כי זה היה נושא יותר ג'וסי והופ פתאום זה הפך למחאת החטופים כאילו הציבור שלא מתחבר להפגנות האלה לא רוצה שהחטופים יחזרו. אלה אותן הפגנות של שלום עכשיו בתחילת שנות השמונים שכל פעם עוברות טרנספורמציה חדשה, אז שלום עכשיו, מדינה פלסטינית ואוסלו קצת פחות פופולארי כיום אז שמים כיסוי יפה ומשווקים את זה להמונים שלא מבינים שמשתמשים בהם.

 

מספיק רק לראות מי ישבו ב"קוקפיט" של המחאה. גלעד שר, אהוד ברק, דן חלוץ, רועי נוימן. כולם אנשי שמאל מוצהרים.

 

יש הבדל גדול בין אי הסכמות - גם סוערות - שיכולות להיות קיימות לבין הגועל שמתרחש בישראל בשנים האחרונות. במיוחד כשהוא לא נוגע לעניין של עמדות או דעות - אלא לגופו של אדם מסוים.

 

אני לא מסכים עם חרדים ולא מבין את העניין הזה עם דת, אבל מכבד את כל מי שמאמין בזה - כל עוד הוא לא מנסה לכפות עליי את דעותיו ומנהגיו.

על ביביסטים אני בהחלט מתנשא, כי הם מטומטמים ועיוורים. בכלל, אני מתנגד גמור להערצת אדם, כל אדם (בין אם זה בפוליטיקה או בתחום אחר - תראו כמה נלעגים הם חברי הכת של רונאלד). כששאלו אותי במשך השנים את מי אני הכי מעריץ במנצ'סטר יונייטד, התשובה היתה שאף אחד. אני אוהב קבוצה, לא אדם.